ביאור:בבלי עבודה זרה דף כט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לחספניתא [1], וחילופא סכנתא.
חלא לסיבורי [2], ומוניני [3] לתעניתא, וחילופא סכנתא.
תחלי וסיבורא – סכנתא; אישתא וסיבורא – סכנתא;
כאיב עינא וסבורי – סכנתא;
שני לדג – דם [4]; שני לדם - דג [5]; שלישי לו סכנתא.
תנו רבנן: המקיז דם לא יאכל חגב"ש: לא חלב ולא גבינה ולא בצלים ולא שחלים.
אם אכל?
אמר אביי: נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא, ונערבבינהו בהדי הדדי, ונישתי; וכי מפנה [6] - לא מפנה אלא למזרחה של עיר משום דקשה ריחא [7]. [8]
אמר רבי יהושע בן לוי: מעלין אונקלי בשבת.
מאי 'אונקלי'?
אמר רבי אבא: איסתומכא דליבא [9].
מאי אסותא?
מייתי כמונא כרוייא [10], וניניא [11] ואגדנא [12], וציתרי [13], ואבדתא [14]: לליבא [15] - בחמרא [16], וסימנך (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש [להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד];
לרוחא [17] – במיא [18], וסימנך (בראשית א ב) [והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום] ורוח אלהים מרחפת על פני המים;
לכודא [19] – בשיכרא, וסימנך (בראשית כד טו) [ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם] וכדה על שכמה.
רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי, ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה [20], ושתי ליה.
רב אשי שחיק כל חד וחד לחודיה, ושקיל מלא אצבעיה רבתי ומלא אצבעיה זוטרתי [21].
אמר רב פפא: אנא עבדי לכל הני - ולא איתסאי, עד דאמר לי ההוא טייעא: "אייתי כוזא [22] חדתא, ומלייה מיא, ורמי ביה תרוודא [23] דדובשא דתלי לה בי כוכבי [24], ולמחר אישתי"; עבדי הכי ואיתסאי.
תנו רבנן: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ורפואתן רפואה, ואלו הן: כרוב ותרדין ומי סיסין יבישה [25], וקיבת והרת [26] ויותרת הכבד [27]; ויש אומרים אף דגים קטנים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם.
עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וחליו קשה; אלו הן: האוכל בשר שור, שומן בשר, צלי בשר, ציפרים, וביצה צלויה, ושחלים, ותגלחת, ומרחץ, וגבינה, וכבד; ויש אומרים אף אגוזים, ויש אומרים אף קשואין.
תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן 'קשואין'? - מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות.
ואין מסתפרין מהן בכל מקום:
תנו רבנן: ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה [28]; ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו [29] - שומט את ידו [30].
אמר מר: 'ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה' - היכי דמי? אי ברשות הרבים – למה לי מראה? ואי ברשות היחיד - כי רואה מאי הוי?
לעולם ברשות היחיד, וכיון דאיכא מראה - מתחזי כאדם חשוב.
רב חנא בר ביזנא הוה מסתפר מעובד כוכבים בשבילי דנהרדעא [31]; אמר ליה "חנא! חנא! יאי קועיך [32] לזוגא [33] [מילולית: לַמִּסְפָּרַיִּם]".
אמר: "תיתי לי דעברי אדרבי מאיר".
ואדרבנן לא עבר? אימר דאמור רבנן ברשות הרבים, ברשות היחיד מי אמור?
והוא סבר: שבילי דנהרדעא - כיון דשכיחי רבים [34] - כרשות הרבים דמו.
ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו - שומט את ידו:
וכמה?
אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: שלשה אצבעות לכל רוח ורוח;
אמר רב חנינא בריה דרב איקא: 'שפוד' [35], 'שפחות' [36], ו'גומות' [37] - רב מלכיו [38]; 'בלורית' [39], 'אפר מקלה' [40], ו'גבינה' [41] - רב מלכיה.
אמר רב פפא: מתניתין ומתניתא [42] - רב מלכיה; שמעתתא [43] - רב מלכיו; וסימנא: מתניתא מלכתא [44].
מאי בינייהו [45]?
איכא בינייהו 'שפחות' [46].
משנה:
אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין, ואיסורן איסור הנאה:
היין, והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין [47], וחרס הדרייני [48], ועורות לבובין [49].
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו עגול – אסור; משוך – מותר [50].
בשר הנכנס העובדי כוכבים – מותר, והיוצא – אסור [51], מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא.
ההולכין לתרפות [52] – אסור לשאת ולתת עמהן [53], והבאין – מותרין.
נודות העובדי כוכבים [54], וקנקניהן [55], ויין של ישראל כנוס בהן [56] – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.
החרצנים והזגין [57] של עובדי כוכבים – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: לחין [58] – אסורין [59], יבישין – מותרין.
המורייס [60] וגבינת בית אונייקי [61] של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה [62] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.
אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים [63]?
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.
אמר לו: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה [64], אמרו: 'כהן שדעתו יפה [65] שורפה חיה [66], ולא הודו לו [67], אבל אמרו: אין נהנין ולא מועלין' [68]!?
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים [69].
אמר לו: אם כן - למה לא אסרוה בהנאה?
השיאו לדבר אחר [70], אמר לו: "ישמעאל, היאך אתה קורא (שיר השירים א ב): ’[ישקני מנשיקות פיהו] כי טובים דודיךָ [71] מיין' או 'כי טובים דודיִךְ [72]' [73]?
אמר לו: 'כי טובים דודיִךְ'.
אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו (שיר השירים א ג): לריח שמניךָ טובים [שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך] [74].
גמרא:
יין מנלן?
אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: (דברים לב לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם [יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה]: מה זבח אסור בהנאה - אף יין נמי אסור [75] בהנאה.
זבח גופיה מנלן?
דכתיב (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אסור בהנאה - אף זבח נמי אסור בהנאה.
ומת גופיה מנלן?
אתיא 'שָׁם' ' שָׁם ' מעגלה ערופה: כתיב הכא (במדבר כ א) [ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש] ותמת שם מרים [ותקבר שם], וכתיב התם (דברים כא ד) [והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע] וערפו שם את העגלה בנחל: מה להלן אסור בהנאה - אף כאן נמי אסור בהנאה.
והתם מנלן?
אמרי דבי רבי ינאי: 'כפרה' כתיב בה [76], כקדשים [77].
והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין:
פשיטא! משום דאחמיץ פקע ליה איסוריה?
אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן: חומץ שלנו [78] [79] ביד עובד כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם [80]: אי משום אינסוכי - לא מנסכי, ואי משום איחלופי [81]: כיון דאיכא חותם לא טרח [82] ומזייף [83].
אמר רבי אילעא: שנינו: 'יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין – אסור' [84];
פשיטא: משום דאיבשיל פקע ליה איסורא?
אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן [85]: [86] יין מבושל שלנו ביד עובדי כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם: אי משום אינסוכי - לא מנסכי ואי משום
הערות
עריכה- ^ סדקין שבפני האדם
- ^ הקזת דם מכתפיים
- ^ דגים קטנים
- ^ אכל ביום שלפני הקזה דגים
- ^ אם הקיז דם היום - אוכל דגים למחר
- ^ מאן דאכל הני בתר הקזה, ובא ליפנות חוץ לעיר
- ^ דברים הללו, והרוח מביאתן לעיר
- ^ הכי גרסינן לא יפנה אלא למזרחה של עיר: שרוח מזרחית אינה חזקה, כדתנן ב'לא יחפור' (בבא בתרא דף כה.) 'אין עושין בורסקי אלא למזרחה של עיר'; ובמסכת ברכות (דף מ.) 'הישן למזרח גורנו - דמו בראשו' שרוח מערבית מביאה עליו ומסוכן הוא.
- ^ דופני בשר שתחת הלב, והוא טרפשא; לישנא אחרינא: תנוך שכנגד הלב שקורין 'ניבלא', ופעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה - וזהו עיקר
- ^ כעין כף אגרוף
- ^ מינט"א
- ^ עשב מר הוא, והוא מרובי"א לבן; 'לענה' מתרגמינן 'גידין'
- ^ שדריא"ה
- ^ איזוב
- ^ לאיסתומכא דליבא
- ^ ישתה אלו ביין
- ^ לשחפתשמחמת רוח - ישתה אלו במים
- ^ שמחמת רוח ישתה אלו במים
- ^ חולי אשה יולדת ומצטננת על המשבר
- ^ מלא ידו
- ^ שיכול לאחוז בזרת ואגודל יחד
- ^ כלי קטן
- ^ מלא כף
- ^ תחת הכוכבים, בחצר של בית
- ^ פוליו"ל יבש שורה במים ושותה
- ^ רחמה של בהמה
- ^ טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש
- ^ מירדויי"ר: לראות אם מסתפר יפה, באומנות, וסבר העובד כוכבים: כיון דקפיד אהכי - חשוב הוא, ומתיירא להורגו
- ^ שהוא מגדל לעבודת כוכבים
- ^ שומט את ידו מקודם לכן שלשה אצבעות לכל רוח, כדלקמן: כדי שלא יהא מתקנה
- ^ חוץ לעיר
- ^ צוארך
- ^ לחתוך
- ^ ששם עוברים ושבים תדיר
- ^ ב'אין צדין' במסכת ביצה
- ^ בכתובות ב'אף על פי'
- ^ בנדה, ב'בא סימן'
- ^ הני תלת שמעתא דרב מלכיו - אמרינהו משמיה דרב אדא בר אהבה
- ^ דהכא
- ^ דמכות פרק בתרא: 'לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע'; 'אפר מקלה' = אפר הכירה: שקלוי ושרוף מאד, ושחור, ונראה ככתובת קעקע
- ^ הכא בפירקא (דף לה:): 'אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר'
- ^ הנך דאיתמר אפירושא דמתניתין וברייתא
- ^ והנך דאיתמר שמעתתא באפי נפשייהו ולא אפירושא דמתניתא
- ^ מתניתא - היא דמותבינן מינה לאמורא, ורב מלכיה - שמו דומה לנקבה
- ^ בין רב פפא לרב חנינא
- ^ דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה, ומעייל אפר מקלה כרב מלכיו; דהנך תלת: 'שפוד' ו'אפר מקלה' ו'גומות' - שמעתא נינהו, ולא אמתניתין קיימא; אבל 'שפחות' - אמר רב מלכיה הלכה כרבי אליעזר, דאמר במשנתינו: 'אפילו הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר'. .בלורית דהכא - אפירושא דמתניתא קאי, דקתני לעיל 'שומט את ידו', ואתי איהו לפרושי שיעורה; וכן 'גבינה': דקתני מתניתין: 'אלו דברים האסורים כו'; אמרינן: מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים? ופירש רב מלכיה; והא דנקיט תלמודא 'איכא בינייהו שפחות' ולא נקט 'שפחות ואפר מקלה' - אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב פפא סימן נקט
- ^ ביד העובד כוכבים; לאפוקי היכא דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל, דלא מיתסר בהנאה; דטעמא דאסור בהנאה - משום דדלמא נסכיה הוא, וחומץ לא מנסך
- ^ בגמרא מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו
- ^ שקורעין כנגד הלב: דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים, ומוציאין את הלב דרך הנקב, ומיתסר משום 'זבחי מתים'
- ^ שאין עושין כן לעבודת כוכבים
- ^ בהנאה: דעושין תקרובת
- ^ לטעות עבודת כוכבים למרחוק
- ^ דאזיל ומודה לעבודת כוכבים; ועוד: דזבני מידי דאצטריך לעבודת כוכבים לתקרובת
- ^ של עור
- ^ חרס
- ^ הכניס בהן יין לקיום
- ^ פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן
- ^ כל שנים עשר חדש
- ^ אף בהנאה
- ^ שמן של דגים, שמא עירב בו יין
- ^ שם הכפר
- ^ אבל שאר גבינות - מותרין בהנאה; ובגמרא מפרש לה (דף לד:)
- ^ לרבנן קבעי לה, דאסרו לה באכילה ולא בהנאה
- ^ שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה
- ^ שאינו קץ ומואס בה
- ^ הומי"ר בלע"ז: גומעה
- ^ לאומרים כן: להיתירא לכתחלה
- ^ וכל היכא דתנן הכי - שרי מדאורייתא, אבל רבנן דגזרו בה; והכי משמע 'לא נהנין מדרבנן, ואם נהנה - אין בה מעילה'; אלמא מדלית בה מעילה - שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה - כפירשא בעלמא הוא
- ^ שנעשו לה תקרובת, וגבי עבודת כוכבים - אפילו פרש אסור, דניחא ליה בנפחיה: שיראה יפה, כדאמרינן בגמרא
- ^ לא רצה לגלות דבר הברור, כדמפרש בגמרא טעמא
- ^ לשון זכר
- ^ לשון נקבה
- ^ והכי קאמרה כנסת ישראל: 'ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו, כי כך אמר לי 'טובים דודיך מיין'
- ^ שהוא לשון זכר, וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה 'לריח שמניך טובים וגו': עלמות אהבוך' לא שייך למימר לנקבה
- ^ שנתנסך לעבודת כוכבים
- ^ 'כפר לעמך ישראל' (דברים כא ח)
- ^ הלכך אסור בהנאה כקדשים
- ^ של ישראל
- ^ שהפקידו
- ^ אינו צריך אלא חותם אחד: דהואיל ואשמועינן מתניתין דלא מנסכי חומץ
- ^ לצורכו: להחליפו ברע ממנו
- ^ לסתור חותמו של ישראל
- ^ ולעשות חותם אחר מזוייף
- ^ 'יין מבושל' משמע שהיה מתחלתו יין ביד עובד כוכבים ובשלו אסור בהנאה משום תחילתו
- ^ טעמא - דהעובד כוכבים בשלו, הא בשלו ישראל בהיתר - תו לא מיתסר בהנאה; וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים יין מבושל
- ^ הלכך