פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עבודה זרה דף כט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לחספניתא [1], וחילופא סכנתא.

חלא לסיבורי [2], ומוניני [3] לתעניתא, וחילופא סכנתא.

תחלי וסיבורא – סכנתא; אישתא וסיבורא – סכנתא;

כאיב עינא וסבורי – סכנתא;

שני לדג – דם [4]; שני לדם - דג [5]; שלישי לו סכנתא.

תנו רבנן: המקיז דם לא יאכל חגב"ש: לא חלב ולא גבינה ולא בצלים ולא שחלים.

אם אכל?

אמר אביי: נייתי רביעתא דחלא ורביעתא דחמרא, ונערבבינהו בהדי הדדי, ונישתי; וכי מפנה [6] - לא מפנה אלא למזרחה של עיר משום דקשה ריחא [7]. [8]

אמר רבי יהושע בן לוי: מעלין אונקלי בשבת.

מאי 'אונקלי'?

אמר רבי אבא: איסתומכא דליבא [9].

מאי אסותא?

מייתי כמונא כרוייא [10], וניניא [11] ואגדנא [12], וציתרי [13], ואבדתא [14]: לליבא [15] - בחמרא [16], וסימנך (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש [להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד];

לרוחא [17] – במיא [18], וסימנך (בראשית א ב) [והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום] ורוח אלהים מרחפת על פני המים;

לכודא [19] – בשיכרא, וסימנך (בראשית כד טו) [ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם] וכדה על שכמה.

רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי, ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה [20], ושתי ליה.

רב אשי שחיק כל חד וחד לחודיה, ושקיל מלא אצבעיה רבתי ומלא אצבעיה זוטרתי [21].

אמר רב פפא: אנא עבדי לכל הני - ולא איתסאי, עד דאמר לי ההוא טייעא: "אייתי כוזא [22] חדתא, ומלייה מיא, ורמי ביה תרוודא [23] דדובשא דתלי לה בי כוכבי [24], ולמחר אישתי"; עבדי הכי ואיתסאי.

תנו רבנן: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו, ורפואתן רפואה, ואלו הן: כרוב ותרדין ומי סיסין יבישה [25], וקיבת והרת [26] ויותרת הכבד [27]; ויש אומרים אף דגים קטנים, ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם.

עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וחליו קשה; אלו הן: האוכל בשר שור, שומן בשר, צלי בשר, ציפרים, וביצה צלויה, ושחלים, ותגלחת, ומרחץ, וגבינה, וכבד; ויש אומרים אף אגוזים, ויש אומרים אף קשואין.

תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן 'קשואין'? - מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות.

ואין מסתפרין מהן בכל מקום:

תנו רבנן: ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה [28]; ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו [29] - שומט את ידו [30].

אמר מר: 'ישראל המסתפר מעובד כוכבים רואה במראה' - היכי דמי? אי ברשות הרבים – למה לי מראה? ואי ברשות היחיד - כי רואה מאי הוי?

לעולם ברשות היחיד, וכיון דאיכא מראה - מתחזי כאדם חשוב.

רב חנא בר ביזנא הוה מסתפר מעובד כוכבים בשבילי דנהרדעא [31]; אמר ליה "חנא! חנא! יאי קועיך [32] לזוגא [33] [מילולית: לַמִּסְפָּרַיִּם]".

אמר: "תיתי לי דעברי אדרבי מאיר".

ואדרבנן לא עבר? אימר דאמור רבנן ברשות הרבים, ברשות היחיד מי אמור?

והוא סבר: שבילי דנהרדעא - כיון דשכיחי רבים [34] - כרשות הרבים דמו.

ועובד כוכבים המסתפר מישראל, כיון שהגיע לבלוריתו - שומט את ידו:

וכמה?

אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: שלשה אצבעות לכל רוח ורוח;

אמר רב חנינא בריה דרב איקא: 'שפוד' [35], 'שפחות' [36], ו'גומות' [37] - רב מלכיו [38]; 'בלורית' [39], 'אפר מקלה' [40], ו'גבינה' [41] - רב מלכיה.

אמר רב פפא: מתניתין ומתניתא [42] - רב מלכיה; שמעתתא [43] - רב מלכיו; וסימנא: מתניתא מלכתא [44].

מאי בינייהו [45]?

איכא בינייהו 'שפחות' [46].


עמוד ב

משנה:

אלו דברים של עובדי כוכבים אסורין, ואיסורן איסור הנאה:

היין, והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין [47], וחרס הדרייני [48], ועורות לבובין [49].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזמן שהקרע שלו עגול – אסור; משוך – מותר [50].

בשר הנכנס העובדי כוכבים – מותר, והיוצא – אסור [51], מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא.

ההולכין לתרפות [52] – אסור לשאת ולתת עמהן [53], והבאין – מותרין.

נודות העובדי כוכבים [54], וקנקניהן [55], ויין של ישראל כנוס בהן [56] – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.

החרצנים והזגין [57] של עובדי כוכבים – אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: לחין [58] – אסורין [59], יבישין – מותרין.

המורייס [60] וגבינת בית אונייקי [61] של עובדי כוכבים אסורין ואיסורן איסור הנאה [62] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.

אמר רבי יהודה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים [63]?

אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.

אמר לו: והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה [64], אמרו: 'כהן שדעתו יפה [65] שורפה חיה [66], ולא הודו לו [67], אבל אמרו: אין נהנין ולא מועלין' [68]!?

אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודת כוכבים [69].

אמר לו: אם כן - למה לא אסרוה בהנאה?

השיאו לדבר אחר [70], אמר לו: "ישמעאל, היאך אתה קורא (שיר השירים א ב): ’[ישקני מנשיקות פיהו] כי טובים דודיךָ [71] מיין' או 'כי טובים דודיִךְ [72]' [73]?

אמר לו: 'כי טובים דודיִךְ'.

אמר לו: אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו (שיר השירים א ג): לריח שמניךָ טובים [שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך] [74].

גמרא:

יין מנלן?

אמר רבה בר אבוה: אמר קרא: (דברים לב לח) אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם [יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה]: מה זבח אסור בהנאה - אף יין נמי אסור [75] בהנאה.

זבח גופיה מנלן?

דכתיב (תהלים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים: מה מת אסור בהנאה - אף זבח נמי אסור בהנאה.

ומת גופיה מנלן?

אתיא 'שָׁם' ' שָׁם ' מעגלה ערופה: כתיב הכא (במדבר כ א) [ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש] ותמת שם מרים [ותקבר שם], וכתיב התם (דברים כא ד) [והורדו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע] וערפו שם את העגלה בנחל: מה להלן אסור בהנאה - אף כאן נמי אסור בהנאה.

והתם מנלן?

אמרי דבי רבי ינאי: 'כפרה' כתיב בה [76], כקדשים [77].

והחומץ של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין:

פשיטא! משום דאחמיץ פקע ליה איסוריה?

אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן: חומץ שלנו [78] [79] ביד עובד כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם [80]: אי משום אינסוכי - לא מנסכי, ואי משום איחלופי [81]: כיון דאיכא חותם לא טרח [82] ומזייף [83].

אמר רבי אילעא: שנינו: 'יין מבושל של עובדי כוכבים שהיה מתחלתו יין – אסור' [84];

פשיטא: משום דאיבשיל פקע ליה איסורא?

אמר רב אשי: הא אתא לאשמועינן [85]: [86] יין מבושל שלנו ביד עובדי כוכבים - אין צריך חותם בתוך חותם: אי משום אינסוכי - לא מנסכי ואי משום

הערותעריכה

  1. ^ סדקין שבפני האדם
  2. ^ הקזת דם מכתפיים
  3. ^ דגים קטנים
  4. ^ אכל ביום שלפני הקזה דגים
  5. ^ אם הקיז דם היום - אוכל דגים למחר
  6. ^ מאן דאכל הני בתר הקזה, ובא ליפנות חוץ לעיר
  7. ^ דברים הללו, והרוח מביאתן לעיר
  8. ^ הכי גרסינן לא יפנה אלא למזרחה של עיר: שרוח מזרחית אינה חזקה, כדתנן ב'לא יחפור' (בבא בתרא דף כה.) 'אין עושין בורסקי אלא למזרחה של עיר'; ובמסכת ברכות (דף מ.) 'הישן למזרח גורנו - דמו בראשו' שרוח מערבית מביאה עליו ומסוכן הוא.
  9. ^ דופני בשר שתחת הלב, והוא טרפשא; לישנא אחרינא: תנוך שכנגד הלב שקורין 'ניבלא', ופעמים שנכפף לצד פנים ומעכב את הנשימה - וזהו עיקר
  10. ^ כעין כף אגרוף
  11. ^ מינט"א
  12. ^ עשב מר הוא, והוא מרובי"א לבן; 'לענה' מתרגמינן 'גידין'
  13. ^ שדריא"ה
  14. ^ איזוב
  15. ^ לאיסתומכא דליבא
  16. ^ ישתה אלו ביין
  17. ^ לשחפתשמחמת רוח - ישתה אלו במים
  18. ^ שמחמת רוח ישתה אלו במים
  19. ^ חולי אשה יולדת ומצטננת על המשבר
  20. ^ מלא ידו
  21. ^ שיכול לאחוז בזרת ואגודל יחד
  22. ^ כלי קטן
  23. ^ מלא כף
  24. ^ תחת הכוכבים, בחצר של בית
  25. ^ פוליו"ל יבש שורה במים ושותה
  26. ^ רחמה של בהמה
  27. ^ טרפשא דכבדא שקורין אייבר"ש
  28. ^ מירדויי"ר: לראות אם מסתפר יפה, באומנות, וסבר העובד כוכבים: כיון דקפיד אהכי - חשוב הוא, ומתיירא להורגו
  29. ^ שהוא מגדל לעבודת כוכבים
  30. ^ שומט את ידו מקודם לכן שלשה אצבעות לכל רוח, כדלקמן: כדי שלא יהא מתקנה
  31. ^ חוץ לעיר
  32. ^ צוארך
  33. ^ לחתוך
  34. ^ ששם עוברים ושבים תדיר
  35. ^ ב'אין צדין' במסכת ביצה
  36. ^ בכתובות ב'אף על פי'
  37. ^ בנדה, ב'בא סימן'
  38. ^ הני תלת שמעתא דרב מלכיו - אמרינהו משמיה דרב אדא בר אהבה
  39. ^ דהכא
  40. ^ דמכות פרק בתרא: 'לא יתן אדם אפר מקלה על גבי מכתו מפני שנראית ככתובת קעקע'; 'אפר מקלה' = אפר הכירה: שקלוי ושרוף מאד, ושחור, ונראה ככתובת קעקע
  41. ^ הכא בפירקא (דף לה:): 'אמר רב מלכיה אמר רב אדא בר אהבה: מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר'
  42. ^ הנך דאיתמר אפירושא דמתניתין וברייתא
  43. ^ והנך דאיתמר שמעתתא באפי נפשייהו ולא אפירושא דמתניתא
  44. ^ מתניתא - היא דמותבינן מינה לאמורא, ורב מלכיה - שמו דומה לנקבה
  45. ^ בין רב פפא לרב חנינא
  46. ^ דאוקי רב חנינא כרב מלכיו ורב פפא כרב מלכיה, ומעייל אפר מקלה כרב מלכיו; דהנך תלת: 'שפוד' ו'אפר מקלה' ו'גומות' - שמעתא נינהו, ולא אמתניתין קיימא; אבל 'שפחות' - אמר רב מלכיה הלכה כרבי אליעזר, דאמר במשנתינו: 'אפילו הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר'. .בלורית דהכא - אפירושא דמתניתא קאי, דקתני לעיל 'שומט את ידו', ואתי איהו לפרושי שיעורה; וכן 'גבינה': דקתני מתניתין: 'אלו דברים האסורים כו'; אמרינן: מפני מה אסרו גבינות העובדי כוכבים? ופירש רב מלכיה; והא דנקיט תלמודא 'איכא בינייהו שפחות' ולא נקט 'שפחות ואפר מקלה' - אמילתיה דרב מלכיה דאתנח ביה רב פפא סימן נקט
  47. ^ ביד העובד כוכבים; לאפוקי היכא דזבין עובד כוכבים חומץ מישראל, דלא מיתסר בהנאה; דטעמא דאסור בהנאה - משום דדלמא נסכיה הוא, וחומץ לא מנסך
  48. ^ בגמרא מפרש ששוריהו במים ויוצא יין הנבלע בו
  49. ^ שקורעין כנגד הלב: דרכן לעשות כן לעבודת כוכבים, ומוציאין את הלב דרך הנקב, ומיתסר משום 'זבחי מתים'
  50. ^ שאין עושין כן לעבודת כוכבים
  51. ^ בהנאה: דעושין תקרובת
  52. ^ לטעות עבודת כוכבים למרחוק
  53. ^ דאזיל ומודה לעבודת כוכבים; ועוד: דזבני מידי דאצטריך לעבודת כוכבים לתקרובת
  54. ^ של עור
  55. ^ חרס
  56. ^ הכניס בהן יין לקיום
  57. ^ פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן
  58. ^ כל שנים עשר חדש
  59. ^ אף בהנאה
  60. ^ שמן של דגים, שמא עירב בו יין
  61. ^ שם הכפר
  62. ^ אבל שאר גבינות - מותרין בהנאה; ובגמרא מפרש לה (דף לד:)
  63. ^ לרבנן קבעי לה, דאסרו לה באכילה ולא בהנאה
  64. ^ שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה
  65. ^ שאינו קץ ומואס בה
  66. ^ הומי"ר בלע"ז: גומעה
  67. ^ לאומרים כן: להיתירא לכתחלה
  68. ^ וכל היכא דתנן הכי - שרי מדאורייתא, אבל רבנן דגזרו בה; והכי משמע 'לא נהנין מדרבנן, ואם נהנה - אין בה מעילה'; אלמא מדלית בה מעילה - שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה - כפירשא בעלמא הוא
  69. ^ שנעשו לה תקרובת, וגבי עבודת כוכבים - אפילו פרש אסור, דניחא ליה בנפחיה: שיראה יפה, כדאמרינן בגמרא
  70. ^ לא רצה לגלות דבר הברור, כדמפרש בגמרא טעמא
  71. ^ לשון זכר
  72. ^ לשון נקבה
  73. ^ והכי קאמרה כנסת ישראל: 'ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו, כי כך אמר לי 'טובים דודיך מיין'
  74. ^ שהוא לשון זכר, וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה 'לריח שמניך טובים וגו': עלמות אהבוך' לא שייך למימר לנקבה
  75. ^ שנתנסך לעבודת כוכבים
  76. ^ 'כפר לעמך ישראל' (דברים כא ח)
  77. ^ הלכך אסור בהנאה כקדשים
  78. ^ של ישראל
  79. ^ שהפקידו
  80. ^ אינו צריך אלא חותם אחד: דהואיל ואשמועינן מתניתין דלא מנסכי חומץ
  81. ^ לצורכו: להחליפו ברע ממנו
  82. ^ לסתור חותמו של ישראל
  83. ^ ולעשות חותם אחר מזוייף
  84. ^ 'יין מבושל' משמע שהיה מתחלתו יין ביד עובד כוכבים ובשלו אסור בהנאה משום תחילתו
  85. ^ טעמא - דהעובד כוכבים בשלו, הא בשלו ישראל בהיתר - תו לא מיתסר בהנאה; וקמשמע לן דלא מנסכי עובדי כוכבים יין מבושל
  86. ^ הלכך