ביאור:בבלי עבודה זרה דף עא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

ורמינהי: 'עיר שכבשוה כרקום ^[1] - כל כהנות שבתוכה פסולות ^[2]' ^[3]?

תוספות ד"ה ורמינהי עיר שכבשוה כרקום. וא"ת דלמא ההיא מיירי לאחר גמר המלחמה, דאז יש להם פנאי? וי"ל דמשמע בכל ענין, אפילו קודם גמר המלחמה.

אמר רב מרי: לנסך אין פנאי ^[4], לבעול יש פנאי ^[5].

משנה:

האומנין של ישראל ששלח להם עובד כוכבים חבית של יין נסך בשכרן - מותר לומר "תן לנו את דמיה" ^[6];

משנכנסה לרשותן – אסור.

גמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: מותר לאדם לומר לעובד כוכבים "צא והפס עלי מנת המלך ^[7]" ^[8].

מיתיבי: 'אל יאמר אדם לעובד כוכבים "עול תחתי לעוצר ^[9]" ^[10]!?

אמר ליה רב: "עול תחתי לעוצר" קאמרת ^[11]? הא ^[12] לא דמיא אלא להא ^[13]: 'אבל אומר לו "מלטני מן העוצר"' ^[14].

משנה:

המוכר יינו לעובד כוכבים: פסק ^[15] עד שלא מדד - דמיו מותרין ^[16];

מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין ^[17].

גמרא:

אמר אמימר: משיכה בעובד כוכבים קונה ^[18]; תדע: דהני פרסאי משדרי פרדשני ^[19] להדדי ולא הדרי בהו ^[20].

תוספות על הש"ס, תוס' מסכת עבודה זרה דף עא/א ד"ה אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני אהדדי ולא הדרי בהו: אומר ר"י דאין זה עיקר הטעם, אלא משום דאמימר סביר כר' יוחנן דאמר מעות קונות, ודריש 'לעמיתך' (ויקרא כה יד) בכסף, לעובד כוכבים במשיכה, כדאמר בבכורות ^[21]; ומה שמביא ראיה מפרדשני דפרסאי - אין זה כ"א אמתלא בעלמא: שמנהג אבותיהם מן הפרסיים שאינם חוזרים אחר המשיכה, שמע מינה שכך הדין.

רב אשי אמר: לעולם אימא לך משיכה בעובד כוכבים אינה קונה ^[22], והאי דלא הדרי בהו - דרמות רוחא הוא ^[23] דנקיטא להו.

תוספות ד"ה פרדשני דורנות ולא הדרי בהו: אלמא קננהו במשיכא; ל"א מתשובת הגאונים: מי שיש לו כור חטים כו'; פי' בקונט' זה עיקר, דלישנא קמא - קני במתנה הוא, והוא בא לומר דמשיכה קונה במקח וממכר!? ואור"י: דאפילו למ"ד אינה קונה, כרב אשי בסמוך, הני מילי כגון דאיכא כספא, אבל במציאה ומתנה - דליכא כספא - כ"ע מודו דקני במישכה או בהגבהה.

אמר רב אשי: מנא אמינא לה? מדאמר להו רב להנהו סבויתא ^[24]: "כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים - שקלו זוזי מינייהו והדר כיילן להו, ואי לא נקיטו בהדייהו זוזי - אוזיפונהו והדר שקילו מינייהו, כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו, דאי לא עבדיתו הכי, כי קא הוי יין נסך - ברשותייכו קא הוי, וכי שקילתו - דמי יין נסך קא שקילתו"; ואי סלקא דעתא משיכה בעובד כוכבים קונה -

עמוד ב

מדמשכה עובד כוכבים ^[25] – קנייה ^[26], ^[27]; יין נסך לא הוי עד דנגע ביה ^[28]!

אי דקא כייל ורמי למנא דישראל - הכי נמי; לא, צריכא דקא כייל ורמי למנא דעובד כוכבים ^[29].

סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא ^[30] – קנייה ^[31], יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתיה דמנא! שמע מינה 'נצוק חבור' ^[32]!?

לא! אי דנקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה - הכי נמי; לא צריכא דמנח אארעא.

ותיקני ליה כליו? שמעת מינה 'כליו של לוקח ברשות מוכר - לא קנה לוקח'!?

לא! לעולם אימא לך 'קנה לוקח', והכא במאי עסקינן? - כגון דאיכא עכבת יין אפומיה דכוזנתא ^[33], דקמא קמא אינסיך ליה ^[34];

וכמאן ^[35]? - דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דאי רבן שמעון בן גמליאל - האמר ^[36] 'ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו' ^[37]!

מידי הוא טעמא אלא לרב ^[38]? האמר רב ^[39]: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל חבית בחבית ^[40], אבל לא יין ביין ^[41]!

מיתיבי: 'הלוקח גרוטאות ^[42] מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים: אם עד שלא נתן מעות משך – יחזיר ^[43]; אם משנתן מעות משך - יוליך לים המלח ^[44]'; אי סלקא דעתא משיכה בעובד כוכבים קונה - אמאי יחזיר?

אמר אביי: משום דמיחזי כי מקח טעות ^[45].

אמר רבא: רישא מקח טעות, סיפא לאו מקח טעות ^[46]!? אלא אמר רבא: רישא וסיפא מקח טעות, ורישא: דלא יהיב זוזי - לא מיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל; סיפא, דיהיב זוזי - מיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל ^[47].

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: תא שמע: 'המוכר יינו לעובד כוכבים: פסק עד שלא מדד - דמיו מותרים ^[48]' ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה - אמאי דמיו מותרין?

הכא במאי עסקינן? - דאקדים ליה דינר ^[49].

אי הכי - אימא סיפא: 'מדד עד שלא פסק - דמיו אסורין'; ואי דקדים ליה דינר ^[50] - אמאי דמיו אסורין?

אמר ליה: ולדידך, דאמרת ^[51]משיכה בעובד כוכבים קונה - אמאי רישא דמיו מותרין וסיפא דמיו אסורין? אלא מאי אית לך למימר? פסק - סמכא דעתיה ^[52], לא פסק ^[53] - לא סמכא דעתיה ^[54]!? לדידי נמי: אף על גב דקדים ליה דינר, פסק - סמכא דעתיה, לא פסק - לא סמכא דעתיה!

אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ^[55], ולא ניתן להישבון ^[56]'; ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה - אמאי נהרג ^[57]?

^[58] משום דצעריה לישראל.

הערות

^ מתרגמינן 'מצור' = כרקומין
^ כל כהנות הנמצאות בתוכה פסולות לבעליהן, דאשת כהן אסורה אף באונס; אבל אשת ישראל - לא
^ הא הכא דשעת מלחמה היא, וקתני 'אסורות', דיש פנאי לבעול
^ דיצר הניסוך לא תקיף להו, וטרודין במלחמה
^ דתקיף להו יצרייהו
^ דהא לא קנו לה והוא אינו חייב להן אלא מעות; ותניא (לעיל דף סד.) 'ישראל שנושה בעובד כוכבים מנה, מכר עבודת כוכבים והביא לו, יין נסך והביא לו – מותר'
^ ארנונא שהיו נותנין מתבואותיהן ומבהמותיהן עישור
^ וישראל זה, שחייב לתת למלך יין - מותר לומר לעובד כוכבים: "הפס עלי" אף על גב דקא יהיב האי עובד כוכבים יין נסך והאי ישראל הוא פרעיה דמיה: כיון דהוה מצי לסלוקי לשליחא דמלכא בזוזי, כי יהיב ליה עובד כוכבים יין נסך - לאו שלוחיה דישראל הוא
^ היכנס במקומי להפיס את השוטר
^ כמו 'זה יעצור בעמי' (שמואל א ט יז); לישנא אחרינא: לשון 'אוצר': שממונה על אוצרות יין ושמן של מלך לגבות ולאצור
^ כיון דאמר ליה "עול תחתי" הוי משמע "הוי במקומי", וכל מאי דיהיב ליה עובד כוכבים - הוי כאילו יהביה ישראל, דהא במקומו הוא
^ דרב יהודה
^ לסיפא
^ דאפשר לסלוקיה בזוזי; הלכך למיתב ליה חמרא - לאו שלוחיה הוא
^ עמו מעות
^ מפרש בגמרא טעמא איכא: דמוקי לה משום משיכה בעובד כוכבים קנה, הלכך: כשמודד - היינו משיכה, וקנייה עובד כוכבים מיד, דהוה ליה לישראל זוזי גבי דעובד כוכבים בהלואה, ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה
^ דעובד כוכבים לא קנייה במשיכה: דכיון דלא פסק דמיו - לא סמכה דעתיה; הלכך: כי נגע ביה - הוי יין נסך דישראל; ואיכא דמוקי לה כשהקדים לו עובד כוכבים מעות לישראל; ובגמרא מפרש לה
^ אף על גב דלא יהיב עובד כוכבים דמי לישראל, משיך מיניה – קנייה; וכן ישראל מעובד כוכבים
^ דורון
^ השולחין; אלמא במשיכה קנינהו המקבלין; לישנא אחרינא, מתשובת הגאונים 'פרדשני': מי שיש לו כור חיטין למכור, פוסק דמים ללוקח, והולך לביתו, ומשגר לו קב חיטין לראות כמה הן יפות; ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו - מתקיים המקח, ואם אינו חפץ בהן - מחזירו
^ דף יג: ושם
^ אלא במתן מעות קנו
^ גסות
^ מוכרי יין
^ במדה
^ ואף על גב דלא יהב זוזי
^ והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך
^ דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה, ואפילו אי לא שקלי זוזי מינייהו - שפיר דמי
^ דיין שבכלי אוסרו, והוי יין נסך מקמי משיכה
^ דעובד כוכבים
^ עובד כוכבים בהגבהה
^ ואנן - איבעויי איבעיא לן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף פה:)
^ פך, קטנה מחבית, כדאמר במועד קטן (דף יב.) 'זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד'
^ אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו, כטיפה או כשני טיפין, מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים, ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו
^ הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה
^ דקתני מתניתין: 'יין נסך שנפל לבור כולו אסור; רשב"ג אומר:
^ אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל, ואנן קים לן 'כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו'
^ הך קושיא - למאן רמיית ליה? אלא לרב, דאמר לסבוייתא למישקל דמי ברישא
^ לדידיה לא תירמיה, דאיהו אמר בהדיא
^ דאין הלכה כרבן שמעון אלא בחבית שנתערב בחביות אחרות, דשקיל חד מינייהו ושדי לנהר ואינך שרו בהנאה
^ דכי נתערב יין נסך ביין כשר - כולו אסור! ואי קשיא: אביי ורבא - היכי מיתרצי [לקמן] אתקפתיה דאמימר? הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא!? לא תיקשי: דהא במסכת בכורות (דף יג:) תרצינהו אביי ורבא להנך שינויי אליבא דרבי יוחנן, דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה, וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתיה דאמימר
^ שברי כספים
^ דלא קנייה, ולא מיחייב לבערה
^ כיון דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי
^ הויא משיכה בטעות, דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן
^ בתמיה! ואף על גב דיהיב דמי לישקלינהו
^ לכי הדר שקל זוזי - מיחזי כמאן דמזבן לעבודת כוכבים דמי
^ דכי מדד - קניה עובד כוכבים במשיכה, וקמו זוזי בהלואה גביה; יין נסך לא הוי עד דנגע ביה
^ ונתן לו מעות יותר מכדי דמי היין, עד שיפסוק הדמים - יחזיר לו ישראל את המותר
^ שנתן לו מעותיו קודם לכן
^ טעמא דרישא משום ד
^ למקני במשיכה
^ קודם משיכה
^ למקנייה במשיכה, שמא ירבה לו בדמיו
^ בן נח שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה - אף על גב דגבי ישראל לאו ממונא הוא, דמחלי עליה, גבי עובד כוכבים - ממונא הוא; ובן נח נצטוה על הגזל בסנהדרין (דף נו.), ואזהרה שלהן זו היא מיתתן, ואין צריכין התראה
^ ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל, דהא מחיל עליה
^ הא לא קניא להך גזילה, וכל היכא דאיתא - של ישראל היא
^ ומשני: האי דנהרג -

[1] מתרגמינן 'מצור' = כרקומין

[2] כל כהנות הנמצאות בתוכה פסולות לבעליהן, דאשת כהן אסורה אף באונס; אבל אשת ישראל - לא

[3] הא הכא דשעת מלחמה היא, וקתני 'אסורות', דיש פנאי לבעול

[4] דיצר הניסוך לא תקיף להו, וטרודין במלחמה

[5] דתקיף להו יצרייהו

[6] דהא לא קנו לה והוא אינו חייב להן אלא מעות; ותניא (לעיל דף סד.) 'ישראל שנושה בעובד כוכבים מנה, מכר עבודת כוכבים והביא לו, יין נסך והביא לו – מותר'

[7] ארנונא שהיו נותנין מתבואותיהן ומבהמותיהן עישור

[8] וישראל זה, שחייב לתת למלך יין - מותר לומר לעובד כוכבים: "הפס עלי" אף על גב דקא יהיב האי עובד כוכבים יין נסך והאי ישראל הוא פרעיה דמיה: כיון דהוה מצי לסלוקי לשליחא דמלכא בזוזי, כי יהיב ליה עובד כוכבים יין נסך - לאו שלוחיה דישראל הוא

[9] היכנס במקומי להפיס את השוטר

[10] כמו 'זה יעצור בעמי' (שמואל א ט יז); לישנא אחרינא: לשון 'אוצר': שממונה על אוצרות יין ושמן של מלך לגבות ולאצור

[11] כיון דאמר ליה "עול תחתי" הוי משמע "הוי במקומי", וכל מאי דיהיב ליה עובד כוכבים - הוי כאילו יהביה ישראל, דהא במקומו הוא

[12] דרב יהודה

[13] לסיפא

[14] דאפשר לסלוקיה בזוזי; הלכך למיתב ליה חמרא - לאו שלוחיה הוא

[15] עמו מעות

[16] מפרש בגמרא טעמא איכא: דמוקי לה משום משיכה בעובד כוכבים קנה, הלכך: כשמודד - היינו משיכה, וקנייה עובד כוכבים מיד, דהוה ליה לישראל זוזי גבי דעובד כוכבים בהלואה, ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה

[17] דעובד כוכבים לא קנייה במשיכה: דכיון דלא פסק דמיו - לא סמכה דעתיה; הלכך: כי נגע ביה - הוי יין נסך דישראל; ואיכא דמוקי לה כשהקדים לו עובד כוכבים מעות לישראל; ובגמרא מפרש לה

[18] אף על גב דלא יהיב עובד כוכבים דמי לישראל, משיך מיניה – קנייה; וכן ישראל מעובד כוכבים

[19] דורון

[20] השולחין; אלמא במשיכה קנינהו המקבלין; לישנא אחרינא, מתשובת הגאונים 'פרדשני': מי שיש לו כור חיטין למכור, פוסק דמים ללוקח, והולך לביתו, ומשגר לו קב חיטין לראות כמה הן יפות; ואם מעכב הלוקח אותו קב אצלו - מתקיים המקח, ואם אינו חפץ בהן - מחזירו

[21] דף יג: ושם

[22] אלא במתן מעות קנו

[23] גסות

[24] מוכרי יין

[25] במדה

[26] ואף על גב דלא יהב זוזי

[27] והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך

[28] דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה, ואפילו אי לא שקלי זוזי מינייהו - שפיר דמי

[29] דיין שבכלי אוסרו, והוי יין נסך מקמי משיכה

[30] דעובד כוכבים

[31] עובד כוכבים בהגבהה

[32] ואנן - איבעויי איבעיא לן ב'המוכר את הספינה' (בבא בתרא דף פה:)

[33] פך, קטנה מחבית, כדאמר במועד קטן (דף יב.) 'זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד'

[34] אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו, כטיפה או כשני טיפין, מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים, ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו

[35] הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה

[36] דקתני מתניתין: 'יין נסך שנפל לבור כולו אסור; רשב"ג אומר:

[37] אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל, ואנן קים לן 'כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו'

[38] הך קושיא - למאן רמיית ליה? אלא לרב, דאמר לסבוייתא למישקל דמי ברישא

[39] לדידיה לא תירמיה, דאיהו אמר בהדיא

[40] דאין הלכה כרבן שמעון אלא בחבית שנתערב בחביות אחרות, דשקיל חד מינייהו ושדי לנהר ואינך שרו בהנאה

[41] דכי נתערב יין נסך ביין כשר - כולו אסור! ואי קשיא: אביי ורבא - היכי מיתרצי [לקמן] אתקפתיה דאמימר? הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא!? לא תיקשי: דהא במסכת בכורות (דף יג:) תרצינהו אביי ורבא להנך שינויי אליבא דרבי יוחנן, דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה, וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתיה דאמימר

[42] שברי כספים

[43] דלא קנייה, ולא מיחייב לבערה

[44] כיון דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי

[45] הויא משיכה בטעות, דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן

[46] בתמיה! ואף על גב דיהיב דמי לישקלינהו

[47] לכי הדר שקל זוזי - מיחזי כמאן דמזבן לעבודת כוכבים דמי

[48] דכי מדד - קניה עובד כוכבים במשיכה, וקמו זוזי בהלואה גביה; יין נסך לא הוי עד דנגע ביה

[49] ונתן לו מעות יותר מכדי דמי היין, עד שיפסוק הדמים - יחזיר לו ישראל את המותר

[50] שנתן לו מעותיו קודם לכן

[51] טעמא דרישא משום ד

[52] למקני במשיכה

[53] קודם משיכה

[54] למקנייה במשיכה, שמא ירבה לו בדמיו

[55] בן נח שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה - אף על גב דגבי ישראל לאו ממונא הוא, דמחלי עליה, גבי עובד כוכבים - ממונא הוא; ובן נח נצטוה על הגזל בסנהדרין (דף נו.), ואזהרה שלהן זו היא מיתתן, ואין צריכין התראה

[56] ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל, דהא מחיל עליה

[57] הא לא קניא להך גזילה, וכל היכא דאיתא - של ישראל היא

[58] ומשני: האי דנהרג -

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]