ביאור:משנה כתובות פרק יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת כתובות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג
----
הכתובה וזכות המזונות
עריכהחטיבה I: מזונות ללא כתובה
עריכה|
האלמנה יכולה לתבוע את כתובתה, ויכולה להשאר בביתה ולהמשיך בחייה הקודמים, אפילו אם מחיר המזונות גבוה מהכתובה שלה; וראו לעיל ד, יב, מנהג ירושלים. אם בחרה באפשרות השניה, המשנה מפרטת את זכויותיה. זכויות נוספות ראו בתוספתא יא, ז. והשוו לעיל ד, ד. |
(א) אלמנה נזונת מנכסי יתומים
- מעשה ידיה - שלהן, ואין חייבין בקבורתה.
- יורשיה, יורשי כתובתה - חייבין בקבורתה:
חטיבה II: הזכות למכירת נכסים למימון הכתובה, והתלות בזכות המזונות
עריכה|
אלמנה מהנישואין מוכרת כדי להתפרנס, ולכן אינה ממתינה לבית הדין ולהחלטותיו. לדעת ת"ק גם אלמנה מהאירוסין, שאינה תלויה בכתובה למזונותיה, מוכרת מיד, כדי לזרז את בית הדין להחליט מהר בעניינה. השוו לעיל ח, ו: שם מדובר בשומרת יבם, שאין לה כתובה, אבל גם לה מרשים למכור מנכסיה בלי בית דין! - יתכן ששם נוסחה המשנה לפני שבית הדין התחיל להתערב בענייני הירושות. |
(ב) אלמנה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין - מוכרת מנכסי בעלה שלא בבית דין.
- רבי שמעון אומר: מן הנשואין - מוכרת שלא בבית דין.
- מן האירוסין - לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות. המכירה אינה לממן מזונות, אלא את הכתובה.
- וכל שאין לה מזונות - לא תמכור אלא בבית דין:
|
תחילת משנה זו היא המשך דברי ר' שמעון. לדעתו אם התחילה האלמנה לגבות חלק מכתובתה - היא כבר אינה זכאית למזונות (ראו תוספתא יא, א), ולכן את המשך המכירה תעשה בבית דין. חכמים לא מקבלים את הקשר בין הזכות למזונות לבין הפטור מבית דין, וכמו כן לדעתם כל זמן שלא גבתה את כל הכתובה - זכאית למזונות (שם). הם ממליצים לאלמנה לרשום מה היה יעוד המכירה, לצורך התחשבנות עתידית. גרושה מוכרת רק בבית הדין, לדעת הכל, כי על בית הדין לפקח על המכירה ואין סומכים עליה. |
(ג) מכרה כתובתה או מקצתה, משכנה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר או מקצתה
- לא תמכור את השאר, אלא בבית דין.
- וחכמים אומרים: מוכרת היא אפילו ארבעה וחמישה פעמים
- ומוכרת למזונות שלא בבית דין, וכותבת "למזונות מכרתי".
וגרושה - לא תמכור אלא בבית דין:
חטיבה III: טעויות בהערכת המחיר של הנכסים
עריכה|
האלמנה סופגת טעויות שעשתה במחיר השדה, ובמקרה שהצליחה להשיג את כסף כתובתה על ידי מכירת שדה פחות ערך של בעלה במחיר הגבוה מערכו, היא לא יכולה לדרוש עוד קרקע להשלמת ערך כתובתה כי כבר קיבלה את הכסף מהלקוח. |
(ד) אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה לקחה משדות בעלה המת שדה ששווה רק 100 זוז - במאתים והלקוח שילם את 200 הזוזים של כתובתה למרות שלא היה שווה סכום זה:
- או שוה מאתים לקחה מבעלה שדה ששווה מאתיים - המחיר של כתובתה - במנה אבל מכרה אותו תוך הפסד, וקיבלה תמורתו רק 100 זוז, היא לקחה מבעלה שדה עם ערך של 200 זוז אבל קיבלה תמורתו לידיה מהלקוח רק 100:
- - נתקבלה כתובתה.
- היתה כתובתה מנה, ומכרה שוה מנה ודינר שדה ששווה 101 זוזים - במנה טעתה על חשבון היורשים, ומכרה שדה של בעלה המת שערכו יותר מערך מהכתובה המובטחת לה, וקיבלה רק את ערך כתובתה:
- - מכרה בטל כי גרמה להפסד ליורשים, ובזבזה יותר מכתובתה.
- אפילו היא אומרת "אחזיר את הדינר ליורשין": - מכרה בטל.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לעולם מכרה קיים, עד שתהא שם כדי שתשייר:
- בשדה - בת תשעה קבים.
- ובגנה - בת חצי קב.
- וכדברי רבי עקיבא - בית רובע.
- היתה כתובתה ארבע מאות זוז,
- ומכרה לזה במנה, ולזה במנה לשלושה לקוחות שדות של מנה,
- ולאחרון - יפה מנה ודינר - במנה:
- - של אחרון בטל, ושל כולן - מכרן קיים:
|
לדעת ת"ק בית הדין מחוייב יותר מאדם רגיל, שהרי בדרך כלל הקרקעות הן מהדברים שאין להם אונאה (ראו ב"מ ד, ט.) אבל בית הדין חייב לדייק. לדעת רשב"ג ההפך הוא הנכון: מעמדם של אנשי בית הדין מאפשר למכירה להשאר בתוקף גם אם טעו, וראו בכורות ד, ד, שם פוטרים את ר' טרפון מלפצות על טעותו, אבל הטעות חוזרת, ואצלנו המכירה בתוקף. אם עשו אגרת ביקורת (כלומר, מכרז - וראו ערכין ו, א) - מודים כולם שהמכירה בתוקף. |
(ה) שום הדיינין שפחתו שתות או הוסיפו שתות - מכרן בטל.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים.
- אם כן, מה כח בית דין יפה?
- אבל אם עשו אגרת ביקורת
- אפילו מכרו שוה מנה במאתים, או שוה מאתים במנה - מכרן קיים:
חטיבה IV: נשים בלי כתובה ובלי מזונות
עריכה|
לגבי ממאנת - ראו יבמות יג. לגבי השניה - ראו יבמות ב, ד. לגבי האיילונית - ראו יבמות ו, ה. הממאנת ביטלה את קידושיה, השניה - אסור לו לקדשה, ולמרות שהאיסור הוא מדברי חכמים הוא חמור יותר מאיסורי תורה, כגון אלמנה לכהן גדול וכו' - וראו יבמות ט, ג. האיילונית התקדשה בטעות, ולכן הקידושין בטלים בשלושת המקרים וכן הכתובה. אם קידושי האיילונית אינם טעות - יש לה כתובה וכן שאר הזכויות. הקידושין חלים גם במקרים האחרונים, ראו קידושין ג, יב, ולכן יש להן כתובה. |
(ו) הממאנת, השניה, והאיילונית - אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות.
- ואם מתחילה נשאה לשם איילונית - יש לה כתובה.
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט,
- ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להן כתובה: