פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאביק בה [1] - מהדר הדר אזיל;

והתניא: 'ישראל ההולך לתרפות - בין בהליכה בין בחזרה – אסור'!?

אמר רב אשי: כי תניא ההיא - בישראל מומר, דודאי אזיל.

תנו רבנן: 'עובד כוכבים ההולך ליריד [2], בין בהליכה בין בחזרה מותר [3]; ישראל ההולך ליריד, בהליכה מותר, בחזרה אסור.

מאי שנא ישראל דבחזרה אסור? דאמרי: עבודת כוכבים זבין [4]: דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה.

עובד כוכבים נמי נימא עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה?

אלא: עובד כוכבים - אמרינן גלימא זבין, חמרא זבין.

ישראל נמי נימא אימור 'גלימא זבין חמרא זבין'?

אי איתא דהוה ליה [5] - הכא [6] הוה מזבין ליה [ולא היה צריך ללכת לשוק של עכו"ם].

והבאין מותרין:

אמר רבי שמעון בן לקיש: לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה, אבל קשורין זה בזה [7] – אסורין, אימא: דעתו לחזור.

נודות העובדי כוכבים וקנקניהם [8]:

תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ה מ"ד]: 'נודות העובדי כוכבים גרודים [בתוספתא: 'גרורים’] [9] חדשים [10] - מותרין [11] ישנים ומזופפין [12] – אסורין [13]; עובד כוכבים ריבבן [14] ועיבדן ונתן לתוכן יין [15], וישראל עומד על גביו אינו חושש'.

וכי מאחר דעובד כוכבים נותן לתוכן יין - כי ישראל עומד [על] גביו מאי הוי?

אמר רב פפא: הכי קאמר: עובד כוכבים ריבבן ועיבדן, וישראל נותן לתוכן יין, וישראל אחר עומד על גביו ואינו חושש'.

ומאחר דישראל נותן לתוכן יין, ישראל אחר עומד על גביו למה לי?

דלמא אגב טירדיה [16] – מנסך [17], ולאו אדעתיה [18].

רב זביד אמר: לעולם כדקאמרת מעיקרא, והכא - בעידנא דקא שדי ליה נעשה כזורק מים לטיט [19].

אמר רב פפי: שמע מינה מדרב זביד: האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי [20] דישראל – שרי.

מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קאזיל לאיבוד, הכא לא קאזיל לאיבוד [21]!?

בר עדי טייעא אנס [גזל] הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף, רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה. אתא שאיל בי מדרשא; אמר ליה רבי ירמיה: כך הורה רבי אמי הלכה למעשה: ממלאן מים שלשה ימים ומערן.

ואמר רבא: צריך לערן מעת לעת [22].

סבור מינה הני מילי דידן [23], אבל דידהו [24] – לא [25]; כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אחד שלנו ואחד שלהם.

סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר: הני מילי נודות [26], אבל קנקנים [27] – לא [28]!

אמר ליה רב אשי: לא שנא נודות ולא שנא קנקנים.

תנו רבנן: קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים [29] – מותרין; ישנים ומזופפין [30] – אסורין; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן מים [31]; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס [32], ואינו חושש [33].

איבעיא להו:


עמוד ב

לכתחלה או דיעבד? [34]

תא שמע דתני רב זביד בר אושעיא: הלוקח קנקנים מן העובדי כוכבים: חדשים - נותן לתוכן יין; ישנים - נותן לתוכן ציר ומורייס לכתחלה.

בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי: החזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו?

אמר ליה: ציר שורף, אור לא כל שכן!

אתמר נמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קנקנים של עובדי כוכבים שהחזירן לכבשן האש - כיון שנשרה זיפתן מהן – מותרין.

אמר רב אשי: לא תימא 'עד דנתרן', אלא אפילו רפאי מירפא, אף על גב דלא נתר.

קינסא [35] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; והלכתא כמאן דאסר [36].

איבעיא להו: מהו ליתן לתוכו שכר!?

רב נחמן ורב יהודה אסרי, ורבא שרי.

רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמא ביה שכרא. אזל, רמא ביה חמרא - ואפילו הכי לא חש לה למילתא [37], אמר: אקראי בעלמא הוא.

רב יצחק בר ביסנא הוה ליה הנהו מאני דפקוסנא [38]; מלינהו מיא, אנחינהו בשימשא – פקעו! אמר ליה רבי אבא: אסרתינהו עלך איסורא דלעולם [39]? אימור דאמור רבנן ממלינהו מיא, אנוחי בשימשא מי אמור?

אמר רבי יוסנא אמר רבי אמי: כלי נתר - אין לו טהרה עולמית [40].

מאי 'כלי נתר'?

אמר רבי יוסי בר אבין: כלי מחפורת של צריף [41].

דבי פרזק [42] רופילא [43] אנס הני כובי מפומבדיתא, רמא בהו חמרא, אהדרינהו ניהלייהו, אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר: דבר שאין מכניסו לקיום הוא: משכשכן במים והן מותרין.

אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי [44] דארמאי, כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.

