פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך [1] - שכרו אסור;

שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמר לו "העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום" - שכרו מותר [2];

השוכר את החמור להביא עליה יין נסך - שכרה אסור;

שכרה לישב עליה, אף על פי שהניח עובד כוכבים לגינו עליה - שכרה מותר.

גמרא:

מאי טעמא שכרו אסור? אילימא הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור - הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורין בהנאה, ותנן [קידושין פ"ב מ"ט] 'מכרן וקידש בדמיהן - מקודשת' [3]!? אלא הואיל ותופס את דמיו כעבודת כוכבים [4]? והרי שביעית, דתופסת את דמיה, ותנן: [שביעית פ"ח מ"ד] 'האומר לפועל "הילך דינר זה; לקוט לי בו [5] ירק היום" - שכרו אסור [6]; "לקוט לי ירק היום" [7] - שכרו מותר'!?

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: קנס הוא שקנסו חכמים בחמרין וביין נסך.

'יין נסך' – הא, דאמרן; 'חמרין' - מאי היא?

דתניא: 'החמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעית - שכרן שביעית'; מאי 'שכרן שביעית'? אילימא דיהבינן להו שכר מפירות שביעית - נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית, והתורה אמרה (ויקרא כה ו) [והיתה שבת הארץ לכם] לאכלה [לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך] - ולא לסחורה!? ואלא - דקדוש שכרן בקדושת שביעית? ומי קדוש? והתנן: [שביעית פ"ח מ"ד] 'האומר לפועל "הילך דינר זה ולקוט לי ירק היום" - שכרו מותר; "לקוט לי ירק בו היום" - שכרו אסור'!?

אמר אביי: לעולם יהבינן ליה שכר מפירות שביעית, ודקא קשיא לך 'לאכלה - ולא לסחורה' - דיהביה ניהליה בצד היתר [8], כדתנן [9] 'לא יאמר אדם לחבירו


עמוד ב

"העלה לי פירות הללו לירושלים לחלק [10]" [11], אבל אומר לו "העלם לאוכלם ולשתותם בירושלים" ונותנין זה לזה מתנה של חנם'!?

ורבא אמר: לעולם דקדוש בקדושת שביעית, ודקא קשיא לך פועל - פועל דלא נפיש אגריה, לא קנסוהו רבנן; חמרין דנפיש אגרייהו - קנסו רבנן בהו; ומתניתין [12] - חומרא דיין נסך שאני.

איבעיא להו: שכרו לסתם יינן מהו? מי אמרינן 'כיון דאיסורא חמור [13] כדיין נסך [14] - שכרו נמי אסור' או דלמא הואיל וטומאתו קיל [15] - אף שכרו נמי קיל?

תא שמע: דההוא גברא דאגר ארביה [16] לסתם יינן, יהבו ליה חיטי באגרא; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: זיל קלינהו וקברינהו בי קברי [17].

ולימא ליה 'בדרינהו' [18]?

אתו בהו [19] לידי תקלה [20].

וליקלינהו וליבדרינהו?

דלמא מזבלי בהו.

ולקברינהו [21] בעינייהו?

מי לא תניא [סנהדרין דף מה,ב]: 'אחד אבן שנסקל בה, ואחד עץ שנתלה עליו, ואחד סייף שנהרג בו ,ואחד סודר שנחנק בו - כולם נקברים עמו [22]' [23]?

[24] התם, דקא קברי בבי דינא [25] - מוכחא מילתא [26] דהרוגי בית דין נינהו [27], הכא - לא מוכחא מילתא, אימר אינש 'גנב ואייתי קברא הכא'.

דבי רבי ינאי יזפי פירי שביעית מעניים [28] ופרעו להו בשמינית [29]; אתו אמרו ליה לרבי יוחנן, אמר להו: יאות הן עבדין [30], וכנגדן באתנן [31] מותר [32], דתניא (תמורה כט א): 'נתן לה ולא בא עליה, בא עליה ולא נתן לה - אתננה מותר' [33]: נתן לה ולא בא עליה – פשיטא! כיון דלא בא עליה - מתנה בעלמא הוא דיהיב לה! ותו: 'בא עליה ולא נתן לה' - הא לא יהיב לה ולא מידי, וכיון דלא נתן לה מאי 'אתננה מותר'? אלא הכי קאמר: 'נתן לה ואחר כך בא עליה [34], או בא עליה ואחר כך נתן לה [35] – אתננה מותר'.

'נתן לה ואחר כך בא עליה': לכי בא עליה

הערותעריכה

  1. ^ עובד כוכבים ששכר את ישראל לעשות עמו מלאכה ביין נסך: להריקו מכלי אל כלי, או להעביר חבית ממקום למקום, וביין נסך ממש קאמר: שנתנסך לעבודת כוכבים; וסתם יינן - מיבעיא לן בגמרא
  2. ^ כל שכרו מותר: דאף על גב דאגרא דיהיב - לא משום מלאכה אחרת היא; ובגמרא מפרש לה שפיר
  3. ^ אלמא איסורי הנאה - דמיהן מותרין, וכל שכן שכר פעולתו
  4. ^ דכיון דנתנסך לעבודת כוכבים - הרי היא כעבודת כוכבים: דדמיה אסורין, כדאמרן (לעיל נד:) 'כל שאתה מהיה הימנו - הרי הוא כמוהו'; וכי היכי דדמיו אסורין - שכר פעולתו נמי אסור
  5. ^ לשון מכר הוא, דמשמע 'לקוט לי שוויו ירק'
  6. ^ לשהותו אחר זמן הביעור, אלא מתבער בשביעית
  7. ^ לשון שכירות הוא, ולא לשון מכר, ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית
  8. ^ מתנת חנם
  9. ^ לגבי מעשר שני [פ"ג מ"א]
  10. ^ שתטול שם חלק בהם
  11. ^ דאסור לפרוע חובו ממעשר שני, ואף על גב שגם זה אוכלו בירושלים
  12. ^ דיין נסך, דקניס נמי פועל דלא נפיש אגריה
  13. ^ דאסור בהנאה
  14. ^ כיין נסך ממש
  15. ^ כדאמרינן ב'אין מעמידין' (לעיל דף ל:) 'שלש יינות הן: יין נסך אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית; סתם יינן אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית'
  16. ^ ספינתו
  17. ^ בית הקברות
  18. ^ יפזרם כמות שהם, למה ליו לשרפן
  19. ^ אינשי
  20. ^ דהדרי ומלקטי להו
  21. ^ הכי
  22. ^ דכתיב (דברים כא כג) 'לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו' אף העץ במשמע והכי אמרינן בפרק 'נגמר הדין': 'עץ' - שומע אני בין תלוש בין מחובר? תלמוד לומר: 'כי קבור תקברנו': מי שאינו מחוסר אלא קבורה, יצא זה שמחוסר קבורה ותלישה'
  23. ^ אלמא עץ גופיה איסורי הנאה, וקברי ליה בעיניה, ולא חיישינן לתקלה
  24. ^ שאני
  25. ^ בבית הקברות המתוקנים בבית דין
  26. ^ לכל מאן דמשכח להו התם ידע
  27. ^ ופירש
  28. ^ קודם זמן הביעור
  29. ^ אשתכח דאכלי עניים בשמינית אחר הביעור חליפי פירות שביעית
  30. ^ כיון דההיא שעתא לא הוו הנך בעין, ולא איחלופי הני בהני - לאו חליפין נינהו, ולא חיילא קדושת שביעית עלייהו
  31. ^ בא עליה ואח"כ נתן לה אתננה
  32. ^ להקרבה: דכיון דלאו בשעת ביאה יהביה ניהלה, כי הדר יהב לה ההוא טלה - מתנה בעלמא הוא
  33. ^ מפרש ואזיל
  34. ^ = נתן לה ולא בא עליה עכשיו אלא לאחר זמן
  35. ^ = או בא עליה ולא נתן לה עכשיו אלא לאחר זמן