פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר [1]!?

אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (שמות לב כ) [ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק] ויזר על פני המים וישק את בני ישראל [2] - לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות [3]!

אמר להם רבי יוסי: והלא כבר נאמר (דברי הימים ב טו טז) וגם מעכה אֵם אסא המלך הסירהּ מגבירה [4] אשר עשתה לאשרה מפלצת [5] [ויכרת אסא את מפלצתה] וידק וישרף בנחל קדרון [6]!?

אמרו לו: משם ראיה? נחל קדרון אינו מגדל צמחין.

ולא? והתניא: 'אלו ואלו [7] מתערבין באמה [8] ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין [9] לזבל ומועלין בהן [10]'!

מקומות מקומות יש בו: יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין.

מאי 'מפלצתה'?

אמר רב יהודה: דהוה מפליא ליצנותא [11], כדתני רב יוסף: כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום.

אמר להן רבי יוסי: והלא כבר נאמר (מלכים ב יח ד) [הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבת וכרת את האשרה] וכתת נחש נחשת אשר עשה משה [כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן] [12]!

אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (במדבר כא ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף [ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי]; 'לך' - משלך; ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו [13]!

והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך [14], אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה - עמד וכיתתו [15].

אמר להם: והלא כבר נאמר (שמואל ב ה כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו!

ומאי משמע דהאי 'וישאם דוד' - לישנא דזרויי [16]הוא?

כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא טז) תזרם ורוח תשאם [וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל] ומתרגמינן ' [17] תזרינון [18] ורוח תטלטלינון' [19].

אמרו לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (דברי הימים א יד יב) ’[ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דויד] וישרפו באש',

ומדלא כתיב [20] 'וישרפם וישאם' - שמע מינה [21] וישאם ממש [22].

מכל מקום קשו קראי אהדדי [23]!

כדרב הונא, דרב הונא רמי: כתיב (דברי הימים א יד יב) ’[ויעזבו שם את אלהיהם] ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב (שמואל ב ה כא) [ויעזבו שם את עצביהם] וישאם [דוד ואנשיו]! - לא קשיא: כאן קודם שבא איתי הגיתי [24], כאן לאחר שבא איתי הגיתי, דכתיב (שמואל ב יב ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב [ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד] [25];

ומי שרי? איסורי הנאה נינהו!?

אמר רב נחמן: איתי הגיתי בא וביטלה [26].

'משקלה ככר זהב'! היכי מצי מנח לה [27]!?

אמר רב יהודה אמר רב: ראויה לנוח על ראש דוד [28].

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: אבן שואבת היתה בה [29], דהות דרא לה [30].

רבי אלעזר אמר: אבן יקרה היתה בה, ששוה ככר זהב [31]!

(תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי - מאי קאמר?

הכי קאמר: בשכר שפקודיך נצרתי - זאת היתה לי לעדות [32].

מאי עדותה?

אמר רבי יהושע בן לוי: שהיה מניחה במקום תפילין [33] והולמתו [34].

והא בעי אנוחי תפילין?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין [35].

(דברי הימים ב כג יא) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות [וימליכו אתו וימשחהו יהוידע ובניו ויאמרו יחי המלך] [36]: 'נזר' זו כלילא, 'עדות'? - אמר רב יהודה אמר רב: עדות הוא לבית דוד: שכל הראוי למלכות הולמתו, וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו. (מלכים א א ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך [ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו]; אמר רב יהודה אמר רב: שמתנשא להולמו ולא הולמתו [37].

[38] 'ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו' - מאי רבותייהו [39]?

תנא: 'כולם נטולי טחול [40] וחקוקי כפות הרגלים היו [41]'.


עמוד ב

משנה:

שאל פרוקלוס [42] בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי [43]; אמר לו: כתוב בתורתכם (דברים יג יח) [ו]לא ידבק בידך מאומה מן החרם [למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך] - מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?

אמר לו: אין משיבין במרחץ [44];

וכשיצא אמר לו:

1. אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי [45];

2. [46] אין אומרים "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי" [47] אלא אומר "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ" [48]!

3. דבר אחר: אם נותנים לך ממון הרבה - אי אתה נכנס לעובדת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה; זו עומדת על פי הביב [49], וכל העם משתינין לפניה;

4. לא נאמר [50] אלא 'אלהיהם' [51]: את שנוהג בו משום אלוה אסור, את שאינו נוהג בו משום אלוה - מותר.

גמרא:

והיכי עביד הכי [52]? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא? וכי תימא בלשון חול אמר ליה - והאמר אביי: דברים של חול מותר לאומרן בלשון קדש, דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול [53]?

תנא 'כשיצא אמר לו: אין משיבין במרחץ'

אמר רבי חמא בר יוסף: אמר רבי אושעיא ברבי: תשובה גנובה השיבו [54] רבן גמליאל לאותו הגמון; ואני אומר [55]: אינה גנובה: מה גנובתיה? דקאמר לו 'זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה', וכי משתין בפניה מאי הוי, והאמר רבא: פעור יוכיח שמפערין לפניו בכל יום ואינו בטל!? ואני אומר: אינה גנובה: זו עבודתה בכך וזו אין עבודתה בכך.

אמר אביי: גנובתה מהכא: דקאמר ליה 'אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי'; וכי בא בגבולה מאי הוי [56], והתנן [עבודה זרה פ"ד מ"ג]: 'עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה נהנין מהן שלא בטובה [57], ואין נהנין מהן בטובה'?! ואני אומר: אינה גנובה: שלא בטובת רבן גמליאל - כבטובת אחרים דמי [58].

[*## זו היא שיטת רבי ישמעאל בברייתא בדף נא,ב, ורבי עקיבא חולק!]

רב שימי בר חייא אמר [59]: גנובתה מהכא: דקאמר לו 'זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה'; וכי משתינין בפניה מאי הוי, והתנן [עבודה זרה פ"ד מ"ה]: 'רק בפניה, השתין בפניה, גיררה וזרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה' [60]'!? ואני אומר: אינה גנובה: התם - לפי שעתא הוא רתח עלה והדר מפייס לה, הכא - כל שעתא ושעתא בזלזולה קיימא.

רבה בר עולא אמר: גנובתה מהכא: דקאמר ליה 'אין אומרין "נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי" אלא "נעשה אפרודיטי נוי למרחץ"'; וכי אמר "נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי" - מאי הוי, והתניא: האומר "בית זה לעבודת כוכבים", "כוס זה לעבודת כוכבים" - לא אמר כלום, שאין הקדש לעבודת כוכבים [61]'!? ואני אומר אינה גנובה: נהי דאיתסורי לא מיתסרא, נוי מיהא איכא [62].

הערותעריכה

  1. ^ מ'ואכות אותו טחון' קא מותיב, אבל מ'ואשרוף' - לאו תיובתא היא: דכל כמה דלא שחיק ליה - מחובר בהדדי, ואינו נעשה זבל
  2. ^ דליכא למיחש לזבל; והאי דלא השליכו לים שלם - לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות
  3. ^ שהמים בודקין אותם שחטאו, והורגים אותם, כדאמרינן התם (יומא סו:): 'זיבח וקיטר – בסייף; גיפף ונישק – באסכרה; שמח בלבו – בהדרוקן'
  4. ^ השפילה ממלכות
  5. ^ לקמן מפרש
  6. ^ ולא חייש לזבל; מ'וידק' קא מותיב
  7. ^ דמים החיצונים ודמים הפנימיים, ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון, והן יורדין מן היסוד לרצפה
  8. ^ סילון של מים שהיה בעזרה
  9. ^ לזבל גנותיהן
  10. ^ לאו קרבן מעילה קאמר, דאין מעילה בדם קדשים, כדאמרינן בפרק 'הוציאו לו', אלא: אסור ליהנות מהן אלא בדמים
  11. ^ ליצנות מופלא
  12. ^ אלמא עבודת כוכבים הוה, וכתיב 'וכתת'
  13. ^ אותן שהקטירו לו - לא היו יכולין לאסרו, שאין בהן כח להקצותו לעבודת כוכבים
  14. ^ דמותר ליהנות ממנו
  15. ^ לפרסומי מילתא
  16. ^ לשון זורה לרוח
  17. ^ תזרם =
  18. ^ ורוח תשאם =
  19. ^ אלמא 'וישאם' לשון זירוי וטלטול
  20. ^ בחד קרא
  21. ^ לאו תרוייהו כדקאמרת: ששרפם ואחר כך זורה לרוח, אלא
  22. ^ נטלם עמו ונהנה מהם; ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן, כדמפרש ואזיל; מ'וישרפו' לא מצי לאותבינהו לרבנן, דכל זמן שאין נדוקין על ידי כתישה - אינו נעשה זבל
  23. ^ 'וישרפו' משמע אסור בהנאה, 'וישאם' משמע נהנה מהם
  24. ^ וביטלה - אמר דוד לשרפם
  25. ^ בבני עמון קאי, ועבודת כוכבים שלהם 'מלכם' שמה, על שם מלוכה, כדכתיב (מ"א יא,ז) 'ולמולך שקוץ בני עמון', והאי 'עטרת מלכם' - בעבודת כוכבים קאמר
  26. ^ והדר 'וישאם דוד': איתי הגתי - עובד כוכבים היה
  27. ^ והלא כבד ששים מנה הוה, ומאד היא כבידה, וקרא כתיב 'ותהי על ראש דוד'
  28. ^ האי 'ותהי על ראש דוד' - לאו דמנח לה, אלא הכי קאמר: חשובה וראויה לדוד: שעשוי למדת ראשו והולמתו, כדלקמן
  29. ^ דרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה באויר
  30. ^ שהיתה נושאת לעטרה, ומגביהתה
  31. ^ והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב
  32. ^ עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות
  33. ^ חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת: מקום שמוחו של תינוק רופס
  34. ^ ויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו
  35. ^ שרחב החריץ מקום כרך שני רצועות, והיא היתה נוחה בחצי רחבו
  36. ^ ביואש כתיב, בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה, וכשגדל - הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה
  37. ^ שביקש להולמו ואף על גב דאמר רב יהודה לעיל 'ראויה היתה לנוח' אבל אנוחי לא מנח לה - מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות
  38. ^ שם
  39. ^ דהנך חמשים איש, דכתיב 'ויעש לו' - דמשמע שהיו משונים
  40. ^ הטחול מכביד
  41. ^ נטל הבשר מן העצם, ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים
  42. ^ מין עובד כוכבים היה
  43. ^ שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה
  44. ^ אין משיבין דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום
  45. ^ שהמרחץ קודם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ, ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים
  46. ^ ועוד תשובה אחרת
  47. ^ דמרחץ - לאו דבר נוי הוא
  48. ^ נמצא שהיא משמשתו, והיא טפלה והוא עיקר
  49. ^ ביב = חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרשות הרבים
  50. ^ בתורה לאיסור
  51. ^ דכתיב 'אבד תאבדון ... [את אלהיהם]’ (דברים יב ב)
  52. ^ דאהדר ליה במרחץ 'והלא אין משיבין במרחץ'
  53. ^ בבית המרחץ, שאף על פי שאינה בלשון הקדש - לא נפקי מקדושתייהו
  54. ^ כלומר: דחהו בקש
  55. ^ רבי חמא קאמר לה, ופליגא אדרבי הושעיא רביה
  56. ^ כלומר: ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ - מאי איכפת לן
  57. ^ שלא יחזיק טובה לכומרים; ובהנאה לא מיתסר, כדאמרינן לקמן: 'אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו'* - בתקרובת
  58. ^ שהיה חשוב, וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן; הלכך אי לאו מרחץ קודם - הוה אסור כל הני
  59. ^ מילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי
  60. ^ גירסת רש"י: גיררה בטיט ובצואה לא בטלה; (לקמן דף נג.) נפקא לן מ'והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו' (ישעיהו ח כא)
  61. ^ באמירה, עד שיקריבנה לפניה בתקרובת
  62. ^ אי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים - אסור לייפות עבודת כוכבים, אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה