ביאור:בבלי עבודה זרה דף ע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יצרא דיין נסך [1] לא תקיף להו; זונה ישראלית ועובדי כוכבים מסובין - חמרא אסור; מאי טעמא? - הואיל וזילה עלייהו - בתרייהו גרירא.
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל; על עובד כוכבים, אחדה לדשא באפיה, והוה ביזעא בדשא; אישתכח עובד כוכבים דקאי ביני דני; אמר רבא: כל דלהדי ביזעא שרי [2], דהאי גיסא והאי גיסא אסור [3].
ההוא חמרא דישראל דהוה יתיב בביתא: דהוה דייר ישראל בעליונה ועובד כוכבים בתחתונה [4]; שמעו קל תיגרא, נפקי; קדים אתא עובד כוכבים, אחדה לדשא באפיה.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר: "כי היכי דקדים אתאי אנא - קדים ואתא ישראל ויתיב בעליונה וקא חזי לי".
ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל; אישתכח עובד כוכבים דהוה יתיב בי דני.
אמר רבא: אם נתפס עליו כגנב – שרי, ואי לא – אסיר.
ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא; אישתכח עובד כוכבים דהוה קאים בי דני.
אמר רבא: אי אית ליה לאישתמוטי [6] - [7] חמרא אסיר [8], ואי לא [9] - חמרא שרי [10].
מיתיבי 'ננעל הפונדק [11], או שאמר לו "[12]שמור" – אסור' [13]; מאי? לאו אף על גב דלית ליה לאישתמוטי?
לא, בדאית ליה לאישתמוטי.
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתיבי וקא שתו חמרא; שמע ישראל קל צלויי בי כנישתא, קם ואזל.
אמר רבא: חמרא שרי: מימר אמר "השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי".
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו יתיבי בארבא; שמע ישראל קל שיפורי דבי שימשי [14]; נפק ואזל.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר "השתא מדכר ליה לחמריה והדר אתי"; ואי משום שבתא [15] - האמר רבא: אמר לי איסור גיורא: כי הוינן בארמיותן, אמרינן "יהודאי לא מנטרי שבתא, דאי מנטרי שבתא - כמה כיסי קא משתכחי בשוקא"! ולא ידענא [ואינהו לא ידעו] דסבירא לן כרבי יצחק, דאמר רב יצחק: המוצא כיס בשבת - מוליכו פחות פחות מארבע אמות [16].
ההוא אריא דהוה נהים במעצרתא; שמע עובד כוכבים, טשא [17] ביני דני.
אמר רבא: חמרא שרי; מימר אמר "כי היכי דטשינא אנא - איטשא נמי ישראל אחוריי, וקא חזי לי".
הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא, ופתחו חביתא טובא.
אמר רבא: חמרא שרי; מאי טעמא? רובא גנבי - ישראל נינהו.
הוה עובדא בנהרדעי, ואמר שמואל: חמרא שרי.
כמאן? כרבי אליעזר, דאמר: 'ספק ביאה [18] - טהור' [19], דתנן [טהרות פ"ו מ"ה] 'הנכנס לבקעה [20] בימות הגשמים [21], וטומאה בשדה פלונית [22], ואמר "הלכתי במקום הלז [23] ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה, אם לא נכנסתי", רבי אליעזר אומר: ספק ביאה - טהור, ספק מגע [24] - טמא'!
[## ספק טומאה נלמד מסוטה; ובסוטה ההלכה היא שאם יש ספק שנסתרה – טהורה, ודין סוטה יש רק אם ודאי נסתרה, והספק לגבי המעשה; לפיכך רבי אליעזר אומר שארם ספק אם היה במקום – אין טומאה.]
לא, שאני התם: כיון דאיכא דפתחי לשום ממונא [25] - הוה ליה ספק ספיקא [26].
תוספות בבא בתרא דף נה,ב ד"ה רבי אליעזר מטהר. רשב"ם פירש דפליגי: דרבי אליעזר חשיב ליה ספק ספיקא, ורבנן לא חשיבי ליה אלא ספיקא אחת; ורש"י פירש בפרק בתרא דע"ז [27] דאיירי בשדה מלאה טומאה, ופליגי: דר"א סבר: אע"ג דליכא אלא חדא ספיקא, כיון דליכא ספק מגע אלא ספק ביאה – טהור, והיינו טעמא: דטומאה מסוטה גמרינן, וגבי סוטה - הוי ספק מגע, ולא ספק ביאה, דודאי [28] [צ"ל 'נסתרה’]; וחכמים מטמאין, כיון דאין כאן אלא ספיקא אחת.
|align = "right" colspan = "3"|וסוגיא דע"ז מוכחת כפרש"י: דר"א מטהר אילו בספיקא אחת דקאמר עובדא הוה בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי כמאן כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור פי': דמטעם רוב גנבי ישראל נינהו לא מצינן למימר דשרא שמואל כדשרא רבא לעיל בעובדא דפומבדיתא: דדוקא בפומבדיתא הוו רוב גנבי ישראל, דרעים היו, כדאמרינן (לעיל דף מו.) תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא ואמרינן [29] פומבדיתאי לווייך - אשני אושפיזך ומשני לה: שאני התם, כיון דאיכא דפתחי לשם ממונא - הוה ליה ספק ספיקא; פי' ספק גנבי עכו"ם, ספק גנבי ישראל; ואם תמצי לומר עכו"ם - אימור לא נגעי, כיון דידעי ע"י ריח שהיה יין - לא היו וחוששין כו'; משמע דלמאי דהוה בעי לאוקומי כרבי אליעזר, דסלקא דעתך דלא פתחי לשם ממונא, ובודאי נגע - הוי שרי אף על גב דליכא אלא חדא ספיקא: אם עכו"ם אם ישראלים, משום דהוי ספק ביאה: אם באו עכו"ם לשם או לאו! ומיהו קשה מההוא פולמוס [30] דסליק לנהרדעא, ושרייה רבי אלעזר, וקאמר רב דימי: לא ידענא אי משום דסבר כרבי אליעזר, דסבר ספק ביאה טהור, אי משום רוב דאתו בהדי דפולמוס - ישראל נינהו! ופריך: ספק ביאה? ספק מגע הוא! ומשני: כיון דפתוח חביות טובא - אימור אדעתא דממונא פתח, וכספק ביאה דמי; ואע"ג דתלינן אדעתא דממונא והוי ס"ס - אפ"ה לא שרי אלא לר"א, ולעיל שרי שמואל בהאי טעמא אפילו לרבנן! ופרש"י התם: גנבי - נהרדעא לא הוו ידעי אם רוב עכו"ם או רוב ישראלים, ושרי אפילו לרבנן, דספק ספיקא היא; אבל הנהו דאזלי בתר פולמוס - הוה ידע רבי אליעזר דשרא אם רוב ישראל הם אם רוב עכו"ם, הלכך: אף על גב דאיכא למימר דאתו אדעתא דממונא - ליכא אלא חדא ספיקא: אם היו רוב עכו"ם, ושרי לרבי אליעזר, כיון דפתוח חביות טובא: דמוכחא מילתא דלשם ממון באו, ולא מנסכי, דהוי כבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה, דקתני: אלו ואלו מותרות הלכך אף על גב דספק מגע הוא, כיון דמוכחא מילתא לקולא - כספק ביאה דמי;
|- ומיהו קשה לר"ת לשני הפירושים: דבמסכת טהרות [31] מוכח דרבנן מטמאין אפי' בספק ספיקא, דתנן כל שאתה יכול לרבות ספיקות וספיקי ספיקות: ברה"י טמא ברה"ר טהור; כיצד כו' ואח"כ קתני: הנכנס לבקעה בימות הגשמים' דמייתי הכא, ומיהו ההוא דע"ז נוכל לפרש כשיטת רש"י: דר"א שרי אפי' בספיקא אחת, כדמוכח הסוגיא, ורבנן - נהי דבטומאה מחמירי לטמאות אפי' בספק ספיקא, ביין נסך - שריא ספק ספיקא;
ור"ת מפרש דפליגי: דרבנן מטמאו אפילו בכמה ספיקות, משום דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור, דאוקמה אחזקיה, וילפינן מסוטה דטמא; וא"כ מה לי חדא ספיקא מה לי תרי ספיקי? דהא אפי' בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור!? ור"א סבר אין לך בו אלא חידושו, ודוקא חדא ספיקא טמא; ואתי שפיר ההוא דפולמוס, דמשמע אפילו בספק ספיקא לא שרי אלא לר"א דוקא; ובההיא עובדא דנהרדעא - לא גריס ר"ת 'לא שני התם כו': דלהאי גירסא משמע דמודו רבנן דבספק ספיקא שרי, ור"א שרי אפילו בספיקא אחת! אלא מפרש ר"ת: כמאן? כר"א בניחותא גריס, והדר גריס: האי ספק ביאה? ספק מגע הוא ולאו דוקא 'ספק מגע' קאמר, דאדרבה: ספק ביאה הוא: דספק אם באו עכו"ם שם אם לאו: דאימור ישראל נינהו! אלא לספיקא אחת קרי 'ספק מגע', דספק ביאה דר"א - היינו ספק ספיקא; והכי פריך: והא ספיקא אחת היא? ואפי' לר"א לא שרי בספיקא אחת!
ואי תימא: ומנ"ל דלרבנן אפילו ביין נסך אסרי בספק ספיקא? ויש לומר דבכמה דוכתי מדמה במס' ע"ז חומרא דיין נסך לחומרא דטהרות.
תוספות בבא בתרא דף נה,ב ד"ה רבי אליעזר מטהר. נראה דגרסינן 'רבי אלעזר'; דאי ר' אליעזר - היכי בעי למימר בפ' בתרא דע"ז [32] דשמואל ורבי אלעזר כר' אליעזר? והא שמואל ור' אלעזר - אית להו סוף פ"ק דנדה [33] דאין הלכה כר' אליעזר בסדר טהרות אלא בד', והן בסדר טהרות היא!
ההיא רביתא [34] דאישתכח דהות בי דני והות נקיטא אופיא [35] בידה.
אמר רבא: חמרא שרי; אימר 'מִגַּבָּהּ דחביתא שקלתיה [את הקצף היא מצאה מבחוץ לחביות]’ [36], ואף על גב דליכא תו [37] - אימר אתרמויי איתרמי לה [38].
ההוא פולמוסא [39] דסליק לנהרדעא; פתחו חביתא טובא.
כי אתא רב דימי – אמר: עובדא הוה קמיה דרבי אלעזר, ושרא, ולא ידענא אי [40]משום דסבר לה כרבי אליעזר, דאמר 'ספק ביאה - טהור' [41], אי משום דסבר 'רובא דאזלי בהדי פולמוסא - ישראל נינהו' [42].
אי הכי - האי 'ספק ביאה'? 'ספק מגע' הוא!?
כיון דמפתחי טובא [43] - אימא אדעתא דממונא פתחו [44], וכספק ביאה דמי.
ההיא מסוביתא [45] דמסרה לה איקלידא מפתחה [46] לעובדת כוכבים.
אמר רבי יצחק אמר רבי אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא, ואמרו: לא מסרה לה אלא שמירת מַפתח בלבד.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: 'המוסר מפתחות לעם הארץ - טהרותיו טהורות, לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד'; השתא טהרותיו טהורות - יין נסך מיבעיא [47]?
למימרא דטהרות אלימי מיין נסך [48]?
אִין! דאיתמר: 'חצר שחלקה במסיפס [49]: אמר רב: טהרותיו טמאות; ובעובד כוכבים - אינו עושה יין נסך [50]; ורבי יוחנן אמר: אף טהרותיו טהורות.'
מיתיבי: '[51] הפנימית של חבר והחיצונה [52] של עם הארץ [53]: אותו חבר שוטח שם [54] פירות ומניח שם כלים, ואף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם' [55]; [56] קשיא לרב [57]!?
אמר לך רב: שאני התם: שנתפס עליו כגנב [58].
תא שמע: [תוספתא טהרות פ"ט מ"ו]: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ - אותו חבר שוטח שם פירות, ומניח שם כלים, ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת לשם' - קשיא לרבי יוחנן?
אמר לך רבי יוחנן: שאני התם, דאית ליה לאישתמוטי: מימר אמר "אימצורי קא ממצרא [59]' [60].
תא שמע: 'גגו של חבר בצד גגו של עם הארץ [61]: אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ואף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם'; קשיא לרב!?
אמר לך רב: לאו איכא רבי שמעון בן גמליאל דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן גמליאל [62].
משנה:
בשעת שלום: חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות;
בשעת מלחמה: אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך.
הערות
עריכה- ^ לנסוכי
- ^ אף בשתיה, דמירתת ולא נגע
- ^ אף בהנאה; וכשאין נתפס על כניסתו כגנב עסקינן: שהיה לו חלק ביין; דאי נתפס עליו כגנב - כוליה שרי; ואית דגרסי 'הוו ביזייני בדשא': חורין וסדקין ובקיעין; 'ובקעהו' (שמות יד טז) תרגומו 'ובזעהו'
- ^ ויין בתחתונה וישראל רואהו מלמעלה
- ^ כל 'שרי' דהכא = שרי אף בשתיה, דהא לא נגע קאמרינן; וכל 'אסיר' דהכא - אף בהנאה; ובכולהו הלכתא כרבא.
- ^ ולומר "לכך נכנסתי" - סמכא דעתיה, ולא מירתת; דכי על להך ביתא מעיקרא - אדעתא דלנסוכי על, וסבר: "אי משכחו לי – אשתמיטנא"
- ^ ואף על גב דבמגע היין לית ליה לאשתמוטי
- ^ דאי לאו לנסוכי על - למה ליה דעייל? ולא דמי למניח עובד כוכבים בחנותו, דהתם: דכיון דברשות עייל, וידעינן למאי עייל - כל זמן שלא הודיעו שמפליג – מותר, דסבר: "אי נגענא השתא - אתי וחזי לי"
- ^ ואי לית ליה לאישתמוטי
- ^ וכיון דבהול הוא על כניסתו - מירתת ולא נגע
- ^ ונתייחד עובד כוכבים עם היין
- ^ עמוד מבחוץ ו
- ^ דחיישינן דלמא על; כיון דאמר ליה "שמור" - סמכא דעתיה דמפליג מיניה
- ^ של ערב שבת, שהיו תוקעין להבדיל בין קדש לחול
- ^ ואי תימא דסמכא דעתיה דעובד כוכבים משום דלא אתי ישראל בשבתא
- ^ ועומד לפוש, וליכא 'עקירה מתחילת ארבע לסוף ארבע'
- ^ נתחבא
- ^ דלא ידעינן עובד כוכבים אי על, אי לא על
- ^ ומשום הכי שרי: דשני לן ספק ביאה - מביאה ודאי וספק מגע
- ^ בקעה = שדות הרבה זו אצל זו
- ^ שזרועה היא, ואין רבים דורסין אותה, והוי רשות היחיד לטומאה, וספיקא שאירעה בה הוי ספיקא טמא
- ^ באחת מן השדות, ואין אנו יודעין איזו היא
- ^ בבקעה זו
- ^ דאמר "נכנסתי לשדה שהטומאה בה, ואיני יודע אם נגעתי בטומאה אם לאו"
- ^ דפתחי חביות לשום ממונא, וכיון דחזו דחמרא הוא – פרשי, דבגניבותייהו טרידי, ולא מנסכי
- ^ ספק ישראל ספק עובד כוכבים; ואם תימצי לומר עובד כוכבים - ספק נגע ספק לא נגע! ובהא - אפילו רבנן מודו, וכי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר - היכי דמליא שדה טומאה: דאי על לה - לא אפשר דלא האהיל, דליכא אלא חד ספק
- ^ דף ע. ושם
- ^ נטהרה
- ^ חולין דף קכז.
- ^ ע"ז דף ע:
- ^ פ"ו מ"ד
- ^ דף ע. ושם
- ^ דף ח.
- ^ תינוקת עובדת כוכבים
- ^ אשקומא [קצף] של יין
- ^ ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך, ולא מסרה נפשה למינגע; אבל גדולה, מכי חזינן דנקיטא אופיא - לא תלינן לקולא
- ^ שאין שם אופיא עוד, ואיכא למימר 'הא - ודאי בגו חביתא שקלתה'
- ^ דהך אופיא [אותו גוש קצף] הוא דהואי התם
- ^ ראש הגייס: שר צבא
- ^ שרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל, ו
- ^ ולקמיה פריך: 'הא - לאו ספק ביאה הוא, דודאי עובדי כוכבים היו
- ^ ואזלינן בתר רובא, דליכא ספיקא
- ^ הרבה יותר מכדי צורך שתייתן
- ^ מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו, ובגנבותייהו טרידי, ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה, דקתני מתניתין 'אלו ואלו מותרות'; הלכך: אף על גב דספק מגע הוא, כיון דמוכחא מילתא – לקולא
- ^ מוכרת יין בחנות, כמו 'זולל וסובא' (דברים כא כ) 'סבאך מהול במים' (ישעיהו א כב)
- ^ מפתח שמירת מפתחות; ולא סמכא דעתה ליכנס, ונתפסה כגנב
- ^ בניחותא, ומסייע לרב דימי
- ^ מדנקט לה בלשון 'קל וחומר'
- ^ מחיצה נמוכה, עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה
- ^ דנתפס עליו כגנב; אלמא טהרות אלימי
- ^ שתי חצירות זו לפנים מזו:
- ^ הפתוחה לרשות הרבים
- ^ דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית
- ^ בפנימית
- ^ אבל אי הוי איפכא: דחיצונה של חבר, כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה - אין חבר שוטח שם פירותיו
- ^ מכל מקום
- ^ דקתני 'אף על פי שידו של עם הארץ מגעת לשם'
- ^ דמה לו בפנימית? אבל חלוקה, דכחצר אחד דמי - כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב
- ^ אני מכוין למדת בנין, שאני רוצה למדוד, לכך הושטתי את ידי"
- ^ לשון אחר מתשובת הגאונים: מתמוגג אני [אשטנדלינ"ר בלע"ז] וגרסינן 'אימצודי קא ממצדנא'
- ^ שאינו גבוה ממנו, וליכא למימר "מתמוגג אני" כשמושיט ידו שם
- ^ דאמר לעיל 'ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם'; ולרב לא שאני ליה בין שֶׁגַג חבר למעלה, בין שהוא שוה לו
- ^ חיל
- ^ על שם שמחפשין וחותרין קרי להו 'בולשת' כדמתרגמינן 'ויחפש' (בראשית לא לה) - ובלש