ביאור:משנה גיטין פרק ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
גיטין על תנאי עריכה
חטיבה I: גט שניתן בידי חולה עריכה
|
בניגוד למחלה גופנית (ראו לעיל ו, ה,) שמחזקת את יכולתו של החולה לתת גט, מחלת נפש פוגעת באמינות של האדם ולכן דבריו אינם נחשבים. מילולית קורדייקוס הוא מחלת לב, אבל כנראה כאן הכוונה למחלה נפשית. אם השתתק, צריך לבדוק אם הוא בר דעת, ואם כן - הרי הוא ככל אדם. אבל אם יכול לדבר חייב לומר בקולו, ראו תוספתא ב, י. |
(א) מי שאחזו קורדיקוס, מחלת נפש ואמר "כתבו גט לאשתי" - לא אמר כלום.
אמר "כתבו גט לאשתי", ואחזו קורדיקוס, וחזר ואמר "אל תכתבו"
- אין דבריו האחרונים כלום.
נשתתק, ואמרו לו "נכתוב גט לאשתך", והרכין בראשו
- בודקין אותו שלש פעמים; אם אמר על לאו - לאו, ועל הן - הן
- הרי אלו יכתבו ויתנו:
|
הבעל צריך להורות לעדים שיחתמו, וכך גם אם השתתק - כמו במשנה א - צריך לרמוז להם שיחתמו. אבל במקרים שבסוף פרק ו, שהוא בסכנת חיים - אין צורך בכך. |
(ב) אמרו לו "נכתוב גט לאשתך", ואמר להם "כתבו"
- אמרו לסופר - וכתב, ולעדים - וחתמו,
- אף על פי שכתבוהו וחתמוהו, ונתנוהו לו, וחזר ונתנו לה - הרי הגט בטל
- עד שיאמר לסופר "כתוב" ולעדים "חתמו":
|
ראו תוספתא ה, ב-ג, שמתיחסת גם לאמירה "...אם לא אבריא ממחלתי", שמשמעו אם אמות לפני שהבראתי, מסיבה כלשהי. לעניין הנוסח "מעכשיו ולאחר מיתה" - המשמעות מסופקת, שהרי סוף כל אדם למיתה, אבל לא ברור ממתי חל הגט. |
(ג) "זה גיטך אם מתי", "זה גיטך אם מתי מחלי זה", "זה גיטך לאחר מיתה" - לא אמר כלום. שהרי נתן לה גט לפני זמן הפעלתו
- "...מהיום אם מתי", "...מעכשיו אם מתי" - הרי זה גט. שהרי סופו למות, והתקיים התנאי.
- "...מהיום ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, הניסוח דו משמעי, ולכן יש ספק ואם מת בלי בנים - חולצת, ולא מתיבמת. שמא הגט היה בתוקף
"זה גיטך מהיום, אם מתי מחולי זה", ועמד הבריא והלך בשוק, וחלה ומת
- אומדין אותו: אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט, ואם לאו - אינו גט:
|
יחסי האשה שקבלה גט על תנאי עם בעלה, בזמן שעדיין לא התקיים התנאי. שתי השורות הראשונות הן לדברי ר' יוסי. וראו תוספתא ה, ד, שמוסיפה את דעת חכמים שהאשה מגורשת לכל דבר, למרות שאם לא יתקיים התנאי היא חוזרת להיות אשתו. |
(ד) לא תתיחד עמו, אלא בפני עדים
- אפילו עבד, אפלו שפחה - חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בה בשפחתה. ולכן שפחתה כגופה, ואינה נחשבת אדם זר
מה היא באותן הימים?
- רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה. רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת:
חטיבה II: גט על תנאי התלוי באשה עריכה
|
השוו קידושין ג, ב-ג. חכמים דורשים מהאשה לתת את הכסף, ומשתדלים שלא ישאר מקום לספקות. לכן הם מעדיפים להפעיל את הגט ולחייב את האשה לשלם, ולא לפסול אותו או להשאיר אותו תלוי. בדרך זו יכול הבעל לבטל את תשלום הכתובה, שערכה מאתיים זוז! |
(ה) "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, ותתן. בעתיד. בינתיים נחשבת כחייבת לו.
- "...על מנת שתתני לי מכאן ועד שלושים יום"
- אם נתנה לו בתוך שלושים יום - מגורשת, ואם לאו - אינה מגורשת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו
- "הרי זה גיטך, על מנת שתתני לי אצטליתי", ואבדה אצטליתו,
- ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה: ולא ביטלו את הגט
(ו) "הרי זה גיטך, על מנת שתשמשי את אבא", "...על מנת שתניקי את בני"
|
ראו ת"ק בתוספתא ה, ו, שאפילו אם הניקה פעם אחת התקיים התנאי! זמן סטנדרטי להנקת הבן הוא שנה וחצי או שנתיים. |
- כמה היא מניקתו? - שתי שנים. רבי יהודה אומר: שמונה עשר חדש.
- מת הבן או שמת האב - הרי זה גט. שהרי היא מילאה את חובתה
"הרי זה גיטך, על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים",
- "...על מנת שתניקי את בני שתי שנים",
- מת הבן, או שמת האב, או שאמר האב "אי אפשי איני רוצה שתשמשני" שלא בהקפדה - אינו גט. כי לא התקיים התנאי
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה אם מת הבן או האב, או סירב לקבל טיפול - גט.
כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט:
חטיבה III: גט של אדם העומד להתרחק מאשתו עריכה
|
אנטיפטרס היא גבול יהודה, כפר עותנאי הוא גבול הגליל, וכו'. התנאי מתקיים רק אם יצא מהגבול לכיוון היעד, ולא אם הגיע לגבול וחזר, כי אז לא הסתכן. התנאים בתחילת המשנה עשויים לבטא חשש של הבעל שייעדר בניגוד לרצונו, ושאשתו תהיה עגונה. התנאי בסופה אמנם מנוסח כאילו אם ראה אותה בוטל הגט, אבל אנחנו מפרשים אותו במובן של יחסי אישות, ואם אלו לא התקיימו - הגט קיים למרות שראה את פניה. עכו וכפר עותנאי הופיעו גם בפרק א. |
(ז) "הרי זה גיטך, אם לא באתי מכאן ועד שלושים יום", והיה הולך מיהודה לגליל
- הגיע לאנטיפטרס וחזר אפילו לאחר שלושים יום - בטל תנאו. אינו גט
"הרי זה גיטך, אם לא באתי מכאן עד שלושים יום", והיה הולך מגליל ליהודה
- והגיע לכפר עותנאי וחזר - בטל תנאו.
"הרי זה גיטך, אם לא באתי מכאן עד שלושים יום", והיה הולך למדינת הים
- והגיע לעכו וחזר - בטל תנאו.
"הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלושים יום",
- היה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתייחד עמה - הרי זה גט:
|
בניגוד למשנה הקודמת, כאן ידוע שמת, ולכן אין הגט חל, שהרי אין גט לאחר מיתה, בדומה למשנה ג. אבל במשנה ז הוא נעדר, ואז יש תוקף לגט. |
(ח) "הרי זה גיטך, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש"
- ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט. אלא אלמנה אשתו
"הרי זה גיטך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש"
- ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט:
|
אם כתבו לפני שהתקיים התנאי - הגט פסול, למרות שנתנו לאשתו רק לאחר קיום התנאי. ר' יוסי מפרש שהלשון השניה מאפשרת גם לכתוב לפני הזמן. בחלק השני של המשנה מונו השליחים כראוי, והקשר ל12 חודש אינו משפיע, וראו לעיל ו, ה. אלא שהבעל נפטר לפני שמסרו את הגט. במקרה כזה מתבטל הגט, כפי שלמדנו לעיל א, ו, ואנו חוזרים למצב שלפני תקנת רבן גמליאל שהופיעה בתחילת פרק ד, שהגט התבטל בלי ידיעת האשה והשליחים. אבל כאן לא חלה התקנה, ולכן יתכן מצב של ספק. משניות ח-ט מקבילות למשניות ג-ד: הן מדגישות את הביטוי "מעכשיו", ומציגות תקלות אפשריות של ספק גט. אלא שכאן התנאי אינו עוסק במות הבעל אלא בהיעדרותו. |
(ט) "אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חדש, כתבו ותנו גט לאשתי"
- כתבו גט בתוך שנים עשר חדש, ונתנו לאחר שנים עשר חדש - אינו גט.
"כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש"
- כתבו בתוך שנים עשר חדש, ונתנו לאחר שנים עשר חדש - אינו גט.
- רבי יוסי אומר: כזה - גט.
- כתבו לאחר שנים עשר חדש, ונתנו לאחר שנים עשר חדש, ומת
אם הגט קדם למיתה - הרי זה גט.
ואם מיתה קדמה לגט - אינו גט.
ואם אין ידוע - זו היא שאמרו "מגורשת ואינה מגורשת"