ביאור:בבלי עבודה זרה דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מלכות פרס בפני הבית - שלשים וארבע שנה ^[1]; מלכות יון בפני הבית - מאה ושמונים שנה ^[2]; מלכות חשמונאי בפני הבית - מאה ושלש; מלכות בית הורדוס - מאה ושלש ^[3]; מכאן ואילך ^[4] צא וחשוב כמה שנים אחר חורבן הבית ^[5]' - אלמא מאתן ושית הוו ^[6], ואת אמרת מאה ושמונים הוו?

אלא עשרין ושית שנין קמו בהימנותייהו בהדי ישראל ולא אישתעבדו בהו, ואמטו להכי לא קא חשיב להו ^[7]'כשפשטה מלכות הרשעה על ישראל' ^[8].

אמר רב פפא: אי טעי האי תנא ^[9] ולא ידע פרטי* ^[10] כמה הוה ^[11] - לישייליה לספרא כמה ^[12] כתיב ^[13], וניטפי עלייהו ^[14] עשרין שנין ^[15] ומשכח ליה לחומריה ^[16], וסימניך (בראשית לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך [עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים]; אי טעי ספרא ^[17] - נשייליה לתנא כמה חשיב ^[18], ונבצר מינייהו עשרין שנין ^[19], ומשכח ליה לחומריה ^[20], וסימניך ^[21]: ספרא בצירא ^[22], תנא תוספאה ^[23].

^[24]

תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם ^[25]: שני אלפים ^[26] תוהו ^[27], שני אלפים תורה ^[28], שני אלפים ימות המשיח; בעונותינו שרבו יצאו מהן ^[29] מה שיצאו מהן ^[30].

שני אלפים תורה – מאימת? אי נימא ממתן תורה עד השתא ^[31] ליכא כולי האי ^[32]: דכי מעיינת בהו ^[33] - תרי אלפי פרטי דהאי אלפא הוא דהואי ^[34]!?

^[35]

אלא מ'ואת הנפש אשר עשו בחרן' [(בראשית יב ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען] ^[36], וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה ^[37]; כמה בצרן ^[38]? מדתני תנא ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין ^[39]; כי מעיינת ביה מ'הנפש אשר עשו בחרן' עד מתן תורה ארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין ^[40].

אמר רב פפא: אי טעי תנא ^[41] ולא ידע פרטיה כמה הוי ^[42] - לישייליה לספרא ^[43] כמה כתיב ^[44] וניטפי ^[45] עלייהו ^[46] ארבעין ותמני ^[47], ומשכח ליה לחומריה וסימניך

עמוד ב

(במדבר לה ז) [כל הערים אשר תתנו ללוים] ארבעים ושמונה עיר [אתהן ואת מגרשיהן] ^[48]; ואי טעי ספרא - נשייליה לתנא כמה קתני, וניבצר מינייהו ארבעים ושמונה, ומשכח ליה לחומריה; וסימניך 'ספרא בצירא תנא תוספאה ^[49]'.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: האי מאן דלא ידע כמה שני בשבוע הוא עומד ^[50] - ניטפי חד שתא ^[51] ונחשוב כללי ^[52] ביובלי ^[53] ופרטי בשבועי ונשקל ממאה ^[54] תרי ונשדי אפרטי ^[55] ונחשובינהו לפרטי בשבועי, וידע כמה שני בשבוע**! וסימניך ^[56] (בראשית מה ו) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ [ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר].

^[57]

- ^[58]

אמר רבי חנינא: אחר ארבע מאות לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם "קח שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד" - לא תקח ^[59]!

במתניתא תנא: 'אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת עולם, אם יאמר לך אדם "קח לך שדה שוה אלף דינרים בדינר אחד" - אל תקח.'

מאי בינייהו?

איכא בינייהו תלת שנין: דמתניתא טפיא תלת שני ^[60].

ההוא שטרא דהוה כתיב ביה

הערות

^ בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש - נמשכה מלכותו שלשים וארבע שנים, ובטלה, ותפשוה בני יון
^ הרי מאתים וי"ד, ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים
^ הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שני בישובו
^ ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן
^ והבא למנות סדר חכמים וחייהם, או שני שטר חוב, או שום מעשה המאורע - ימנה לחורבן: 'מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית'
^ קודם חורבן הבית פשטה, דהא אמרן לעיל דרומיים וישראל נטלו יחד המלכות מיונים, וקתני הכא דישראל מלכו קודם חורבן מאתן ושית
^ רבי ישמעאל לעיל בהדי הנך ד
^ דהא בהנהו לא שלטה עליהן, דשותפי הוו
^ דתנייה להך מתניתא ד'צא וחשוב אחר חורבן'
^ ולא ידע במנין שנים שאחר חורבן הבית
^ כמה שנים טעה בשנה שהוא עומד בה: לא ידע אי שנת כ' היא על המאות או שנת כ"א או שתים
^ נישייליה האי תנא לספרא כמה פרט השנים יש לו על הכלל שלו
^ לסופר הכותב גטין ושטרות, שהוא מונה למלכות יון, כדאמר (לקמן דף י.) 'בגולה אין מונין אלא למלכות יון' ואין מונין לתחלת מלכותן שהיו שש שנים מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם, ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן, ומשם והלאה מונין להן, כדאמר לקמן
^ תנא
^ אם יש לו לסופר פרט ט"ו על כללו למנין יונים - יש לו לתנא ל"ה פרט על כללו למנין שני חורבן
^ לחומריה. קשר, כלומר: סכום חשבונו ימצא כהוגן, שהרי מנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם החורבן, כדתניא לעיל: דיון נטלו מלכות לסוף ל"ד לבנין הבית; הוסף עליהם שש שנים שאין מונין להן - הרי תחלת מניינם לסוף מ' לבניינו, דהיינו ש"פ קודם חורבן; נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורבן ומנה כבר כ' שנה - נשלם כלל הסופר להיות ד' מאות, וכשהיה לסופר אחת פרט - הי' ליה לתנא כ' ואחת; כשהיה לסופר עשר שנים פרט - היה לו לתנא ל'; כשהגיע הסופר לת"ק ואחת - יש לו לתנא קכ"א, דהוי פרטי כ"א; והוא הדין דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנן, ואידי ואידי - חד חושבנא; ודרך קצרה נקט למלתיה
^ בפרטא דידיה
^ כמה פרטא דיליה
^ וטעמא כדפרישית
^ ואם יהיו לו לתנא מאתים ול' - יהיו לו לסופר שש מאות ועשר, ואם יש לתנא מאתים ועשר - יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעים; והוא הדין דמצי למיתני 'ניטפי עלייהו תמנן', אלא משום דרך קצרה נקט; ועוד: דבעי לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא, משום סימנא דספרא בצירא ותנא תוספאה
^ שלא תתחלף הי מבצר והי מטפי
^ ספרא בצירא: מדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות
^ תני - תוספתא
^ 'פרטי כמה הוו': אין אדם טועה במאות, אלא טועה בשנה או בשתים, דהיינו 'פרטי', דמאות ואלפים - הוו 'כללי'.
^ ששת אלפים שנים נגזר על העולם להתקיים, כמנין ימי השבוע, וביום השביעי שבת: ובשבעת אלפים נוח לעולם
^ ראשונים נגזר עליו להיות
^ בלא תורה
^ בלא ימות המשיח
^ משני אלפים אחרונים
^ ומשיח לא בא
^ עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם, כדקאמרת
^ ליכא ב' אלפים
^ בשני קמאי דתוהו, קודם מתן תורה
^ תרי אלפים ופרטי מאלף שלישי תמ"ח שנים משכחת בהו
^ הכי גרסינן: דכי מעיינת בהו בשני דקודם מתן תורה כו'. ולא גרסינן 'ועוד דכי מעיינת כו’’; ופירושם כדפרישית: צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קודם שנולד בנו - דשנים שאחרי כן אתה נותן לבן - ותמצא מאדם עד שנולד נח תתרנ"ו שנים, ונח חי תק"ב שנים קודם שנולד שם, דכתיב (בראשית ה לב) 'ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת]: כשנולד בנו הראשון היה בן ת"ק שנים, ויפת הוא הגדול מחם שנה, וחם גדול משם שנה - הרי תק"ב שנים לנח כשנולד שם, כדכתיב (שם יא,י) 'שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול' ואם שם לת"ק שנים דנח אתייליד, כי מטו שנתים אחר המבול הוה ליה בר ק"ב, דהא כתיב (שם ז,ו) 'ונח בן שש מאות שנה והמבול היה'; חשוב תק"ב דנח ומאה דשם עד ארפכשד, והוסף על נ"ו של פרט - הרי תרנ"ח; וארפכשד הוליד את שלח בל"ה (שם יא,יב) - הרי תרצ"ג; ומשלח עד עבר - ל' (שם יא,יד), הרי תשכ"ג; ומעבר עד פלג ל"ד (שם יא,טז) - הרי תשנ"ז; ומפלג עד רעו - ל' (שם יא,יח) הרי תשפ"ז; ומרעו לשרוג - ל"ב (שם יא,כ) - הרי תתי"ט; ומשרוג לנחור - ל' (שם יא,כב) הרי תתמ"ט; ומנחור לתרח - כ"ט (שם יא,כד) הרי תתע"ח; ומתרח לאברהם - ע' (שם יא,כו), הרי תתקמ"ח על אלף; ומאברהם עד יצחק - ק', הרי אלפים ומ"ח; ומיצחק עד מתן תורה - ת' שנים; כיצד: ס' עד שנולד יעקב, וברדתו למצרים כתיב 'ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה' (בראשית מז ט) - הרי ק"צ משנולד יצחק, וישראל היו במצרים רד"ו - הרי ד' מאות ומ"ח שנים על אלפים לבריאת עולם; נמצא ממתן תורה עד ד' אלפים לבריאתו של עולם אלף וחמש מאות וחמשים ושתים;
^ ומתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא'
^ הוסיפם על אלף ותתקמ"ח שהיו בידך כשנולד אברהם - הרי אלפים תוהו
^ השתא דתורה דתני תנא
^ היו בצירן לך
^ הכי הוו: הוסף אותן על מנין מתן תורה, ונמצא אלפים מכוונין מ'ואת הנפש אשר עשו וגו' עד גמר ד' אלפים לבריאת עולם, והוא קע"ב שנים לאחר חורבן; כיצד? - הרי מנית עד יציאת מצרים תמ"ח על עודף אלפים, וכתיב (מ"א ו,א) 'ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל' עד 'ויבן שלמה את הבית' - הרי תתקכ"ח על אלפים כשנבנה הבית, וימי בית ראשון ד' מאות ועשר - הרי שלשה אלפים ושל"ח שנים, וגלות בבל ע' שנים - הרי תלמיד חכם, וימי בית שני ת"ך - הרי תתכ"ח; נמצא קע"ב חסרין מד' אלפים, והכי תני בסדר עולם
^ דתני 'ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו', ורוצה למנות כמה יצאו מימות המשיח, וטועה בשנה או בשתים או יותר
^ דלא ידע פרטי על כלל המאות כמה הוו: דאין אדם טועה במאות, לפיכך לא הוצרך רב פפא לתת סימן בטעותא דכללי
^ המונה למלכות יון
^ כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה
^ תנא בפרטא דידיה
^ על פרטא דספרא
^ שהרי מנין התנא מתחיל לאחר קע"ב שנים לחורבן הבית: ששלמו שני אלפים תורה, ומנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם חורבן הבית, הרי מנין הסופר קודם לתנא תקנ"ב שנים; וכשמונה התנא ארבעים ושמונה שנה - נשלמו כללו של סופר לשש מאות, והתחיל פרטו: מכאן ואילך כשהיה לו שנה - פרט היו לו לתנא מ"ט; כשהיו י' שנים פרט - היו לו לתנא נ"ח; והוא הדין דמצי למימר 'ונבציר מינייהו נ' ושנים שנה שהיה לו לסופר קודם שהתחיל תנא למנות', אלא משום דאנח סימנא מ"ח עיר [להלן]; ועוד: דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משום סימנא ד'ספרא בצירא תנא תוספאה'
^ בערי הלוים כתיב
^ קורא מקרא שלם בתוספת אותיות; לישנא אחרינא: קרי 'תוספאה', וזה נראה עיקר: דלענין קריאה דקרא - לא שייך 'תנא' כלל אלא 'קרא'
^ למנין סדר שמיטות שהיו ישראל מונין והולכין בפני הבית, דקיימא לן שביעית בזמן הזה נהגא, ואפילו למאן דאמר 'בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים' - מודה הוא דמדרבנן נהגא [בפרק 'השולח גט' (גיטין דף לו.)] וב'משקין בית השלחין' (מועד קטן דף ב:)]
^ על שנין דמחורבן ועד שנה שהוא עומד בה*
^ המאות
^ שתי יובלות למאה, לקצר מניינו
^ מכל מאה
^ כרבי יהודה דאמר (ראש השנה דף ט.) 'שנת חמשים עולה לכאן ולכאן': היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה, ונמנית לראש יובל הבא: דאי כרבנן - הא אמרי 'שנת חמשים היא שנת יובל היא שנת חמשים', ובחמשים ואחת מתחיל מנין יובל הבא, נמצאת שנה מתוספת על סדר השמטה לכל יובל, ולרבי יהודה, משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנים לז' שנים
^ דלא תעביד כרבנן אלא כרבי יהודה למשקל תרתי שני מכל מאה
^ מהאי טעמא: דתניא (תענית דף כט.) 'מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב: כשחרב הבית בראשונה, מוצאי שבת היה' ומוצאי שביעית היתה' ותשעה באב היה' וכן בשניה'; אלמא שתא דחורבן - אתחלתא דשמטה למהדר הוות, ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שָני דחורבן, אלא בהדי שָני דקם ביתא, הואיל ונפק ליה רובא בט' באב; הלכך: מאן דבעי לממני שמטה - לוספה לשנת חורבן על מנין שָני דבתר חורבן;
^ ובמסכת ערכין (דף יב.) פרכינן לרבי יהודה: חורבן בית שני במוצאי שביעית מי משכחת ליה? מכדי בית שני כמה קם? - ארבע מאות ועשרים; פש ליה תמני שני לארבע מאה דיובלי, שדינהו אעשרים - הרי עשרים ושמונה; אשתכח דבשנת השמטה חרב!? ומשנינן: הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדיש - לא מני שמיטין, הלכך דל מנייהו שית שני קמייתא, אשתכח דבעשרין ותרתי ליובל חרב, והיא מוצאי שביעית!
^ שהיא קץ הגאולה, ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר?
^ לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר, דאמרינן לעיל: אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים; הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא - הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן, ורבי חנינא – ארבע מאות קאמר. כשאמר רבי חנינא למילתיה - עדיין לא עברו ארבע מאות לחורבן

[1] בזמן הבית בעודו בנוי לאחר שבנאו כורש - נמשכה מלכותו שלשים וארבע שנים, ובטלה, ותפשוה בני יון

[2] הרי מאתים וי"ד, ובני חשמונאי נטלו מלכות מיונים

[3] הרי ד' מאות וכ' שנה שהיה בית שני בישובו

[4] ממלכות הורדוס ואילך חרב הבית ובטלה מלכותן

[5] והבא למנות סדר חכמים וחייהם, או שני שטר חוב, או שום מעשה המאורע - ימנה לחורבן: 'מעכשיו כך וכך שנים לחורבן הבית'

[6] קודם חורבן הבית פשטה, דהא אמרן לעיל דרומיים וישראל נטלו יחד המלכות מיונים, וקתני הכא דישראל מלכו קודם חורבן מאתן ושית

[7] רבי ישמעאל לעיל בהדי הנך ד

[8] דהא בהנהו לא שלטה עליהן, דשותפי הוו

[9] דתנייה להך מתניתא ד'צא וחשוב אחר חורבן'

[10] ולא ידע במנין שנים שאחר חורבן הבית

[11] כמה שנים טעה בשנה שהוא עומד בה: לא ידע אי שנת כ' היא על המאות או שנת כ"א או שתים

[12] נישייליה האי תנא לספרא כמה פרט השנים יש לו על הכלל שלו

[13] לסופר הכותב גטין ושטרות, שהוא מונה למלכות יון, כדאמר (לקמן דף י.) 'בגולה אין מונין אלא למלכות יון' ואין מונין לתחלת מלכותן שהיו שש שנים מקוטעות שלא מלכו אלא בעילם, ומשש שנים ואילך פשטה מלכותן, ומשם והלאה מונין להן, כדאמר לקמן

[14] תנא

[15] אם יש לו לסופר פרט ט"ו על כללו למנין יונים - יש לו לתנא ל"ה פרט על כללו למנין שני חורבן

[16] לחומריה. קשר, כלומר: סכום חשבונו ימצא כהוגן, שהרי מנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם החורבן, כדתניא לעיל: דיון נטלו מלכות לסוף ל"ד לבנין הבית; הוסף עליהם שש שנים שאין מונין להן - הרי תחלת מניינם לסוף מ' לבניינו, דהיינו ש"פ קודם חורבן; נמצא כשהתחיל תנא למנות לחורבן ומנה כבר כ' שנה - נשלם כלל הסופר להיות ד' מאות, וכשהיה לסופר אחת פרט - הי' ליה לתנא כ' ואחת; כשהיה לסופר עשר שנים פרט - היה לו לתנא ל'; כשהגיע הסופר לת"ק ואחת - יש לו לתנא קכ"א, דהוי פרטי כ"א; והוא הדין דמצי למיתני נבצר מנייהו תמנן, ואידי ואידי - חד חושבנא; ודרך קצרה נקט למלתיה

[17] בפרטא דידיה

[18] כמה פרטא דיליה

[19] וטעמא כדפרישית

[20] ואם יהיו לו לתנא מאתים ול' - יהיו לו לסופר שש מאות ועשר, ואם יש לתנא מאתים ועשר - יהיו לו לסופר חמש מאות ותשעים; והוא הדין דמצי למיתני 'ניטפי עלייהו תמנן', אלא משום דרך קצרה נקט; ועוד: דבעי לאוקומי בצירותא אספרא ותוספתא אתנא, משום סימנא דספרא בצירא ותנא תוספאה

[21] שלא תתחלף הי מבצר והי מטפי

[22] ספרא בצירא: מדקדק בתיבות וכותבן במסורה בחסרון אותיות

[23] תני - תוספתא

[24] 'פרטי כמה הוו': אין אדם טועה במאות, אלא טועה בשנה או בשתים, דהיינו 'פרטי', דמאות ואלפים - הוו 'כללי'.

[25] ששת אלפים שנים נגזר על העולם להתקיים, כמנין ימי השבוע, וביום השביעי שבת: ובשבעת אלפים נוח לעולם

[26] ראשונים נגזר עליו להיות

[27] בלא תורה

[28] בלא ימות המשיח

[29] משני אלפים אחרונים

[30] ומשיח לא בא

[31] עד גמר ארבעת אלפים לבריאת עולם, כדקאמרת

[32] ליכא ב' אלפים

[33] בשני קמאי דתוהו, קודם מתן תורה

[34] תרי אלפים ופרטי מאלף שלישי תמ"ח שנים משכחת בהו

[35] הכי גרסינן: דכי מעיינת בהו בשני דקודם מתן תורה כו'. ולא גרסינן 'ועוד דכי מעיינת כו’’; ופירושם כדפרישית: צא וחשוב שנות דור ודור שחי כל אחד קודם שנולד בנו - דשנים שאחרי כן אתה נותן לבן - ותמצא מאדם עד שנולד נח תתרנ"ו שנים, ונח חי תק"ב שנים קודם שנולד שם, דכתיב (בראשית ה לב) 'ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת]: כשנולד בנו הראשון היה בן ת"ק שנים, ויפת הוא הגדול מחם שנה, וחם גדול משם שנה - הרי תק"ב שנים לנח כשנולד שם, כדכתיב (שם יא,י) 'שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול' ואם שם לת"ק שנים דנח אתייליד, כי מטו שנתים אחר המבול הוה ליה בר ק"ב, דהא כתיב (שם ז,ו) 'ונח בן שש מאות שנה והמבול היה'; חשוב תק"ב דנח ומאה דשם עד ארפכשד, והוסף על נ"ו של פרט - הרי תרנ"ח; וארפכשד הוליד את שלח בל"ה (שם יא,יב) - הרי תרצ"ג; ומשלח עד עבר - ל' (שם יא,יד), הרי תשכ"ג; ומעבר עד פלג ל"ד (שם יא,טז) - הרי תשנ"ז; ומפלג עד רעו - ל' (שם יא,יח) הרי תשפ"ז; ומרעו לשרוג - ל"ב (שם יא,כ) - הרי תתי"ט; ומשרוג לנחור - ל' (שם יא,כב) הרי תתמ"ט; ומנחור לתרח - כ"ט (שם יא,כד) הרי תתע"ח; ומתרח לאברהם - ע' (שם יא,כו), הרי תתקמ"ח על אלף; ומאברהם עד יצחק - ק', הרי אלפים ומ"ח; ומיצחק עד מתן תורה - ת' שנים; כיצד: ס' עד שנולד יעקב, וברדתו למצרים כתיב 'ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה' (בראשית מז ט) - הרי ק"צ משנולד יצחק, וישראל היו במצרים רד"ו - הרי ד' מאות ומ"ח שנים על אלפים לבריאת עולם; נמצא ממתן תורה עד ד' אלפים לבריאתו של עולם אלף וחמש מאות וחמשים ושתים;

[36] ומתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא'

[37] הוסיפם על אלף ותתקמ"ח שהיו בידך כשנולד אברהם - הרי אלפים תוהו

[38] השתא דתורה דתני תנא

[39] היו בצירן לך

[40] הכי הוו: הוסף אותן על מנין מתן תורה, ונמצא אלפים מכוונין מ'ואת הנפש אשר עשו וגו' עד גמר ד' אלפים לבריאת עולם, והוא קע"ב שנים לאחר חורבן; כיצד? - הרי מנית עד יציאת מצרים תמ"ח על עודף אלפים, וכתיב (מ"א ו,א) 'ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל' עד 'ויבן שלמה את הבית' - הרי תתקכ"ח על אלפים כשנבנה הבית, וימי בית ראשון ד' מאות ועשר - הרי שלשה אלפים ושל"ח שנים, וגלות בבל ע' שנים - הרי תלמיד חכם, וימי בית שני ת"ך - הרי תתכ"ח; נמצא קע"ב חסרין מד' אלפים, והכי תני בסדר עולם

[41] דתני 'ובעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו', ורוצה למנות כמה יצאו מימות המשיח, וטועה בשנה או בשתים או יותר

[42] דלא ידע פרטי על כלל המאות כמה הוו: דאין אדם טועה במאות, לפיכך לא הוצרך רב פפא לתת סימן בטעותא דכללי

[43] המונה למלכות יון

[44] כמה פרטי הוא כותב על כללא דידיה

[45] תנא בפרטא דידיה

[46] על פרטא דספרא

[47] שהרי מנין התנא מתחיל לאחר קע"ב שנים לחורבן הבית: ששלמו שני אלפים תורה, ומנין הסופר מתחיל ש"פ שנים קודם חורבן הבית, הרי מנין הסופר קודם לתנא תקנ"ב שנים; וכשמונה התנא ארבעים ושמונה שנה - נשלמו כללו של סופר לשש מאות, והתחיל פרטו: מכאן ואילך כשהיה לו שנה - פרט היו לו לתנא מ"ט; כשהיו י' שנים פרט - היו לו לתנא נ"ח; והוא הדין דמצי למימר 'ונבציר מינייהו נ' ושנים שנה שהיה לו לסופר קודם שהתחיל תנא למנות', אלא משום דאנח סימנא מ"ח עיר [להלן]; ועוד: דבעי לאוקומי בצירותא אספרא משום סימנא ד'ספרא בצירא תנא תוספאה'

[48] בערי הלוים כתיב

[49] קורא מקרא שלם בתוספת אותיות; לישנא אחרינא: קרי 'תוספאה', וזה נראה עיקר: דלענין קריאה דקרא - לא שייך 'תנא' כלל אלא 'קרא'

[50] למנין סדר שמיטות שהיו ישראל מונין והולכין בפני הבית, דקיימא לן שביעית בזמן הזה נהגא, ואפילו למאן דאמר 'בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים' - מודה הוא דמדרבנן נהגא [בפרק 'השולח גט' (גיטין דף לו.)] וב'משקין בית השלחין' (מועד קטן דף ב:)]

[51] על שנין דמחורבן ועד שנה שהוא עומד בה*

[52] המאות

[53] שתי יובלות למאה, לקצר מניינו

[54] מכל מאה

[55] כרבי יהודה דאמר (ראש השנה דף ט.) 'שנת חמשים עולה לכאן ולכאן': היא שנת יובל והיא שנת תחלת השמטה הבאה, ונמנית לראש יובל הבא: דאי כרבנן - הא אמרי 'שנת חמשים היא שנת יובל היא שנת חמשים', ובחמשים ואחת מתחיל מנין יובל הבא, נמצאת שנה מתוספת על סדר השמטה לכל יובל, ולרבי יהודה, משהתחילו למנות השמיטין לא זז הסדר משבע שנים לז' שנים

[56] דלא תעביד כרבנן אלא כרבי יהודה למשקל תרתי שני מכל מאה

[57] מהאי טעמא: דתניא (תענית דף כט.) 'מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב: כשחרב הבית בראשונה, מוצאי שבת היה' ומוצאי שביעית היתה' ותשעה באב היה' וכן בשניה'; אלמא שתא דחורבן - אתחלתא דשמטה למהדר הוות, ומאן דמני לשני חורבן לא מני לההיא שתא בהדי שָני דחורבן, אלא בהדי שָני דקם ביתא, הואיל ונפק ליה רובא בט' באב; הלכך: מאן דבעי לממני שמטה - לוספה לשנת חורבן על מנין שָני דבתר חורבן;

[58] ובמסכת ערכין (דף יב.) פרכינן לרבי יהודה: חורבן בית שני במוצאי שביעית מי משכחת ליה? מכדי בית שני כמה קם? - ארבע מאות ועשרים; פש ליה תמני שני לארבע מאה דיובלי, שדינהו אעשרים - הרי עשרים ושמונה; אשתכח דבשנת השמטה חרב!? ומשנינן: הנך שית שנין עד דסליק עזרא ומקדיש - לא מני שמיטין, הלכך דל מנייהו שית שני קמייתא, אשתכח דבעשרין ותרתי ליובל חרב, והיא מוצאי שביעית!

[59] שהיא קץ הגאולה, ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר?

[60] לחשבון הברייתא מושך הגלות שלש שנים יותר, דאמרינן לעיל: אחר קע"ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים; הוסיף עליהם רל"א דקתני בברייתא - הרי הקץ לאחר ת"ג לחורבן, ורבי חנינא – ארבע מאות קאמר. כשאמר רבי חנינא למילתיה - עדיין לא עברו ארבע מאות לחורבן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]