ביאור:בבלי עבודה זרה דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

סתם יינם אסור בהנאה [1], ומִטּמא טומאת משקין ברביעית [2]; המפקיד יינו אצל עובד כוכבים אסור בשתיה ומותר בהנאה.

והתנן [משנה דמאי פ"ג מ"ד בשנוי לשון; וכן תוספתא פ"ד מ"טז] 'המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים - הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים לשביעית ולמעשר [3]'?

כגון שייחד לו קרן זוית [4].

אי הכי - בשתיה נמי לישתרי, דהא רבי יוחנן אקלע לפרוד [5]; אמר 'כלום יש משנת בר קפרא'? תנא ליה רבי תנחום דמן פרוד 'המפקיד יינו אצל עובד כוכבים - מותר בשתיה'; קרי עליה (קהלת יא ג) [אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון] מקום שיפול העץ [6] שם יהו - שם יהו סלקא דעתא [7]? אלא שם יהו פירותיו [8].
אמר רבי זירא: לא קשיא: הא רבי אליעזר הא רבנן, דתניא 'אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים, ומלאוהו יין ומפתח או חותם ביד ישראל: רבי אליעזר מתיר [9] וחכמים אוסרין [10].'

אמר רבי חייא בריה דרבי חייא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב - ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חמא הכי אמר זעירי: הלכה כרבי אליעזר.

אמר רבי אלעזר: הכל משתמר בחותם אחד חוץ מן היין, שאין משתמר בחותם אחד; ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם אחד; ולא פליגי: הא כרבי אליעזר הא כרבנן.

[11]

איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: הכל משתמר בחותם בתוך חותם חוץ מן היין, שאין משתמר בחותם בתוך חותם; ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם;

ותרוייהו כרבנן [12]: מר סבר: כי פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר - בחותם אחד, אבל בחותם בתוך חותם שרו; ומר סבר: אפילו חותם בתוך חותם אסרי.

היכי דמי 'חותם בתוך חותם'?

אמר רבא: אגנא דפומא דחביתא [13], שריקא [14], וחתימא - הוי 'חותם בתוך חותם'; ואי לא – לא;

דיקולא [15] ומיהדק [16] - הוי 'חותם בתוך חותם'; לא מיהדק [17] - לא הוי חותם בתוך חותם;

נוד בדיסקיא [18], חתימת פיו [19] למטה [20] - הוי 'חותם בתוך חותם' [21]; פיו למעלה - לא הוי 'חותם בתוך חותם'; וכי כייף פומיה [22] לגיו וצייר וחתים [23] - הוי 'חותם בתוך חותם'.

תנו רבנן: 'בראשונה היו אומרים יין של עין כושי [24] אסור מפני בירת סריקא [25], ושל ברקתא [26] אסור מפני כפר פרשאי [27], ושל זגדור [28] אסור מפני כפר שלים; חזרו לומר: חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות.'

מעיקרא מאי סבור ולבסוף מאי סבור?

מעיקרא סבור: אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים, לא שנא פתוחות ולא שנא סתומות; ולבסוף סבור: כי לא קפיד – אפתוחות, אסתומות מקפיד קפיד.

וסתומות מותרות? ורמינהי:


עמוד ב

השולח חבית של יין ביד כותי, ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים: אם מכיר חותמו וסתמו [29] – מותר, אם לאו אסור [30]!?

אמר רבי זירא: לא קשיא: כאן בעיר [31], כאן בדרך.

מתקיף לה רבי ירמיה: מידי הנך דעיר לא בדרך אתו [32]?

אלא אמר רבי ירמיה: [33] בין הגיתות שנינו: כיון דכולי עלמא אפכי [34] – מירתת, אמר: השתא אי חזי לי מפסדו לי.

אתמר: מפני מה אסרו שֵׁכָר של עובדי כוכבים?

רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות [35].

רב נחמן אמר: משום גילוי.

אגילוי דמאי? אילימא גילוי דנזייתא [36] - אנן נמי מגלינן!? ואלא דחביתא - אנן נמי מגלינן [37]!?

לא, צריכא באתרא דמצלו מיא [38].

אלא מעתה ישן תשתרי, דאמר רב: 'ישן [39] מותר: [40]אין מניחו [41] ליישן [42]; החמיץ [43] - מותר: [44] אין מניחו להחמיץ [45]'!?

גזירה ישן אטו חדש.

רב פפא - מפיקין ליה לאבבא דחנותא ושתי; רב אחאי - מייתו ליה לביתיה ושתי; ותרוייהו משום חתנות.

רב אחאי עביד הרחקה יתירתא;

רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן [46], אייתו ליה חמרא ולא אשתי; אייתו ליה שיכרא ולא אשתי. בשלמא חמרא - משום שימצא [47]; שיכרא משום מאי? משום שימצא דשימצא [48].

אמר רב: האי שיכרא דארמאה – שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה.

מה נפשך: אי שרי - לכולי עלמא שרי, אי אסיר - לכולי עלמא אסיר!?

אלא: רב סבר משום גילויא [49] ואזיל מרורא דכשותא [50] וקלי ליה זיהריה [51], ודלקי [52] - מלקי [53] ליה טפי [54], וחייא ברי - הואיל ולקי - לא נישתי מיניה.

אמר שמואל: כל השרצים - יש להן ארס; של נחש ממית, של שרצים אינו ממית.

אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אריא! תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר רב אבוך: הכי אמר אבוך: הני ארמאי זוקאני [55] דהוו שתו גילויא ולא מתו - איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו [גופם נתחסן?].

אמר רב יוסף:

הערות עריכה

  1. ^ משום גזירת יין נסך
  2. ^ מטמא טומאת אוכלין ומשקין כתורת משקין טומאת שרץ שאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין, ושיעורן לקבל טומאה ברביעית הלוג, ככל טומאת משקין
  3. ^ דחשידי לחלופי; והכא נמי דלמא חלפיה, והאי - חמרא דעובד כוכבים הוא
  4. ^ ומסר לו מפתח או עשה חותם
  5. ^ מקום של בר קפרא הוא ונפטר בר קפרא
  6. ^ ששכן שם תלמידי חכמים
  7. ^ שהוא עצמו ימצא שם? והא שכיב ליה
  8. ^ ימצאו פירות העץ שנשרו ממנו - אף כאן: הצריך לדברי חכמים ישאל את בני העיר ששומעין ולמדין ממנו, ומלמדים אותן לאחרים
  9. ^ אף בשתיה
  10. ^ לעשות כן; ואי עבד - שרי בהנאה, כדאמרינן לעיל
  11. ^ תוספות ד"ה ולא פליגי הא רבי אליעזר והא רבנן. פירוש: לא פליגי אליבא דחד תנא, אלא מר סבר כרבי אליעזר ומר סבר כרבנן; אי נמי: לא פליגי, וכולהו כרבי אליעזר קיימי, דפסק רב כוותיה, אלא מר מפרש מילתיה דרבי אליעזר ומר מפרש מילתייהו דרבנן. ואי תימא: ורבי אלעזר היכי קאי כרבי אליעזר? הא רבי אליעזר גופיה קאמר בפרק קמא דנדה (דף ח.) דאין הלכה כרבי אליעזר בכולהו סידרי אלא בארבע - ויש לומר דשאני הכא, דקאי רבי מאיר כוותיה לקמן - פרק 'רבי ישמעאל' (דף סא.), בברייתא דאמר 'הלוקח בית וכו', וכה"ג משני תלמודא התם בפרק קמא דנדה (שם:)
  12. ^ דאי כרבי אליעזר - בחותם אחד נמי שרי
  13. ^ כפה מזרק על פי החבית
  14. ^ טח בטיט ודיבק סביבות פי המזרק לדופני החבית
  15. ^ כפה סל על פי חבית, והחבית מְגוּפה, דהיינו שתי חותמות: מגופת החבית שדבוקה בחבית ונתייבשה, וסל כפוי עליה
  16. ^ נכנס בדוחק פי הסל לבלוע את החבית - הוי 'חותם בתוך חותם', ולא טרח לזיופי כולי האי
  17. ^ נוח ליטלו, הוי כמאן דליתיה
  18. ^ של עור מלא יין וקשור ומונח בתוך דיסקיא של עור
  19. ^ של נוד
  20. ^ בתוך דיסקיא
  21. ^ דטורח להפוך ולהתיר קשר הדיסקיא וקשר הנוד ולחזור ולקשרה - כולי האי לא טרח
  22. ^ של נוד
  23. ^ כעין שקושרין נודות שלנו של שמן: שלאחר שקושרים אותו - מכניסין פי הנוד כשהוא קשור בתוכו, ועוד קושרים אותה פעם אחרת: אפילו אין דיסקיא
  24. ^ מקום כותים
  25. ^ עובדי כוכבים הן וסמוכין לעין כוש
  26. ^ עיר של כותים
  27. ^ עובדי כוכבים
  28. ^ כותים
  29. ^ שלא זייף סתימתו
  30. ^ חבית של יין ביד כותי - וכל שכן ביד עובד כוכבים - צריך הכרת חותם; ואף על פי דכותי אינו מנסך - מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים; ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם: ציר - אף על גב דלאו אורחא למירמי ביה חמרא, דדמי היין יקרים משל ציר, מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים; ומורייס חיישינן איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין - דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב ביה; אבל כותי לא חשיד לאחלופי ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש, כדאמרינן במועד קטן (דף יא), ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו; מורייס: מערבין בו קרבי דגים, כדאמרינן לקמן (בפרקין דף לד:): דנפיש שומניה
  31. ^ בעיר קפיד כותי, דסבר: השתא נגע עובד כוכבים בייני, ולא זבני מייני
  32. ^ וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך!
  33. ^ הך דקתני סתומות מותרות -
  34. ^ מצויין בדרכים
  35. ^ שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים, ויתן עיניו בבתו
  36. ^ בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית
  37. ^ דקיימא לן דשיכרא לא שתי חיויא מיניה
  38. ^ במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים, ומים יש בהן משום גילוי
  39. ^ כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן -
  40. ^ ד
  41. ^ ארס של נחש
  42. ^ אם היה בתוכו
  43. ^ יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ
  44. ^ בידוע שלא שתה בו נחש, דאילו שתה בו נחש
  45. ^ לא היה מניחו להחמיץ
  46. ^ ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים
  47. ^ חשד יין נסך
  48. ^ גזרה שיכרא אטו חמרא
  49. ^ ומיהו לכולי עלמא שרי: שאינן חוֹלין, והאי זיהרא לא מלקי להו
  50. ^ טעם מרירות של כשות
  51. ^ ואין בו כח להלקות אדם בריא
  52. ^ אדם שהוא חולה קודם לכן ושותהו
  53. ^ מזיק
  54. ^ מזיקו ומכביד חליו
  55. ^ נפוחים