ביאור:תוספתא/כתובות/א

תוספתא מסכת כתובות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק ראשון

טעמי תקנת הנישואין

(א)

מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד

א"כ תנשא באחד בשבת! אלא מפני שמתקן צרכיו כל ימות השבת

ראו משנה א, א.
כאן מופיעה מסורת שאין לבעול בתולה בשבת, אבל נראה שאלמנה מותר לבעול, והשוו ספר היובלים נ, י.
הצורך בהכנות לחתונה מבטל אפשרות להקדים את הנישואין. נראה שהתקנה על זמן החתונה עתיקה יותר מההסברים כאן שאינם נראים משכנעים.

התקינו שיהא נושא אותה ברביעי
מן הסכנה ואילך התקינו שיהא נושא בשלישי, ולא מיחו בידם חכמים
רצה לישא בשני - אין שומעין לו. אם מחמת אונס - הרי זה מותר
מפני מה מפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה? מפני שהוא עושה חבורה
מפני מה אמרו אלמנה ליום החמישי?
שאם נושא אותה באחד מכל ימות השבת, מניחה והולך למלאכתו
התקינו שיהא נושא אותה בחמישי, שיהא בטל שלשה ימים: חמישי וערב שבת ושבת
שלשה ימי בטלה, נמצא שמח עמה ג' ימים.

כתובת בתולה וכתובת אלמנה וגרושה

(ב)
גדול הבא על הקטנה, וקטן שבא על הגדולה, ומוכת עץ - כתובתה מאתים

ראו משנה א, ג.
המשך הברייתא מגדיר את הקטן והקטנה. להגדרת הקטן השוו יבמות י, ו-ט. להגדרת הקטנה ראו משנה א, ב-ד.
לסיפא השוו משנה א, ה.

משום ר' יהודה בן אגרא אומר: איזה קטן ואי זו היא קטנה?
קטן פחות מבן תשע שנים ויום א', קטנה פחותה מבת שלש שנים ויום א'
הנושא בכהונה, והנותן בה תקנה שהתקינו בית דין: בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל
נותן ארבע מאות זוז.

(ג)

פקח שנשא חרשת או שוטה - כתובתן מאתים, מפני שרוצה להחזיק להם את הנכסים
חרש ושוטה שנשאו פקחות, אע"פ שחזר חרש ונתפקח, שוטה ונשתפה - אין להם כתובה
רצו לקיים - נותנין כתובה מנה

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל

השוטה והחרש אינם יכולים להתחייב. הגוי והעבד אינם חייבים בכתובה. השפחה והגויה אינן זכאיות לכתובה.

אע"פ שחזר העובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר- אין להן כתובה.
רצו לקיים - נותנין כתובה מנה.
ישראל הבא על השפחה ועל בת עובד כוכבים
אע"פ שחזרה שפחה ונשתחררה, בת עובדי כוכבים ונתגיירה - אין להם כתובה
רצה לקיים - נותן כתובה מנה.

(ד)
בוגרת ואיילונית - כתובתן מאתים

הנישואין עם איילונית שלא היה ידוע שהיא כזו היו נישואי טעות, ולכן אין לה כתובה.

נשאת בחזקת שהיא כשירה, ונמצאת איילונית - אין לה כתובה.
רצה לקיים - נותן כתובה מנה.

אין טענת בתולין

(ה)

הבא על החרשת, ועל השוטה, ועל הבוגרת, ועל מוכת עץ - אין להן טענת בתולין

סומא ואיילונית - יש להן טענת בתולין

חרשת ושוטה אינן יכולות לשמור עצמן והניחו שמישהו אנס אותן. מוכת העץ מודה שאין לה בתולין ואילו ההנחה הבעייתית היא שגם הבוגרת אינה בתולה, למרות שלא מאשימים אותה בכך, ויש דעות ש"לא אבד חינה" - ראו ירושלמי כתובות א ג.
סומכוס טוען שגם עיוורת אינה יכולה לטעון לבתולין.

סומכוס אמר משום ר' מאיר: סומא - אין לה טענת בתולין.

(ו)

אמר ר' יהודה: ביהודה בראשונה, היו מפשפשין את החתן ואת הכלה ג' ימים קודם לחופה

ובגליל לא נהגו כן

ר' יהודה מעיד על המצב הקדום ביהודה. בסוף הברייתא מעירים שרק אם הקפידו על עניין השושבינים - העדים ניתן לטעון טענת בתולין, וראו משנה א, ה.
מנהג יהודה נמשך גם בציפורי אחרי החורבן, וראו ירושלמי כתובות א ה.

ביהודה בראשונה, היו מיחדים את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם לחופה
כדי שיהא לבו גס בה
ובגליל לא נהגו כן
ביהודה בראשונה היו מעמידין שני שושבינן, אחד משל בית חתן ואחד משל בית כלה
ואע"פ כן לא היו מעמידין, אלא לנשואין
ובגליל לא נהגו כן
ביהודה בראשונה היו שושבינן ישנין במקום שחתן וכלה ישנין
ובגליל לא נהגו כן
כל שאינו נוהג כמנהג זה בעניין השושבינים - אינו יכול לטעון טענת בתולין.

(ז)
כנסה הראשון לשם נשואין, את האלמנה, הגרושה או החלוצה אע"פ שלא נסתרה ויש עדים שלא נתיחדה עמו כדי בעילה

ראו משנה א, ד.
לדעת ר' מאיר יתכן שלא יבעל 30 יום.

אין השני יכול לטעון טענת בתולין. לפיכך אין כתובתה אלא מנה
טענת בתולין כל שלשים יום, דברי ר' מאיר
ר' אומר: אם נסתרה – מיד; לא נסתרה - אפילו לאחר שלשים.

מוציא שם רע

(ח)
המוציא שם רע ונמצאו עדיו זוממין

למרות שבדרך כלל אין לוקה ומשלם –כאן כן, ואף העדים נענשים.
אם היא יתומה – היא זוכה בקנס, בנוסף לכתובתה.
אם הוא לא הוציא שם רע אלא העדים בלבד – רק הם נענשים.
אם היא זינתה, אבל העדים זממו והעידו שזינתה בזמן אחר – הוא פטור, והעדים והיא נהרגים.

הוא לוקה ונותן ד' מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה
ואם היתה יתומה - הוא לוקה, וכתובתה קיימת, ונותן ד' מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה
לא אמר לעדים שיעידו, אלא הם באו מאליהן והעידו
הוא אין לוקה, ואין נותן ד' מאות זוז, והזוממין מקדימין לבית הסקילה
זינתה כשהיא נערה, מאורסה ומשבגרה הוציא עליה שם רע
הוא אין לוקה ואין נותן ד' מאות זוז, והיא וזוממין מקדימין לבית הסקילה.

רווקה המודה בזנות

(ט)
היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? - מאיש פלוני כהן הוא

ראו משנה א, ט. ר' יהושע רואה את ההריון כעדות שנבעלה, ולכן לא מפיה אנחנו חיים, ואין לה חזקת הפה שאסר.
ר"ג ור"א מנסים לטעון שכיון שהבעילה היתה בעיר של יהודים יש להקל בענשה, ולהניח שלא נבעלה לעריות.
אבל גם רבן גמליאל ור' אליעזר אינם מקבלים את בנה לכהונה, וגם ר' יהושע אינו דן אותו כממזר, אלא כשתוקי.

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, שהוא עדות שהאשה כשרה לה
ר' יהושע אומר: אינה נאמנת
אמר להם ר' יהושע: אי אתם מודים בשבויה שנישבית, והיא אומרת טהורה אני, שאינה נאמנת?
אמרו לו: לא! אם אמרת בשבויה, שנשבית לבין העובדי כוכבים, שיש לה עדים
תאמר בזו, שאין לה עדים?
אמר להם: וכי מה עדות גדולה מזו, שהרי כריסה בין שיניה
אמרו לו: מפני שהעובדי כוכבים חשודין על העריות
אמר להם: אין אפוטרופוס לעריות
במה דברים אמורים? בעדות שבגופה. אבל בולד - הכל מודים שהוא שתוקי.