אמר רב פפי: הני פתוותא [45] דבי מיכסי [46], כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.

כסי [47]: רב אסי אסר ורב אשי שרי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון - כולי עלמא לא פליגי דאסור [48]; כי פליגי בפעם שני:

איכא דאמרי: פעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בפעם שלישי.

והלכתא: פעם ראשון ושני אסור, שלישי מותר.

אמר רב זביד: האי מאני דקוניא [49]: חיורא ואוכמא שרי, ירוקא אסור: משום דמיצריף [50]; ואי אית בהו קרטופני - כולהו אסירי [51].

דרש מרימר: קוניא, בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא – שרי.

מאי שנא מחמץ בפסח? דבעו מיניה ממרימר: הני מאני דקוניא - מהו לאשתמושי בהו בפיסחא? ירוקא לא תיבעי לך: דמצרפי [52] ובלעי [53], ואסירי; כי תיבעי לך חיורי ואוכמי: מאי? - כי אית בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי בלעי ואסירי, כי תיבעי לך דשיעי - מאי?

אמר

הערותעריכה

  1. ^ לשון עניבה היא בכל התלמוד
  2. ^ שוק של עבודת כוכבים
  3. ^ מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל
  4. ^ מכר צלמים בשוק
  5. ^ להאי ישראל גלימא או חמרא
  6. ^ לדידן
  7. ^ שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד
  8. ^ נודות של עור, קנקנים של חרס; כל המשנה פירשתי למעלה
  9. ^ גרס בדל"ת, כמו (איוב ב ח) 'להתגרד בו': שאין בהן זפת
  10. ^ והן חדשין
  11. ^ דבכניסת יין זמן מועט - לא בלע עור; ו'נודות' דוקא, אבל כלי חרס בלע לאלתר
  12. ^ כלומר או ישנים או מזופפין
  13. ^ ישנים - איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור; ומזופפין - אפילו בחדא זימנא בלע זפת ליין
  14. ^ ברי"ש, כמו 'רבב', כלומר: התיך הזפת לתוכן
  15. ^ כן דרכם: בעוד שהזפת חם - נותנין יין: ליטול טעם מרירתו של זפת
  16. ^ דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד
  17. ^ עובד כוכבים
  18. ^ דישראל להבין
  19. ^ שאותו יין הולך לאבוד בזפת, ובטל טעמו, כמים הניתנין בטיט: שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט - הרי הן כאילו לא היו; אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת, וכשמתייבש הזפת - כלה מאליו ושוב אינו פולט
  20. ^ בכלי מלא מלח שהיין נבלע וכלה במלח
  21. ^ שנתן טעם במלח לעולם ואינו מתייבש
  22. ^ בכל שלשה ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים
  23. ^ כגון הני זיקי דרב יצחק, שנבלע בהן יין כשר תחלה, ולא בלעי מיין נסך כל כך
  24. ^ שנבלע בהן יין נסך מתחלתן
  25. ^ לא סגי בהכי
  26. ^ הני זיקין של עור הן
  27. ^ של חרס הן ובלעי טובא
  28. ^ לא סגי להו בהכי
  29. ^ שלא נזפפו מעולם קרי 'גרודים'
  30. ^ או ישנים או מזופפין
  31. ^ כלומר: נתן לתוכן עובד כוכבים יין - ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן, ומותרין
  32. ^ מיד
  33. ^ אף על פי שלא מילאהו מים; לפי שהציר ומורייס שורפין את היין הנבלע, ומכלין אותו
  34. ^ אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו.
  35. ^ הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו
  36. ^ ולא דמי להחזירן בכבשן: דהתם, כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן - כבר נתלבן החרס, אבל הכא, כיון שהכניס האור - מיד זפתו נושר; ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום - לא סגי בהכשר בפנים: בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין, מדאסיר בקינסא, דהיינו באור עצמו - כל שכן במה שהוחם ממנו; אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ – שרי; לפיכך צריך לערן מעת לעת, או להשהותם עד שנים עשר חדש
  37. ^ למגזר שכרא אטו חמרא, דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא
  38. ^ של צפיעי בקר, ונִתן בהן יין נסך
  39. ^ כלומר איבדתם על חנם
  40. ^ מיין נסך הנבלע בהן, משום דבליעי טובא
  41. ^ קרקע שחופרין משם צריף; ובלע"ז 'אלום'; ובלשון אשכנז: 'בייס"א'
  42. ^ שם האיש
  43. ^ שני למלך
  44. ^ מקרקע שחמתית; 'רוש"א' בלע"ז
  45. ^ כלי חרס
  46. ^ מקום קרקעיתו קשה
  47. ^ כוסות של חרס, ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם
  48. ^ דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן
  49. ^ גירסת רש"י: קוניאס: כלי חרס מצופה באבר, וקורין פולמי"ד
  50. ^ שיש בו קרקע מחפורת של צריף, ובלעי טפי
  51. ^ בקעים וסדקים
  52. ^ שיש בהן צריף
  53. ^ ובלעי טפי