בבא מציעא מז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אויש לו עליו אונאה קנה אף על גב דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר ליה רב אבא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ואין לו עליו אונאה פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהן מאי אמר רב אדא בר אהבה תא שמע הרי שהיה תופש פרתו ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה אמר רבא אטו חליפין בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא בכל חליפין מיקפד קפדי וקנה והכא במאי עסקינן גדאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה ליה משיכה מעליא אמר מר מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין לא רב הונא סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה מלתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן אמר ליה מר הונא בריה דרב נחמן לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה וכן אמר רב הונא אין מטבע נעשה חליפין במה קונין רב אמר דבכליו של קונה דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה כי היכי דלגמר ולקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה כדבעינן למימר לקמן אמר ליה רב הונא מדסקרתא לרבא וללוי דאמר בכליו של מקנה הא קא קני ארעא אגב גלימא אם כן הוו ליה נכסים שיש להן אחריות ונקנין עם נכסים שאין להן אחריות ואנן איפכא תנן הנכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות אמר ליה אי הוה לוי הכא הוה מפיק לאפך פולסי דנורא מי סברת גלימא מקנה ליה בההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ואקני ליה כתנאי (רות ד, ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו גאולה זו מכירה וכן הוא אומר (ויקרא כז, כ) לא יגאל תמורה זו חליפין וכן הוא אומר (ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל רבי יהודה אומר גואל נתן לבועז תנא וקונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו זאלא בכלי אבל בפירי לא רב ששת אמר אפילו בפירות מאי טעמא דרב נחמן אמר קרא נעלו נעל אין מידי אחרינא לא מאי טעמיה דרב ששת אמר קרא לקיים כל דבר לרב נחמן נמי הכתיב לקיים כל דבר ההוא לקיים כל דבר דנקנין במנעל ורב ששת נמי הכתיב נעלו אמר לך רב ששת מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא במנא דכשר למקניא ביה במנא חלאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דכשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין
רש"י
עריכהויש לו לחבירו עליו דין אונאה - אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות:
כחליפין דמי - ולקמיה פריך והא אין מטבע נעשה חליפין:
דמכור לי קאמר - לשון ממכר ולא לשון חליפין:
פשיטא לן דמים ואין מקפיד עליהן - נתן לו מעות או חפץ בשביל חפץ אחר בתורת דמים ולא הקפיד עליהן לראות אם ישנן כדי שויין:
הא אמר - דקני בלא משיכה:
חליפין ומקפיד עליהן - נתן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונין בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כל כך:
מהו - מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דלמא הואיל והקפיד עליהם הרי הן כדמים והוי להו מעות ואין קונות עד שימשוך גם השני:
פרתך למה - הבאת בשוק:
אמר רבא אטו חליפין - דקרא:
בשופטני עסקינן - דלא קפדי לדעת שיהו שוות קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו ואפי' הכי קאמר קרא דקנה:
לימא קסבר רב הונא כו' - דהא יהב טעמא למלתיה משום דכחליפין דמו:
סבר לה כרבי יוחנן - כלומר אין מטבע נעשה חליפין והני לאו חליפין נינהו אלא דמים דהא מכור לי קאמר ודמים כי האי גוונא קנו בלא משיכה כחליפין דקנין סודר משום דזביני דלא שכיח נינהו וכרבי יוחנן כו':
אתון הכי מתניתו לה - לדרב הונא דמספקא לכו אי סבר ליה מטבע נעשה חליפין ואם לאו ודחיתו דחוי בעלמא:
אנן - בהדיא מתנינן רב הונא בהדי הנך רבנן דלעיל (דף מו.) וכן אמר רב הונא כו' ולא מספקא לן הכא מידי דודאי טעמיה משום דס"ל כרבי יוחנן הוא:
במה קונין - קנין חליפין דכתיב בקרא שלף איש נעלו מי שלף ונתן:
דליהוי מקנה קונה - את הכלי:
קא קני ארעא אגב גלימא - הנותן קרקע לחבירו בקנין סודר והמקבל מתנה מושך הסודר מיד הנותן ונקנה לו הקרקע עם הסודר במשיכת הסודר שנקנה במשיכה: א"כ הוו להו קרקעות נקנין עם מטלטלין במשיכה בדבר שהוא קנין למטלטלין ואינו קנין לקרקע:
נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות - בדבר שהוא קנין לקרקע ואינו קנין למטלטלין כדקתני בכסף ובשטר ובחזקה:
מפיק לאפך פולסא דנורא - ניצוצות של אור אשטנצל"ש שהן עגולות כפולסא דאמרי' לקמן אסימון פולסא ולשון שמתא קאמר ליה שחשדתו בזו:
מי סברת - דאמר ליה אגב שעל ידי משיכת הכלי שנקנה לו במשיכה יקנה לו הקרקע עם הכלי אין אלו אלא כחליפין כאילו זה מוסר לו חפץ אחר תחת קרקע ומהו מסירתו הנאת קבלתו ממנו מתנת הכלי שחשבו לקבל ממנו מתנה נוח לו כאילו נותן לו זה הקונה מתנה רבה וגמר נותן ומקנה לו הקרקע:
גאולה זו מכירה - שמכר לו מכירה גמורה בדמים ולא קיבל מעות ובאין לקיים דברי מכירתן על ידי קנין:
זו חליפין - שמחליף כלי זה בחפץ שכנגדו:
לא שנו - דקונין קנין אלא בכלי:
אבל בפירי - כל דבר שאינו כלי:
לא - ואפילו שוה הרבה:
לקיים כל דבר - לקיים בכל דבר:
ההוא לקיים כל דבר - גאולה ותמורה במנעל:
המסויים - שלם:
תוספות
עריכהכל חליפין מיקפד קפדי. שיהו שוין קצת ולפעמים שיהו שוין כמו החפץ גופיה ואפילו כשאינו שוה כחפץ שכנגדו קנה:
רב הונא סבר כר' יוחנן. ומיירי בתורת דמים ולעיל ה"פ והני דמים כיון דלא שכיחי כחליפין דמו: בכליו של מקנה: דוקא בכליו של מקנה ולא בכליו של קונה דהא מקרא יליף לקמן ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומיא דנעל ולא מטבע ופירי:
גאולה זו מכירה וכן הוא אומר אם לא יגאל ונמכר. וקשה לר"ת דאדרבה פסוק זה מוכיח דגאולה אינה מכירה אלא גרס לא יגאל דכתיב במעשר בהמה ואמרינן בפ' כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לב.) דהאי לא יגאל לא ימכר הוא דאינו נמכר לא חי ולא שחוט ומפרש ר"ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר"ל במשיכה תמורה זו חליפין של שוה בשוה דמהני לכ"ע אפי' בפירי לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי:
קונים בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה. וא"ת בפ' כל שעה (פסחים דף לב: ושם ד"ה ואין) אמרינן גבי ונתן לכהן את הקדש דאין נתינה פחות משוה פרוטה וה"נ כתיב ונתן לרעהו וי"ל דהתם הוי תשלומין שגזל ההקדש הלכך ליתנהו פחות משוה פרוטה כמו גבי מעילה דהוי תשלומין אבל נתינת מנעל הוא לרעהו ולא נתינת ממון וכן ונתן בידה דגט הוי נתינת גט ולא נתינת ממון כדאמר פ' שני דגיטין (דף כ. ושם ד"ה דלמא) כתבו על איסורי הנאה כשר וכן (חולין דף קלז:) נתינת תרומה דחטה אחת פוטרת את הכרי וגבי סיכה דכתיב ואשר יתן ואיכא למ"ד (כריתות דף ו:) דהוי בכל שהוא אע"ג דמעילה היא היינו משום דכתיב סיכה דמשמע בכל שהוא ומ"ד בכזית סבר כרבנן דאבא שאול דאמרי נתינה בכזית כזר שאכל תרומה וגבי לבונה דבעינן כזית בפרק כל המנחות (מנחות דף נט: ושם ס. ד"ה מי) משום דשני מלשון שימה דאתחיל ביה:
לאפוקי חצי רמון וחצי אגוז דלא. וסודר דג' על ג' דאמר לעיל פ"ק (דף ז.) דכמאן דפסיק דמי חשיב דבר מסוים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהכז א מיי' פי"ג מהל' מכירה הלכה ב', סמג לאוין קיג, טור ושו"ע חו"מ סי' רכ"ז סעיף י"ט:
כח ב מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה א', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ג סעיף א':
כט ג מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ג סעיף ב':
ל ד מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ה', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ה סעיף א' וסעיף ב:
לא ה מיי' פ"ג מהל' מכירה הלכה ח', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ב סעיף א':
לב ו מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ו', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ה סעיף ב':
לג ז מיי' פ"ו מהל' מכירה הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ג סעיף א':
לד ח מיי' פ"ה מהל' מכירה הלכה ח', ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ה סעיף ב':
ראשונים נוספים
אמר רבא אמר רב הונא נתן לו מטבע ואמר לו מכור לי פרתך באלו הדמים קנה הפרה אע"פ שלא משכה קנאה ויש לו עליו אונאה כלומר אם שוה פחות מחזיר לו את האונאה. ורבה אמר רב הונא אין לו אונאה.
ואמרי' פשיטא דמים ואין מקפיד עליהן כלומ' נתן לו מעות ולא דיקדק אם שוה המקח אלו הדמין שנתן לו או לאו אלא נתנ' סתם. הא אמרי' כי האי גוונא כחליפין דמי וקני אלא אי יהיב בתורת חליפין ומדקדק אם שוה המקח הדמים הללו אם לאו מאי כדמים הן ולא קנה או חליפין הן וקנה.
ופשטה רב אדא בר אהבה מהא דתניא הרי שהיה תופש פרה ועומד ובא חבירו ואמר לו פרתך בכמה אמר לו לחמור אני צריך אמר לו יש לי חמור שאתן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפר' למשוך את החמור ומת לא קנה בעל החמו' את הפרה ש"מ חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ובא רבא ואמר כל חליפין מיקפד קפדי ומתניתא כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשך הפרה ועדיין לא משך הטלה ולא הות משיכה גמורה אבל היכא דאיכא משיכה גמורה כחליפין דמי שכיון שזכה זה נתחייב הלה בחליפין ובלבד שעשאום דמים לשניה'. ואקשינן על רב הונא דאמר מכור לי באלו קנה וכי מטבע נעשה חליפין.
ופרקי' רב הונא (כרב נחמן) [כר"י] סבירא ליה דאמר דבר תורה מעות קונות וכו'. וכי האי גוונא דלימא ליה מכור לי באלו לא שכיחא.
ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן.
במה קונין רב אמר בכליו של קונה ולוי אמר בכליו של מקנה.
כתנאי וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה וגו' גאולה זו מכירה כדכתי' ואם לא יגאל ונמכר בערכך. תמורה זו חליפין שנא' לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל מי נתן למי בועז נתן לגואל ור' יהודה אומר גואל נתן לבועז. רב כת"ק ולוי כר' יהודה. והלכתא כרב דגרסי' בפ' השולח גט הלכה עבד שנשבה ופדאוהו [דף לט ע"ב]. עבדו עובדא בההיא אמתא דהוה [מרה] שכיב מרע ואתת בכתה קמיה ושקל כומתא ושדא לה ואמר לה קני הא וקני נפשך ואמר רב נחמן לא עשה כלום מאן דחזא סבר משום דסבר הלכתא כר' שמעון ולא היא אלא משום דהוה ליה כליו של מקנה וכו' מהא שמעינן דלית הלכתא כמאן דאמר בכליו של מקנה. וגרסי' תוב בנדרים פרק השותפין דסודרא קני על מנת להקנות הוא וכו' כמעשה דבית חורון.
תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא מ"ט שלף איש נעלו כתיב כלי בעינן שהוא כנעל אבל פירות לא.
ואסיק' כמאן כתבינן האידנא במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר אפילו בפירי.
חליפין ומקפיד עליהן מאי. אע"ג דאסיקנא דחליפי נינהו נראה לי שיש לו אונאה הואיל והקפיד עליהן וכי אמרי' דאין אונאה לחליפין שאינו מקפיד עליהן אבל במקפיד יש לו אנאה וכן אני אומר במחליף כלי בכלי וראה אותו שיש לו אונאה ולא אמרו אין לי אלא במי שאינו מקפיד כגון מכור לו באלו אבל בכל חליפין דעלמא יש לו אונאה ויש מי שחולק ואומר לעולם אין אונאה לחליפין:
גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל. פי' דכתי' גבי מעשר בהמה לא יגאל ולא ימכר ובמס' ערכין נמי דרש' מניה שאינו נמכר באיטלז וכן פי' ר"ת ז"ל ומאן דגריס אם לא יגאל ונמכר בערכך איני יודע מה הוא שח דההוא ודאי גאולה ממש היא:
דאמר ליה חמור בפרה וטלה ומשכה לפרה ולא משכה לטלה דלא הוה ליה משיכה מעלייתא: ומפני שאין החמור ראוי ליחלק לא קנו כלל, אבל אלו אמר ליה פרה וטלה בכור חטים, ומשכה לפרה ולא משכה לטלה, קנה חטים כנגד הפרה. וכדאמרינן בקדושין (כז, א), מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, ואמרינן עלה, לא שנו [אלא שנתן לו דמי כולן, אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו, אלמא] אע"פ שהוא מקח אחד, אם החזיק במקצתו ונתן דמיו קנה אותו מקצת, ולא אמרינן כיון שהמקח אחד לא קני לחצאין.
וא"ת, ולקני הכל באותו מקצת דמים, והכא נמי ליקני חמור במשיכת הפרה, דהא קיימא לן כר' יוחנן (לקמן מח, ב), דאמר ערבון כנגד (כלן) [כולו] הוא קונה. י"ל דהתם ערבון הכא דמים, וכן דעת ר"ח ז"ל בפרק השוכר את האומנין, דיש חלוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים ז"ל שאמרו, שערבון הוא פריעת סתם מקצת דמי המקח, וכמו שפירש רש"י ז"ל לקמן (שם, ד"ה ערבון).
איכא למידק עדיין, הכא ליקני כולו, דהא משך מקצת דהיינו הפרה, ומיד נקנה חמור בכל מקום שהוא, וכשמת מת ללוקח. ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשיא להו, דהא תירצה הר"ז הלוי ז"ל (לקמן עז, א), דהיינו טעמא, לפי שהן שדות מוחלקות, אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת הדמים סתם, ומכל מקום הא דהכא ק"ל. ואולי נאמר, דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא, וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו, ובדבר שאינו ראוי ליחלק כחמור, לא קנה כלל, שלא עלתה על דעתם להיות שותפים במקח זה, וכדאסיקנא התם בפרק השוכר (לקמן עז, ב) בההיא דזבן חמרא לחבריה, כן נראה לי..
הכי גרס ר"ת ז"ל: גאולה זו מכירה שנאמר לא יגאל ולא ימכר: דדרשינן ליה בבכורות (לב, א), שאינו נמכר לא חי ולא מת שחוט וכו', כדאיתא התם. ולא גרסינן אם לא יגאל ונמכר בערכך (ויקרא כז, כז), דההוא אדרבה פדייה משמע ולא מכירה.
חליפין ומקפיד עליהן מהו: פירוש מי אמרינן כיון דקפיד עלייהו אין לו דין חליפין וכמעות נינהו ובעינן משיכה דהא לא הוי דומיא דקנין סודר דליכא קפידא או דילמא הא נמי כחליפין נינהו וכיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין אטו בשופטני עסקינן וכו'. פירוש נקט למימר דאפילו לקרקעות בקרקעות קפידא אית בהו מסתמא ואפילו הכי תניא בתוספתא שיש בהן דין חליפין דהכי תניא בתוספתא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלים במטלטלים או קרקעות במטלטלים מטלטלים בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ומאן דקא בעי בעיין דהכא לא הוה ידע הא מתניתא אי נמי סבר דכולה בדליכא קפידא. ומהדרינן דלא מיבעיא במטלטלים דאית בהו קפידא אלא אפילו בקרקעות שאין להן אונאה איכא קפידא מסתמא ואי הכי קנו בחליפין. הריטב"א.
גרסינן בתלמוד ארץ ישראל. המחליף אמכורו קלון באמכורו קלון קנה. פירוש אמכורו קלון בלשון יון כריכות של יריעות של פשתים. רבינו חננאל.
בשופטני: פירוש עם נבל ולא חכם תרגם יונתן שפטאה ולא חכימא. ספרים אחרים בשוטים. ה"ר יהונתן.
כל חליפין מקפד קפדי: אף על גב דזימנין דלא קפדי שהרי הגואל הקנה לבועז כל ארץ מחלון וכליון בנעל, מכל מקום רוב פעמים קפדי. דאמר ליה חמור בפרה וטלה. ואם תאמר ליקני חמור במשיכת הפרה דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר ערבון כנגד כולו הוא קונה. ויש לומר דההם ערבון הכא דמים. וכן דעת רבינו חננאל בפרק האומנין דיש חילוק בין ערבון לדמים. אבל לדברי הגאונים הראשונים שאמרו שערבון הוא פריעה סתם מקצת ומי המקח וכו' וכמו שפירש רש"י לקמן איכא למידק עדיין הכא ליקני כולו דהא משך מקצת דהיינו הפרה ומיד נקנה החמור בכל מקום שהוא וכשמת מת ללוקח.
ומיהו ההיא דעשר שדות לא קשה להו דהא תירצה הרז"ה בפרק השוכר דהיינו טעמא לפי שהן שדות מוחלקות אבל בשדה אחת קנה הכל בפריעת מקצת דמים סתם ומכל מקום הא דהכא קשה לי. ואולי נאמר דהכא בדעיילי ונפקי האי אחמור והאי אפרה וטלה היא וכיון שכן לא קנה בדבר הראוי ליחלק אלא כנגד מעותיו ובדבר שאיני ראוי ליחלק כחמור לא קנה כללן שלא עלתה בדעתם להיות שותפים במקח זה וכדאסיקנא התם בפרק השוכר בההוא דזבן חמרא מחבריה. כן נראה לי. הרשב"א.
וזה לשון הריטב"א: הכא במאי עסקינן דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. ושמעינן מהכא שהקונה מטלטלים במקח אחד ומשך מקצתן לא קנה עד שימשוך כולם ודמיא למאי דאמרינן בפרק הספינה כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור ואפילו בסאה אחרונה אלא אם כן יש שנתות במדה דהוי לה כל שנתא ושנתא כמכר באפיה נפשה. ומיהו דוקא בשלא נתן מעות אבל משך ופרע דמים ראשון ראשון קנה דהא ערבון שקונה כנגדו במטלטלים למי שפרע אלמא אלו משך קנה לגמרי והא דשמעתין במי שלא פרע דמים שעדיין לא משך הלה את החמור ולא עוד אלא דכל כי הא אנן סהדי שאין דעתו של זה על החצי חמור ולהשתתף עם חברו ועד שיזכה בכל החמור לא גמר והקנה ואפילו פרע דמים בעלמא לא קנה כלל. וכבר כתבנוה בפרק הספינה. מפי רבי. עד כאן.
וכתב הרמ"ך חליפין ומקפיד עליהן לא קנה כלל וכגון דאמר ליה חמור בפרה וטלה וכו'. לא קנה אלא לענין מי שפרע עד כאן.
ולוי אמר בכליו של מקנה: ואם תאמר רב ולוי איפליגו במטבע נעשה חליפין ואי היינו לוי דאמר מטבע נעשה חליפין אם כן לעיל דמייתי סייעתא מאמר לשלחני תן לי בדינר מעות וכו' למאן דאמר נעשה חליפין אם כן הוה ליה סייעתא מחדא וקשיא מאידך דהא משמע מן הברייתא דקונין בכליו של קונה דקאמר השלחני קונה מעותיו של בעל הבית מחמת מעות שמסר לו אלמא דקונין בכליו של קונה והכא אמר לוי בכליו של מקנה. ויש לומר דאין לחוש להך קושיא דאשכחן שפיר תנאי לקמן כותיה. תוספות חיצוניות.
ולוי אמר בכליו של מקנה: ואם תאמר לעיל דפליגי רב ולוי במטבע אי נעשה חליפין אי לאו ולא מסיימי תפשוט מהכא דלוי סבר נעשה חליפין דמאי טעמא תיפוק ליה דאין נעשה חליפין אי משום דדעתיה אצורתא וצורתא ובידא דבטלה הא כיון דסבירא ליה בכליו של מקנה ומפרשינן בסמוך דבההיא הנאה דקא מקבל מיניה גמר ומקני ליה אם כן לא שנא מטבע ולא שנא שאר דברים. ויש לומר דמכל מקום מודה לוי דבעינן דומיא דנעלו דקרא והא ממעט דבר שאינו מסויים וגם פירות לרב נחמן והוא הדין מטבע לפי טעם שפירש הקונטרס לעיל דהוי כדבר שאינו מסויים או לפי שעם אחר שפירשתי לעיל. משאנץ.
רב אמר בכליו של קונה דניחא ליה וכו': שהלוקח יתן כלי למוכר שיקנה לו הקרקע שלו בכלי זה שמקבל ממנו יתר על הדמים שפסק לו משום דניחא ליה לקונה דהיינו הלוקח דליהוי המקנה דהיינו המוכר קונה זה הכלי יתר על שאר הדמים מיד כי היכי דליגמר וליקני ליה הקרקע שלו כדרך כל מקח וממכר. רבינו יהונתן.
וה"ר יהוסף הלוי אבן מיגש כתב בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבי. מה שאמרו ניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה פירושו שמן הידוע שהדבר שהוא ברשות בעליו והוא קנוי לו אינו נעתק מאצלו לרשות קונה אחר אלא אם כן הסכימו בעליו הראשונים לעקור קנייתם ממנו ולהקנותו אל זה הקונה השני וכשאמר שהקנין לא יהיה אלא בכליו של קונה ואנחנו אין אנו רואין דרך שנאמר שלסיבתו נתרצה הקונה להקנות אותו כלי למקנה ובמה שהקנה לו המקנה אותו החפץ השני תמורתו אין זה נראה לפי שכל קונה צריך הוא על כל פנים לפרוע למקנה דמי אותו הדבר שהקנה אותר ומכרו לו ולזה אמר התלמוד שהטעם שנתרצה הקונה להקנות אותו הכלי למקנה הוא כדי שיתרצה המקנה להקנות לו אותו הדבר שמכר לו קודם שיקבל דמיו. וזהו פירוש מה שאמרו נימא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני. כלומר ניחא ליה לקונה דליקני המקנה אותו כלי דיהיב ליה הקונה וגמר ומקני ליה ניהליה כי היכי דליגמר המקנה ומקנה ליה ההוא מידי דזבין ליה ואף על גב דאכתי לא שקלינהו לדמים מיניה. עד כאן.
פולסי דנורא: פירש הקונטרס דהוה מנגיד יתך. ודוחק הוא דהא לא משמע לישנא הכי. אלא צריך לומר דהכי פירושו הוה משיב לך תשובות כדקאמרינן בפרק ראשית הגז דנפקי זיקוקין דנורא מפומיה דרב לפומיה דרבי. תוספות חיצוניות. תוספי הרא"ש ז"ל. וכן פירש הריטב"א וזה לשונו: פולסי דנורא. פירש רש"י שהיה מנדה אותו שאומר עליו בוקי סריקי כי הני. ובתוספות הקשו עליו דמשום הא לא הוי בר נדוי לכך פירשו שהיה משיב וכו' ככתוב לעיל.
בההיא הנאה דמקבל מיניה: יש מפרשים דללוי דאמר בכליו של מקנה דכל שכן בכליו של קונה דכיון דגמר ומקנה בההיא הנאה דמקבל מיניה כל שכן דגמר ומקנה בההיא הנאה דאיהו נפשיה מקבל מיניה. ולא נהירא דהא מדנפיק להו לקמן מקרא דבכליו של קונה משפע דזה אינו ולא אזלינן בתר סברא והכי משמע לקמן דקאמר אליבא דמאן דאמר דקונין בפירות ממעטינן חצי רמון וחצי אגוז דלא אפילו אם היו מאה חצאי רמונים אין קונים ואי אזלינן בתר סברא אמאי לא חשיבי טפי מאחד שלם אלא שמע מינה דלא אזלינן בתר סברא אלא הכי דוקא קאמר. תוספות חיצוניות ותלמיד הר"פ.
וכתב הריטב"א וזה לשונו: בההיא הנאה דקא מקבל מיניה וכו'. הקשו בתוספות דאם כן הוה ליה למימר דדוקא כשהקונה אדם חשוב כדאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי קדושי אשה הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת ואוקימנא באדם חשוב. ועוד דאם כן אמאי שני לן בחליפין בין כלי או פירות או מטבע. ועוד דאם כן ללוי כל שכן שקונין בכליו של קונה והא לא משמע בסוגיין. ותירצו דודאי עיקרא דמילתא גזירת הכתוב הוא בין לרב בין ללוי כדתניא בסמוך אלא דכל חד וחד יהיב טעמא קצת לקראי. ומיהו לא פליג קרא בין אדם חשוב לשאינו חשוב ובעינן נמי כלי. עד כאן.
וכן הוא אומר ואם לא יגאל ונמכר בערכך: ומדקדק מדכתיב מכירה במקום גאולה. וקשה לרבינו תם דאדרבה וכו' ככתוב בתוספות הרא"ש ז"ל.
וזה לשון הרמב"ן ז"ל: הכי גרסינן גאולה וכן הוא אומר לא יגאל. פירוש דכתיב גבי מעשר בהמה לא יגאל ולא ימכר ובמסכת ערכין נמי דרשינן מיניה שאינו נמכר באיטליז. וכן פירש רבינו תם ז"ל ומאן דגריס אם לא יגאל ונמכר בערכך איני יודע מה הוא שח דההוא ודאי גאולה ממש היא. עד כאן.
וכן כתב הריטב"א ז"ל וזה לשונו: וכן הוא אומר לא יגאל וגבי מעשר בהמה כתיב וילפינן במסכת בכורות גאולה גאולה מחרמין דכתיב בהו לא יגאל ולא ימכר מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו לומר שלא יהא נמכר באטלז אלמא גאולה היינו מכירה. עד כאן.
תמורה זו חליפין: פירוש חליפין ממש ואשמועינן קרא שאף במכירות היו עושין חליפי סודר שהם כמו חליפי ממש. הריטב"א ז"ל.
וכתב הר"פ ז"ל וזה לשונו: תמורה זו חליפין וכן הוא אומר וכו'. יש לומר דהך חליפין דמפיק מתמורה לאו היינו של סודר דבתר הכי קאמר לקיים כל דבר שלף איש נעלו משמע דלאו חדא מילתא היא אלא מיירי בחליפין דשוה בשוה דעדיפי מחליפין דקנין סודר דאותן חליפין לא הוו לא בפירות ולא בקרקעות ואותן חליפין דשוה בשוה ישנן בין בפירות בין בקרקעות בין בעבדים אבל לא ממטבע כדאמרינן לעיל משום דדעתיה אצורתא וכו' וקשה על זה ואין להאריך. עד כאן.
רבי יהודה אומר גואל נתן לבעז: כדמשמע פשטיה דקרא ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלה משמע שהגואל שלף נעלו ואמר לבעז קנה לך בנעל זה, הרא"ש ז"ל.
וזה לשון תוספות שאנץ: בעז נתן לגואל היינו מסברא כדאמר לעיל רבי יהודה אומר גואל נתן לבעז כדמשמע פשטיה דקרא דכתיב ויאמר הגואל לבעז קנה לך וישלוף נעלו משמע שהגואל שלף נעלו ואמר לו קנה לך בנעל זה.
קונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה: וקשה דלענין זר שאכל תרומה קאמר אבא שאול בפרק כל שעה דלא מחייב בפחות משוה פרוטה דכתיב ונתן וכו' ואין לחלק משום דלגבי גט ונעל לא איירי בנתינת ממון משום דאכתי תקשי לך מתרומה דחטה אחת פוטרת הכרי אף על גב דכתיב תתן לו. ואין לומר דחטה אתת לאו דוקא אלא שוה פרוטה בעינן דהא אפילו אין בכל הכרי שוה פרוטה יכול לתקנו. ועוד דאמרינן בירושלמי דפאה גבי אלו דברים שאין להם שיעור ופריך ליחשיב נמי תרומה ומשני נהי דאין לה שיעור למטה וכו' ואי בעינן שוה פרוטה אם כן יש לה שיעור למטה ויש לומר דדוקא נתינה דתשלומי תרומה הוי בשוה פרוטה דומיא דתשלומי מעילה דתרווייהו קדש מיקרו וכפרה נינהו וגמרי בחטא חטא מהדדי אבל נתינה דתרומה לאו תשלומי נינהו ולא שייך למגמר ממעילה. הרא"ש ז"ל.
כל דבר לאקנויי בנעל דסלקא דעתך דוקא שדה דכתיב בקרא. משאנץ.
לאפוקי חצי רמון וכו': והא דלא קאמר חצי כלי משום דחצי כלי כיון דראוי לכלי ולעשוהו חשוב קונין בו שכן לפעמים עושין מן הגדול קטן ומן הקטן גדול מה שאין כן בחצי רמון. הריטב"א ז"ל.
כמאן כתבינן האידנא וכו': ומיהו אף על גב דלא כתבינן הכי כיון דאמרינן וקנינו ממנו בהכי סגי דחזקה על העדים שעושים דבריהם בדין כדאיתא בסנהדרין גבי אוריתא דלא כתיב בה כתובו. למיקניא ביה ולא לאקנויי וכו'. פירוש אבל כלי של קונה ממש לאו דוקא דהוא הדין בסודר של עדים או איניש דעלמא כמו שאנו נוהגים היום. הריטב"א ז"ל.
וכן כתב הרמ"ך ז"ל וזה לשונו: וכן נמי קונין בכליו של אחר כגון עדים שמנהגן לקנות בכלי שלהם והרי זה כמי שהקנו סודרם לקונה היינו המלוה או הלוקח, עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה