קטגוריה:בראשית ב כד
נוסח המקרא
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזׇב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖יו וְאֶת־אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃
עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב־אִ֔ישׁ אֶת־אָבִ֖י/ו וְ/אֶת־אִמּ֑/וֹ וְ/דָבַ֣ק בְּ/אִשְׁתּ֔/וֹ וְ/הָי֖וּ לְ/בָשָׂ֥ר אֶחָֽד׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | עַל כֵּן יִשְׁבּוֹק גְּבַר בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ וְיִדְבּוֹק בְּאִתְּתֵיהּ וִיהוֹן לְבִסְרָא חַד׃ |
| אונקלוס (דפוס): | עַל כֵּן יִשְׁבּוֹק גְּבַר בֵּית מִשְׁכְּבֵי אֲבוּהִי וְאִמֵּיהּ וְיִדְבַּק בְּאִתְּתֵיהּ וִיהוֹן לְבִסְרָא חָד׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּגִין כֵּן יִשְׁבּוֹק גְבַר וּמִתְפְּרַשׁ מִן בֵּית מְדַמְכֵיהּ דְאָבוֹהִי וּדְאִימֵיהּ וְיִתְחַבֵּר בְּאִינְתְּתֵיהּ וִיהוֹן תַּרְוֵויהוֹן לְבִישְרָא חָד: |
| ירושלמי (קטעים): | עַל כֵּן יִשְׁבּוֹק גְבַר בֵּית מְדַמְכָא דְאָבוּי וְאִמוֹי: |
רש"י
"לבשר אחד" - הולד נוצר ע"י שניהם ושם נעשה בשרם אחד (שם נח)
[מה] ושם נעשה בשרם אחד. והקשה הרמב"ן שגם שאר בהמה וחיה ועוף נעשה בשרם אחד על ידי הולד, ומאי שנא אדם, ויראה דאין זה קשיא, דאין לבהמה ייחוס שיאמר על הולד - בן שור פלוני, אבל באדם יש לו ייחוס, שנקרא פלוני בן פלוני, וזה נקרא שבשרם אחד:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְבָשָׂר אֶחָד – הַוָּלָד נוֹצָר עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְשָׁם נַעֲשֶׂה בְּשָׂרָם אֶחָד.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
על כן יעזב איש. דרש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו – שכינה ביניהן; לא זכו – אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מאיש; האי מצטרף, והאי לא מצטרף.
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. ר' אליעזר אומר: אביו, אחות אביו; אמו, אחות אמו. רבי עקיבא אומר: אביו, אשת אביו; אמו, אמו ממש. ודבק, ולא בזכור. באשתו, ולא באשת חבירו. והיו לבשר אחד, מי שנעשים לבשר אחד; יצאו בהמה וחיה, שאין נעשין בשר אחד. אמר מר, רבי אליעזר אומר: אביו, אחות אביו; אימא אביו ממש? היינו ודבק ולא בזכור. ואימא אשת אביו? היינו באשתו ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה? דומיא דאמו; מה אמו דלאו דאישות, אף אביו דלאו דאישות. אמו, אחות אמו; אימא אמו ממש? היינו באשתו ולא באשת חבירו. אימא לאחר מיתה? דומיא דאביו; מה אביו דלאו ממש, אף אמו דלאו ממש. רבי עקיבא אומר: אביו, אשת אביו; אימא אביו ממש? היינו ודבק ולא בזכור. אי הכי אשת אביו נמי, היינו באשתו ולא באשת חבירו? לאחר מיתה. אמו, אמו ממש; היינו באשתו ולא באשת חבירו? אמו מאנוסתו. במאי קמיפלגי? רבי אליעזר סבר, אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באחוה; ורבי עקיבא סבר, מוטב לאוקמה באשת אביו דאיקרי ערות אביו, לאפוקי אחות אביו, דשאר אביו איקרי, ערות אביו לא איקרי:
מיתיבי: "ויקח עמרם את יוכבד דודתו"? דודתו מן האב; "וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי", מכלל דבת האם אסירא. ותסברא, אחותו הואי? בת אחיו הואי, וכיון דהכי, לא שנא מן האם לא שנא מן האב שריא! אלא הכי קאמר ליה: קורבה דאחוה אית לי בהדה מאבא ולא מאמא.
אמר רבא: גוי שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור, מאי טעמא? באשתו ולא באשת חבירו, ודבק ולא שלא כדרכה.
תני: גר שנתגייר, והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם, בין קודם מתן תורה בין לאחר מתן תורה, יוציא, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: מן האם יוציא, מן האב יקיים, שאין אב לגוי. אתיבין ליה, והכתיב: "וגם אמנה אחותי בת אבי היא"? אמר להו: כשיטתן השיבן. איתיב להון ר' מאיר: על כן יעזב איש וגו'? את אביו, סמוך לאביו; את אמו, סמוך לאמו. והכתיב: "ויקח עמרם את יוכבד דודתו"? אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין קודם מתן תורה? ופשטו ליה: על כן יעזב איש וגו', סמוך לו מאביו ומאמו.
בני נח על הנשואות חייבין, ועל הארוסות פטורין. זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב. וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה? הדה אמרה בעילה בבני נח קונה שלא כדת. ואין להן גרושין, או שניהן מגרשין זה את זה. אמר רבי יוחנן: אשתו מגרשתו ונותנת לו דופרן. תני רבי חייא: מי שגירש את אשתו והלכה ונשאת לאחר והלכו שניהם ונתגיירו, איני קורא עליו "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה". בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה. כל איסור שהוא בבני נח אינו לא בעשה ולא בלא תעשה אלא במיתה. והיך עבידא ודבק באשתו והיו לבשר אחד? במקום ששניהן עושין בשר אחד.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ב כד.
|
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. |
| -- בראשית ב, כד |
והיו לבשר אחד
באמצע הסיפור על אדם, חוה וגן עדן מופיע פסוק שמתייחס לא לסיפור עצמו אלא לתופעה כללית יותר, הן לאדם ואישתו לא היו הורים לעזוב, ולא בטוח שהם דבקו אחד בשני, בשלב הזה:
א. התופעה
1. יש אומרים שהתופעה המתוארת כאן קשורה ליחסי מין בלבד - כל איש עוזב את משפחתו ודבק בגופה של אשתו, והחיבור ביניהם גורם להם להיראות כגוף אחד, כפי שהיו לפני שנפרדו.
- אולם, לפי זה המשפט " והיו לבשר אחד " מתאר תופעה רגעית וחיצונית בלבד.
- בנוסף לכך, לא ברור מדוע משפט זה נאמר דווקא על האיש ואשתו, והרי גם אצל בהמות ישנו חיבור מסוג זה.
2. יש אומרים שהתופעה אכן קשורה ליחסי מין, אבל סוף הפסוק מתייחס לתוצאה ארוכת-הטווח שלהם - "הולד נוצר על-ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד" (רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין כח) - החיבור בין איש לאשתו יוצר בשר אחד המורכב מהגנים של שניהם.
- אולם, גם לפי פירוש זה, לא ברור מדוע המשפט נאמר דווקא על האיש ואשתו: "כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בתולדותיהם" (רמב"ן) .
3. ויש אומרים שהתופעה מתייחסת לקשר הנפשי והמשפחתי בין איש לאשתו - האיש עוזב את הוריו, נושא אישה, ומתייחס אליה כאילו שהיא משפחתו העיקרית, קרובה אליו יותר מאשר הוריו (המילה "בשר" מציינת את הקשר המשפחתי, כמו בביטויים " אחינו בשרנו ", "שאר בשרו "): "והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקרבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם" (רמב"ן) ; "מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם, כאילו שניהם נמצא אחד בלבד" (ספורנו) .
ב. המסר לימינו
1. יש אומרים שהפסוק מתאר את המצב הרצוי והאידיאלי - האיש צריך לעזוב את משפחתו ולדבוק רק באשתו: "רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נוח העריות" (רש"י ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין כז) ; "ראוי שישתדל האדם לישא אישה הוגנת לו וראויה לידבק בו, גם שיצטרך לעזוב את אביו ואת אמו... כי אז יכוונו לדעת אחד" (ספורנו) .
וייתכן שיש כאן רמז, שהאיש צריך להתנתק מהוריו לפני שהוא בונה קשר עם אשתו; מסר דומה ניתן לראות בשיר השירים, לגבי האשה:
- (שיר השירים ב י): "עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי 'קוּמִי לָךְ, רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי לָךְ!'"( פירוט ).
ישנם רבנים שמסתמכים על פסוק זה כדי לפסוק הלכות המדגישות את חשיבות הקשר הזוגי בין איש לאשתו; ראו למשל בתשובותיו של הרב יובל שרלו בשו"ת מורשת:
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=7694 - בעניין נגיעה בפנויה שאינה נידה
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=8904 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=3388 - בעניין אי-שיתוף ההורים בפגישות היכרות
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=11120 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=12419 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=29924 - בעניין משפחה של שתי נשים
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=13093 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=17658 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=18436 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=29582 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=1561 - בעניין הקדמת כיבוד האישה לכיבוד ההורים
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=10709 - בעניין התנגדות לנישואין אזרחיים
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=16174 - בעניין שידוך בין חילונים שלא ישמרו דיני נידה
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=25324 - בעניין אי-דחיית ההולדה לאחר הנישואין
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=1039 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=962 - בעניין קדושת הקשר הגופני בין איש לאשתו
- http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=1588 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=32242 - באופן כללי בעניין חשיבות הנישואין והברית המוחלטת שבין איש לאשתו
- http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=5513 , http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=7000 - בעניין טבילת רווקות
2. אך ייתכן שהפסוק מתאר מצב קיים שאינו אידיאלי, ומטרתו העיקרית היא להסביר את התנהגותו של אדם בפרק הבא.
במסורה אין הפסקה בין סוף פרק ב לתחילת פרק ג - שני הפרקים הם פרשיה אחת; לפי זה, הפסוק שלנו אינו מהווה סיכום לפרשת בריאת האדם, אלא מקשר בין פרשת יצירת האישה בפרק ב, לבין הסיפור על חטא גן העדן בפרק ג.
כי מי שיקרא את פרשת חטא גן העדן, יתמה מאד, איך אדם, ששמע את דבר ה' באופן ישיר וגלוי - הפר את מצוותו, עזב את הא-ל שיצר אותו, ושמע בקול אשתו. לכן מקדימה התורה ואומרת "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד": אל תתמה על אדם הראשון, שכן גם היום קורה לרוב, שאיש עוזב את אביו ואת אמו שילדו אותו, ודבק באשתו מתוך תאוות-בשרים - כדי שיהיו לבשר אחד. כך גם אדם הראשון, עזב את אביו שבשמיים, ודבק באשתו.
לפי זה, הפסוק לא בא לתאר מצב אידיאלי, אלא מצב קיים ולא-רצוי, שבו הקשר בין איש לאשה מרחיק את האדם מה'.
חיזוק לפירוש זה ניתן למצוא בשני הפסוקים הנוספים בתנ"ך שבהם איש דבק באישה:
- שכם בן חמור הכנעני, שאנס את דינה בת יעקב: (בראשית לד ג): " ותדבק נפשו בדינה בת יעקב; ויאהב את הנערה, וידבר על לב הנערה"
- שלמה המלך, שאהב נשים נכריות רבות (מל"א יא2) "מן הגויים, אשר אמר ה' אל בני ישראל 'לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלוהיהם' - בהם דבק שלמה לאהבה";
בשני המקרים, הדבקות של האיש באישה מרחיקה אותו מדרך הישר. הפסוק היחיד שמתאר דבקות חיובית הוא:
- רות א יד: "ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה"
כאן, לא האיש דבק באשתו, אלא דווקא האישה - רות - דבקה באמו של בעלה המנוח. גם כאן, נראה שהדבקות היא חיובית, רק משום שהיא מהווה הקדמה הכרחית לדבקות של רות בה' ( פירוט ).
דיון בפירוש זה:
- האם הרומנטיקה משפיעה על הפרשנות? / עצור כאן חושבים
- ודבק באשתו - פשוטו של מקרא / מורשת
תגובות
לפי דעתי לדבק יש צד טוב וצד רע, בבראשית הוא טוב ובמעשה דינה למשל הוא רע, ככתוב בבראשית לד' -
2 וירא אתה שכם בן-חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה.
3 ותדבק נפשו בדינה בת-יעקב ויאהב את-הנער וידבר על-לב הנער.
יש לשים לב כי מה שנאמר בפסוק ג אלו דברים טובים, אך הבעיה שקדמו להם הדברים בפסוק ב.
ואולי אפילו הקבלה משולשת יש כאן:
ויקח אותה - ותדבק נפשו בדינה, וישכב אתה - ויאהב את הנער, ויענה - וידבר על לב הנער.
יש לציין עוד שדבקות היא גם ביחס לה'. (ובברית החדשה מפרשים "ודבק באשתו" - ודבק בכנסייה...).
- -- hagai hoffer, 2011-02-14 12:58:20
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-23.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ב כד"
קטגוריה זו מכילה את 25 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 25 דפים.