גרסה נפשי - האם יש טעם ללמוד בעל-פה בלי להבין?

תגובה ל: ביאור:תהלים קיט שנכתבה ב09:46:14  14.03.2005

תהלים קיט כ: "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה - אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת".

השורש "גרס" או "גרשׂ" נזכר בויקרא פרק ב - "אביב קלוי באש, גרשׂ כרמל", ושם הוא מתייחס לסוג של מאכל - חיטה בשלה קלויה באש ומרוסקת. כלומר, גרס = ריסק = שבר לחתיכות קטנות (אך לא טחן לקמח).

לפי זה, פירשו המפרשים (רש"י ומצודות) , ש"גרסה נפשי" = נשברה נפשי, מרוב תאוה ללמוד ולקיים את משפטיך. אך לפי פירוש זה, היה ראוי לכתוב "נגרסה נפשי".

לכן, נראה יותר פירושו של רבא ( בתלמוד הבבלי, עבודה זרה יט. ), שלפיו הפסוק ממשיל את הלימוד לאכילה: אדם שמתאוה לאכול מאכל מסוים, לא טוחן אותו בשיניים עד הסוף, אלא רק "גורס" = מרסק אותו בשיניים ובולע אותו במהירות מרוב תאוה; כך גם אדם שמתאוה ללמוד - לא "טוחן" את הלימוד עד הסוף, לא מבין את הכל, אלא רק "גורס" - מבין את הרעיון הכללי ועובר מייד הלאה.

לפי זה, אכן יש טעם ללמוד בעל-פה בלי להבין, אם הלימוד נעשה מתוך תאוה - "לְתַאֲבָה אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת".