ביאור:בבלי עבודה זרה דף מ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שוטטות בו [1]'; השתא כילבית אחת אמרת שרי, שתי כילביות מבעיא? לא קשיא: כאן בפתוחות [2], כאן בסתומות.
איתמר: רב הונא אמר: עד שתהא ראש ושדרה ניכר;
רב נחמן אמר: או ראש או שדרה.
מתיב רב עוקבא בר חמא: 'ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת' [3]!?
אמר אביי: כי תניא ההיא - בארא' ופלמודא, דדמו רישייהו לטמאים.
אמר רב יהודה משמיה דעולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן [4] - דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר.
אמר רבי זירא: מריש הוה מטבילנא בצירן [5]; כיון דשמענא להא דאמר רב יהודה משמיה דעולא 'מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל אסור עד שיהא ראש ושדרה ניכר' - בצירן נמי לא מטבילנא [6].
אמר רב פפא: הלכתא עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחת ואחת.
מיתיבי: 'חתיכות שיש בהן סימן - בין בכולן בין במקצתן, ואפילו באחד ממאה שבהן - כולן מותרות; ומעשה בעובד כוכבים אחד שהביא גרב של חתיכות, ונמצא סימן באחת מהן, והתיר רבן שמעון בן גמליאל את הגרב כולו.'
תרגמה רב פפא: כשחתיכות שוות [7].
אי הכי - מאי למימרא?
מהו דתימא ניחוש דלמא אתרמי - קא משמע לן.
ההוא ארבא דצחנתא דאתי לסיכרא; נפק רב הונא בר חיננא וחזא ביה קלפי ושרייה, אמר ליה רבא: ומי איכא דשרי כהאי גוונא באתרא דשכיחי קלפי [8]?" נפק שיפורי דרבא ואסר, שיפורי דרב הונא בר חיננא ושרי.
אמר רב ירמיה מדפתי: לדידי אמר לי רב פפי: כי שרא רב הונא בר חיננא – בצירן, אבל בגופן - לא.
אמר רב אשי: לדידי אמר לי רב פפא: כי שרא רב הונא בר חיננא - אפילו בגופן, ואנא [9] לא מיסר אסרינא [10], דקאמר לי רב פפא [11] ולא מישרא שרינא, דהא אמר <לי> רב יהודה משמיה דעולא: מחלוקת לטבל בצירן, אבל בגופן דברי הכל עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחד ואחד.
יתיב רב חיננא בר אידי קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וקאמר: עובד כוכבים שהביא עריבה [12] מלאה חביות, ונמצאת כילבית באחת מהן: פתוחות - כולן מותרות [13]; סתומות - היא מותרת וכולן אסורות.
אמר ליה: מנא לך הא?
מתלתא קראי שמיע לי [14]: מרב ושמואל ורבי יוחנן.
אמר רב ברונא אמר רב: קירבי דגים ועוברן [15] - אין נקחין אלא מן המומחה.
רמי ליה עולא לרבי דוסתאי דמן בירי [16]: מדקאמר רב 'קירבי דגים ועוברן אין נקחין אלא מן המומחה' - מכלל דדג טמא אית ליה עובר; ורמינהי 'דג טמא משריץ [17], דג טהור מטיל ביצים'!?
סמי מכאן 'עוברן'.
אמר ליה רבי זירא: לא תיסמי: תרוייהו מטילי ביצים נינהו, אלא זה [18] משריץ מבחוץ [19] וזה משריץ מבפנים [20].
למה לי מומחה?
לבדוק בסימנין, דתניא: 'כסימני ביצים כך סימני דגים'.
'סימני דגים' סלקא דעתך? סימני דגים: סנפיר וקשקשת כתיב בהו!?
אלא 'כסימני ביצים [21] - כך סימני עוברי דגים; ואלו הן סימני ביצים: כל שכודרת [22] ועגולגלת [23]: ראשה אחד כד [24] וראשה אחד חד – טהורה; שני ראשיה חדין, וב' ראשיה כדין – טמאה; חלמון [25] מבחוץ וחלבון [26] מבפנים – טמאה; חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים – טהור; חלבון וחלמון מעורבין זה בזה זו - היא ביצת השרץ [27].
אמר רבא: כשנימוחו; ולרבי דוסתאי דמן בירי, דאמר "סמי מכאן עוברן"
והתניא: 'כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים' [28]!?
לאו תרוצי מתרצת לה: 'כך סימני קירבי דגים'!?
והיכי משכחת בסימני קירבי דגים שיהא כד וחד [29]?
משכחת לה בשילפוחא [30].
אם אין שם מומחה מאי [31]?
אמר רב יהודה: כיון דאמר "אני מלחתים [32]" – מותרין.
רב נחמן אמר: עד [33] שיאמר "אלו דגים ואלו קירביהן" [34].
אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא [35]: כיון דאמר "אני מלחתים" – מותרין.
ועלה של חילתית:
פשיטא!?
לא נצרכה אלא לקרטין שבו [36]: מהו דתימא ניחוש דלמא מייתי [37] ומערב ביה [38]? - קא משמע לן דהא אישתרוקי היא דאישתרוק [39] ואתא בהדה.
וזיתי גלוסקאות המגולגלין:
פשיטא!?
לא, נצרכא אף על גב דרפי טובא [40]; מהו דתימא [41] חמרא רמא בהו - קא משמע לן: הני - מחמת מישחא הוא דרפו.
ורבי יוסי אומר: שלחין אסורין:
היכי דמי 'שלחין'?
אמר רבי יוסי בר חנינא: כל שאוחזו בידו וגרעינתו נשמטת [42].
החגבין הבאין [מן הסלולה אסורין, מן ההפתק – מותרין; וכן לתרומה]:
תנו רבנן: החגבין, והקפריסין והקפלוטות [43] הבאין מן האוצר ומן ההפתק [44] ומן הספינה – מותרין; הנמכרין בקטלוזא [45] לפני חנוני אסורין, מפני שמזלף יין עליהן; וכן יין תפוחים של עובדי כוכבים הבאין מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה – מותרין; הנמכר בקטלוזא - אסור מפני שמערבין בו יין.
תנו רבנן: פעם אחת חש רבי במעיו, אמר: כלום יש אדם שיודע יין תפוחים של עובדי כוכבים אסור או מותר?
אמר לפניו רבי ישמעאל ב"ר יוסי: פעם אחת חש אבא במעיו, והביאו לו יין תפוחים של עובדי כוכבים של שבעים שנה ושתה ונתרפא.
אמר לו: כל כך היה בידך ואתה מצערני?
בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיה לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של שבעים שנה, ושתה ונתרפא. אמר: ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים.
וכן לתרומה:
מאי 'וכן לתרומה' [46]?
אמר רב ששת: וכן לכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין: לפניו הוא דאסור, אבל הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הסלולה – מותר: אירתותי מירתת: סבר "שמעי ביה רבנן ומפסדו ליה מינאי [47]".
הדרן עלך אין מעמידין
מסכת עבודה זרה פרק שלישי כל הצלמים מ,ב
משנה:
כל הצלמים אסורין [48] מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור [49];
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר.
גמרא:
אי דנעבדין פעם אחת בשנה - מאי טעמא דרבנן [50]?
אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה, ורבי מאיר דחייש למיעוטא, גזר שאר מקומות אטו אותו מקום, ורבנן דלא חיישי למיעוטא - לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום.
אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי של מלכים שנינו [51].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ובעומדין על פתח מדינה שנינו [52].
תוספות ד"ה ובאנדרטי של מלכים שנינו: פ"ה ובההוא קאסר רבי מאיר, דאגב חביבותייהו פלחי להו; ומפרש נמי בעומדין על פתח מדינה, דחשיבי טפי משמע, אבל בשאר צלמים - לא אסר רבי מאיר! וקשה: דהא תנן (לקמן דף מא.) 'מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין' ולשון 'מצא' משמע בשוק או בשדה; ואפילו למאי דמוקי לה שמואל לקמן בעומדים על בסיסן, ופ"ה על בימוס שלהם: ששם עובדין אותם - לא נהירא, דלשון 'מצא' לא משמע כן, אלא שיש להם בית מושב רחב ויכולין לעמוד לבדן וניכרים שלא נשתברו מצלם שלם! ועוד קשה דהכא משמע דסתם אנדרטי של מלכים פלחי להו טפי, ואדרבה בפרק 'כלל גדול' [53] משמע שאין סתמן לעבוד, דקאמר 'אי דחזא אנדרטי וסגיד ליה אי דקבליה עליה וכו';
לכך פירש רבינו תם דהכא קאי אהיתרא דרבנן, והכי קאמר: הא דשרו רבנן במתניתין - היינו דוקא באנדרטי של מלכים ובעומדין על פתח מדינה, דבהנהו שרו רבנן, דודאי לנוי עביד להו;
ורבי אלחנן מיישב פ"ה: דודאי קאי ארבי מאיר, ובשאר צלמים לא אסר, וההיא דלקמן דתבנית יד ותבנית רגל - מיירי בשל כפרים, והנהו ודאי אסורים אפילו לרבנן, דודאי למיפלחינהו עבדי להו; ובכך ניחא: דכי דייק לה במילתיה דרבי יוחנן 'הא צלמים עצמן אסורין'; וסתמא כרבי מאיר לא מצי למימר, דסתמא כרבי מאיר מסיפא דתבנית יד ורגל, דההאי אתיא אפילו כרבנן, כדפרישית;
והא דמשמע בפרק 'כלל גדול' [54] דאנדרטי אין סתמן נעבד - לא איירי בשל מלכים אלא בשל שולטנות, והכא מיירי בשל מלכים!
[דף מא,א] [55] ובהכי ניחא דנקט הכא 'באנדרטי של מלכים' ולא קאמר 'באנדרטי' סתם; וכן משמע בירושלמי: דשל מלכים נעבדין יותר, דקאמר התם 'אם דבר ברי שהוא של מלכים - ד"ה אסור, אם דבר ברי שהוא של שולטנות - ד"ה מותר! אלא אנן קיימין בסתם: ר"מ סבר סתמן של מלכים, וחכ"א סתמן של שולטנות.
ולפר"ת קשה קצת: דכי קאמר לקמן 'סתמא כרבי מאיר' - הני מילי למימר סתמא אפילו כרבנן, שהרי לא התירו אלא אנדרטי.
הערות עריכה
- ^ לשון 'שטין על המים'
- ^ חביות פתוחות לא סגי בחדא, דאיכא למימר מעלמא נפל ביה
- ^ משנה היא ב'אלו טרפות' (חולין פ"ג מ"ז; דף נט.); אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר, וקשיא לתרוייהו
- ^ לאכול גופן של דגים של טרית
- ^ בחד סימן: או בראש או בשדרה, דהוה סלקא דעתא דכי פליגי רב הונא ורב נחמן - בגופן פליגי, אבל בצירן אפילו רב הונא מודה
- ^ דסבירא לי כרב הונא
- ^ כשמחברין אותן יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כולן מדג אחד
- ^ דיש לומר שמא דגים טהורין וטמאין יש, וקשקשים מן הטהורין באו
- ^ רב אשי קאמר לה
- ^ לאכול גופן, משום קליפי דמישתכחי בארבא
- ^ דשרנהו רב הונא
- ^ ספינה קטנה
- ^ דכי היכי דהואי בהך - הואי נמי בכולהו, ואזלו לעלמא
- ^ משלשה חכמים גדולים, שהם כדיי לסמוך עליהם כעל המקרא
- ^ ביצים שלהן
- ^ מקום
- ^ דג עצמו במעי אמו
- ^ דג טהור
- ^ לאחר שהוטלה ביצתו משרצת ועומדת מאליה בחול
- ^ אבל דג טמא משריץ מבפנים: במעי האם, לאחר שנגמרין ביציו במעיו
- ^ של עוף טהור
- ^ משוכה: שרחבה בראשה אחד, והולכת ומקצרת ונמשכת
- ^ עגולה מצידיה, ומגלגלת, דאין צידיה רחבים
- ^ רחב; פלטר"א בלע"ז; כלומר: עשוי ככד, שרחב מתחתיו בית מושבו
- ^ מויז"ל
- ^ אלבוס"ל
- ^ צב והלטאה - מטילי ביצים הן; צב הוא כוכורי"ל בלע"ז, הדומה לצפרדע; ונפקא מיניה דאם ריקמה וניקבה - מטמא במגע, בשחיטת חולין (דף קכו:)
- ^ אלמא יש לדגים עוברין
- ^ ובבני מעיים עשוין כזה ענין
- ^ משיאה של דג שמליאה רוח
- ^ כשנימוחו העוברין קבעי לה
- ^ הדגים, וראיתי שדגים טהורין הן, ומהן הוצאתי קרביים הללו
- ^ שיראה לו הדגים עצמן
- ^ אבל ב"אני מלחתים" לא מהימן, דשמא לא בקי בהן
- ^ שמש, רגיל להיות שכיר לעושה סעודה לתקן תבשילין
- ^ הדבוקין בעליו או שנשרו בכלי
- ^ קרטין אחריני דאיפסיק בסכינא
- ^ ועריב בהני
- ^ ומן העלין לכלי עצמן; 'אישתרוקי' = נשמטו
- ^ מגולגלין ביותר ובלע"ז מול"ש, וגרעינתם נשמטת
- ^ דכיון דרפי כולי האי
- ^ שמשתלחין גרעינין מעצמו
- ^ קפלוטות מבושלין וכבושין במכבש ומתקיימין, ואין בהן משום בשולי עובדי כוכבים: דנאכלים חיין; ולא משום גיעול, דטעם הגיעול פוגמו ולא משביחו
- ^ מקום כינוסן שהן עצורין שם זה על זה; ובלע"ז פיל"ח
- ^ שוק
- ^ אין דמיה יקרים, שאינה ראויה אלא לכהנים
- ^ יפקירו את כל האוצר
- ^ בהנאה
- ^ פילוט"א; ובגמרא מפרש דהני ודאי נעבדין, דמשום חשיבותא אשקלוה להנך חפצי בידייהו
- ^ מדלא קתני 'וחכמים אומרים אינו נעבד אלא מי שיש בידו וכו' - מכלל דסבירא להו דנעבדים
- ^ כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון; והתם קאסר רבי מאיר, דאגב חביבותא - פלחי ליה
- ^ בהנהו קאסר רבי מאיר דחשיבי להו
- ^ שבת דף עב:
- ^ שם דף עב:
- ^ המשך