פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

המשמעות ההלכתית של כתיבת הגט ושל מסירתועריכה

חטיבה I: דרכי מסירת הגט לאשהעריכה

אם לא נתן לה את הגט, אלא הניח אותו במקום מסויים - הגט בתוקף רק אם המקום הוא רשות של האשה.

(א) הזורק גט לאשתו, והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה - הרי זו מגורשת.

זרקו לה בתוך ביתו או בתוך חצרו,
אפילו הוא עמה במטה הגט עם האשה במטה, אבל המיטה שייכת לבעל - אינה מגורשת.
לתוך חיקה או לתוך קלתה - הרי זו מגורשת:


כאן מובא תנאי נוסף: שיאמר לה שמדובר בגט, ולא במסמך אחר. לפי דברי רשב"א בתוספתא ו, ב חייב לומר לה בשעה שנותן לה ולדברי רבי - וכך גם במשנתנו - יכול לומר לה לאחר שהגיע הגט לידיה. והשוו לדעת ר' יוסי במע"ש ד, ז, שאם הם עוסקים בעניין הגט אינו צריך לומר לה כלל.

אם זרק לה את הגט ברשות הרבים, הרי לפי משנה א אינה מגורשת. אבל תקנת חכמים מאפשרת לגרש אותה אם הגט קרוב אליה יותר מאשר אליו. וראו תוספתא ו, א, שר' אליעזר תולה את קבלת הגט בכך שהאשה יכולה לשמור עליו מפני הכלב.

אם הגט במקום של ספק, משתמשת המשנה בניסוח "מגורשת ואינה מגורשת", כמו לעיל ז, ד, למרות שהספק הוא מאופי שונה לגמרי מזה ששם.

(ב) אמר לה: "כנסי שטר חוב זה" או שמצאתו מאחוריו

קוראה, והרי הוא גטה! - אינו גט, עד שיאמר לה "הא גיטך".

נתן בידה - והיא ישנה, נעורה, קוראה, והרי הוא גטה!

אינו גט, עד שיאמר לה "הרי זה גיטך".

היתה עומדת ברשות הרבים, וזרקו לה

קרוב לה - מגורשת, קרוב לו - אינה מגורשת.
מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת:


גם שטרות קידושין וכספי חוב נכללים בתקנה הנ"ל, שמאפשרת לזרוק אותם לעבר הנמען ברשות הרבים. במקרה של שטר חוב ניתן לפתור את הספק אם נפל השטר באמצע: יחלוקו. אבל בקידושין ובגיטין נשאר הספק.

המשך המשנה עוסק בפערי גובה בין הזורק למקבלת.

הבעיה בפועל מתעוררת אם הגט, השטר או הכסף נפלו באמצע או אבדו ואין לאיש אפשרות לקחתם, אחרת יקחו אותם ויעבירו אותם לבעליהם. והשוו לדברי ר' אליעזר בביאור למשנה ב.

(ג) וכן לענין קידושין, וכן לענין החוב.

אמר לו בעל חובו: זרוק לי חובי, את הכסף שאתה חייב לי וזרקו לו

קרוב למלוה - זכה הלווה, קרוב ללווה - הלווה חייב.
מחצה על מחצה - שניהם יחלוקו.

היתה עומדת על ראש הגג, וזרקו לה

כיון שהגיע לאויר הגג - הרי זו מגורשת.

הוא מלמעלה והיא מלמטה, וזרקו לה

כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף - הרי זו מגורשת:


חטיבה II: המשמעות של כתיבת הגט כהלכתועריכה

וראו עדויות ד, ז.

טעמם של בית הלל מפורש בתוספתא ו, ה: שלא יהא גיטה גדול מבנה, ויצא על בנה לעז שנולד לאחר שהתגרשה.

וראו גם לקמן במשנה ח, שבית שמאי מקנים משמעות הלכתית לעצם כתיבת הגט, עוד לפני שניתן. ההתייחדות עם האשה אינה מבטלת לדעתם את הגט אפילו לאחר שניתן, כפי העולה ממשנה ט.

(ד) בית שמאי אומרים: פוטר אדם את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין.

ואיזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה:


הדגשת האחריות המוטלת על הסופר:

אם התאריך בגט אינו כתוב לפי המקובל, אלא לפי שנות מלכות שאינה בתוקף - כולל גם לפי שני בית המקדש - הגט פסול. אם נישאה לפי גט זה - דינה של האשה כנואפת תחת בעלה, ולכן מחמירים בדינה כאמור למטה. כך גם אם המקום אינו נכון, או אם שינה את שמו או את שמה; אבל לעניין השם הדין השתנה - ראו לעיל ד, ב.

(ה) כתב לשום מלכות אחרת: לשום מלכות מדי, לשום מלכות יוון,

לבנין הבית, לחורבן הבית,
היה במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח
תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, משני הבעלים
ואין לה לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות ולא בלאות
לא על זה - ולא על זה. הנישואין אינם חוקיים ולכן אין לה יסוד לתבוע את זכויותיה.
אם נטלה מזה ומזה כתובה, פירות וכו' - תחזיר.
והולד - ממזר, מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה, אם הם כהנים
ולא זה וזה זכאין - לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל - נפסלת מן הכהונה.
בת לוי - מן המעשר. בת כהן - מן התרומה.
ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה.
ואם מתו - אחיו של זה ואחיו של זה חולצין, ולא מיבמין.

שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה:


ראו יבמות א א. שם נאמר "צרותיהן [של העריות] מותרות". אבל אם העריות עצמן נמצאו איילוניות, הרי צרותיהן אסורות, ואם בינתיים נישאו הנישואין בטלים, ויש להפעיל עליהן את החומרות שבמשנה ה.

(ו) כל העריות שאמרו "צרותיהן - מותרות"

הלכו הצרות האלו ונשאו, ונמצאו אלו אילוניות
תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה:


ראו יבמות ד, יא, שאם היו שתי נשים נשואות לאחד, ומת בעלן בלי צאצאים, אחת מהן מתיבמת והשניה מותרת להינשא.

אבל אם לאחר זמן התברר שזו שהתיבמה היא איילונית, הרי היבום לא בתוקף, והשניה היתה צריכה להתיבם. במקרה כזה נישואיה מבוטלים בדיעבד, ומפעילים עליה את החומרות דלעיל.

החומרות מופעלות במשנה ה ובמשנה ח באשמת הסופר. במשניות ו-ז אין איש אשם בהן, ובכל זאת האשה סובלת.

(ז) הכונס את יבימתו, והלכה צרתה ונשאת לאחר

ונמצאת זאת היבמה שהיא אילונית - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה:


(ח) כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה,

וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה,

מקור הביטוי "כתב סופר" - וטעה...

הסופר כותב גט לאיש ושובר לאשה, כאמור בבבא בתרא י, ג. אם נתן את השטרות בדרך הפוכה, ונתנו אותם זה לזה מבלי לקרוא אותם (כנראה שאינם יודעים לקרוא) - הרי האשה לא קבלה גט מבעלה, ולכן הנישואין שלה פסולים וחלות עליה החומרות ממשנה ה.

ר' אליעזר חולק במקרה כזה, וקובע שהגט בתוקף, ואין אנו מאמינים לבעל הראשון - למרות שהוא מציג את הגט.

בית שמאי מחמירים לפסול אשה מכהונה אפילו אם נכתב לה גט, למרות שלא נמסר. בית הלל מתירים אותה לכהונה אפילו אם נמסר לה גט אלא שהיה על תנאי שלא התקיים.

המשנה, כמו משנה ה, מדגישה את כובד האחריות המוטלת על הסופר.

ולאחר זמן, הרי הגט יוצא מיד האיש, ושובר מיד האשה
תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.

רבי אליעזר אומר: אם לאלתר יצא - אין זה גט.

אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט.
לא כל הימנו, מן הראשון - לאבד זכותו של שני!

כתב לגרש את אשתו, ונמלך ולא מסר לה את הגט, ונפטר

בית שמאי אומרים: פסלה מן הכהונה, אין האלמנה יכולה להינשא לכהן. ובית הלל אומרים
אף על פי שנתנו לה על תנאי, ולא נעשה התנאי - לא פסלה מן הכהונה:


ראו עדויות ד, ז, וכן המגירה שאחרי פ"ד מ"ח לעיל. בית הלל מאפשרים לבטל את הגט גם לאחר שניתן, אם מתברר שבני הזוג אינם שלמים עימו. בכך הם צועדים צעד נוסף על דבריהם במשנה ח: אפילו אם לא היה תנאי מפורש בגט, הוא על תנאי ששני בני הזוג אינם רוצים לחזור ולהתייחד.

רשב"א מסייג את דברי בית הלל למצב שבעל אותה ולא רק לן אתה, ראו תוספתא ו, ט.

בית שמאי רואים את תופעת הגירושין כשלילית, וכך עולה גם מדבריהם על הנימוק לגירושין. לכן מחד הם פוסלים את האשה שכמעט התגרשה מהכהונה, ומאידך הגט לדעתם אינו ניתן לביטול. בית הלל רואים את הגירושין כתופעה נורמאלית, ולכן חולקים עליהם בשלושת העניינים.

(ט) המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי,

בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני,
ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני.
אימתי? בזמן שנתגרשה מן הנשואין.
ומודים בנתגרשה מן הארוסין - שאינה צריכה הימנו גט שני
מפני שאין לבו גס בה.

כנסה בגט קרח גט פסול - ראו במשנה י - תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה:


יש לקרוא משנה זו מסופה לתחילתה.

"גט קרח" הוא גט שיש בו שני עדים, אבל המבנה שלו מחייב יותר משני עדים, וראו ב"ב י, ב.

בתוספתא ו, י פוסל ר' מאיר כל גט שאינו חתום כהלכה, וחכמים מכשירים אותו.

לדעת בן ננס כל חתימה עשויה להשלים אותו, ור' עקיבא מחייב שהחתימות יהיו של אנשים כשרים לעדות, גם אם לעדות זו הם פסולים.

כך משפיעה כתיבת הגט גם על שאלת העדות והתוקף של הגט.

(י) גט קרח - הכל משלימין עליו, דברי בן ננס

רבי עקיבא אומר: אין משלימין עליו, אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר.

ואיזהו גט קרח? - כל שקשריו מרובין מעדיו: