ביאור:תוספתא/יבמות/יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת יבמות פרק ארבעה עשר

עדות אשה

(א)
האשה שאמרה: גרשני בעלי, חלץ לי יבמי, נתיבמתי ליבמי ומת

ראו כתובות ב, ה, וראו משנה טו, י, וכן לעיל יב, יא.

הרי זו אינה נאמנת
כל אלו שאינן נאמנות להעידה - אף היא אינה נאמנת להעידן.

(ב)
עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת - הרי זו לא תנשא

לדברי ר' מנחם בר' יוסי ראו משנה טו, ד.
ר' נחמיה טוען ששתי נשים יכולות להעיד כשני גברים בענין זה, והן יכולות לסתור עדות של גבר אחד.

ר' מנחם בר' יוסי אומר: עד אומר מת, ונשאת, ובא אחר ואמר לא מת - הרי זו לא תצא
אבל בתחלה עד אומר מת ועד אומר לא מת, אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת
אע"פ שנשאת - תצא
אחת אומרת מת ושתים אומרות לא מת - הרי שתי נשים כאיש אחד
רבי נחמיה אומר: כל מקום שהכשירו חכמים עדות האשה כאיש אחד
הכל הולכין אחר הדיעות
שתי נשים לאשה אחת - כשני עדים לאיש אחד
שנים אומרים מת ומאה אומרים לא מת, הרי מאה כשני עדים.

(ג)
קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע איזו קדש

ראו משנה טו, ז. רשב"א מסביר שר' עקיבא חולק רק אם בעל אחת מהן ואינו יודע את מי, ושגזל אחד מהם ואינו יודע ממי. וראו ב"ק י, ז, שם פוטרים אותו.

וכל אחת ואחת אומרת אותי קדש
לקח מקח מחמשה ואין ידוע מאיזה מהם לקח
וכל אחד ואחד אומר ממני לקח
אמר ר' שמעון בן אלעזר: לא נחלקו ר' טרפון ור' עקיבה
על שקידש אחת מחמש נשים ואינו ידוע איזו קדש, שמניח דמי כתובה ביניהם ומסתלק
על מה נחלקו? על שבעל
ולא נחלקו על שלקח מקח מחמשה ואין ידוע מאיזה מהם לקח
שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק
על מה נחלקו? על שגזל
מודה ר' טרפון באומר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה, ואין ידוע איזהו
או: אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואין ידוע איזה
נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו.

(ד)
האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך

וריאציה על משנה י, א. צרתה לא נישאה לאחר ולכן היא מותרת לו.

והיה לו אח ויבמה ומת, ואחר כך בא בעלה
אסור בה ומותר בצרתה, אסור בה ומותר באשת אחיו.

(ה)

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי - היא מותרת וצרתה אסורה

ר"א אומר: הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם.

הרקע להלכה ד. וראו משנה טו, ה-ו.

עדות על מוות

(ו)
שתי נשים, לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ובנים - שתיהן מותרות

ראו משנה טז, ב-ג.
בור אריות וכבשן האש – ראו דניאל ג כ ודניאל ו כא.

נפל לבור אריות - אין מעידין עליו. לתוך כבשן האש - מעידין עליו
רשב"א אומר: יכול הוא ליכוות ולחיות.

(ז)
נפל לבור שמלא נחשים ועקרבים - מעידין עליו

ראו בראשית רבה פד טז.
אליעזר בן מהבאי חולק על משנה טז, ג, וטוען שגם שומא שהיתה בגוף הנהרג מוכיחה את זהותו.

ר' יהודה בן בתירה אומר: חוששין שמא חבר הוא ולא ננשך ע"י הנחשים
נפל ליורה על האש של שמן ושל יין - מעידין עליו
ר' אחא אומר: של שמן מעידין עליו, ושל יין אין מעידין עליו
אליעזר בן מהבאי אומר: מעידין על השומא
מת פלוני, אבד פלוני, נהרג פלוני, אין פלוני בעולם, אין ממנו כלום - תנשא אשתו.

(ח)
נפל למים, בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף - אשתו אסורה, דברי ר' מאיר

ראו משנה טז, ד. כאן מובאת דעת חכמים ור' עקיבא שתומך בה. וראו יבמות קכא א, שם מסופר סיפור דומה על ר' עקיבא עצמו.

וחכ"א: מים שיש להם סוף שהם במקום מוגבל - אשתו מותרת. מים שאין להם סוף ים או אגם - אשתו אסורה
שמא גל טורד אותו ומעלה אותו ליבשה
א"ר עקיבה: כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים
והייתי מצטער על תלמיד חכם שבתוכה
וכשבאתי למדינות קפוטקיא, ראיתיו יושב ושואל לפני בהלכה
נמתי לו: בני היאך עלית מן הים? נם לי: טרדני גל לחבירו, וחבירו לחבירו, עד שהגעתי ליבשה
אמרתי: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים
מים שיש להם סוף - אשתו מותרת מים שאין להם סוף - אשתו אסורה.

(ט)

א"ר: מעשה בשנים שהיו מכמרים מכמורות בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים

ושהה חבירו עליו כדי שתצא נפשו, ובא וסח בתוך ביתו

מחילות של דגים הם מנהרות שיש באמצען מקום שהן עולות מעל פני המים, וכך הדייג הוציא שם את ראשו ושרד עד הבוקר.
דברי ר' מאיר מופיעים גם במשנה טז, ד. הסיום "אין מזכירין מעשה ניסים" תקף גם לסיפור על הדייגים.

לשחרית זרחה חמה, והכיר פתחה של מערה, ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו
אמר ר"מ: מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים
אמרו לו: אין מזכירין מעשה ניסים.

(י)
אפילו שמע קול מקוננת שמזכרתו בין המתים - אין עדות גדולה מזו

ראו משנה טז, ה-ו. סיום הברייתא מדגים עדות של גוי שאינו מתכוון להעיד ולכן מקובלים דבריו.
הסיפור על הרוגי ביתר במרד בר כוכבא ממחיש את ההקשר ההיסטורי של תקנת חכמים, וראו משנה טז, ז, "שהמדינה משובשת בגייסות".

שמע ב"ד של ישראל, שהיו אומרים פלוני בן פלוני מת או נהרג - תנשא אשתו
שמע בקונטרסין של מלכים, שהיו אומרים: פלוני בן פלוני מת או נהרג - לא תנשא אשתו
ומשיאין ע"פ בת קול
מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר: איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת
הלכו ומצאוהו שתפחו עיניו, והשיאו את אשתו
ובעובד כוכבים, אם היה מתכוון להעיד - אין עדותו עדות
אבא יודן איש צידון אומר: מעשה בעובד כוכבים וישראל אחד שהיו מהלכין בדרך
אמר אותו עובד כוכבים: הוי וחבל על ישראל אחד, שמת כאן, וספדתיו וקברתיו
ובא מעשה לפני חכמים, והשיאו את אשתו
אמר רשב"ג: מעשה בקולר של בני אדם שהלכו לאנטוכיא
ובחזירתן אמרו נהרג ממנו איש פלוני יהודי
ובא מעשה לפני חכמים, והשיאו את אשתו
ושוב מעשה בששים בני אדם שירדו לכרכום ביתר, ולא עלה אחד מהם
ובא מעשה לפני חכמים, והשיאו את נשיהם.

(יא)
אין מעידין עליו, עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו, שמו ושם עירו

התיאור של פשיחת הזית או התאנה מזכיר את הסיפור על לוחמי בר כוכבא, באיכה רבה ב ד, שהיה כל אחד עוקר ארז.

אבל אמר "אחד יצא מעיר פלוני" - מפשפשין באותה העיר
אם לא יצא משם אלא הוא - תנשא אשתו
מעשה בשנים שהיו רצים אחר העובד כוכבים, ונתלה אחד בזית ופשחו, ורדף את העובד כוכבים
ואמר לו חבירו: יישר כוחך אריה! א"ל: מנין אתה מכיר בי שאני אריה?
כך אני נקרא בעירי: יוחנן בן יונתן אריה, דמכפר שיחרא!
לאחר שלשה ימים חלה ומת, והשיאו את אשתו.

(יב)

אין בודקין לעדי נשים בדרישה ובחקירה
רבי טרפון ור"ע אומרים: בודקין לעידי נשים בדרישה ובחקירה
מעשה באחד שבא לפני ר' טרפון להעיד לאשה שתנשא
אמר: בני, היאך אתה יודע לאשה זו עדות?
אמר לו: רבי, עמנו היה בשיירה, ונפלו עלינו עובדי כוכבים
ונתלה הוא ביחור של תאנה ופשחו, והחזיר את העובד כוכבים לאחוריו
אמרתי לו: משבחך אני אריה!
אמר לי: יפה אמרת! כוונת לשמי. כך אני נקרא בעירי: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שחרא
אמר לי: לאו רבי יונתן בן יוחנן אריה דמכפר שחרא, אלא יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שחרא
בדק ר' טרפון לעדותו שלשה פעמים, ונמצאת מכוונת
והשיא את האשה על פיו
מכאן ואילך הנהיגו שיהו בודקים לעידי נשים בדרישה ובחקירה
אמר להם ר"ע: לכשתהא פונדקית תהא נאמנת.