ביאור:בבלי יומא דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה (יחזקאל ח טז) וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וְהִנֵּה פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ; ממשמע שנאמר וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה איני יודע ש-אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'? אלא מה תלמוד לומר: אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'? - מלמד שהיו פורעין עצמן והיו מתריזין כלפי מטה; אמר לו הקב"ה למיכאל: מיכאל! סרחה אומתך!
אמר לפניו: רבונו של עולם! דיו לטובים שבהם!
אמר לו: אני שורף אותם ולטובים שבהם!
מיד (יחזקאל י ב) וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים [1] וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָי; מיד (יחזקאל י ז) וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן אֶל חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיִּקַּח וַיֵּצֵא.
אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל - לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט!
וכתיב (יחזקאל ט יא) וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי כאשר כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי
אמר רבי יוחנן: באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא [2]; אמרו ליה: אי לא עבדת [3] - לא עבדת [4]; אי עבדת - אמאי לא עבדת כדפקדוך [5]? ועוד: דעבדת - לית לך 'אין משיבין על הקלקלה'?
אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי, ואוקמיה בחריקיה [6], ושִׁמֵּש עשרים ואחד יום; היינו דכתיב (דניאל י יג) וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי [7] עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס; יהבו ליה עשרין וחד מלכי, ופרוותא דמשהיג [8];
אמר: "כתיבו לי לישראל באכרגא [9]"!
כתבו ליה;
"כתיבו לי רבנן באכרגא"!
כתבו ליה;
בעידנא דבעו למיחתם - עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר: (תהלים קכז ב) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא;
מאי כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא? אמר רבי יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא!
ולא השגיחו עליו;
אמר לפניו: רבונו של עולם! אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שניה - לא נמצא מכריע את כולם?
אמר הקב"ה: מי הוא זה שמלמד זכות על בני?
אמרו לפניו: רבונו של עולם! גבריאל!
אמר להם: יבא, שנאמר (דניאל י יב) [וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ] וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ [11].
אמר להו: ליעול!
אעיילוהו; אתא, אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה; בעא למרמא מיניה – בְּלָעָהּ;
איכא דאמרי מיכתב הוה כתיבא, מיחתם לא הוי חתמא;
איכא דאמרי: אף מיחתם נמי הוה חתמא; כדבלעיה - מחיק לה מיניה; היינו דבמלכותא דפרס איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא; (דניאל י כ) [וַיֹּאמֶר הֲיָדַעְתָּ לָמָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס] וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא [12]: "עוי"! "עוי"! [13] וליכא דאשגח ביה.
ואי בעית אימא: רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן? - מהכא: דכתיב (מלכים א ב כו) וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן ה' אלקים לִפְנֵי דָּוִד אָבִי [14] וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי [15]; וכתיב ביה בדוד (שמואל ב יז כט) [וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל] כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר; רעב מלחם, וצמא ממים, עיף ממאי? לאו מרחיצה?
ודילמא מנעילת הסנדל?
אלא אמר רבי יצחק – מהכא: (משלי כה כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה [וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק] [16]!
ודילמא משתיה?
מי כתיב 'בנפש עיפה'? עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה [לא בתוך, בשתיה, אלא על - מבחוץ] כתיב!
ונעילת הסנדל מנא לן?
דכתיב (שמואל ב טו ל) וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף [וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה] ; יחף ממאי? לאו מנעילת הסנדל?
ודילמא מסוסיא ומרטקא [17]?
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא: (ישעיהו כ ב) [בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר ה' בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר] לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶיךָ [וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף], וכתיב וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף - יחף ממאי? לאו מנעילת הסנדל? [18]
ואימא במנעלים המטולאים! דאי לא תימא הכי, עָרוֹם = ערום ממש? אלא בבגדים בלויים - הכא נמי במנעלים המטולאים!
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא: (ירמיהו ב כה) מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה [וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ]: מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף [19]; מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה.
תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן?
דכתיב (בראשית לא נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי [20] וְאִם תִּקַּח נָשִׁים [עַל בְּנֹתַי [אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ];
אִם תְּעַנֶּה - מתשמיש [21], וְאִם תִּקַּח - מצרות [22].
ואימא אידי ואידי מצרות [23]?
מי כתיב 'אם תקח [24]'? 'וְאִם תִּקַּח [נָשִׁים]’ כתיב [25]!
ואימא אידי ואידי מצרות: חד לצרות דידיה [26], וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא [27] דומיא דוְאִם תִּקַּח?
מי כתיב 'אם תקח ואם תענה'? אִם תְּעַנֶּה [אֶת בְּנֹתַי] וְאִם תִּקַּח כתיב [28]!
אמר ליה רב פפא לאביי: הא תשמיש - גופה איקרי ענוי, דכתיב (בראשית לד ב) [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ] וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ!
אמר ליה: התם - שעינה מביאות אחרות [29]! [30]
תנו רבנן: 'אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה - רוחץ כדרכו ואינו חושש;
אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו - סך כדרכו ואינו חושש'.
תנא דבי מנשה: 'רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים [31] ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת;
אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת [32], וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים!'
מאי טעמא?
אמר אביי: משום שיבתא.
תנו רבנן: ההולך להקביל פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו - עובר עד צוארו במים ואינו חושש [33].
איבעיא להו: הרב אצל תלמיד מאי?
תא שמע, דאמר רב יצחק בר בר חנה אנא חזיתיה לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי
תלמידיה.
רב אשי אמר: ההוא רב חייא בר אשי - הוא דאזל לגביה דזעירי רביה.
רבא שרא לבני עבר ימינא [34] למעבר במיא לנטורי פירי. אמר ליה אביי לרבא: תניא דמסייע לך: שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין.
רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו [35] למיעבר במיא למיתי לפירקא [36], למיזל לא שרא להו.
אמר ליה אביי: אם כן אתה מכשילן לעתיד לבא [37]!
איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל; אמר ליה אביי: בשלמא למיתי – לחיי; אלא למיזל מאי טעמא?
כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא.
רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פרת אמברא דחצדד [38], והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא; רמא להו קלא: מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא?
אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו [39].
איכא דאמרי: אמר ליה רב שמואל בר רב יהודה: תנינא: עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו.
מתקיף לה רב יוסף: ובחול כי האי גונא [40] מי שרי [41]? והכתיב (יחזקאל מז ג) [בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ] וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם [42] - מכאן שמותר לעבור עד אפסיים; (יחזקאל מז ד) וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם [43] - מכאן שמותר לעבור עד ברכים; וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם - מכאן שמותר לעבור עד מתנים; מכאן ואילך [44] (יחזקאל מז ה) וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר [כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר] [45]?!
אמר אביי: שאני נחל [46], דרדיפי מיא [47].
יכול יעבירנו בסיחוי [48]?
תלמוד לומר: (יחזקאל מז ה) [וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר] כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ [49] [נַחַל אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵר].
מאי מֵי שָׂחוּ? – שיוטא, שכן קורין לשייטא 'סייחא';
יכול יעבירנו בבורני קטנה?
תלמוד לומר: (ישעיהו לג כא) [כִּי אִם שָׁם אַדִּיר ה' לָנוּ מְקוֹם נְהָרִים יְאֹרִים רַחֲבֵי יָדָיִם] בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט [וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ];
יכול יעבירנו בבורני גדולה?
תלמוד לומר: וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ;
מאי משמע?
כדמתרגם רב יוסף: לא תזיל ביה בספינת ציידין ובורני רבתי לא תגוזינה.
אמר רבי יהודה בן פזי: אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו: כתיב הכא בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט, וכתיב התם (איוב א ז) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר] מִשּׁוּט בָּאָרֶץ [וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ].
אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים, בתחילה דומה לקרני חגבים; כיון שהגיע לפתח היכל - נעשה כחוט של שתי; כיון שהגיע לאולם - נעשה כחוט של ערב; כיון שהגיע אל פתח עזרה - נעשה כפי פך קטן,
והיינו דתנן [מדות פ"ב מ"ו]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים
הערות
עריכה- ^ הוא גבריאל בספר דניאל
- ^ מקלות של אור
- ^ כלל
- ^ והיינו מצדיקים אותך לומר: דוחה הוא את הדבר, אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם?
- ^ שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך
- ^ במקומו
- ^ גבריאל אמר כן לדניאל
- ^ נמל שקורין 'פורט'; דמשמהיג = דבר מלכות בלשון פרסי, לפי שהוא מעלה שם מרגליות, כדאמרינן בראש השנה
- ^ כסף גולגלתא
- ^ כלומר: כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם? והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן; שָׁוְא לָכֶם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם: אֹכְלֵי לֶחֶם [הָעֲצָבִים] בעצב וביגיעה - כֵּן יִתֵּן הזן את העולם מזונות ופרנסה לִידִידוֹ שֵׁנָא: למי שנדד שינה בשבילו;
- ^ על שדברתי בך
- ^ וכשהגיע זמן מלכות יון לבא - אצא על כרחי, שכבר נגזרה גזרה, ושר יון יבא במקומי
- ^ צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל
- ^ כשהיה בורח מפני אבשלום
- ^ למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי!
- ^ אלמא מרחיצה מיקרי 'עיף', ולא מנעילת הסנדל, וקרי ליה 'עינוי' דכתיב בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי
- ^ שוט הסוס
- ^ ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים, ויחף דידיה - בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד - נמי דמנעילת הסנדל הוא.
- ^ בצאתך בגולה
- ^ מתשמיש
- ^ להשבית עונתן
- ^ השביעו כמשמעו: שלא יוסיף להן צרות
- ^ והכי קאמר: אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי ליקח נשים עליהן
- ^ מי כתיב 'אם תענה אם תקח', דליהוי 'אם תקח' פירוש דאִם תְּעַנֶּה?
- ^ מילתא אחריתי היא
- ^ שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן
- ^ והדר אשבעיה וְאִם תִּקַּח נָשִׁים - דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא; והכי מסתברא:
- ^ צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות, וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה, דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה
- ^ שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו
- ^ ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות = שבא עליה שלא כדרכה; וקשיא לי: אם כן, אימא אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי נמי הכי אשבעיה: שלא יענה אותן מביאות אחרות! ועוד: שעינה 'בביאות אחרות' מיבעי ליה!
- ^ לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית, ושם השד 'שיבתא'
- ^ אפילו ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים
- ^ משום רחיצה
- ^ שהיו להם פרדסים בעבר הנהר
- ^ שם הכפר
- ^ שהיו דורשין ביום הכפורים
- ^ לשנה אחרת לא יבואו, הואיל ולא התרת לעבור את המים ולחזור
- ^ מקום מעבר הנהר מול חצדד
- ^ = שפת חלוקו, להגביה שולי חלוקו על זרועו: דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו, ואמר מר (שבת דף קמז,א) 'היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת'
- ^ דקתני לעיל עד צוארו במים
- ^ והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים
- ^ המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קודש הקדשים, תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים = מי קרצולין
- ^ וימד אלף שניות [פעם שניה] והעמיקו עד ברכים
- ^ קרי ליה
- ^ אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים
- ^ היוצא מבית קודש הקדשים
- ^ שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים
- ^ בשייט
- ^ ראויות לשוט