ביאור:בבלי עבודה זרה דף עו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בת יומא ^[1], דלאו נותן טעם לפגם הוא ^[2].

מכאן ואילך לישתרי ^[3]?

גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא.

ואידך?

קדירה בת יומא נמי מפגם פגמה.

רמי ליה רב עמרם לרב ששת: תנן 'השפודין והאסכלא מלבנן באור' והתנן גבי קדשים [זבחים פ"יא מ"ח] 'השפוד והאסכלא ^[4] - מגעילן בחמין ^[5]' ^[6]!?

אמר ליה: עמרם ברי ^[7]! מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע ^[8], התם איסורא בלע!

אמר רבא: סוף סוף כי קא פליט - איסורא קא פליט!?

אלא אמר רבא: מאי 'הגעלה'? ^[9] נמי שטיפה ומריקה ^[10].

אמר ליה אביי: מי דמי? מריקה ושטיפה – בצונן, הגעלה – בחמין ^[11]!?

אלא אמר אביי: ^[12] (איוב לו לג) יגיד עליו רעו [מקנה אף על עולה] ^[13]: תנא הכא ליבון והוא הדין להגעלה, תנא התם הגעלה - והוא הדין לליבון ^[14].

אמר ליה רבא: אי הכי - לתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא באידך אחריתי, ולימא 'יגיד עליו רעו' ^[15]!?

אלא אמר רבא: קדשים - היינו טעמייהו, כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ^[16].

תינח שלמים, דכיון דלשני ימים מיתאכלי - מקמי דניהוי 'נותר' קא הוי 'גיעול' ^[17]; אלא חטאת - כיון דליום ולילה מיתאכלא, כי מבשל בה האידנא חטאת - הוי נותר; כי הדר מבשל בה למחר: או שלמים או חטאת קא פליט 'נותר' דחטאת דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר [כאשר מבשל למחרת, נפלט ה'נותר' של החטאת של היום או השלמים של אמתול בחטאת או השלמים שלמחר]!

אמרי: לא, צריכא דכי מבשל בה חטאת האידנא הדר מבשל בה האידנא ^[18] שלמים ^[19], דחטאת דלמחר ושלמים דאתמול - בהדי הדדי קא שלים זמנייהו ^[20], והדר מבשל שלמים דלמחר.

א"ה הגעלה נמי לא ליבעי!?

קשיא.

רב פפא אמר: האי קריד האי לא קריד ^[21].

רב אשי אמר: לעולם כדאמרן מעיקרא: הכא התירא בלע הכא איסורא בלע ^[22]; ודקא קשיא לך 'דבעידנא דקא פליט - איסורא קא פליט' - בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה ^[23].

ועד כמה מלבנן?

אמר רב מני: עד שתשיר קליפתן.

וכיצד מגעילן?

אמר רב הונא: יורה קטנה בתוך יורה גדולה ^[24].

יורה גדולה מאי?

תא שמע: דההוא דודא ^[25] דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה

עמוד ב

גדנפא דלישא אפומא ^[26], ומליוה מיא וארתחה.

אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו רב עקביה, דגברא רבא הוא! קסבר: כבולעו כך פולטו ^[27]: מה בולעו בנצוצות ^[28] - אף פולטו בנצוצות ^[29].

הסכין - שפה והיא טהורה:

אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה פעמים בקרקע ^[30].

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה.

אמר רב כהנא: ובסכין יפה, שאין בה גומות ^[31].

תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות - נועצה עשרה פעמים בקרקע.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לאכול בה צונן ^[32];

כי הא: דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא ^[33]; אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל פסק והב ליה לבאטי בר טובי; הדר דצה ^[34] עשרה זימני בארעא, פסק, הב ליה למר יהודה.

אמר ליה באטי בר טובי: וההוא גברא - לאו בר ישראל הוא?

אמר ליה: מר ^[35] קים לי בגויה ^[36] ומר ^[37] - לא קים לי בגויה ^[38].

איכא דאמרי: אמר ליה: אידכר מאי עבדת באורתא ^[39].

הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת עבודה זרה

הערות

^ שבישל בה עובד כוכבים היום
^ אבל בישל בה אתמול - כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה, ושוב כשפולטו בתבשיל אחר - אינו אלא לפגם
^ אף לכתחלה
^ שצלה בהן בשר קדש
^ משום דכי אתי למחר - הוי 'נותר', וכי הדר מבשל בשר קודש למחר - פליט שפוד בגויה טעמא, ו'נותר' - איסור כרת הוא ;
^ 'מגעילן' לא חשיב כליבון, דליבון שורף את הכלי
^ בני
^ הלכך סגי ליה בהגעלה
^ האי 'הגעלה' דקתני התם
^ כלומר: לעולם לפלוט האיסור, וודאי ליבון בעי - כשאר בליעת איסור; אלא מצות מלך היא בקדשים 'ומרק ושטף במים' (ויקרא ו כא) כי היכי דהויא גזירת הכתוב כ'אשר יזה מדמה על הבגד' (ויקרא ו כ) דבעי כיבוס במקום קדוש, ושבירת כלי חרס - במקום קדוש הוא, והוא הדין למריקה ושטיפה
^ כלומר: מי קרי למריקה ושטיפה 'הגעלה'? הא כל הגעלה - רותחין משמע: שכופין להקיא הכלי מה שבלע, ומריקה ושטיפה - בצונן הוא, כדאמרינן בשחיטת קדשים בפרק 'דם חטאת' (זבחים צו:)
^ הגעלה ממש: לפלוט מאיסורן; ודקא קשיא לך מתניתין, דמצרכא להו ליבון - לא תקשי: דודאי בין בקדשים בין בגיעולי עובדי כוכבים, תרוייהו בעינן לפלוט איסור, לבד מריקה ושטיפה דקדשים, דאינה אלא מצות המלך
^ ונלמד משנה מחבירתה: של קדשים ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים
^ שניהם צריך
^ איבעי למתנינהו לתרוייהו: ליבון והגעלה בחדא, או במשנתנו או בקדשים, והדר ליתני חדא באידך ותגמר חבירתה מינה: מה התם הא בלא הא ליתא, הכי נמי הא בלא הא ליתא
^ שמבשלין בהן, ואינו מספיק להיות 'נותר' עד שתחזור ופולטו בתבשיל אחר; ולקמן פריך 'אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי'?
^ שהרי כשבישל בו למחר - פלט בליעה מיום אתמול
^ בו ביום
^ חזה ושוק של כהנים
^ ואין כאן פליטת נותר, והדר מבשל ביה שלמים בו ביום, כדאמרינן; בכל פעם מבשל שלמים לאחר חטאת בו ביום, כי היכי דלא ניהוו נותר למחר
^ לעולם בקדשים איסורא פליט, ודקא קשיא לך 'ניבעי ליבון כי מתניתין'!? - לא דמי: דגיעול עובדי כוכבים, איידי דלא מבשלי להו כל שעתא, ומתקשה הבליעה בתוכו, ונדבקת בו בכולו 'טרשטרי"ש בלע"ז', ואין נוח לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור; אבל בקדשים - דכל שעתא מבשלי בהו - לא קריד, ונוח לפלוט; הלכך (סגי) בהגעלה קא פלט
^ דהיינו משום דבקדשים - היתירא בלע
^ לא חמיר איסורו: שכשנעשה נותר - לא הוי איסור בעיניה: שבתוך דופני הכלי היה בלוע, ומעולם לא הוכר איסורו
^ שיהיו רותחין עוברין על כולה
^ קלחת
^ שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה
^ כענין שבלעו שפת הדוד את האיסור - יפליטהו
^ לאו בולעו אלא על ידי ניצוצות: שניתז הרתיחות שם, ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור
^ כך בשעת פליטה: אף על פי שלא הכניסה לתוך יורה אחרת, הואיל ונתמלאת יפה יפה, ומעלה ניצוצות על שפתה, ופולט; ומיהו גדנפא בעינן: משום דאי לאו הכי - דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא, אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה, אם לא העלה ניצוצות כל שעה - העלה פעם אחת
^ אף על פי ששפה; ויש אומרים [שפה =] משפשפה בבגד צמר שאינה חלק, ומעביר שמנוניתה
^ בעובי רחבה שלא תהא שמנונית בגומא
^ אבל דבר רותח - אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין וכלי ראשון, כדאמרינן ב'כל שעה' (פסחים ל:) לענין חמץ בפסח
^ עובד כוכבים היה
^ נעצה
^ רב יהודה
^ מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור
^ אבל בך
^ איני מוחזק שתהא פרוש כל כך
^ דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים, וכששיגרן להם בלילה שעבר - קיבל באטי, ורב יהודה לא קיבל

[1] שבישל בה עובד כוכבים היום

[2] אבל בישל בה אתמול - כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה, ושוב כשפולטו בתבשיל אחר - אינו אלא לפגם

[3] אף לכתחלה

[4] שצלה בהן בשר קדש

[5] משום דכי אתי למחר - הוי 'נותר', וכי הדר מבשל בשר קודש למחר - פליט שפוד בגויה טעמא, ו'נותר' - איסור כרת הוא ;

[6] 'מגעילן' לא חשיב כליבון, דליבון שורף את הכלי

[7] בני

[8] הלכך סגי ליה בהגעלה

[9] האי 'הגעלה' דקתני התם

[10] כלומר: לעולם לפלוט האיסור, וודאי ליבון בעי - כשאר בליעת איסור; אלא מצות מלך היא בקדשים 'ומרק ושטף במים' (ויקרא ו כא) כי היכי דהויא גזירת הכתוב כ'אשר יזה מדמה על הבגד' (ויקרא ו כ) דבעי כיבוס במקום קדוש, ושבירת כלי חרס - במקום קדוש הוא, והוא הדין למריקה ושטיפה

[11] כלומר: מי קרי למריקה ושטיפה 'הגעלה'? הא כל הגעלה - רותחין משמע: שכופין להקיא הכלי מה שבלע, ומריקה ושטיפה - בצונן הוא, כדאמרינן בשחיטת קדשים בפרק 'דם חטאת' (זבחים צו:)

[12] הגעלה ממש: לפלוט מאיסורן; ודקא קשיא לך מתניתין, דמצרכא להו ליבון - לא תקשי: דודאי בין בקדשים בין בגיעולי עובדי כוכבים, תרוייהו בעינן לפלוט איסור, לבד מריקה ושטיפה דקדשים, דאינה אלא מצות המלך

[13] ונלמד משנה מחבירתה: של קדשים ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים

[14] שניהם צריך

[15] איבעי למתנינהו לתרוייהו: ליבון והגעלה בחדא, או במשנתנו או בקדשים, והדר ליתני חדא באידך ותגמר חבירתה מינה: מה התם הא בלא הא ליתא, הכי נמי הא בלא הא ליתא

[16] שמבשלין בהן, ואינו מספיק להיות 'נותר' עד שתחזור ופולטו בתבשיל אחר; ולקמן פריך 'אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי'?

[17] שהרי כשבישל בו למחר - פלט בליעה מיום אתמול

[18] בו ביום

[19] חזה ושוק של כהנים

[20] ואין כאן פליטת נותר, והדר מבשל ביה שלמים בו ביום, כדאמרינן; בכל פעם מבשל שלמים לאחר חטאת בו ביום, כי היכי דלא ניהוו נותר למחר

[21] לעולם בקדשים איסורא פליט, ודקא קשיא לך 'ניבעי ליבון כי מתניתין'!? - לא דמי: דגיעול עובדי כוכבים, איידי דלא מבשלי להו כל שעתא, ומתקשה הבליעה בתוכו, ונדבקת בו בכולו 'טרשטרי"ש בלע"ז', ואין נוח לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור; אבל בקדשים - דכל שעתא מבשלי בהו - לא קריד, ונוח לפלוט; הלכך (סגי) בהגעלה קא פלט

[22] דהיינו משום דבקדשים - היתירא בלע

[23] לא חמיר איסורו: שכשנעשה נותר - לא הוי איסור בעיניה: שבתוך דופני הכלי היה בלוע, ומעולם לא הוכר איסורו

[24] שיהיו רותחין עוברין על כולה

[25] קלחת

[26] שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה

[27] כענין שבלעו שפת הדוד את האיסור - יפליטהו

[28] לאו בולעו אלא על ידי ניצוצות: שניתז הרתיחות שם, ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור

[29] כך בשעת פליטה: אף על פי שלא הכניסה לתוך יורה אחרת, הואיל ונתמלאת יפה יפה, ומעלה ניצוצות על שפתה, ופולט; ומיהו גדנפא בעינן: משום דאי לאו הכי - דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא, אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה, אם לא העלה ניצוצות כל שעה - העלה פעם אחת

[30] אף על פי ששפה; ויש אומרים [שפה =] משפשפה בבגד צמר שאינה חלק, ומעביר שמנוניתה

[31] בעובי רחבה שלא תהא שמנונית בגומא

[32] אבל דבר רותח - אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין וכלי ראשון, כדאמרינן ב'כל שעה' (פסחים ל:) לענין חמץ בפסח

[33] עובד כוכבים היה

[34] נעצה

[35] רב יהודה

[36] מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור

[37] אבל בך

[38] איני מוחזק שתהא פרוש כל כך

[39] דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים, וכששיגרן להם בלילה שעבר - קיבל באטי, ורב יהודה לא קיבל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]