פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אריסותא לרבי שמעון בן אלעזר לית ליה [1]; אלא עובד כוכבים מאי טעמא מותר? דאמרינן ליה וציית? כותי נמי אמרינן ליה וציית!

כותי לא ציית, דאמר אנא גמירנא טפי מינך.

אי הכי [2] - מאי איריא [3] 'מפני שנקראת על שמו'? תיפוק ליה [4] משום (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש ו]לפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] [5]!?

חדא ועוד קאמר: חדא משום 'לפני עור', ועוד: מפני שנקראת על שמו.

הנהו מוריקאי [6] דעובד כוכבים נקיט בשבתא [7] וישראל בחד בשבתא; אתו לקמיה דרבא1 שרא להו.

איתיביה רבינא לרבא: 'ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה [8] בשותפות [9] - לא יאמר ישראל לעובד כוכבים "טול [10] חלקך בשבת ואני בחול" [11], ואם התנו מתחלה [12] – מותר [13]; ואם באו לחשבון [14] – אסור [15]'.

איכסיף; לסוף איגלאי מלתא דהתנו מעיקרא הוו.

רב גביהה מבי כתיל אמר: [16] הנהו שתילי דערלה הוה [17]; עובד כוכבים אכיל שני דערלה [18], וישראל שני דהתירא [19]; אתו לקמיה דרבא - שרא להו [20].

והא אותביה רבינא לרבא [21]?

לסיועי סייעיה [22].

והא אכסיף?

לא היו דברים מעולם.

איבעיא להו: סתמא [23] - מאי [24]?

תא שמע: 'אם התנו מתחילה - מותר' הא סתמא אסור!

אימא סיפא: 'אם באו לחשבון [25] – אסור' - הא סתמא [26] מותר!?

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

הדרן עלך לפני אידיהן


עבודה זרה פרק שני אין מעמידין

משנה:

אין מעמידין בהמה בפונדקאות [27] של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה [28];

ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות;

ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים.


עמוד ב

גמרא:

ורמינהי [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א]: 'לוקחין מהן בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע, ולא משום נרבע, ולא משום מוקצה [29], ולא משום נעבד [30]' [31]; בשלמא מוקצה ונעבד [32]: אם איתא דאקצייה, ואם איתא דפלחיה - לא הוה מזבין ליה, אלא רובע ונרבע [33] – לחוש?

אמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה דרב: עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר [34].

התינח נקבות, זכרים מאי איכא למימר [35]?

אמר רב כהנא: הואיל ומכחישין בבשר.

אלא הא, דתניא 'לוקחין בהמה מרועה שלהן' - ליחוש דלמא רבעה לה [36]?

רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכר.

אלא הא, דתניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א]: 'אין מוסרין בהמה לרועה שלהן' - לימא רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכרו?

אינהו דידעי בהדדי [37] – מרתתי [38]; אנן דלא ידעינן בהו - לא מרתתי.

אמר רבה: היינו דאמרי אינשי: מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע [39].

אי הכי, זכרים מנקבות לא ניזבון [40], דחיישינן דלמא מרבעא ליה עילוה [41]?

כיון דמיגרי בה [42] – מרתתא [43].

אלא הא דתני רב יוסף: 'ארמלתא לא תרבי כלבא [44], ולא תשרי בר בי רב באושפיזא [45]': בשלמא בר בי רב - צניע לה [46], אלא כלבא, כיון דמיגרה בה מרתתא [47]?

[48] כיון דכי שדיא ליה אומצא [49] ומסריך [50] אבתרה [51] מימר אמרי אינשי 'האי דמסריך אבתרה משום אומצא דקא מסריך'.

נקבות אצל נקבות מאי טעמא לא מייחדינן [52]?

אמר מר עוקבא בר חמא: מפני שהעובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן, ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה ורובעה;

ואיבעית אימא: אפילו מוצאה נמי רובעה, דאמר מר: חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, דאמר רבי יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה - הטיל בה זוהמא.

אי הכי ישראל נמי?

ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן [53], עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

איבעיא להו: עופות מאי?

תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא: אני ראיתי עובד כוכבים שלקח אווז מן השוק, רבעה חנקה צלאה ואכלה; ואמר רבי ירמיה מדיפתי: אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחקק בה כדי רביעה רבעה צלאה ואכלה.

הערותעריכה

  1. ^ והאי דנקט 'כותי', דמשמע: הא עובד כוכבים שרי - לאו טעמא משום אריסותא, אלא משום דאמרינן ליה 'לא תעשה בה מלאכה בשבת' - וציית
  2. ^ דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד
  3. ^ דקתני גבי כותי
  4. ^ דבלא חשד נמי איכא
  5. ^ וכותי - גר הוא, ומצוּוֶה על המצות כישראל, ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת: שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה
  6. ^ זורעי גנות כרכום
  7. ^ לחרוש לזרוע ולקצור
  8. ^ באריסותן מבעה"ב
  9. ^ ומשקיבלוה - הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד
  10. ^ אתה
  11. ^ לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו
  12. ^ קודם שהוטלה עליו
  13. ^ דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת, ואין העובד כוכבים שלוחו
  14. ^ לאו אהתנו מתחלה קאי, אלא מילתא באנפי נפשה היא, כלומר: אם קיבלו סתם ועשו סתם, ועייל העובד כוכבים בשבת, וישראל בחול, ולא צווהו ישראל, ובאו לחשבון לאחר זמן, לומר "כמה ימי שבת נטלת אתה, ואני אטול כנגדן ימי החול"
  15. ^ דשכר שבת הוא נוטל: דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה
  16. ^ לאו הכי הוה עובדא, אלא
  17. ^ ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות, ונוטעה, ויטלו החצי בין שניהם
  18. ^ ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה, ואכלן
  19. ^ וישראל קבל שלש שנים אחרות כנגדן ואכלן
  20. ^ דהיתר גמור הוה: דהא אף על גב דקיבלוה יחד לכתחילה, ואמר לו ישראל "היה אתה עובד בשלש שנים הללו ואני שלש אחריהם" - אין כאן איסור שליחות, דהא ישראל נמי שרי לעובדה, ואי משום אכילה: שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה, שמכרן - אין זה 'נהנה' שכן המשפט: שנה שזה עובד הוא אוכל
  21. ^ ואם כן מאי תיובתא? גבי שבת איסור שליחות במלאכה, מה שאין כן בערלה
  22. ^ מדקתני 'התנו לכתחילה מותר' - אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה – שרי, ואף על גב דמטיא הנאה לישראל, והוא הדין לערלה
  23. ^ שקיבלו סתם ועשו סתם: עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת, ולא אמר ישראל מעולם "טול אתה את השבת ואני בחול"
  24. ^ מהו לחלוק סתם בשוה, ולא יזכיר ישראל את השבת
  25. ^ הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה, וגלי דעתיה דשלוחיה הוא
  26. ^ דאף בשעת חלוקה סתם
  27. ^ שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם, ומעלים שכר לבעלים
  28. ^ ובני נח נאסרו בה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' - יצאו בהמה חיה ועוף; ויש כאן 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד)
  29. ^ שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים
  30. ^ שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו
  31. ^ רובע ונרבע ומוקצה ונעבד - פסול לקרבן, דתניא בבבא קמא (דף מ:) 'מן הבהמה [מן הבקר ומן הצאן]’ (ויקרא א ב) - ולא כל הבהמה: להוציא את הרובע והנרבע; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה
  32. ^ אף על גבי דודאי חשידי - לא קשיא לן
  33. ^ אי חשידי
  34. ^ נעשית עקרה, הילכך לא רבע לה, אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי
  35. ^ ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים! דהכא ליכא עיקור, וזכר נמי מיפסיל בנרבע, דהא קרא דנרבע ד'מן הבהמה' - בעולה כתיב, ועולה - זכר הוא, וקאמר 'להוציא את הרובע ואת הנרבע'
  36. ^ דהא לאו דידיה היא, ולא חס עליה
  37. ^ חד בחבריה, דאורחיה למירבעה
  38. ^ רועה מיניה: דאי מיעקרא - מרגיש עובד כוכבים, וקא תבע ליה מיניה; אי נמי: כל שעתא אתי חזי לה
  39. ^ מכתב שקורין גרפי"א, ושל ברזל הוא, קורע ורושם את הגלל שייש, כלומר: השייש, שהוא קשה - ירא מן המכתב, לפי שהוא מכיר בו; וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו, וירא מפניו; 'רגלא' [רכיל] כמו (תהלים טו ג) 'לא רגל על לשונו' וכן 'וירגל בעבדך' (שמואל ב יט כח)
  40. ^ לקרבן
  41. ^ הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה, דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר
  42. ^ כיון דמיסריך זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו
  43. ^ מירתתא שיבינו בני אדם בדבר; אבל בדידן - אי מוקמינן לה גבה - לא מירתתא, דלפום שעתא הוא דקאי גבה
  44. ^ שמא תתאוה ותרביענו עליה
  45. ^ דאגב דצניע - לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו
  46. ^ ואיכא למיחש כדפרישית
  47. ^ הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה
  48. ^ לא דמי כלבא לשאר בהמה:
  49. ^ מעט בשר
  50. ^ כל שעתא
  51. ^ לא מירתתא, דסברה: אי מיסריך בתראי -
  52. ^ דקתני בברייתא בפרק קמא (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן
  53. ^ ונתקנו מכל מום, כדכתיב (שיר ד,ז) 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'