קטגוריה:בראשית מז ט
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלֹשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגוּרֵיהֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔/י שְׁלֹשִׁ֥ים וּ/מְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְ/רָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔/י וְ/לֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י אֲבֹתַ֔/י בִּ/ימֵ֖י מְגוּרֵי/הֶֽם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲמַר יַעֲקֹב לְפַרְעֹה יוֹמֵי שְׁנֵי תּוֹתָבוּתִי מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין זְעֵירִין וּבִישִׁין הֲווֹ יוֹמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלָא אַדְבִּיקוּ יָת יוֹמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבָהָתַי בְּיוֹמֵי תּוֹתָבוּתְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יַעֲקב לְפַרְעה יוֹמֵי שְׁנֵי תּוֹתָבוּתַיי מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין קַלִילִין וּבִישִׁין הֲווֹ יוֹמֵי שְׁנֵי חַיַי דְמִן טַלְיוּתִי עֲרָקִית מִן קֳדָם עֵשָו אָחִי וְאִיתוֹתָבִית בְּאַרְעָא דְלָא דִידִי וּכְדוּן בְּעִידָן סֵיבְתִּי נַחְתִית לְאִיתּוֹתָבָא הָכָא וְלָא אַדְבִּיקוּ יוֹמֵי יַת יוֹמֵי שְׁנֵי חַיֵי אַבְהָתִי בְּיוֹמֵי תּוֹתָבוּתְהוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"שני מגורי" - ימי גרותי כל ימי הייתי גר בארץ
"ולא השיגו" - בטובהרמב"ן (כל הפרק)
"מעט ורעים היו ימי שני חיי" - לא ידעתי טעם הזקן אבינו מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם ונראה לי כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה והיה נראה זקן מאד ופרעה תמה על זקנותו כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך שכבר קצרו שנותם ולכן שאל לו כמה ימי שני חייך כי לא ראיתי כמותך זקן בכל מלכותי אז ענה יעקב כי ימיו שלשים ומאת שנה ואל יתמה בהם כי מעט הם כנגד שנות אבותיו שחיו יותר אבל מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי
הרמב"ן אומר: "לא ידעתי טעם הזקן אבינו, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי".
מדבריו יעקב מרגיש שחייו לא יהיו ארוכים כמו אברהם (175) או יצחק (180). לא יהיו לו ילדים חדשים בגיל 140 כמו לאברהם. הוא מרגיש שחייו הושלמו והוא רק מחכה לברך את בניו ולמות. כבר ראינו שכך חושב יעקב כאשר הוא שמע שיוסף חי: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל: רַב עוֹד’ יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (ביאור:בראשית מה כח), וכאשר יעקב פגש את יוסף: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף: אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (ביאור:בראשית מו ל).
מְעַט וְרָעִים
- עד גיל 40 הוא היה הילד הקטן שאינו אהוב על אביו.
- 20 שנה הוא עבד קשה ללבן ודאג לעתידו.
- בניו לא נתנו לו כבוד וענו לו בחוצפה ובוז.
- מספר שנים הוא התאבל על רחל.
- עוד 22 שנים הוא התאבל על בנו המוכשר, יוסף.
מתוך 130 שנים יותר מ82 היו קשים ועצובים, אבל אדם זוכר במיוחד את הקשה ואת התקופה האחרונה, לכן מעט ורעים עד עכשו.
וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי
״השיגו״ בעבר. הוא לא מדבר על העתיד. אומנם הוא לא יודע מתי הוא ימות, אבל הוא כבר יודע שאבותיו לא מתו בגיל שלו, הנוכחי. יעקב הבין שפרעה חושש ממחלות, וכך יעקב מספר שגם הוריו חיו שנים רבות.
"בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" - לפחות פרעה שמע שאבותיו של יעקב כבר נפטרו, והם לא יבואו עם דודים נוספים למצרים.
יעקב היה מעונין לדבר מה שפחות ולחזור למשפחתו. יעקב פחד לגלות את ברכת אלוהים לאברהם וזרעו, ואת דברי אלוהים: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (ביאור:בראשית טו יד). רק את זה פרעה היה צריך לשמוע. יעקב הבין שהנבואה מתחילה להתקיים ולא רצה להתערב ולקלקל - 'סייג לצרות, הסטה ושתיקה', ככתוב: "סייג לחוכמה, שתיקה" (משנה אבות ג יג).
קיימת אפשרות שיעקב אמר לפרעה מה שפרעה ידע ורצה לשמוע:
- מאז שיוסף נעלם ונחטף לעבדות ושנות הרעב בכנען, היה לי רע, ולכן אני נראה זקן.
- אבל עכשו שהגעתי למצרים, ויש לי עוד הרבה שנים לחיות כדי לעבור את גיל אבותי, יהיו לי הרבה שנים טובות לחיות בארצך.
כלומר בצורה עקיפה, יעקב נתן תודה לפרעה וברכה למלך ולעצמו לחיים ארוכים וטובים.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית מז ט"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.