פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

ומי סליק נבוכד נצר לירושלים והכתיב (מלכים ב כה, ו) ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר' אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבודימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנצר לנבוזראדן כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם שנאמר (תהלים עד, ו) פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפקא קלא ואמר שוור בר שוור נבוזראדן שוור דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר (תהלים עד, ה) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר (איכה א, טו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר (ישעיהו מז, ב) קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח אמר להו מאי האי אמרו ליה דם זבחים הוא דאישתפיך אמר להו אייתי ואנסי אי מדמו כסי ולא אידמו אמר להו גלו לי ואי לא סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי להו לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו אמר להו אנא מפייסנא ליה אייתי רבנן קטיל עילויה ולא נח אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה קטיל עילויה ולא נח עד די קטל עילויה תשעין וארבעה ריבוא ולא נח קרב לגביה אמר זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו מיד נח הרהר תשובה בדעתיה אמר מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך ההוא גברא מה תיהוי עליה ערק שדר פורטיתא לביתיה ואיתגייר תנו רבנן נעמן גר תושב היה נבוזר אדן גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים ומאן נינהו שמעיה ואבטליון מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש הקב"ה להכניסן תחת כנפי השכינה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה היינו דכתיב (ירמיהו נא, ט) רפינו את בבל ולא נרפתה עולא אמר זה נבוכדנצר רבי שמואל בר נחמני אמר אלו נהרות בבל ותרגמה דצינייתא (צרידתא) דבבלאי אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם שלחו לנבוכדנצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה (משלי ז, יט) כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות טו, ג) ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר (הושע ג, ב) ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר (משלי ז, כ) ליום הכסא יבא (לביתו אין כסא אלא זמן שנאמר (תהלים פא, ד) בכסה ליום חגנו שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר (ישעיהו טז, א) שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב (ירמיהו ח, א) בעת ההיא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי אמר ליה מאן בר נפלי א"ל משיח משיח בר נפלי קרית ליה א"ל אין דכתיב (עמוס ט, יא) ביום ההוא אקים

רש"יעריכה

ומי סליק כו' והא כתיב - בההיא פרשתא ויעלו צדקיה אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה:

זו אנטוכיא - ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל:

דמות דיוקנו - של נבוכדנצר:

חקוקה לו על מרכבתו - של נבוזראדן ודומה לו כמו שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכדנצר והיינו כבוד:

טעין תלת מאה כודניית' - משאוי שלש מאות פרדות:

נרגא דפרזלא - פטישי ברזל:

דשליט' בפרזלא - ברזל חדוד הקוצץ ברזל אחר:

בלעתינהו - לא בליעה ממש אלא שיברם שהיו מתפוצצין הפטישים בהכותם בשער לשברה:

פתוחיה יחד - משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילים וכילפות יחד ולא הועיל כלום:

שוור בר שוור - דולג בר דולג קום וכבש ירושלים לנבוזראדן קאמר ל"א שוור בר שוור מדלג בר מדלג קפצת פעם אחת עם סנחריב ועכשיו פעם שניה:

בקופא - מגב הפטיש ולא מחודו כמו קופא דמחטא (ב"מ דף לח:):

יודע כמביא למעלה - תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד:

גבה היכלא - ובקש לעלות לרקיע:

דרכו ביה מן שמיא - והשפילוהו:

זחה דעתיה - מתגאה על שהיה מצליח:

עמא קטילא - שכבר נגזר עליהם על כך:

וטחני קמח - וטחני חטים לא נאמר אלא קמח שאין צריך טחינה:

צמתך - מקום שהקלעים צומתין בצד הראש:

שובל - קלע הראש שדומין לשבלים:

גלי שוק עברי נהרות - פורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחן עדיין תגלי קלעי ראשיכם ושוקיכם ותלכו בגלות:

אייתו לי ואינסי - ואנסה אם דם זבחים הוא:

כסי ולא אידמי - שחט בהמות ולא אידמי הדם:

פרטתא - שטר צוואה:

ואיתגייר - נבוזראדן:

גר תושב - שלא קבל עליו שאר מצות וקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים:

של אותו רשע - נבוכדנצר:

רפינו ולא נרפתה - שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה:

אלו נהרות בבל - שהם רעים לשתות:

צנייתא דבבל - דקלים מרים הם שעומדים בנהרות ל"א צינונייתא דבבל דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאים פירות לפי שהמים רעים הן לגדל פירות בסוטה (דף מו:) אמרי' קושטא הוא דאמריתו הני צנייתא דבבל מששת ימי בראשית איתנהו ונהר שתחת הני צינונייתא מי מרים נינהו:

שיבבי - שכנים:

פוק תא - צא ממקומך ובא אל ארץ ישראל ותכבשנה:

כי אין האיש - מקרא הוא במשלי:

בקריבא הוא - בקרוב הוא ויבא בעת דוחקם לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעים אנו שהוא אכל מילתא דהוה אמרי ליה הוה משיב דבר זה:

צרור הכסף לקח בידו - צדיקים שבהן מתו:

ואכרה לי בחמשה עשר כסף - פדיתי אותה במצרים בט"ו בניסן:

כסף וחומר שעורים ולתך שעורים - בזכות צדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה (דף צב.) פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו כאן ושלשים בארץ ישראל ובמסכת חולין היכא דקא מפרש האי קרא בצדיקיא אמרי אין כסף אלא צדיקים וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו:

כבר קבע להם זמן - שלא יבא עד ע' שנה שתשלים גלות בבל:

מתלגא וממטרא - מחמת שלגים ומטרים:

תא אשינא דטורי - בא דרך תחתית ההרים וההרים יגינו עליך מן השלגים ומן המטרים. שלחו כר מושל ארץ. שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים:

לית לי דוכתא - לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים:

קבריהם של ישראל - מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולין לישב:

יוציאו את עצמות מלכי יהודה - שעתידים להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':

אימת אתי בר נפלי - איידי דאמרינן צרור הכסף לקח בידו שנתמעטו הצדיקים קא מיירי הא נמי במשיח וקאמ' תלמידים מתמעטין ואיידי דאמרי' ותהי האמת נעדרת אייתי הא דההוא אתרא דשמיה קושטא: