משנה פסחים ט ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ט · משנה ט | >>

חבורה שאבד פסחה, ואמרה לאחד: צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו, אם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והם אוכלים עמו משלו.

ואם שלהן נשחט ראשון, הם אוכלין משלהן, והוא אוכל משלו.

ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחטו שניהן כאחד, הוא אוכל משלוכא, והם אינם אוכלים עמו, ושלהן יצא לבית השרפה, ופטורין מלעשות פסח שני.

אמר להן: אם אחרתי, צאו ושחטו עלי.

הלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו.

אם שלהן נשחט ראשון, הן אוכלין משלהן, והוא אוכל עמהן.

ואם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן.

ואם אינו ידוע איזה מהם נשחט ראשון, או ששחטו שניהם כאחד, הן אוכלין משלהן, והוא אינו אוכל עמהן, ושלו יצא לבית השריפה, ופטור מלעשות פסח שני.

אמר להן ואמרו לו, אוכלין כולם מן הראשון.

ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון, שניהן יוצאין לבית השריפה.

לא אמר להן ולא אמרו לו, אינן אחראין כב זה לזה.

חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ, וְאָמְרָה לְאֶחָד: צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ, וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אוֹכְלִים עִמּוֹ מִשֶּׁלּוֹ; וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים עִמּוֹ, וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן: אִם אֵחַרְתִּי, צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלָי. הָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחָט, וְהֵן לָקְחוּ וְשָׁחָטוּ. אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחַטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן, וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ, אוֹכְלִין כֻּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ, אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה:

חבורה - שאבד פסחה,

אמרו לאחד: "צא, ובקש - ושחוט עלינו".
הלך, ומצא - ושחט,
והם לקחו - ושחטו.
אם שלו - נשחט ראשון,
הוא אוכל משלו - והן אוכלין עימו.
ואם שלהם - נשחט ראשון,
הם אוכלין משלהם - והוא אוכל משלו.
אין ידוע - איזה מהן נשחט ראשון,
או ששחטו שניהם - כאחת,
הוא אוכל משלו - והם אינן אוכלים עימו,
ושלהם - יצא לבית השריפה,
ופטורין - מלעשות פסח שני.
אמר להם: "אם איחרתי - שחטו עלי".
הלך, ומצא - ושחט,
והם לקחו - ושחטו.
אם שלהם - נשחט ראשון,
הם אוכלים משלהם - והוא אוכל עמהם.
ואם שלו - נשחט ראשון,
הוא אוכל משלו - והם אוכלין משלהם.
אין ידוע - איזה מהן נשחט ראשון,
או ששחטו שניהם - כאחת,
הם אוכלין משלהם - והוא אינו אוכל עמהם,
ושלו - יצא לבית השריפה,
ופטור - מלעשות פסח שני.
אמר להם, ואמרו לו -
אוכלין מן הראשון.
לא אמר להם, ולא אמרו לו -
אינם אחראין זה לזה.

כל זה מבואר אינו צריך פירוש.

ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו - רוצה בו שלא פירש דבר, ולא הרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפירוש, אף על פי שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:


צא ובקש - את האבוד ושחוט עלינו:

אם שלו נשחט ראשון - הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנים ושלהם ישרף, דפסח בלא בעלים הוא ואוכלין כולם משלו:

ואם שלהן נשחט ראשון - הוא אוכל משלו, שהרי לא נמנה על שלהן. והן אוכלין משלהן, שהרי חזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו:

והן אינן אוכלין עמו - שמא שלהן נשחט ראשון ומשכו ידיהן מזה:

ושלהן יצא לבית השריפה - שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני:

ופטורין מפסח שני - דממה נפשך בראשון נמנו, ואכילה לא מעכבת:

אמר להן - אותו היחיד שהלך לבקש את האבוד, אם אחרתי תמנוני עמכם ושחטו עלי. והם לא אמרו לו שחוט עלינו:

הוא אוכל עמהן - ושלו ישרף. כיון שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו:

ושלו יצא לבית השריפה - שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך [משלו, שהרי] עשאן שלוחין:

ופטור מפסח שני - דממה נפשך בראשון נמנה, ואכילה לא מעכבת:

אמר להן - שחטו עלי אם אחרתי:

ואמרו לו - בקש ושחוט עלינו:

יאכלו כולם מן הראשון - דהוא שלוחם והם שלוחיו:

ואם אין ידוע איזה ראשון שניהם ישרפו - ופטורים מפסח שני:

אינן חייבין באחריות זה לזה - אין להם טענה זה על זה. אין חוששין איזה ראשון, אלא הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן:

[הוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו. אתאן כרבי יוסי בפרק דלעיל משנה ז' דס"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו וא"נ אפילו כרבי יודא דאמר אין שוחטין פסח על היחיד וכגון שהמנה עליו אחרים וכדהתם במשנה ד' ועיין מ"ש לקמן במשנה י"א]:

ופטורין מפסח שני. פירש הר"ב דממ"נ בראשון נמנו וכן לשון רש"י רוצה לומר בזה שנשחט ראשון. וא"נ באחד מן הנשחטים כאחד אלא שאין ידוע איזהו כדי שיהיו רשאים לאכול ממנו:

לא אמר להן כו' אין אחראין כו'. כתב הרמב"ם אף ע"פ שהיה בלבם שישחוט כל אחד מהן על חבירו או שהיו שם רמיזות ודברים שאומדין הדעת בהן שכל אחד שימצא ישחוט על חבירו. וכתב בכסף משנה דנ"ל דמיתורא דמתניתין למד כן. דאל"כ מאי קמל"ן. פשיטא. ע"כ. ולי נראה לו עוד ראיה דבברייתא אמרו מכאן אמרו חכמים יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטפשים. שנאמר (משלי יז כח) אויל מחריש חכם יחשב ואי איתא דבכה"ג דברים שבלב הוו דברים שתיקותיה מאי תהניא ליה:

(כא) (על המשנה) הוא כו' והם אינם. אתאן כר"י בפ"ח מ"ז דס"ל דשוחטין פסח על היחיד והלכה כמותו. וא"נ אפילו לר"י וכגון שהמנה עליו אחרים:

(כב) (על המשנה) אינן אחראין. כתב הר"מ אף על פי שהיה בלבם שישחוט כ"א מהן על חבירו שהיו שם רמיזות ודברים שאומדין הדעת בהן שכ"א שימצא ישחוט על חבירו. וכתב הכ"מ דמיתורא דמתניתין למד כן, דאם לא כן מאי קמ"ל פשיטא:

חבורה שאבד פסחה וכו':    עד סוף הפרק פ"ג דהל' ק"פ סי' ד' ה' ו' ז' ח' והובאה בגמ' ר"פ האיש מקדש וילפי' התם דשלוחו של אדם כמותו לענין קדשים מקרא דכתי' ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו. ועיין במ"ש שם ר"פ האיש מקדש גם במה שכתבתי בפירקין דלעיל סי' ז':

ושלו יצא לבית השריפה שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי וכו':    כצ"ל בפי' רעז"ל. וכתוב בספר מהר"י קולין ז"ל שרש ע"ו עיינתי במשנה פ' מי שהיה טמא ומצאתי בשני גמרות דאם אין ידוע או שנשחטו שניהם כאחת דהוא אוכל משלו והם אינם אוכלים עמו עכ"ל המשנה. אלא שבאחת מן הגמרות הועברה הקולמוס ע"ג תיבת אין כאילו נמחקה תיבת אין ונשאר והם אוכלים עמו לא ידעתי אם הוא מחלוקת נוסחאות ע"כ בקיצור ועיין עוד שם:

ופטורין מלעשות פסח שני:    ירושלמי א"ר יוחנן דר' נתן היא דאמר יוצאין בזריקה בלא אכילה:

ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהם ישרפו ופטורין מפסח שני:    וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ואם אין ידוע איזה מהם נשחט ראשון שניהם יוצאין לבית השריפה כל זה לא מצאתיו בכל הספרי' שלפני ע"כ:

יכין

ואמרה לאחר צא ובקש ושחוט עלינו:    את האבוד כשתמצאנו:

והם אוכלים עמו משלו:    מדעשוהו שליח, ושלהן ישרף מדנשאר בלי בעלים:

הם אוכלין משלהן:    דהרי חזרו מהשליחות קודם שחיטת האבוד:

והיא אוכל משלו:    מדלא עשאן שלוחים לשחוט עליו:

ושלהן יצא לכית השריפה:    דשמא נשחט אחר שחיטת האבוד:

ופטורין מלעשות פסח שני:    דממ"נ באותו שנשחט ראשון יצאו, ואכילה לא מעכב:

אמר להן:    אחד מבני החבורה אמר להחבורה בשעה שיצא לבקש, אם וכו', והם לא עשאוהו שליח:

הן אוכלין משלה:    דהרי לא עשאוהו שליח שישחוט:

והוא אינו אוכל עמהן:    דשמא שלו נשחט ראשון:דשמא שלהן נשחט ראשון:

אמר להן:    אם אחרתי וכו':

ואמרו לו:    כשתמצא האבוד שחטהו עלינו:

ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה:    וממ"נ פטורים מפסח שני:

אינן אחראין זה לזה:    אין משגיחין איזה נשחט ראשון, והוא אוכל משלו והן משלהן:

בועז

פירושים נוספים