פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איכא דאמרי: רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין.

משנה:

יין נסך [ממש] אסור, ואוסר בכל שהוא [סתם יינם – בששים – תוד"ה יין ביין]; יין ביין ומים במים [1] - בכל שהוא; יין במים ומים ביין - בנותן טעם;

זה הכלל: מין במינו במשהו, ושלא במינו בנותן טעם.

גמרא:

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: המערה יין נסך מחבית לבור - אפילו כל היום כולו - ראשון ראשון [2] בטל [3].

תנן 'יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא' – מאי? לאו דקא נפיל איסורא לגו התירא [4]?

לא, דקא נפיל התירא לגו איסורא [5] [לפיכך אין קושיא מהמשנה על רבי יוחנן: המקרים הפוכים].

תא שמע: 'יין במים בנותן טעם' – מאי? לאו דקא נפיל חמרא דאיסורא למיא דהתירא [6]?

לא, דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא [7];

ומדרישא במיא דאיסורא - סיפא נמי במיא דאיסורא, וקתני סיפא 'מים ביין בנותן טעם' [8]!?

אמר לך רב דימי: כולה מתניתין - התירא לגו איסורא, ורישא דקא נפיל חמרא דהתירא למיא דאיסורא, סיפא דקא נפיל מיא דהתירא לחמרא דאיסורא [9].

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: 'המערה יין נסך מצרצור קטן [10] לבור, אפילו כל היום כולו - ראשון ראשון בטל' - ודוקא צרצור קטן - דלא נפיש עמודיה, אבל חבית - דנפיש עמודיה – לא;

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים - רואין את ההיתר כאילו אינו, והשאר - מים רבין עליו ומבטלין אותו' [11];

כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שנפל קיתון של מים תחלה [12], אבל לא נפל שם קיתון של מים תחלה - מצא מין את מינו [13] וניעור [14].

[## קשה לי: אם לא נפל קיתון מים תחילה נפל יין לתוך יין – אז מה לכאן ענין 'מצא מין את מינו ונעור'?]

איכא דמתני לה [15] אמתניתין: 'יין ביין כל שהוא' - אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא שלא נפל שם קיתון של מים, אבל נפל שם קיתון של מים - רואין את ההיתר כאילו אינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו.

מאי איכא בין לדמתני לה אמתניתין, בין לדמתני לה אדרבין?

מאן דמתני לה אמתניתין לא בעי 'תחלה' [16], ומאן דמתני לה אדרבין - בעי תחלה [17].

תוספות ד"ה רואין ההיתר כאילו אינו כו': רבין אתא לאפלוגי אדרב דימי דאשמועינן דוקא מיא מבטלי חמרא אבל חמרא לא מבטל חמרא; ופ"ה דאין הלכה כרב דימי, שהרי אחר רב דימי בא רב יצחק והחמיר, ובא רבין והחמיר; ולא נראה טעם זה, דאדרבה: היה לנו לפסוק בשל סופרים כדברי המיקל, והיינו כרב דימי, דמיקל טפי מכולהו!

מ"מ נראה דהלכה כרבין ולא כרב דימי, ולא מטעמיה דרש"י, אלא משום דרבין בר סמכא הוא טפי, כדאיתא ביבמות פרק הבא על יבמתו [18].

איתמר: יין נסך שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים:


עמוד ב

אמר חזקיה: הגדילו [19] באיסור [20] – אסור [21], הגדילו בהיתר [22] – מותר [23];

ורבי יוחנן אמר: אפילו הגדילו באיסור – מותר [24].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: לימא חזקיה ורבי יוחנן - בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי, דתנן [ערלה פ"ב מ"יא; (לעיל מט,א); פסחים כו,ב; תמורה יב,א]: 'שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה: לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחמצו: רבי אליעזר אומר: אחר אחרון אני בא; וחכמים אומרים: בין שנפל איסור בתחלה ובין בסוף - אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ' [25]?

ותסברא? והאמר אביי: 'לא שנו [26] אלא שקדם וסילק את האיסור [27], אבל לא קדם וסילק את האיסור – אסור [28]'!? - חזקיה דאמר כמאן [29]?

אלא [30] הכא – ב'רואין' קמיפלגי: לחזקיה לית ליה 'רואין' [31], לרבי יוחנן אית ליה [32].

ומי אית ליה לרבי יוחנן 'רואין'? והא בעי מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: שני כוסות: אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן [33], ועירבן זה בזה – מהו [34]? ולא פשט ליה!

מעיקרא לא פשט ליה, לבסוף פשט ליה.

אתמר נמי אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: שני כוסות: אחד של חולין ואחד של תרומה, ומזגן ועירבן זה בזה - רואין את ההיתר כאילו אינו, והשאר - מים רבין עליו ומבטלין אותו.

זה הכלל: מין במינו - במשהו, שלא במינו - בנותן טעם:

רב ושמואל, דאמרי תרוייהו 'כל איסורין שבתורה במינן במשהו; שלא במינן - בנותן טעם.

'זה הכלל' [35] לאתויי מאי?

לאתויי כל איסורין שבתורה [36].

רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו: כל איסורין שבתורה - בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך [37]: במינן במשהו, ושלא במינן בנותן טעם', ו'זה הכלל' - לאתויי טבל.

תניא כוותיה דרב ושמואל, תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש:

תניא כוותיה דרב ושמואל: כל איסורין שבתורה במינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם;

תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש: כל איסורין שבתורה, בין במינן בין שלא במינן - בנותן טעם, חוץ מטבל ויין נסך: במינן במשהו, שלא במינן בנותן טעם.

בשלמא יין נסך - משום חומרא דעבודת כוכבים, אלא טבל מאי טעמא?

כהיתירו כך איסורו, דאמר שמואל: חטה אחת פוטרת את הכרי [38]; ותנן נמי הכי [חלה פ"ג מ"י]: 'במה אמרו 'טבל אוסר בכל שהוא'? – במינו; שלא במינו - בנותן טעם [39].

הערותעריכה

  1. ^ מים שנתנסכו לעבודת כוכבים נפלו במים דהיתר
  2. ^ שנפל
  3. ^ בטיל ביין כשר שבבור, ומותר בהנאה; והאי דקתני (לקמן דף עד.) 'יין נסך שנפל בבור כולו אסור' - מוקי לה כשנפל בחבית גדולה ונשברה, ונפל כולו כאחד
  4. ^ ולא אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה ברוב'
  5. ^ דקמא קמא דהיתירא בטיל ליה
  6. ^ וקתני מכי יהיב טעמא בחמרא מיתסר
  7. ^ ואשמעינן דכל כמה דיהבי מיא טעמא בחמרא – איתסר, עד שיבטל טעם היין את טעם המים, וכגון דנפיל כוליה כחדא, דלא אפשר למיא דאיסורא לבטיל
  8. ^ אלמא איסורא בגו היתירא, אף על גב דרובא דהיתירא - לא אמרינן 'קמא קמא בטל'
  9. ^ ואין הלכה כרב דימי, שהרי בא רב יצחק והחמיר, בא רבין והחמיר, ולקמן פסקינן 'יין נסך במינו - במשהו'
  10. ^ והוא פך קטן; ובעירובין, לגבי בגדים בפרק אחרון (דף קג:) גרסינן 'צלצול קטן', והוא קשר של משי
  11. ^ ולא אמרינן 'הרי נאסר כל היין, ורבה היין על המים, דהא הוי חמרא רובא' אלא באיסור שנפל גרידא משערינן, ואיכא מיא רובא! אלמא פליג רבין אדרב דימי, ואשמעינן דמיא הוא דמבטל חמרא, אבל חמרא לא מבטל חמרא
  12. ^ קודם יין נסך, דכי נפל יין נסך - אשכחוה מיא ובטלוה
  13. ^ לבסוף
  14. ^ כלומר: נתחזק וניתוסף איסורו, ורבה יין על המים; ולשון 'ניעור' – 'כאיש אשר יעור משנתו' (זכריה ד א) כמו 'הניעור בלילה' [אבות פ"ג מ"ה]; וכל היכא דתני 'מצא מין את מינו וניעור' - היינו פירושה; ויש שמפרשין 'וניעור' - נוער מתורתו ראשונה, ונדבק בחבירו ונתחזק; ואם כן – 'נוער' מיבעי ליה
  15. ^ להא דרב שמואל בר יהודה
  16. ^ ואפילו נפל קיתון לבסוף - סבירא ליה דמבטלין מים את האיסור
  17. ^ דאי לאו תחלה אתא לאשמועינן - מאי קמשמע לן? הא רבין נמי הכי קאמר
  18. ^ דף סד:
  19. ^ המים והיין
  20. ^ שנפל יין נסך בסוף והגדילו
  21. ^ ולא אמרינן 'רואין את ההיתר כאילו אינו', אלא יין נסך מתחבר למינו, ואין המים רבין עליו; וכל שכן אם נפלו מים בסוף, כדאמרן לעיל
  22. ^ שנפל יין היתר בסוף
  23. ^ כבר בטל יין נסך במים: שהמים רבו עליו בהיותו לבדו, ומשבטל לגמרי - שוב אינו חוזר וניעור
  24. ^ הואיל ומים נפלו תחלה - לא אמרינן 'מצא מין את מינו'
  25. ^ רבי ירמיה לא הוה קים ליה בטעמייהו, וסבר דטעמיה דחזקיה משום ד'אחר אחרון אני בא', כרבי אליעזר; הלכך: נפל יין נסך בסוף – אסור, נפל כשר בסוף – מותר; ורבי יוחנן – כרבנן, דאמר 'עד שיהא באיסור לבדו כדי לבטל את המים', אבל היתר לא יצטרף עמו לבטל את המים ולאסור
  26. ^ לרבי אליעזר דאם נפלה היתר בסוף מותר
  27. ^ ולא נשלם השיעור אפילו על ידי צירוף
  28. ^ מצטרף היתר לאיסור להשלים את השיעור
  29. ^ אי כרבי אליעזר קאמר - אפילו הגדילו בהיתר אסור, דהכא ליכא למימר 'קדם וסילקו'; ואי כרבנן - אפילו הגדילו באיסור מותר, דהא אמרינן: אפילו נפל איסור בסוף אינו אסור
  30. ^ גבי פלוגתא דשאור איכא למימר חזקיה ורבי יוחנן, תרוייהו אי כרבי אליעזר אי כרבנן, דטעמא דהכא ודהתם לא דמי: דשאור – היינו טעמא דלא בטיל: משום דמתקן לכולה עיסה, ואיסוריה לאו במשהו, ורבי אליעזר ורבנן – ב'זה וזה גורם' פליגי; ביין נסך במינו - איסורו במשהו, ושלא במינו - בנותן טעם, ופלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן - משום 'מינו' ו'שאינו מינו'
  31. ^ חזקיה סבר לא אמרינן 'רואין את מינו כאילו אינו', ושאינו מינו רבה עליו, ומבטלו; אלא כיון דיין כשר קודם ליין נסך, ויין כשר הוה רבה על המים, כי נפל יין נסך - מצא מין את מינו וניעור; אבל כי נפל נסך ברישא - בטל ליה במים, דמים הוי טפי עליה, וכי הדר נפל כשר – שרי: דמשבטל יין נסך - לא אמרינן חוזר וניעור
  32. ^ ורבי יוחנן סבר: כיון דנפל נסך למינו ושאינו מינו - רואין את מינו כאילו אינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו
  33. ^ במים לפי כח היין, ויש במים שבשניהם כדי לבטל את התרומה ברוב
  34. ^ מי אמרינן רואין של חולין כאילו אינו, והמים רבים על התרומה? או דלמא מצא מין את מינו וניעור, ורבה היין על המים
  35. ^ דמתניתין, דמשום יין נסך לא איצטריך, דהא תנא ליה 'יין במינו במשהו, ויין במים בנותן טעם'
  36. ^ אלא לאיתויי שאר איסורין אתא: כל נותן טעם במינו - בששים משערינן, כדאמרינן בשחיטת חולין (דף צח.)
  37. ^ לקמן מפרש טעמא
  38. ^ מתרומה דהא לא אתפרש שיעורא דידה אלא ראשית דגנך כתיב ואפילו כל דהו ורבנן הוא דאמרי עין יפה אחד מארבעים עין רעה אחד מששים בינונית אחד מחמשים
  39. ^ משום דבמינו איכא למימר כהיתירו כך איסורו, אבל בשלא במינו - ליכא למימר הכי; אלמא טעמא - משום הכי הוא