פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חמרא עתיקא בענבי [1] - דברי הכל בנותן טעם;

חמרא חדתא בענבי: אביי אמר במשהו, ורבא אמר בנותן טעם [2]:

אביי אמר במשהו: בתר טעמא אזלינן; אידי ואידי חד טעמא הוא, דהוה ליה 'מין במינו', ומין במינו במשהו!

ורבא אמר: בנותן טעם - בתר שמא אזלינן, והאי שמא לחוד והאי שמא לחוד, והוה ליה 'מין בשאינו מינו', ומין בשאינו מינו בנותן טעם.

תנן: 'יין נסך שנפל על גבי ענבים [- ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות – אסורות]’ - קסלקא דעתא חמרא חדתא בענבי; מאי? לאו בנותן טעם?

לא, במשהו.

הא מדקתני סיפא 'זה הכלל: כל שבהנאתו בנותן טעם אסור, כל שאין בהנאתו בנותן טעם מותר' - מכלל דבנותן טעם עסקינן!

ואביי?

מתניתין - בחמרא עתיקא בענבי.

חלא דחמרא וחלא דשיכרא [3], וחמירא דחיטי וחמירא דשערי [4]: אביי אמר בנותן טעם: בתר טעמא אזלינן, והאי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד, והוה ליה 'מין בשאינו מינו', ומין בשאינו מינו - בנותן טעם;

ורבא אמר: במשהו: בתר שמא אזלינן, והאי 'חלא' מיקרי והאי 'חלא' מיקרי, והאי 'חמירא' מיקרי והאי 'חמירא' מיקרי, והוה ליה 'מין במינו', וכל מין במינו – במשהו [5].

[הב"ח: לקמן פסקינן ובו' ויין נסך – תיבות אלו מחוקות ונ"ב ס"א: והכי הלכתא דכל מין במינו דינו במשהו. ונוסחא זו בפירוש רש"י עיקר; והגהה זו שהיא על פי פירוש רבנו תם נדפסה בתוך פרש"י בטעות. גם יתכן דפרש"י דהכא הוי קודם חזרה; עיין בהגהת אשיר"י המתחיל רש"י פסק.

וז"ל: רש"י פסק דמין במינו במשהו, ולא במינו בנותן טעם איסור שבתורה, ורבנו תם פסק דכל מין במינו בס' חוץ מטבל ויין נסך, וכן פסק בה"ג, וכן בשאילתות, וכן סוברים כל רבותיו של רש"י, וגם רש"י קודם שחזר בו, ואפילו חמץ בפסח היה אומר מין במינו בס'; אך מעשה לא עשה בחמץ בפסח כסתם יינות. פר"י מהרי"ח.

אבל המגיה ברש"י – בטור של מסורת הש"ס – כתב: (לקמן דף עג:), ועיין משכתב על זה בתוספות פסחים ל. ד"ה אמר רבא וכו' דרש"י דהכא סותר דבריו בחולין קט. ד"ה ותו לא]

אמר אביי: מנא אמינא לה דבתר טעמא אזלינן? דתנן [[6]: 'תבלין שנים ושלשה שמות והן מין אחד [7], או [מין] שלשה [8] - אסורין ומצטרפין [9]', ואמר חזקיה: 'הכא [10] - במיני מתיקה עסקינן [11], [12] הואיל וראוין למתק בהן את הקדירה [13]'; אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן - כולי חד טעמא הוא, אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן, האי שמא לחוד והאי שמא לחוד!

תוספות ד"ה תבלין של שנים וג' שמות והם מין א': פרש"י כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך, והם מין א', וכולן קרוין 'פלפלין', או ג' מיני תבלין, כגון פלפל וכמון וקנמות;

וקשה על זה: דבמס' ערלה [14] קתני סיפא: 'רבי שמעון אומר: בין ג' שמות והם מין אחד, בין ג' מינין והם שם אחד - אינם מצטרפין'; ולפ"ה דפי' ד'שמות' לשון 'שם' ממש - בשלמא ג' שמות והם מין א', משכחת לה כדפי'; אלא 'ג' מינים והם שם אחד' - היכי משכחת לה, כיון ד'שם' רצה לומר שם ממש!? ועוד קשה: דבכל דוכתא הוי פירוש 'שם' = איסור, כמו 'השמות הללו' [15]; לכן נראה ד'שמות' דקאמר - היינו שם דאיסור, כמו 'לא מן השם הוא זה' בסוף פרק 'הזורק' [16] גבי 'יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ה' חטאות', וה"פ הכא: תבלין של שנים וג' שמות, כגון פלפל דכלאים, ופלפל דערלה, ופלפל דתרומה: דתלתא איסורין, וכולן מין פלפלין הם, או ג' מינים פלפלים וקנמון ושאר מינים, וכולם איסור אחד; והשתא ניחא: דמשכחת שפיר 'ג' מינים והם שם אחד', כגון מאיסור אחד, פי' מתרומה, או מערלה, או מכלאי הכרם; וכן משמע בירושלמי, דתנן בפ"ב דמס' ערלה: 'התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים - מצטרפין זה עם זה', וקאמר עלה בגמ': לר"ש נצרכא: דאע"ג דאמר ר"ש 'אין ב' שמות מצטרפין' - מודה הכא שכולם שם תרומה'; משמע בהדיא ד'שמות' היינו איסורין.

ורבא אמר לך: הא - מני? רבי מאיר היא [17], דתניא: רבי יהודה אומר משום רבי מאיר: מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה? שנאמר (דברים יד ג) לא תאכל כל תועבה: כל שתיעבתי לך - הרי הוא בבל תאכל.

תוספות ד"ה ורבא אמר הא מני ר"מ היא. וא"ת א"כ מאי איריא מיני מתיקה דאמר חזקיה? אפילו בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין, משום דכל מה שתיעבתי לך כו; ופרש"י דאה"נ אליבא דרבא ליתא לדחזקיה דמוקי לה במיני מתיקה דוקא; ול"נ דא"כ אין הלכה כחזקיה: מדפליג רבא עילויה, והוא בתראה;

ובשבת ס"פ רבי עקיבא [18] משמע שהתלמוד תופס עיקר הא דחזקיה: דקא פריך התם והתנן תבלין של ב' וג' שמות כו' ואמר חזקיה במיני מתיקה שנו כאן מדקא פריך תלמודא ממילתיה דחזקיה - ש"מ דהלכה כמותו!
לכן נראה לרבא נמי, דמוקי לה כרבי מאיר, איתא לחזקיה, ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורים שבתורה מצטרפין ואפילו בלאו מיני מתיקה, משום דדריש כל מה שתיעבתי לך כו - הני מילי כשהאיסורים בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי מזה לחייב, אפילו אינם שוים במתיקה; אבל כשהם מעורבין בתשביל - שאינם בעין, כי ההיא דתבלין ב' וג' כו', ומיירי שמתבל בהם בקדירה - אפילו ר"מ מודי לחזקיה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין, כיון שהם שוים למתק הקדירה; אבל אם אינם שוים במיני מתיקה - לא מצטרפין, כיון שאינם שוין בנתינת טעם בקדירה: שזה בא למתק וזה בא לחזק.

חלא [19] לגו חמרא [20] - דברי הכל בנותן טעם [21]; [22] חמרא לגו חלא [23]: אביי אמר במשהו, ורבא אמר בנותן טעם.

אביי אמר במשהו:


עמוד ב

ריחיה חלא וטעמא חמרא – חלא [24], והוה ליה 'מין במינו [25]', וכל מין במינו במשהו.

רבא אמר: בנותן טעם: ריחיה חלא וטעמא חמרא – חמרא, והוה ליה 'מין בשאינו מינו', וכל מין בשאינו מינו - בנותן טעם.

האי בת תיהא [26]: [27] עובד כוכבים בדישראל שפיר דמי; ישראל בדעובד כוכבים: אביי אמר אסור, רבא אמר מותר:

אביי אמר אסור: ריחא מילתא היא! רבא אמר מותר: ריחא לאו מילתא היא.

אמר רבא: מנא אמינא לה: דריחא ולא כלום הוא? - דתנן [תרומות פ"י מ"ד] 'תנור שהסיקו בכמון של תרומה, ואפה בו את הפת - הפת מותרת [28]' לפי שאין טעם כמון אלא ריחא כמון [29];

ואביי?

שאני התם, דמיקלא איסוריה.

אמר רב מרי: כתנאי [תרומות פ"י מ"ג]: 'הרודה פת חמה, ונתנה על פי חבית של יין של תרומה: רבי מאיר אוסר [30], ורבי יהודה מתיר; רבי יוסי מתיר בשל חיטין, ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות'; מאי? לאו בהא קמיפלגי: דמר [רבי מאיר] סבר ריחא מילתא היא, ומר [רבי יהודה] סבר ריחא ולא כלום הוא?

לרבא [31] - ודאי תנאי היא [32]; לאביי [33] - מי לימא תנאי היא [34]? אמר לך אביי: לאו מי איתמר עלה 'אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: בפת חמה וחבית פתוחה -

הערותעריכה

  1. ^ חמרא עתיקא - טעמו ניכר בענבים
  2. ^ וכל היכא דאיתמר 'נותן טעם' ואין טעמו ניכר - הוה שיעורא בששים
  3. ^ חד דאיסור וחד דהיתר
  4. ^ חד דחולין וחד דתרומה, ונפלו זה לתוך זה
  5. ^ לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי, אלא אפילו מין במינו - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך
  6. ^ במסכת ערלה [פ"ב מ"י]
  7. ^ כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך
  8. ^ וג' שמות יש להן
  9. ^ אם נפלו לקדירה, ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל, ונצטרפו ותיבלו, והן של איסור - מצטרפין לאוסרה
  10. ^ דקאמר מין ג' וג' שמות להן מצטרפין - אף על גב דתלתא מיני נינהו, ובשמא נמי לא שוו
  11. ^ שכולן טעמן מתוק
  12. ^ ומשום הכי מצטרפין:
  13. ^ דטעמן שוה למתק בהן הקדירה
  14. ^ פ"ב מ"י
  15. ^ ד'איזהו נשך' (בבא מציעא דף עד)
  16. ^ שבת דף קב.
  17. ^ ואף על גב דלא שוו: לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין, ודחזקיה ליתא
  18. ^ דף פט:
  19. ^ דאיסור
  20. ^ דהיתר
  21. ^ דכי נפיל לגויה - לא הוי דמי ליה, לא בריחא ולא בטעמא: שאין היין מבטל ריח החומץ עד שנתרבה לתוכו, ולא החומץ מבטל ריח היין, משום דרובא חמרא
  22. ^ אבל
  23. ^ משעה שהגיע לאויר הכלי נהפך היין בריחו לריח החומץ, וקודם שנתערבו היו שוין בריחן
  24. ^ יין זה סמוך לעירובו היה ריחיה חלא וטעמיה חמרא, ובתר ריחיה אזלינן
  25. ^ כשנתערבו
  26. ^ נקב נוקבים במגופת חבית להריח את היין, לבודקו אם יכול להתקיים
  27. ^ להריח
  28. ^ לזרים
  29. ^ ואי משום דהוסק - לא איכפת לן, דתרומה אין איסורה איסור הנאה
  30. ^ לפי ששאבה את ריח היין
  31. ^ דאמר לאו מילתא היא
  32. ^ כתנאי אמרה למילתיה, ולאו דברי הכל היא, דהא רבי מאיר אוסר, וליכא למימר איסור אלא משום ריחא
  33. ^ דאמר 'מילתא היא'
  34. ^ מי אמרינן רבי יהודה לית ליה דאביי? או דלמא לעולם אית ליה, וטעמא דרבי יהודה הכא – דקסבר: אין ריח היין נכנס בפת, אבל בבת תיהא, דריח נסך נכנס בגוף - מודי