פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מכה של חלל [1] - אין מתרפאין מהן.

מאי בינייהו [2]?

איכא בינייהו גב היד וגב הרגל [3], דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב: גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומחללין עליהן את השבת.

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כל מכה שצריכה אומד [4] - מחללין עליה את השבת.

[5]

אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן: והאי אישתא צמירתא [6] - כמכה של חלל דמי, ומחללין עליה את השבת.

מהיכן מכה של חלל?

פירש רבי אמי: מן השפה [7] ולפנים.

בעי רבי אליעזר: ככי [8] ושיני מאי? כיון דאקושי נינהו [9] כמכה דבראי דמו? או דלמא כיון דגואי קיימי כמכה של חלל דמו?

אמר אביי: תא שמע [שבת פ"יד, מ"ד]: 'החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ [10]': חושש הוא דלא, הא כאיב ליה טובא - שפיר דמי!

דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא – 'חושש' נמי קרי ליה?

תא שמע: 'רבי יוחנן חש בצפדינא [11]; אזל לגבה דההיא מטרוניתא [12], עבדה [13] חמשא [14] ומעלי שבתא; אמר לה: "למחר [15] מאי [16]"?

אמרה ליה: "לא צריכת";

"אי צריכנא מאי"?

אמרה: "אשתבע לי דלא מגלית"! אישתבע לה "לאלהא ישראל לא מגלינא"!

גלייה ליה; למחר נפק דרשה בפירקא [17]! והא אישתבע לה? 'לאלהא דישראל' - לא מגלינא, אבל לעמיה ישראל מגלינא.

והאיכא חילול השם [18]?

דגלי לה מעיקרא [19].' - אלמא [20] כמכה של חלל דמיא [21].

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני צפדינא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.

מאי סימניה [22]?

רמי מידי בי ככי ומייתי דמא מבי דרי [23].

ממאי הוי?

מקרירי קרירי דחיטי [24], ומחמימי חמימי דשערי, ומשיורי כסא דהרסנא [25].

מאי עבדא ליה [26]?

אמר רב אחא בריה דרבא: מי שאור ושמן זית ומלח.

ומר בר רב אשי אמר: משחא דאווזא בגדפא דאווזא [27].

אמר אביי: אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא "אייתי קשייתא דזיתא [28] דלא מלו תילתא [29], וקלנהו אמרא חדתא [30], ודביק ביה דדרי [31]; עבדי הכי - ואיתסאי.

ורבי יוחנן - היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן'?

אדם חשוב שאני.

והא רבי אבהו, דאדם חשוב הוה [32], ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה, ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה [33] - פסקיה לשקיה דרבי יוחנן!?

רופא מומחה הוה [34].

דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה!?

שאני רבי אבהו [35], דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז ל) [ויאמר שמשון] תמות נפשי עם פלשתים [ויט בכח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו].

אמר שמואל האי פדעתא [36] סכנתא היא, ומחללין עליה את השבת.

מאי אסותא?

למיפסק דמא [37] - תחלי בחלא [38]; לאסוקי [39] - גרדא דיבלא [40] וגירדא דאסנא [41] או ניקרא מקילקלתא [42].

אמר רב ספרא: האי עינבתא [43] - פרוונקא דמלאכא דמותא היא [44];

מאי אסותא?

טיגנא בדובשא [45] או כרפסא [46] בטילייא [47]; אדהכי והכי [48] ליתי עינבתא בת מינא [49], וניגנדר עילוי [50]: חורתי לחיורתי [51], אוכמתי לאוכמתי.

אמר רבא: האי סימטא [52] - פרוונקא דאשתא היא [53];

מאי אסותא?

למחייה שיתין איתקוטלי [54] וליקרעיה שתי וערב

והני מילי דלא חיור רישיה, אבל חיור רישיה [55] לית לן בה [56].

רבי יעקב חש


עמוד ב

בפיקעא [57]; אורי ליה רבי אמי [58] - ואמרי לה רבי אסי אורי ליה: ליתי שב ביני אהלא תולנא [59] וצייר ליה בחללא דבי צוארא [60], וליכריך עילויה נירא ברקא [61], וטמיש [62] ליה בנטפא חיורא, וליקליה, ובדר ליה עילויה; אדהכי והכי [63] ליתי קשיתא דאסנא [64]: לינח פיקעא להדי פיקעא [65]; והני מילי פיקעא עילאה [66];

פיקעא תתאה [67] מאי?

לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח [68], וליפשר [69], ולישדי ביה; ואי לא - לייתי תלת טרפא קרא [70] דמייבשי בטולא [71], וליקלי, וליבדר עילויה; ואי לא - לייתי משקדי חלזוני [72]; ואי לא - מייתי משח קירא [73], ולינקוט בשחקי דכיתנא בקייטא [74] ודעמר גופנא בסיתווא [75].

בי אבהו חש באודניה; אורי ליה רבי יוחנן - ואמרי ליה בי מדרשא.

מאי אורי ליה?

כי הא: דאמר אביי: אמרה לי אם: לא איברי כולייתא אלא לאודנא.

ואמר רבא: אמר לי מניומי אסיא: כולהו שקיינו [76] קשו לאודנא, לבר ממיא דכולייתא; לייתי כולייתא דברחא [77] קרחא [78] וליקרעיה שתי וערב, ולינח אמללא דנורא [79], והנהו מיא דנפקי מיניה - לישדינהו באודניה, לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי; ואי לא - לייתי תרבא דחיפושתא [80] גמלניתא [81], וליפשר, ולישדי ביה; ואי לא - למלייה לאודניה מישחא, וליעבד שב פתילתא דאספסתא [82], וליתי שופתא דתומא [83], וליתוב ברקא [84] בחד רישא, וליתלי בהו נורא [85], ואידך רישא מותבא באודנא, וליתוב אודניה להדא נורא, ויזדהר מזיקא [86], ונישקול חדא וננח חדא [87]; לישנא אחרינא: ואי לא - לייתי שב פתילתא ביקרא, ושייף ליה מישחא דאספסתא, ונייתי חד רישא בנורא וחד רישא באודניה, ונשקול חדא וננח חדא ויזדהר מזיקא; ואי לא - לייתי אודרא דנדא [88] דלא משקיף [89], וננח בה, ולתלייה לאודניה להדי נורא, ומיזדהר מזיקא; ואי לא - לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין [90] ולימלחיה מילחא גללניתא [91], ולקלי, ולידבק; וסימנך 'רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא [92].

אמר רבה בר זוטרא אמר רבי חנינא: מעלין אזנים בשבת [93].

תני רב שמואל בר יהודה: ביד, אבל לא בסם [94].

איכא דאמרי: בסם, אבל לא ביד; מאי טעמא? מזריף זריף [95].

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: עין שמרדה [96] - מותר לכוחלה בשבת.

סבור מיניה: הני מילי הוא דשחקי סמנין מאתמול, אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים – לא [97]. אמר ליה ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: לדידי מיפרשא מיניה דרב יהודה: אפילו מישחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבים מותר [98].

רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבת. אמר להו רב שמואל בר יהודה: מאן ציית ליהודה [99] - מחיל שבי [100].

לסוף חש בעיניה, שלח ליה: שרי או אסיר?

שלח ליה: לכולי עלמא שרי, לדידך אסיר [101]: וכי מדידי הוא [102]? דמר שמואל היא [103]: ההיא אמתא דהואי בי מר שמואל דקדחא [104] לה עינא בשבתא; צווחא וליכא דאשגח בה, פקעא עינא. למחר נפק מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת; מאי טעמא? דשורייני דעינא - באובנתא דליבא תלו.

כגון מאי [105]?

אמר רב יהודה: כגון רירא [106], דיצא [107], דמא, דימעתא, וקידחא [108], ותחלת אוכלא [109] - לאפוקי סוף אוכלא [110] ופצוחי עינא [111], דלא.

אמר רב יהודה: [112] זיבורא [113], ודחרזיה סילוא [114], וסמטא [115], ודכאיב ליה עינא, ואתי עילויה אישתא - כולהו בי בני [116] - סכנתא [117];

חמה [118] לחמה [119], וסילקא [120] לצינא [121], וחילופא סכנתא [122]; חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא, וחילופא סכנתא;

חמימי לסילוא [123] וקרירי

הערותעריכה

  1. ^ בחלל גופו
  2. ^ היא היא, דהא קיימא לן בפרק בתרא דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל - שמחללין עליה את השבת
  3. ^ גב היד מחללין שבת אף על פי שאינה של חלל: ללישנא קמא אין מתרפאין, אבל ללישנא בתרא מתרפאין: דהואיל ומתחזיא: אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו
  4. ^ שמסוכנת כל כך שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות
  5. ^ 'מכה של חלל אינה צריכה אומד' לא גרסינן לה.
  6. ^ חולי חמה בלע"ז מלווי"ד: 'צמירתא' לשון שריפה וחמימות, ודוגמתו ב'הכונס צאן לדיר' (בבא קמא דף ס.) 'דצמרא צמורי'
  7. ^ שפתיים
  8. ^ זינציב"ש
  9. ^ קשין הן
  10. ^ דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה, משום שחיקת סממנין; במסכת שבת (דף נג:)
  11. ^ חולי השינים ובלע"ז מישג"א
  12. ^ עובדת כוכבים היתה
  13. ^ ליה רפואה
  14. ^ חמשא בשבתא
  15. ^ בשבתא
  16. ^ מאי איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה
  17. ^ לימד הרפואה לכל
  18. ^ דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה
  19. ^ משעה שגילתה לו - אמר לה: "דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי 'באלהא דישראל' אלא 'לאלהא דישראל'
  20. ^ מדבעי לאסויי בשבתא
  21. ^ ולקמיה פריך: כיון דהכי הוא - היכי מיתסי מעובד כוכבים? והאמר רבי יוחנן 'כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן'!? והכא לא גרס לה עד לקמן
  22. ^ למידע דהוא צפדינא
  23. ^ כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם; 'דרי' הן שורות השינים
  24. ^ מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף
  25. ^ דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח
  26. ^ מטרונא לרבי יוחנן
  27. ^ שמן אווזא המחוי באור, וסכתן על ידי אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ
  28. ^ גרעינין של זיתים
  29. ^ שלא הביאו שליש
  30. ^ ליבן באור מרא חדשה: פושיי"ר בלע"ז, ושרפן עליו
  31. ^ בשורות שינים מבפנים
  32. ^ ומיסתפי ממלכותא למיקטליה
  33. ^ להעביר הסם, שהוא חזק; רבי אבהו הוה קרוב למלכות, כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) 'דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי
  34. ^ דאמרינן (לעיל דף כז.) 'אם היה מומחה לרבים – מותר', דלא מרע אנפשיה
  35. ^ שאני ההוא מטרוניתא דרבי יוחנן
  36. ^ פצע מכת חרב
  37. ^ של פדעתא אם יוצא יותר מדאי
  38. ^ ישקוהו שחלים בחומץ; 'תחלי' - קרישו"ן בלע"ז
  39. ^ להעלות בשר שתחיה המכה
  40. ^ עשב ששמו 'יבלא', כי ההוא דסוטה (דף י.) 'קמי רפוקא גרידי דיבלי'
  41. ^ סנה; שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה, ועושה תחבושת
  42. ^ תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה; 'מאשפות ירים אביון' מתרגמינן 'מקלקלתא מרים חשוכא' (תהלים קיג ז)
  43. ^ אבעבוע הדומה לענבא; מלנ"ט בלע"ז
  44. ^ כלומר מסוכן הוא להמית
  45. ^ עשב הנקרא רוד"א בלע"ז; ושוחקים אותו עם הדבש
  46. ^ אפי"א בלע"ז
  47. ^ יין חזק מאד, ומין יין הוא, כדאמרינן (לקמן דף ל.) 'טילא חריפתא דמצרי זיקי'
  48. ^ בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו
  49. ^ עינבתא מענבי הגפן בת מינא, דוגמתה: אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה
  50. ^ יגלגל עליה
  51. ^ לאבעבוע לבן ענבה לבנה
  52. ^ קלו"ג בלע"ז; נפח העומד באדם
  53. ^ על ידי חולי ששמו 'חמה' הוא בא, וסימן הוא לה
  54. ^ מכת אצבע צרדה: מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרנה
  55. ^ נתבשל
  56. ^ להוציא הליחה היא רפואתו
  57. ^ פירוש: טבעת של בית רעי, ובלע"ז פיג"א
  58. ^ רפואה
  59. ^ לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו, כדתנן התם (שבת דף צ.) 'הבורית והאהל'; 'תולאנא' לשון תולעת שני
  60. ^ חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה
  61. ^ ליצ"א של שיער בהמה
  62. ^ וטובל
  63. ^ בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו
  64. ^ גרעין של פרי הסנה: בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין
  65. ^ סדק של גרעינין נגד סדק שבבשרו
  66. ^ הנראה מבחוץ – למעלה, ויכול לדבק שם אותו אפר
  67. ^ בפי הנקב מלמטה
  68. ^ חלב שעירה שלא ילדה
  69. ^ ימחהו באור וימשחהו בו כדמתרגמינן 'נמס' = פשר
  70. ^ עלי דילועין
  71. ^ שנתייבשו בצל
  72. ^ נימי"ן בלע"ז מין חלזון
  73. ^ שמן זית ושעוה טרופין יחד
  74. ^ יתכסה בשחקים של פשתן בקיץ, שלא יתחמם יותר מדאי
  75. ^ בגדים של צמר גפן שהן חמים
  76. ^ משקין
  77. ^ שם צאן
  78. ^ עז שאינה מסורבל בצמר כרחל
  79. ^ גחלים לוחשות
  80. ^ אשקרבו"ט; ובלשון כנען קרוקי"ם
  81. ^ גסה והוא הנטו"ן
  82. ^ עלה ארוך של שחת ירק של חטין
  83. ^ בית יד של שום, והן עלין היבשים שהן נאחזין בהן; 'שופתא' לשון אחיזה, כדאמרינן בגיטין (דף לב.) 'שופתא דקופינא דמרא רפיא'
  84. ^ כמו 'נירא ברקא': שֵׂעָר של לייצ"א
  85. ^ יבעיר בהן האור
  86. ^ לא יתן אזנו לרוח [יש מפרשים: שיזהר שמהאש לא יפול לאוזן]
  87. ^ כשיטול זו מן האזן - יתן את זו, עד שיכלו כולן
  88. ^ מוכין הצבועים בצבע שקורין פויילי"ד
  89. ^ אינו חבוט בשמן לנפצו; 'משקף' לשון 'עלה נדף' (ויקרא כו לו) 'טרפא דשקיף'; נחבט
  90. ^ שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי מאה שנה
  91. ^ מלח של אבן הדומה לשייש; בלע"ז שליימ"א
  92. ^ כל הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן, אלא: אותן הרפואות שיש בהן דבר לח, כגון מיא דכוליתא ומשח קירא וכיוצא בהן - מעלין לאוזן יבשה שיש לו חולי ואינה מוציאה לחה; ורפואות של יבש, כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא - לאודנא רטיבא המוציאה לחה
  93. ^ גידי אזנים, פעמים שיורדין למטה ומתפרקין הלחיים, וצריך להעלותן, ויש סכנה בדבר
  94. ^ הואיל ואפשר ביד
  95. ^ עושה חבורה, ויש חילול שבת יותר; אבל קשירת סם - אין שם חילול דאורייתא
  96. ^ שרוצה לצאת כאדם המורד ויוצא
  97. ^ דלאו סכנת נפשות, אלא סכנת עוורון
  98. ^ כדאמרינן לקמן: 'שורייני דעינא בליבא תלו': מאור העין מעורין ואחוזין בטרפשי הלב
  99. ^ השומע דבריו ומקבלם
  100. ^ יחלל שבת
  101. ^ שאתה אסרת וערערת על דברי
  102. ^ מדעתי הייתי אומר דבר זה שמחית על ידי
  103. ^ ממנו קיבלתיה
  104. ^ אשלפי"ר; לשון 'כקדוח אש' (ישעיהו סד א): חמימות
  105. ^ על איזה חולי העין מחללין שבת
  106. ^ נוטפת עינו רירא; בלע"ז קצייר"א
  107. ^ אישפוננ"ט; לשון נעיצה ותחיבה
  108. ^ חמימות
  109. ^ בתחלת החולי
  110. ^ שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט
  111. ^ שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עינו
  112. ^ מי שיש עליו אחת מאלה:
  113. ^ שנשכתו צרעה
  114. ^ או שנתחב קוץ בבשרו; 'דחרזיה' לשון 'מחרוזות של דגים' (בבא מציעא כא.); 'סילוא' = קוץ
  115. ^ או שיש עליו סימטא = קלו"ג
  116. ^ ונכנס במרחץ באחת מכל אלה
  117. ^ היא
  118. ^ צנון
  119. ^ יפה לחולי חמה
  120. ^ תרדין
  121. ^ גירסת רש"י: לזיקא = לשחפת צוננת
  122. ^ לפי שהצנון מוסיף עליו קור והתרדין מחממין
  123. ^ צריך לשרות המכה בחמין; והא דאמרינן לעיל 'סילוא בי בני סכנתא' - היכא דרחיץ כל גופו בי בני: שמחמם כל גופו