פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איחלופי [1] - כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.

תנו רבנן: יין מבושל ואלונתית [2] של עובדי כוכבים – אסורין [3]; אלונתית כברייתא [4] – מותרת [5].

ואיזו היא אלונתית?

כדתניא גבי שבת: עושין אנומלין [6], ואין עושין אלונתית [7]; ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונתית? – אנומלין: יין ודבש ופלפלין; אלונתית: יין ישן ומים צלולין [8] ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא.

רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: יין מזוג [9] - אין בו משום גילוי [10]; יין מבושל - אין בו משום ניסוך.

איבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?

תא שמע: העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי.

רבי ינאי בר ישמעאל חלש; על לגביה רבי ישמעאל בן זירוד ורבנן לשיולי ביה; יתבי וקא מבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי?

אמר להו רבי ישמעאל בן זירוד: הכי אמר רבי שמעון בן לקיש משום גברא רבה, ומנו? - רבי חייא: יין מבושל אין בו משום גילוי.

אמרו ליה: נסמוך?

מחוי להו רבי ינאי בר ישמעאל: עלי ועל צוארי.

שמואל ואבלט [11] הוו יתבי; אייתו לקמייהו חמרא מבשלא - משכיה [אבלט] לידיה [12]; אמר ליה שמואל: "הרי אמרו 'יין מבושל אין בו משום יין נסך' [13] [ואינך צריך למשוך ידך מיין זה]".

אמתיה דרבי חייא - איגלויי לה ההוא חמרא מבשלא; אתיא לקמיה דרבי חייא; אמר לה 'הרי אמרו יין מבושל אין בו משום גילוי'.

שמעיה דרב אדא בר אהבה איגלי ליה חמרא מזיגא; אמר ליה: הרי אמרו 'יין מזוג אין בו משום גילוי'.

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דמזיג טובא אבל מזיג ולא מזיג [14] – שתי [15].

ומזיג ולא מזיג מי שתי? והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא בהדיה, וחזייה לההוא חיויא דצרי ואתי [16]; אמר ליה לשמעיה: סמי עיניה דדין [17]!

שקיל קלי מיא [18], שדא ביה - וסר לאחוריה!

אחייא מסר נפשיה [19], אמזיגא לא מסר נפשיה [20].

ואמזיגא לא מסר נפשיה? והא רבי ינאי הוה בי עכבורי [21], ואמרי ליה בר הדיא הוה בי עכבורי - הוו יתבי, והוו קא שתו חמרא מזיגא; פש להו חמרא בכובא [22] וצרונהי בפרונקא [23], וחזיא לההוא חיויא דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא וסליק חמרא עילויה פרונקא ושתי!?

אמרי: דמזיג איהו - שתי, דמזיגי אחריני - לא שתי.

אמר רב אשי ואיתימא רב משרשיא: פירוקא לסכנתא [24]? [25]!

אמר רבא: הלכתא: יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך; יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך.

שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא [26] דמיא, והוה ניים גבה; אתא לגביה דרב חלקיה בר טובי, אמר ליה: הרי אמרו 'אימת ישן עליהן [27]' והני מילי ביממא, אבל בליליא לא - ולא היא: לא שנא ביממא ולא שנא בליליא, 'אימת ישן עליהן' לא אמרינן.

רב לא שתי מבי ארמאה, אמר: לא זהירי בגילוי; מבי ארמלתא [28] שתי [29], אמר: סירכא דגברא [30] נקיטא [31].

שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא; אמר: לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא, אבל מבי ארמאה שתי: נהי דאגילויא לא קפדי אמנקרותא [32] מיהא קפדי [33];

איכא דאמרי: רב לא שתי מיא מבי ארמאה, אבל מבי ארמלתא שתי; שמואל לא שתי מיא: לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא.

אמר רבי יהושע בן לוי: שלש יינות הן, ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק: 'חד' - טילא חריפא [34] דמצרי זיקי [35]; 'מר' - ירנקא [36]; 'מתוק' - חוליא [37].

רב חמא מתני [38] לעילויא [39]: 'חד' = חמר ופלפלין [40]; 'מר' = אפסינתין [41]; 'מתוק' = מי בארג [42]

אמר רבי שמעון בן לקיש: קרינא - אין בו משום גילוי.

מאי 'קרינא'?

אמר רבי אבהו: חמרא חליא [43] דאתי מעסיא.

אמר רבא: ובמקומו [44] יש בו משום גילוי; מאי טעמא? - חמר מדינה הוא [45].

אמר רבא: האי חמרא דאקרים [46]: עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ומשום יין נסך,


עמוד ב

מכאן ואילך [47]אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך;

ונהרדעי אמרי: אפילו לבתר תלתא יומי - חיישינן משום גילוי; מאי טעמא? - זימנין מיקרי שתי.

תנו רבנן: 'יין תוסס [48] - אין בו משום גילוי; וכמה תסיסתו? - שלשה ימים;

השחלים [49] - אין בהם משום גילוי, ובני גולה נהגו בהן איסור;

ולא אמרן אלא דלית בהו חלא [50], אבל אית בהו חלא - מיגרי בהו [51];

כותח הבבלי [52] - אין בו משום גילוי, ובני גולה נהגו בו איסור.'

אמר רב מנשי: אי אית ביה נקורי [53] – חיישינן;

אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: מי טיף טיף [54] - אין בו משום גילוי.

אמר רב אשי: והוא דעביד טיף להדי טיף טיף [55].

אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: פי תאנה [56] [פירוש אחר: בקצה התחתון של התאנה שנפתח – עפ"ר על ידי חרק או כשמתבקע מבשלות] - אין בו משום גילוי; כמאן? כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה, ואינו חושש, משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלתי ולי יהושיע].

אמר רב ספרא משום רבי יהושע דרומא: 'שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע [57], של בינוני מפעפע [58], ושל זקן צף'.

למימרא דכמה דקשיש - כחוש חיליה? והתניא: 'שלשה, כל זמן שמזקינין - גבורה מתוספת בהן; אלו הן: דג, נחש, וחזיר'!

כח אוסופי הוא דקא מוסיף, זיהריה [59] קליש.

'של בחור שוקע' - למאי הלכתא?

דתניא: חבית שנתגלה, אף על פי ששתו ממנה תשעה ולא מתו - לא ישתה ממנה עשירי [60]; מעשה היה ששתו ממנו תשעה ולא מתו, ושתה עשירי ומת.

אמר רבי ירמיה: זהו 'שוקע';

וכן אבטיח שנתגלתה, אף על פי שאכלו ממנה תשעה בני אדם ולא מתו - לא יאכל ממנה עשירי [61]; מעשה היה ואכלו ממנה תשעה ולא מתו, ואכל עשירי ומת.

אמר רבי: זהו 'שוקע'.

תנו רבנן: 'מים שנתגלו - הרי זה לא ישפכם ברשות הרבים [62]; ולא ירביץ בהן את הבית [63], ולא יגבל בהן את הטיט, ולא ישקה מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו; ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו; אחרים אומרים: מקום שיש סירטא [64] – אסור; אין סירטא – מותר'. 'אחרים' היינו תנא קמא [65]!?

איכא בינייהו גב היד וגב הרגל ורומני דאפי [66].

אמר מר: 'לא ישקה מהן: לא בהמתו, ולא בהמת חבירו' – והתניא: 'אבל משקהו לבהמת עצמו'!?

כי תניא ההיא - לשונרא [67].

אי הכי - דחבריה נמי?

דחבריה כחיש.

דידיה נמי כחיש.

הדר בריא.

דחבריה נמי הדר בריא.

זימנין דבעי לזבונא, ומפסיד ליה מיניה.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בן בתירא: שלשה יינות הן: יין נסך [68] אסור בהנאה, ומטמא טומאה חמורה [69] בכזית [70];

הערותעריכה

  1. ^ לשתות
  2. ^ פושו"ן
  3. ^ שהרי תחלתו יין
  4. ^ שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים, אלא לקחה עשויה מיד ישראל
  5. ^ בהנאה: דתו לא מנסך ליה
  6. ^ בשבת, שהוא לשתות
  7. ^ שהוא לרפואה: להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ, כדמפרש
  8. ^ שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין, ושופין העליונים בנחת במסננת
  9. ^ שני חלקי מים ואחד יין
  10. ^ שאין נחש שותה הימנו
  11. ^ עובד כוכבים היה
  12. ^ שלא יגע בו ויאסרנו
  13. ^ ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר
  14. ^ שאין בו מים הרבה
  15. ^ שותה הנחש
  16. ^ מבקע במים ובא, כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע, כמו 'דמצרי זיקי' לקמן
  17. ^ הראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב
  18. ^ מעט מים
  19. ^ למות ובא ושותה לעין כל
  20. ^ ומיהו כי לא חזו ליה - שתי
  21. ^ מקום
  22. ^ בלע"ז: קובא
  23. ^ כיסוי של בגד קשרו על פיהן
  24. ^ לדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין? ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו
  25. ^ אלא ודאי לא שנא הכי ולא שנא הכי אסור
  26. ^ שם מדת יין שבעיר
  27. ^ אימת אדם הישן על הנחש, ולא מסר נפשיה משום מיא, ואיהו הוה ניים אגבייהו
  28. ^ ישראל
  29. ^ ואף על גב דלא בקיאי בהלכות גילוי
  30. ^ ומנהגא דגברא
  31. ^ ואתיא
  32. ^ נקיון
  33. ^ ומכסין המים שלא תפול בהן פסולת
  34. ^ מין יין חזק, ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ, ומתוך חזקו אין נחש שותהו
  35. ^ מבקע נודות מחזקו
  36. ^ רע ומר
  37. ^ מחמת השמש בתוך הענבים, ושוב אינו הגון
  38. ^ להנך שלש יינות
  39. ^ שינוי שלהן לשבח
  40. ^ 'חד' = חריף מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו
  41. ^ אולישנ"א בלע"ז
  42. ^ משקה משובח; 'בארג' לשון פרס 'משובח', כמו 'סוסיא בארג' ב'חלק', וכולן - אין נחש שותה מהן
  43. ^ מתוק
  44. ^ במדינתו
  45. ^ והנחשים רגילין בו
  46. ^ החמיץ ולא חומץ הגון
  47. ^ נתקלקל הרבה ו
  48. ^ יין חדש מגיתו: עד שהוא מחמיץ להיות יין קרי ליה 'תוסס'
  49. ^ קרשי"ן טרוף בכלי, ושחוק, ויין או מים נתונין בו
  50. ^ חומץ
  51. ^ החומץ מתגרה ונלחם בחכן של נחשים, ואין שותין בו ממנו
  52. ^ חזק הוא כחומץ, כדמפרש ב'אלו עוברין' (פסחים דף מב.) דיהבו ביה עיפושי פת ונסיובי דחלבא: משג"א בלע"ז
  53. ^ כמין מקום נשיכת הנחש
  54. ^ כלי שתחת חבית שמקבל יין הנוטף
  55. ^ שמטפטף תדיר, והטיפים רודפות זו את זו, ותכופות, והנחש שומע ובורח
  56. ^ כשתולשין אותה - נעשה לה פה קצר במקום עוקצה
  57. ^ לפי שחזק הוא וכבד ושוקע בתוך המשקה לקרקעיתו של כלי
  58. ^ בינתיים
  59. ^ ארס שלו
  60. ^ שהארס שוקע למטה וישתהו וימות
  61. ^ מלפפון; 'מלון' בלע"ז, וגסה היא; וכשפותחין אותה לאכול קצת, ועומדת מגולה - אוכל נחש ממנה, והיא רכה, והארס שוקע בה; הלכך שמעינן מרב ספרא טובא: ראשון לא ישתה - שמא נחש זקן שתה שם, וצף הארס למעלה; אמצעיים - שמא נחש בינוני היה, ומפעפע; שתו תשעה - לא ישתה עשירי, שמא בחור היה
  62. ^ שמא יעבור אדם יחף, ויעמוד הארס בין קשרי אצבעותיו, וכיון שנכנס מעט ונוקב בבשר - שוב אין לו רפואה
  63. ^ להשכיב את האפר ואבק שלא יעלה
  64. ^ סדק שהארס מתעכב שם ואינו נופל מהר ונוקב הבשר
  65. ^ דהא פנים יד ורגל יש שם פתחים וסדקים כמו בין אצבע לאצבע ובתוך הכף יש סדקים והאוזן והשפתים
  66. ^ פומיל"א של פנים אשר אצל העין, ואין שם סדק; ולאחרים שרי
  67. ^ דלא מזיק ליה ארס, דשונרא אכיל ליה לחיויא, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (פסחים דף קיב:)
  68. ^ שנתנסך לעבודת כוכבים
  69. ^ משא ואהל
  70. ^ כמת: איתקש תקרובת עבודת כוכבים למת