בבא מציעא נד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הבעלים נותנין עשרים ושש עשרים ושנים הבעלים נותנין עשרים ושבע בעשרים ושלש הבעלים נותנין עשרים ושמונה בעשרים וארבע הבעלים נותנין עשרים ותשע עשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים לפי שאין מוסיפין חומש על עילוי של זה שמע מינה אחומשא מלבר ש"מ כתנאי (ויקרא כז, כז) "ויסף חמישיתו עליו" שיהא הוא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר "חמישיתו" חומשו של קרן.
איבעיא להו חומש מעכב או באינו מעכב ד' בד' פריק ואכנפשיה מוסיף חומש אלמא חומש לא מעכב או דלמא ארבעה בחמשה פריק וחומש מעכב אמר רבינא ת"ש גהדמאי אין לו חומש דואין לו ביעור ההא קרן יש לו מאי טעמא קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן לימא כתנאי נתן את הקרן ולא נתן את החומש רבי אליעזר אומר יאכל רבי יהושע אומר ולא יאכל א"ר נראין דברי רבי אליעזר בשבת ודברי רבי יהושע בחול מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בשבת מכלל דפליגי אפילו בחול מדאמר נראין דברי רבי יהושע בחול מכלל דפליגי זאפילו בשבת מאי לאו בהא סברא קמיפלגי דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב ור' יהושע סבר חומש מעכב אמר רב פפא לא דכולי עלמא חומש לא מעכב והכא בחיישינן לפשיעותא קמיפלגי מר סבר חחיישינן לפשיעותא ומר סבר לא חיישינן לפשיעותא.
אמר ר' יוחנן הכל מודים בהקדש שחילל הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק ובהקדש לא פליגי והתניא נתן את הקרן ולא נתן לו את החומש ר' אליעזר אומר טחילל וחכמים אומרים לא חילל א"ר נראין דברי ר' אליעזר בהקדש ודברי חכמים במעשר מדאמר נראין דברי רבי אליעזר בהקדש מכלל דפליג אפילו במעשר מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר מכלל דאינהו פליגי אפי' בהקדש אלא אי אתמר הכי אתמר א"ר יוחנן יהכל מודים בשבת בהקדש שחילל חדא דכתיב (ישעיהו נח, יג) "וקראת לשבת עונג" ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק.
אמר רמי בר חמא הרי אמרו כהקדש אינו מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר (ויקרא כז, יט עיין שם) 'ונתן הכסף וקם לו' חומשו מהו שיתחלל על הקרקע תרומה לאינה משתלמת אלא מן החולין דרחמנא אמר (ויקרא כב, יד) "ונתן לכהן את הקדש" דבר הראוי להיות קדש חומשה מהו שישתלם שלא מן החולין ממעשר אין מתחלל על האסימון דרחמנא אמר (דברים יד, כה) "וצרת הכסף בידך" לרבות כל דבר שיש עליו צורה חומשו מהו שיתחלל על האסימון אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא אמר להו אמר קרא "עליו" נלרבות חומשו כמותו אמר רבינא אף אנן נמי תנינא סהגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל דמי תרומה עאכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין והקרן דמי תרומה
רש"י
עריכההבעלים נותנין - על כרחן עשרים ושש שאי אפשר לתת לזה באחד ועשרים שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש אחר הלכך נותנין כ"א לקרן וחמשה לתוספת חומש ועל עילויו של זה שהעלה בדמיו סלע אין מוסיף חומש אלא על קרן ששמאה הוא:
עשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים - והתם (ערכין דף כז:) פריך ונימא לגיזבר אתא גברא בחריקאי הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי ואין הקדש נפסד ולמה נכוף את זה לתת שלשים וסיום המשנה אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ושש. אומר הגעתיך:
