פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי לאו באותן שזכו לפייס?

אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא, באותן שלא זכו לפייס [1]! הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך באותן שזכו לפייס [2] - [3] לא היו מניחין עליהן אלא מכנסים [4] בלבד' [5], והתניא: מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים? תלמוד לומר (ויקרא טז ד) [כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ] וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ [וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם]’!

ואידך?

הא לא קשיא, הכי קתני: עד שעודן עליהן בגדי חול מלבישין אותן מכנסי קדש [6] והיו מפשיטין אותן בגדי חול ולא היו מניחין אלא מכנסים בלבד.

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? – דתניא: 'לשכת הגזית [7] - כמין בסילקי גדולה היתה [8]; פייס במזרחה [9], וזקן [10] יושב במערבה, והכהנים מוקפין ועומדין כמין כוכליאר [11], והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהן ויודעין שממנו פייס מתחיל [12]', ואי סלקא דעתך בבגדי חול - מצנפת בבגדי חול מי איכא?

אִין, כדתני רב יהודה ואיתימא רב שמואל בר יהודה [13]: כהן שעשתה לו אמו כתונת - עובד בה עבודת יחיד.

אמר אביי: שמע מינה: לשכת הגזית - חציה בקדש וחציה בחול;

ושמע מינה: שני פתחים היו לה: אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול, דאי סלקא דעתך כולה בקדש - זקן יושב במערבה? והאמר מר 'אין ישיבה בעזרה [14] אלא למלכי בית דוד בלבד [15]'?, ואי סלקא דעתך כולה בחול - פייס במזרחה? והא בעינן (תהלים נה טו) [אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד] בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ [16] וליכא!? אלא שמע מינה חציה בקדש וחציה בחול; ואי סלקא דעתך פתח אחד יש לה ופתוח לקודש, זקן יושב במערבה? והתנן [מעשר שני פ"ג מ"ח]: הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש - תוכן קודש, ואי סלקא דעתך פתוח לחול - פייס במזרחה? והתנן [שם]: בנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול! אלא לאו שמע מינה שני פתחים היו לה, אחד פתוח בקדש ואחד פתוח לחול!

משנה:

הפייס השני: מי שוחט [17], מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש: הראש והרגל, ושתי הידים [18], העוקץ [19] והרגל [20], והחזה והגרה [21], ושתי הדפנות [22], והקרבים [23], והסלת [24], והחביתין [25], והיין [26]; שלשה עשר כהנים זכו בו [27].

אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע: דרך הלוכו [28] היה קרב [29] [30].

גמרא:

איבעיא להו: כשהן מפייסין, לעבודה אחת מפייסין [31]? או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין [32]?

תא שמע: ארבע פייסות היו שם, ואי סלקא דעתך לכל עבודה הן מפייסין טובא הוו!

אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר: ארבע פעמים נכנסין להפיס, ולכל חדא וחדא היו בה טובא פייסות!

עמוד ב

תא שמע [33]: 'רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה [34], אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו [35] "זכה עמי במחתה"' [36]!

שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.

איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא, אבל שאר עבודות בעי פייס; מחתה אצטריכא ליה [ללמד שלא מפייסים]: סלקא דעתך אמינא הואיל ולא שכיחא [37] ומעתרא [38] נתקין לה פייס בפני עצמה! - קא משמע לן.

תא שמע, דתני רבי חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד - שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו - שמע מינה.

פייס השני וכו':

איבעיא להו: מי מקבל [39]? [40]

שוחט מקבל, דאי אמרת זורק מקבל - אגב חביבותיה [41] לא מקבל ליה לכוליה דם [42]?

או דילמא זורק מקבל, דאי אמרת שוחט מקבל - זימנין דשחיט זר [43]!?

תא שמע [תוספתא יומא פ"ב ה"ב [ליברמן]]: 'בן קטין [44] עשה שתים עשרה דד לכיור [45] כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת', ואי סלקא דעתך שוחט מקבל - תליסר הוי [46]! אלא לאו שמע מינה זורק מקבל?

שמע מינה.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא [47]: שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו [המקבל] לזרוק - שמע מינה.

אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא [משום רבי יהושע: דרך הלוכו היה קרב]:

תנו רבנן: 'כיצד דרך הלוכו [48]? - הראש והרגל [49] החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל;

רבי יוסי אומר: דרך הפשטו היה קרב [50]; כיצד דרך הפשטו? - הראש והרגל העוקץ והרגל ושתי דפנות ושתי הידים החזה והגרה;

רבי עקיבא אומר: דרך ניתוחו היה קרב [51]; כיצד דרך ניתוחו? - הראש והרגל ושתי ידים החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל;

רבי יוסי הגלילי אומר: דרך עילויו היה קרב [52]; כיצד דרך עילויו? - הראש והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והעוקץ והרגל ושתי הידים.'

והכתיב (יחזקאל כד ד) [אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ] כָּל נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף [מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא] [53]?

ההיא בכחושה [54].

אמר רבא: בין תנא דידן [55], ובין רבי יוסי - בתר עילויא דבשרא אזלינן; מר [56] אזיל בתר איברא דבישרא [57], ומר אזיל [58] בתר שמנא דבישרא [59]. [## יש לברר: אם כך, מדוע לא העליה [= העוקץ] ברישא?]

מאי טעמא סלקא רגל בהדי רישא?

משום דרישא נפישי ביה עצמות - קרבא רגל בהדיה.

דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא לן?

דתניא: 'מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים? - תלמוד לומר: (ויקרא א יב) [וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו] וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ וְעָרַךְ [הַכֹּהֵן אֹתָם עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ]’;

ואידך פדר אחרינא [60]

הערותעריכה

  1. ^ היו מפשיטין בגדי קדש שהפסיקו בהן
  2. ^ והפשטה זו - בגדי חול, ולהלבישן בגדי קדש
  3. ^ וקתני
  4. ^ מכנסי חול
  5. ^ אלמא מלבישין אותן בגדי קדש על מכנסי חול, ואחר כך פושטין מכנסי חול ולובשין למכנסי קדש
  6. ^ כדי שלא יעמדו ערומים כשהפשיטום
  7. ^ ששם היו מפיסין
  8. ^ בית גבוה שעל עלייה
  9. ^ קבוצת היקף המפייסין במזרחה היתה
  10. ^ של בית דין המורה להן סדר הפייסין
  11. ^ עגול שקורין נושק"א [שטיינזלץ: הפירוש המילה הלועזית: סיכה, פריפה; פירוש כוכליאר: מפותל כפתול החלזון, כך שאי אפשר לדעת כמה כהנים היו שם ולכוון את תוצאות הפייס]
  12. ^ מנין חשבון הפייס כמו שפירשתי בראש הפרק
  13. ^ לקמן בפרק שלישי (דף לה,ב) שהיו אמותיהן של כהנים עושות לבניהם משלהם כמין בגדי כהונה להראות תפארת עושרן ונוי מלאכתן וכמה הן מהדרות מצות, דקתני
  14. ^ שנאמר (דברים יח ה) לַעֲמֹד לְשָׁרֵת (דברים יח ז) הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי ה'
  15. ^ שמצינו בהן ישיבה, שנאמר (שמואל ב ז יח) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי... וּמִי בֵיתִי וגו'
  16. ^ אלמא פייס צריך להיות בבית אלהים
  17. ^ את התמיד
  18. ^ הראש והרגל של ימין בכהן אחד ושני הידים בכהן שני
  19. ^ הוא הזנב
  20. ^ של שמאל - בכהן שלישי
  21. ^ החזה הוא השומן הרואה את הקרקע, וחותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי צלעות; והגרה - הוא הצואר, ובו מחובר הקנה והכבד והלב והחזה והגרה - בכהן רביעי
  22. ^ בחמישי
  23. ^ בששי
  24. ^ עשרון למנחת נסכו של תמיד
  25. ^ חצי עשרונו של כהן גדול שקרב עם התמידין בכל יום, שנאמר (ויקרא ו יג) מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב, וסמיך ליה עַל מַחֲבַת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה (ויקרא ו יד) - לכך קרוי חביתין
  26. ^ שלש לוגין של ניסוך לכבש התמיד
  27. ^ בפייס זה [האחד] שלש עשרה עבודות כהנים מנויות כאן
  28. ^ בחייו
  29. ^ התמיד
  30. ^ ובגמרא מפרש לה
  31. ^ כגון "מי שוחט", ולכשיזכה מי שזכה לשחיטה - שוב אין פייס לשאר י"ב עבודות, אלא כהנים שמוקפין לימינו נמשכין אחריו כפי סדר משנתנו: שני לזריקה, שלישי לדישון מזבח הפנימי, רביעי למנורה, וכן כולן
  32. ^ או דילמא לכל עבודה ועבודה היו חוזרין ומוציאין אצבעותיהן למנין והזוכה זוכה
  33. ^ כשהיו מפיסין לקטורת, כדתנן מתניתין [להלן] חדשים לקטורת באו והפיסו; והקטורת צריכה שני כהנים: אחד שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו, ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן, כדילפינן (לקמן דף מה,א) מקראי: שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום; וקאמר רבי יהודה
  34. ^ לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה
  35. ^ שבימינו
  36. ^ אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין
  37. ^ אלא פעמיים ליום, שאין הקטֹֹרת באה נדבה
  38. ^ ומעשרת את העוסקין בה, כדאמרינן לקמן (בפרקין דף כו,א)
  39. ^ דם התמיד
  40. ^ כיון דלא מנה לה במתניתין כהן, שמע מינה חד מהני עביד לה;
  41. ^ דזריקה, שהיא עבודת מזבח
  42. ^ ואמרינן (לקמן דף מח,א) צריך שיקבל את כל הדם, שנאמר (ויקרא ד יח) וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ (כל הפסוקים הדורשים שהדם יישפך – בחטאת, ולא בעולה! אך יש פסוק כללי: (דברים יב כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל):
  43. ^ שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו, שנאמר (ויקרא א ה) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם: מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשירה בזר
  44. ^ כהן גדול היה
  45. ^ שהוא יוצק בהן מים
  46. ^ שהרי שלש עשרה עבודות נמנו במשנתנו בעבודות פייס התמיד, אלא שהשחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו כשהיא בכהן, לפי שהיא עבודה שהיא כשירה בזר; ואי אמרת שוחט מקבל - נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו בשביל הקבלה
  47. ^ במסכת תמיד [פ"ד מ"א]
  48. ^ של צד הראש קודמין הקודם קודם
  49. ^ של ימין; לדברי הכל קודמת, ומקרא יליף לה לקמן
  50. ^ מצד הרגלים לצד הראש
  51. ^ כסדר שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר אחר אבר; וסדר ניתוחו מפורש במסכת תמיד (דף לא,א) כמו שהוא סדור כאן; וכשהוא מנתח - נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו, וכולן עומדים שם עד שיקבלו שם כולן, והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר זה; ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי: מר אמר הכי ומר אמר הכי
  52. ^ דרך מיטב שלו, ומבחר נתחיו המובחר קודם
  53. ^ אלמא ירך מעלי מכתף
  54. ^ בכחושה ירך מעלי, דאלים
  55. ^ תנא דמתניתין - לא אמר כחד מנייהו
  56. ^ תנא דידן
  57. ^ הולך אחר עילוי גודל האיברים
  58. ^ ורבי יוסי
  59. ^ הולך אחר עילוי השמן
  60. ^ קרא אחרינא כתיב: [וְעָרְכוּ [בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת] הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר [עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ] (ויקרא א ח)