פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

זליפתן [1] של כלים טמאים אוסרתן.

אטו כולי עלמא אוכלי טהרות נינהו? אלא 'זליפתן של כלים אסורין אוסרתן'.

אמר ליה שמואל לרב: בשלמא לדידי, דאמינא 'זליפתן של כלים אסורין אוסרתן' - היינו דכי אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר: דריש רבי שמלאי בנציבין: שמן - רבי יהודה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו'; קסבר: נותן טעם לפגם – מותר; אלא לדידך, דאמרת דניאל גזר עליו - דניאל גזר ואתא רבי יהודה הנשיא ומבטל ליה? והתנן [עדויות פ"א מ"ה]: 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין'?

אמר ליה: שמלאי - לודאה קא אמרת? שאני לודאי דמזלזלו [2]!

אמר ליה: אשלח ליה?

איכסיף.

אמר רב: אם הם לא דרשו [3] - אנן לא דרשינן [4]? והכתיב (דניאל א ח) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו [ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל]: בשתי משתאות הכתוב מדבר, אחד משתה יין ואחד משתה שמן; רב סבר: 'על לבו' שם - ולכל ישראל הורה, ושמואל סבר: 'על לבו' שם, ולכל ישראל לא הורה.

[## רבי שמלאי מנציבין - בבבל - ומה הקשר עם לודאי? האם הוא למד בבית מדרש של לוד? רבי אליעזר היה מלוד - האם זה נכון שרבי אליעזר זלזל בדברים דרבנן?

נראה לי שאמנם כן: גישת רבי אליעזר היה שלא לקבל חידושים מדרבנן כגון גזירות חדשות שלא קבל מרבותיו; ראה מסמך 'רבי אליעזר'; ויתכן שבית מדרשו המשיך בגישה זו;

אך מה לכל זה עם מה שאומר רב: אם הם מזלזלים - האם אין זה נכון שרבי יהודה - יהא אשר יהיה – התיר.

לפי זה נראה שאם מי שהתיר היה רבי יהודה הנשיא - ולא הנכד - הוא התיר לאחר שרב ירד לבבל, ורב לא נטה לקבל היתר זה; עד כדי כך שהוא נטה שלא להאמין לרבי שמלאי שאמנם רבי התיר! ולכן שמואל מתגרה ברב, ושואל: אשלח ליה? ורב מתבייש שחשד ברבי שמלאי.]

ושמן - דניאל גזר? והאמר באלי אבימי נותאה משמיה דרב: פיתן ושמנן יינן ובנותיהן - כולן משמנה עשר דבר הן [5]!? וכי תימא אתא דניאל גזר ולא קיבל, ואתו תלמידי דהלל ושמאי וגזור וקיבל - אם כן מאי אסהדותיה דרב [6]? אלא דניאל גזר עליו בעיר [7], ואתו אינהו וגזור אפילו בשדה.

ורבי יהודה הנשיא - היכי מצי למישרא תקנתא דתלמידי שמאי והלל? והתנן [עדויות פ"א מ"ה] 'אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין'? ועוד: הא אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל יכול לבטל בית דין דברי בית דין חבירו [8] חוץ משמונה עשר דבר, שאפילו יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו!?

אמר רב משרשיא: מה טעם? הואיל ופשט איסורו ברוב ישראל; שמן - לא פשט איסורו ברוב ישראל [9], דאמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן: ישבו רבותינו [10] ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים 'אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה', דאמר רב אדא בר אהבה: מאי קרא? -


עמוד ב

(מלאכי ג ט) במארה אתם נארים [11] ואותי אתם קובעים [12] הגוי כולו: אי איכא גוי כולו – אִין, אי לא – לא.

גופא: אמר באלי אמר אבימי נותאה משמיה דרב: פיתן, ושמנן, יינן, ובנותיהן - כולן משמונה עשר דבר הן.

'בנותיהן' מאי היא?

אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על בנותיהן נידות מעריסותן [13];

וגניבא משמיה דרב אמר: כולן משום עבודת כוכבים גזרו בהן, דכי אתא רב אחא בר אדא אמר רבי יצחק: 'גזרו על פיתן משום שמנן'.

[חדושי הרמב"ן: וק"ל דהתניא בפרקי ר' אליעזר הגדול שאליהו ז"ל גזר על היין על דבר פעור, ואיכא למימר גזר איהו שתיה ואתו אינהו גזור אפי' בהנאה, וגדר גדול גדרו בו יותר מן הכל שמפני שתקלתו גדולה הוצרך לתקנה גדולה, א"נ לא פשטה תקנת אליהו ז"ל ודניאל חזר והורה עליה והוסיף בה פת ושמן ואף ממנו לא קבלו עד שבאו תלמידי שמאי והלל וגזרו כדפרישית לעיל.]

מאי אולמיה דשמן מפת? אלא 'על פיתן ושמנן משום יינן [14], ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר [15], ועל דבר אחר [16] משום דבר אחר [17].

'בנותיהן'? דאורייתא היא, דכתיב (דברים ז ג) [ו]לא תתחתן בם [בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך]!?

דאורייתא שבע אומות, אבל שאר עובדי כוכבים – לא, ואתו אינהו וגזור אפילו דשאר עובדי כוכבים.

ולרבי שמעון בן יוחי, דאמר (דברים ז ד) 'כי יסיר את בנך מאחרי [ועבדו אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר] - לרבות כל המסירות' מאי איכא למימר?

אלא דאורייתא אישות דרך חתנות, ואתו אינהו גזור אפילו דרך זנות.

זנות נמי בבית דינו של שם גזרו, דכתיב (בראשית לח כד) [ויהי כמשלש חדשים, ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים] ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף!

אלא דאורייתא עובד כוכבים הבא על בת ישראל, דמשכה בתריה, אבל ישראל הבא על העובדת כוכבים – לא, ואתו אינהו גזור אפילו ישראל הבא על העובדת כוכבים.

'ישראל הבא על העובדת כוכבים'? הלכה למשה מסיני היא, דאמר מר: 'הבועל ארמית קנאין [18] פוגעין בו [19]'!?

אלא דאורייתא בפרהסיא, וכמעשה שהיה, ואתו אינהו גזור אפילו בצינעא.

בצינעא נמי בית דינו של חשמונאי גזרו, דכי אתא רב דימי אמר: בית דין של חשמונאי גזרו: ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א [20]; כי אתא רבין אמר משום נשג"ז [21]!?

[22] כי גזרו בית דינו של חשמונאי – ביאה, אבל ייחוד – לא, ואתו אינהו [23] גזור אפילו ייחוד.

ייחוד נמי בית דינו של דוד גזרו, דאמר רב יהודה: באותה שעה גזרו [24] על ייחוד!

אמרי: התם - ייחוד דבת ישראל, אבל ייחוד דעובדת כוכבים – לא, ואתו אינהו גזרו אפילו אייחוד דעובדת כוכבים.

ייחוד דבת ישראל - דאורייתא היא, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: רמז לייחוד מן התורה מנין? - שנאמר (דברים יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך [או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך] - וכי בן אם מסית, בן אב אינו מסית? אלא בן מתייחד עם אמו - ואין אחר מתייחד עם כל עריות שבתורה!? ייחוד דאורייתא - דאשת איש, ואתא דוד וגזר אפילו אייחוד דפנויה, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל גזור אפילו אייחוד דעובדת כוכבים.

מאי 'על דבר אחר משום דבר אחר'?

אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה [25], שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור, דאמר רבי זירא: צער גדול היה לי אצל רבי אסי [26], ורבי אסי אצל רבי יוחנן ורבי יוחנן אצל רבי ינאי ורבי ינאי אצל רבי נתן בן עמרם ורבי נתן בן עמרם אצל רבי: תינוק עובד כוכבים - מאימתי מטמא בזיבה? ואמר לי: בן יומו; וכשבאתי אצל רבי חייא אמר לי: בן תשע שנים ויום אחד, וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי - אמר לי: הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא, דאמר תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה? בן תשע שנים ויום אחד:

הערותעריכה

  1. ^ פליטתן: שפולטין ומזיעין שמנונית איסור שבלעו
  2. ^ מזלזלי במידי דרבנן
  3. ^ אם רבי יהודה הנשיא לא דרש את המקרא להבין שדניאל גזר עליו, וסבר דבי דינא אחרינא גזר עליו משום זליפת כלים ושרייה
  4. ^ בתמיה
  5. ^ בית שמאי ובית הלל יחד נמנו וגזרו עליהם, בפרק קמא דשבת (דף יג:); ולקמן פריך: בנותיהן - דאורייתא היא!?
  6. ^ דאמר דדניאל גזר עליו: כיון דדריה לא קביל מיניה - לאו גזרה היא!
  7. ^ משום חתנות
  8. ^ שגזר על דבר המותר ובלבד שיהא גדול ממנו
  9. ^ עדיין לא החזיקו רובם באותה הגזירה לנהוג בו איסור
  10. ^ רבי יהודה הנשיא
  11. ^ אתם מקבלים עליכם גזירה בארור ובקללה, ונאסר עליכם, ואחר כך
  12. ^ גוזלים, שאתם נהנים שוב מן הארורים
  13. ^ מקטנותן: שהן שוכבות בעריסה, שקורין בריי"ץ
  14. ^ שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן
  15. ^ עבודת אלילים
  16. ^ שלא הוזכר כאן גזרו
  17. ^ ולא משום עבודת אלילים; לקמן מפרש לה
  18. ^ בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו
  19. ^ בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי וכזבי
  20. ^ גזרו עליהן משום נדה דרבנן, ואף על גב דעובדת כוכבים - אין דמה מטמאה מן התורה, שהרי היא כבהמה - חכמים גזרו עליה; ומשום שפחה, משום עובדת כוכבים [גויה] כאילו מתחתן בה דרך אישות, ומשום אשת איש: דבעולת בעל יש להן לבני נח, דכתיב 'והיא בעולת בעל' (בראשית כ ג), וישראל הרגיל בכך, הואיל ובא עליה בנדתה - אתי למיבעל נמי נדה ישראלית, ואתי למינסב שפחה, ועבר משום 'לא יהיה קדש' (דברים כג יח) ואתי למנסבה לעובדת כוכבים, ועבר א'לא תתחתן' (דברים ז ג), ואתי למיבעל אשת איש ישראל
  21. ^ נדה שפחה עובדת כוכבים [גויה] זונה: שאם כהן הוא - יש כאן משום לאו דזונה; ולא לאו ממש, אלא גזירה משום זונה ישראלית שנבעלה לאסור לה
  22. ^ 'דמייחדא בהדיה כו' לא גרסינן, והכי גרסינן:
  23. ^ תלמידי שמאי והלל
  24. ^ מעשה אמנון ותמר; והא דרב יהודה - בסנהדרין בפרק 'כהן גדול'
  25. ^ אפילו לא ראה - גזרו עליו להיות כזב
  26. ^ כלומר: טורח גדול היה לי אצלו בשאילה זו: ששאלתיה ממנו כמה פעמים ולא היה בידו