ש"מ חומשא מלבר - מדקתני חומש על עשרים סלעים חמש סלעים. הרי חומש מן החוץ:
הוא וחומשו חמשה - היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן:
חומש מעכב - אכילה חוץ לחומה עד שיתן החומש:
אכנפשיה - מאיליו אינו בכלל הפדיון שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא כנגדם:
או דלמא ארבעה בחמשה פריק - כך הוא גזירת הכתוב שהחומש מן הפדיון הוא ואין שוה ארבעה נפדין בפחות מחמשה:
הדמאי - מעשר שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ:
אין לו חומש - אם פודהו בעליו:
ואין לו ביעור - בשנה שלישית שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן הבית ולתת למי שהם רוצים כדכתיב (דברים יד) מקצה שלש שנים וגו':
הא קרן יש לו - דכל זמן שלא פדאו אסור לאוכלו חוץ לחומה:
מ"ט - אין לו חומש ויש לו קרן:
דמעכב מדאורייתא - במעשר דאורייתא:
איתיה בדרבנן - במעשר דמאי דרבנן:
בשבת - מפני כבוד שבת לא יעכב מלאכול בשביל חומש:
מדקאמר רבי נראין דברי ר' אליעזר בשבת - אבל בחול אינו רואה את דבריו:
מכלל דאיהו אפילו בחול - אמר יאכל ובמעשר ודאי קאמר:
דכ"ע חומש לא מעכב - שיהא האוכלו לוקה עליו משום לא תוכל לאכול בשעריך (שם יב):
והכא בחוששין לפשיעותא - הא דקאמר רבי יהושע לא יאכל מדרבנן קאמר שמא יפשע ויתיאש ולא יתן חומש עוד. הואיל וגזברין תובעין אותו. את החומש וליכא למיחש לפשיעותא:
נראין דברי רבי אליעזר בהקדש - הואיל וגזברין תובעין אותו:
הרי אמרו - במסכת בכורות בפרק בתרא (ד' נא.):
ונתן הכסף - ואם המקדיש יגאל וגומר ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו:
תרומה - זר האוכלה בשוגג:
אינה משתלמת - מעות אלא פירות חולין שהתשלומין נעשין תרומה כדכתיב בו את הקודש מה שהוא נותן לו נעשה קודש אלמא מידי דחזי להכי בעינן:
שלא מן החולין - מעות או בגדים שוה כסף:
עליו - בכולהו חומשין כתיב יוסף עליו:
ולא אכלה - דהיא חוזרת בעין:
משלם את הכפל - של קנס גניבה במעות:
דמי תרומה - כמה שהיא שוה לימכר בשוק ודמיה פחותין מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהנים ואינה ראויה בימי טומאתו ואם מטמאה אסורה באכילה לפיכך דמיה מועטים והיינו דקאמר דמי תרומה:
אכלה - בשוגג דלא ידע שהיא תרומה:
שני קרנין - אחד לקרן ואחד לכפל וחומש בשביל אכילתה:
מן החולין - פירות מתוקנין:
והקרן - השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה משלם נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק:
תוספות
עריכהאו דלמא ד' בה' פריק וחומש מעכב. וא"ת והלא בהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומסתמא הוא הדין במעשר וי"ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה (פחות) מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני:
אמר רבי נראין כו'. סבר חומש לא מעכב ולכך בשבת חילל אבל בחול לא חילל דחיישינן לפשיעה ובשבת לא חיישינן משום עונג:
מכלל דפליג אפילו בהקדש. תימה לישני דה"ק נראין דברי ר' אליעזר לר' יהושע בהקדש שאף ר' יהושע לא פליג אלא במעשר דהכי משני בפ"ק דחולין (דף יב.) ואי גרסינן הכא תרי זימנין נראין ונראין אתי שפיר ולספרים דגרסינן נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש דנתן לו משמע לגזבר'.:
הקדש אינו מתחלל על הקרקע. הא דאמר שמואל לקמן (דף נז:) בונין בחול ואח"כ מקדישין למ"ד (חולין דף טז.) תלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש אתי שפיר ואפי' למ"ד חשוב כמחובר מ"מ כיון דאם לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש:
ונתן הכסף וקם לו. וא"ת אי כסף דוקא מטלטלין נמי לא ואי גמרי' מנזקין ועבד דכתיב בהן (שמות כא) ישיב לרבות שוה כסף ככסף א"כ קרקע נמי וי"ל דדרשינן בכלל ופרט ויסף חמישית כלל כסף פרט והיה לו חזר וכלל וכן משמע פ' יש בכור (בכורות דף נא.) דתנן אין פודין את הבכור בקרקעות כו' ולא בהקדשות ומפרש בגמ' ולא הקדשות בכל אלו והתם גבי בכור דריש בכלל ופרט וכלל וא"ת דאי לא הוה כתב אלא כסף לחודיה ה"א שוה כסף ככסף והשתא דכתיבי כללי ממעטינן קרקעות וי"ל דהכא כסף מיותר דה"מ למכתב חמישית ערכך וגבי בכור נמי ופדויו מבן חדש תפדה בערכך ה' שקלים ומדכתיב כסף למדרשיה לפרטא הוא דאתא:
עליו לרבות שחומשו כמותו. וא"ת והלא אין חומש מעכב א"כ אין חומש כמותו ובסמוך גבי מעשר נמי אמרינן דאין מוסיף חומש על החומש וי"ל דעליו לא מיירי אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש:
אף אנן נמי תנינא. ה"מ לאתויי מתני' דמייתי בסמוך דמשלם חומשא דחומשא וכיון שנעשה החומש תרומה א"כ משתלם מדבר הראוי להיות קודש ומיהו יש לדחות דמצי לשלם בכל דבר וכי משלם דבר הראוי להיות קודש אז נעשה תרומה אי נמי מהך דהכא עדיפא ליה לאתויי דקתני בהדיא חומש מן החולין:
עין משפט ונר מצוה
עריכהקד א מיי' פ"ח מהל' ערכין הלכה ה', ומיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה א', סמ"ג עשין קלו, ומיי' פ"י מהל' תרומות הלכה כ"ו:
קה ב מיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה י"ב, ומיי' פ"ז מהל' ערכין הלכה ג':
קו ג מיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה ד', סמ"ג עשין קלו:
קז ד מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה ח', סמג עשין קלח:
קח ה מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה ט':
קט ו ז ח מיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה י"ב:
קי ט י מיי' פ"ז מהל' ערכין הלכה ג':
קיא כ מיי' פ"ז מהל' ערכין הלכה א':
קיב ל מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה י"ח:
קיג מ מיי' פ"ד מהל' מעשר שני הלכה ט':
קיד נ מיי' פ"ז מהל' ערכין הלכה ב', ומיי' פ"י מהל' תרומות הלכה ט"ו, ומיי' פ"ד מהל' מעשר שני הלכה ט':
קטו ס ע מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה כ"ג:
ראשונים נוספים
מאי לאו בהא קא מפלגי דר' אליעזר סבר חומש לא מעכב ור' יהושע סבר חומש מעכב: ורבי דאמר נראין דברי ר' יהושע, [לאו מטעמיה, דלדידיה] חומש מעכב ולטעמיה אפילו בשבת נמי לא יאכל, אלא נראין לי קאמר ומשום פשיעותא, אבל חומש לא מעכב, ולפיכך בשבת יאכל.
אמר קרא עליו לרבות חומשו כמותו: ולאו לכל דבר קאמר שיהא חומשו כמותו, דהא במעשר אין מוסיף חומש על חומש, וגם אין החומש מעכב, אלא לא נאמר אלא שיהא חומש משתלם ממה שהקרן משתלם, הקדש מן המטלטלין, ומעשר על דבר שיש בו צורה, ותרומה מן החולין, והיינו דלקמן (ע"ב) לא דייקינן שיהא מוסיף חומש על חומש דהקדש מעליו, אלא מחמשית כסף ערכך.
איבעיא להו חומשא מעכב או וכו': ואם תאמר ותפשוט ליה מהא דתנן בכמה דוכתי מעשר שני והקדש שנפדו ואוקימנא בשנתן את הקרן ולא נתן את החומש וקמשמע לן שאין החומש מעכב. יש לומר דההיא לאו מהכרחא דמתניתין מוקמינן לה בהכי אלא דסמכינן אמסקנא דהכא דאלו ממתניתין הוה אמינא שנפדו לגמרי שנתן קרן וחומש ודקאמרת פשיטא איירי דקתני רישא שלא נפדו לרבותא דמפרש התם נקט סיפא שנפדו. הריטב"א.
דמר סבר חומש מעכב ורבי סבירא ליה חומש לא מעכב אלא דבחול חייש לפשיעותא: והא דקאמר נראין דברי רבי יהושע בחול לאו מטעמיה דטעמא דרבי יהושע משום דחומש מעכב וטעמא דרבי משום דחייש לפשיעותא וחומש לא מעכב. עד כאן משאנץ.
והכא בחיישינן לפשיעותא קמיפלגי: ואם תאמר מעיקרא דקאמר דפליגי בחומש מעכב או לא אם כן קשה דמאי טעמיה דרבי דקאמר נראין דברי רבי אליעזר בשבת וכו' אי קסבר חומש מעכב אם כן אפילו בשבת נמי אמאי יאכל ואי קסבר חומש לא מעכב אם כן בחול נמי יאכל. ויש לומר דהוא ידע שפיר דרבי קסבר דחומש לא מעכב אלא דבחול חייש לפשיעותא דאי סבירא ליה חומש מעכב לא הוה מפליג והא דקאמר נראין דברי רבי יהושע בחול לאו מטעמיה דטעמא דרבי יהושע משום דחומש מעכב וטעמא דרבי משום דחייש לפשיעותא. וקשה לי כיון דידע טעמא דפשיעותא היאך סלקא דעתיה לאיתויי תנאי לימא דבחייש לפשיעותא פליגי. ונראה לי דלא מסתבר ליה למימר דמשום פשיעותא יחמיר רבי יהושע לאסור אפילו בשבת. ומשני דבפשיעותא פליגי והכי קאמר נראין דברי רבי אליעזר לרבי יהושע בשבת שדברי רבי יהושע לא היו אלא בחול אבל בשבת מודה הרא"ש.
והא תניא נתן לו את הקרן: נראה דלא גרסינן לו מדאיצטריך למידק דפליגי בהקדש מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר דהוה ליה למידק מדקתני לו דמשמע נתן לו לגזבר. ומיהו נראה דגרסינן לו מדלא תירץ דהאי דקאמר וכו' ככתוב בתוספות. אבל אי גרסינן לו ניחא ואף על גב דמדקדק מדקאמר נראין דברי חכמים במעשר אלו קסמיך. הרא"ש
הכל מודים בשבת וכו': פירוש והני הוו חדא ועוד דצריכי אהדדי דתרווייהו טעמא בעינן כחדא דאי משום טעם שבת לחוד אפילו במעשר נמי ואי משום טעם גזברים תובעים אפילו בחול נמי אלא ודאי כדאמרן. הריטב"א.
ונתן הכסף וקם לו: ואם תאמר אי כסף דוקא וכו' ככתוב בתוספות ואיכא מאן דפריש דבגזרה שוה נפק לן מפדיון הבן שאינו נפדה אלא במטלטלין חומש הקדש מהו שיתחלל על הקרקע. תימה דהא בהאי קרא חמישה כסף ערכך כתיב ואם כן דרשא דדרשינן על החומש הוא גם כן. ויש מתרצים בתוספות דאנן לא דרשינן אלא מכסף ערכך דהיינו קרן. הריטב"א.
וזה לשון הרא"ש: והא דמיבעיא ליה חומש מהו שיתחלל על הקרקע אף על גב דבהאי קרא דכסף כתוב חומש מכל מקום כסף משמע דאערכך דוקא קאי ויש לפרשו דהכי קאמר קרא ויסף חמישית מכל דבר על כסף ערכך. הרא"ש.
הקדש אין מתחלל על הקרקע הא דאמרינן לקמן בונין בחול ואחר כך מקדישין שהיו חוזרין ומחללין על הבנין מעות של הקדש ואפילו למאן דאמר בפרק קמא דחולין דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר לענין הכשר זרעים והוא הדין נמי לענין הקדש ואם כן היאך מחללין עליו. ויש לומר שהיה הבנין עומד ליעקר אם לא מתחלל עליו ההקדש כי צריך לבנותו משל הקדש אם כן חשוב הוא כתלוש.
ותלמיד הר"ף כתב וזה לשונו: ויש לומר דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש לענין מעילה. עד כאן.
תרומה אינה משתלמת אלא מן החולין: ולא מן הלקט ולא מן השכחה והפאה וההפקר ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו משום דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש כלומר דבר שהיה ראוי להיות ממנו תרומה. הראב"ד.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה