ביאור:בבלי עבודה זרה דף לג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דאביק בה [1] - מהדר הדר אזיל;
והתניא: 'ישראל ההולך לתרפות - בין בהליכה בין בחזרה – אסור'!?
אמר רב אשי: כי תניא ההיא - בישראל מומר, דודאי אזיל.
תנו רבנן: 'עובד כוכבים ההולך ליריד [2], בין בהליכה בין בחזרה מותר [3]; ישראל ההולך ליריד, בהליכה מותר, בחזרה אסור.
מאי שנא ישראל דבחזרה אסור? דאמרי: עבודת כוכבים זבין [4]: דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה.
עובד כוכבים נמי נימא עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה?
אלא: עובד כוכבים - אמרינן גלימא זבין, חמרא זבין.
ישראל נמי נימא אימור 'גלימא זבין חמרא זבין'?
אי איתא דהוה ליה [5] - הכא [6] הוה מזבין ליה [ולא היה צריך ללכת לשוק של עכו"ם].
והבאין מותרין:
אמר רבי שמעון בן לקיש: לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה, אבל קשורין זה בזה [7] – אסורין, אימא: דעתו לחזור.
נודות העובדי כוכבים וקנקניהם [8]:
תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ה מ"ד]: 'נודות העובדי כוכבים גרודים [בתוספתא: 'גרורים’] [9] חדשים [10] - מותרין [11] ישנים ומזופפין [12] – אסורין [13]; עובד כוכבים ריבבן [14] ועיבדן ונתן לתוכן יין [15], וישראל עומד על גביו אינו חושש'.
וכי מאחר דעובד כוכבים נותן לתוכן יין - כי ישראל עומד [על] גביו מאי הוי?
אמר רב פפא: הכי קאמר: עובד כוכבים ריבבן ועיבדן, וישראל נותן לתוכן יין, וישראל אחר עומד על גביו ואינו חושש'.
ומאחר דישראל נותן לתוכן יין, ישראל אחר עומד על גביו למה לי?
דלמא אגב טירדיה [16] – מנסך [17], ולאו אדעתיה [18].
רב זביד אמר: לעולם כדקאמרת מעיקרא, והכא - בעידנא דקא שדי ליה נעשה כזורק מים לטיט [19].
אמר רב פפי: שמע מינה מדרב זביד: האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי [20] דישראל – שרי.
מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קאזיל לאיבוד, הכא לא קאזיל לאיבוד [21]!?
בר עדי טייעא אנס [גזל] הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף, רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה. אתא שאיל בי מדרשא; אמר ליה רבי ירמיה: כך הורה רבי אמי הלכה למעשה: ממלאן מים שלשה ימים ומערן.
ואמר רבא: צריך לערן מעת לעת [22].
סבור מינה הני מילי דידן [23], אבל דידהו [24] – לא [25]; כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אחד שלנו ואחד שלהם.
סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר: הני מילי נודות [26], אבל קנקנים [27] – לא [28]!
אמר ליה רב אשי: לא שנא נודות ולא שנא קנקנים.
תנו רבנן: קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים [29] – מותרין; ישנים ומזופפין [30] – אסורין; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן מים [31]; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס [32], ואינו חושש [33].
איבעיא להו:
לכתחלה או דיעבד? [34]
תא שמע דתני רב זביד בר אושעיא: הלוקח קנקנים מן העובדי כוכבים: חדשים - נותן לתוכן יין; ישנים - נותן לתוכן ציר ומורייס לכתחלה.
בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי: החזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו?
אמר ליה: ציר שורף, אור לא כל שכן!
אתמר נמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קנקנים של עובדי כוכבים שהחזירן לכבשן האש - כיון שנשרה זיפתן מהן – מותרין.
אמר רב אשי: לא תימא 'עד דנתרן', אלא אפילו רפאי מירפא, אף על גב דלא נתר.
קינסא [35] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; והלכתא כמאן דאסר [36].
איבעיא להו: מהו ליתן לתוכו שכר!?
רב נחמן ורב יהודה אסרי, ורבא שרי.
רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמא ביה שכרא. אזל, רמא ביה חמרא - ואפילו הכי לא חש לה למילתא [37], אמר: אקראי בעלמא הוא.
רב יצחק בר ביסנא הוה ליה הנהו מאני דפקוסנא [38]; מלינהו מיא, אנחינהו בשימשא – פקעו! אמר ליה רבי אבא: אסרתינהו עלך איסורא דלעולם [39]? אימור דאמור רבנן ממלינהו מיא, אנוחי בשימשא מי אמור?
אמר רבי יוסנא אמר רבי אמי: כלי נתר - אין לו טהרה עולמית [40].
מאי 'כלי נתר'?
אמר רבי יוסי בר אבין: כלי מחפורת של צריף [41].
דבי פרזק [42] רופילא [43] אנס הני כובי מפומבדיתא, רמא בהו חמרא, אהדרינהו ניהלייהו, אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר: דבר שאין מכניסו לקיום הוא: משכשכן במים והן מותרין.
אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי [44] דארמאי, כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.
אמר רב פפי: הני פתוותא [45] דבי מיכסי [46], כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.
כסי [47]: רב אסי אסר ורב אשי שרי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון - כולי עלמא לא פליגי דאסור [48]; כי פליגי בפעם שני:
איכא דאמרי: פעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בפעם שלישי.
והלכתא: פעם ראשון ושני אסור, שלישי מותר.
אמר רב זביד: האי מאני דקוניא [49]: חיורא ואוכמא שרי, ירוקא אסור: משום דמיצריף [50]; ואי אית בהו קרטופני - כולהו אסירי [51].
דרש מרימר: קוניא, בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא – שרי.
מאי שנא מחמץ בפסח? דבעו מיניה ממרימר: הני מאני דקוניא - מהו לאשתמושי בהו בפיסחא? ירוקא לא תיבעי לך: דמצרפי [52] ובלעי [53], ואסירי; כי תיבעי לך חיורי ואוכמי: מאי? - כי אית בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי בלעי ואסירי, כי תיבעי לך דשיעי - מאי?
אמר
הערות עריכה
- ^ לשון עניבה היא בכל התלמוד
- ^ שוק של עבודת כוכבים
- ^ מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל
- ^ מכר צלמים בשוק
- ^ להאי ישראל גלימא או חמרא
- ^ לדידן
- ^ שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד
- ^ נודות של עור, קנקנים של חרס; כל המשנה פירשתי למעלה
- ^ גרס בדל"ת, כמו (איוב ב ח) 'להתגרד בו': שאין בהן זפת
- ^ והן חדשין
- ^ דבכניסת יין זמן מועט - לא בלע עור; ו'נודות' דוקא, אבל כלי חרס בלע לאלתר
- ^ כלומר או ישנים או מזופפין
- ^ ישנים - איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור; ומזופפין - אפילו בחדא זימנא בלע זפת ליין
- ^ ברי"ש, כמו 'רבב', כלומר: התיך הזפת לתוכן
- ^ כן דרכם: בעוד שהזפת חם - נותנין יין: ליטול טעם מרירתו של זפת
- ^ דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד
- ^ עובד כוכבים
- ^ דישראל להבין
- ^ שאותו יין הולך לאבוד בזפת, ובטל טעמו, כמים הניתנין בטיט: שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט - הרי הן כאילו לא היו; אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת, וכשמתייבש הזפת - כלה מאליו ושוב אינו פולט
- ^ בכלי מלא מלח שהיין נבלע וכלה במלח
- ^ שנתן טעם במלח לעולם ואינו מתייבש
- ^ בכל שלשה ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים
- ^ כגון הני זיקי דרב יצחק, שנבלע בהן יין כשר תחלה, ולא בלעי מיין נסך כל כך
- ^ שנבלע בהן יין נסך מתחלתן
- ^ לא סגי בהכי
- ^ הני זיקין של עור הן
- ^ של חרס הן ובלעי טובא
- ^ לא סגי להו בהכי
- ^ שלא נזפפו מעולם קרי 'גרודים'
- ^ או ישנים או מזופפין
- ^ כלומר: נתן לתוכן עובד כוכבים יין - ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן, ומותרין
- ^ מיד
- ^ אף על פי שלא מילאהו מים; לפי שהציר ומורייס שורפין את היין הנבלע, ומכלין אותו
- ^ אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו.
- ^ הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו
- ^ ולא דמי להחזירן בכבשן: דהתם, כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן - כבר נתלבן החרס, אבל הכא, כיון שהכניס האור - מיד זפתו נושר; ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום - לא סגי בהכשר בפנים: בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין, מדאסיר בקינסא, דהיינו באור עצמו - כל שכן במה שהוחם ממנו; אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ – שרי; לפיכך צריך לערן מעת לעת, או להשהותם עד שנים עשר חדש
- ^ למגזר שכרא אטו חמרא, דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא
- ^ של צפיעי בקר, ונִתן בהן יין נסך
- ^ כלומר איבדתם על חנם
- ^ מיין נסך הנבלע בהן, משום דבליעי טובא
- ^ קרקע שחופרין משם צריף; ובלע"ז 'אלום'; ובלשון אשכנז: 'בייס"א'
- ^ שם האיש
- ^ שני למלך
- ^ מקרקע שחמתית; 'רוש"א' בלע"ז
- ^ כלי חרס
- ^ מקום קרקעיתו קשה
- ^ כוסות של חרס, ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם
- ^ דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן
- ^ גירסת רש"י: קוניאס: כלי חרס מצופה באבר, וקורין פולמי"ד
- ^ שיש בו קרקע מחפורת של צריף, ובלעי טפי
- ^ בקעים וסדקים
- ^ שיש בהן צריף
- ^ ובלעי טפי