פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חוצץ [1] או [2] אינו חוצץ [3]?

אמר ליה: כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון;

אמר ליה אביי לרב יוסף: ביאה במקצת שמה ביאה או לא?

אמר ליה: בהונות יוכיחו, שהן ביאה במקצת, ותניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור.

איבעיא להו: מהו שיעשה סכין ארוכה [4] וישחוט? [5]

תיבעי לבן זומא [6], תיבעי לרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה [7]:

תיבעי לבן זומא: עד כאן לא מחייב בן זומא אלא לגואי [8], אבל לבראי לא? או דילמא אתי לאימשוכי?

תיבעי לרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה: עד כאן לא קאמרי רבנן התם דלא קא עביד עבודה, אבל הכא דקא עביד עבודה – לא? או דילמא לא שנא?

תיקו.

חמש טבילות ועשרה קידושין טובל:

תנו רבנן: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקודש בבית הפרוה, חוץ מראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים, ובצד לשכתו היתה. אמר אביי: שמע מיניה עין עיטם [9] גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות [10], דתנן [מדות פ"ב מ"ג]: כל הפתחים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות, חוץ משל אולם [11]' ותניא: '(ויקרא טו טז) [וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב]: וְרָחַץ בַּמַּיִם - במי מקוה; כָּל בְּשָׂרוֹ - מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? - אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה.

[12]

עמוד ב

והא איכא אמה [13] תקרה [14], ואמה מעזיבה [15]?

שערים דבית המקדש, כיון דשישא נינהו - [16] במשהו עבדי להו.

והא איכא האיך משהו?

כיון דלא הואי אמתא - לא חשיב לה.

פרסו סדין של בוץ וכו':

מאי שנא של בוץ?

כדאמר רב כהנא: כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ [17] - הכא נמי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.

משנה:

פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג [18];

הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו [19];

הביאו לו את התמיד - קרצו [20] - ומירק אחר שחיטה על ידו [21];

קבל את הדם, וזרקו;

נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב את הנרות, ולהקריב את הראש ואת האברים והחביתין ואת היין;

קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים [22]; של בין הערבים - בין איברים לנסכים;

אם היה כהן גדול זקן או איסטניס - מחמין לו חמין [23] ומטילין [24] לתוך הצונן [25] כדי שתפיג צינתן [26].

גמרא:

אמרוה רבנן קמיה דרב פפא [27]: הא [28] - דלא כרבי מאיר [29], דאי רבי מאיר - כיון דאמר תרי קידושי אלבישה עביד להו, הכא [30] נמי ליעביד תרי קידושי אלבישה [31]!

אמר להו רב פפא: בין לרבנן בין לרבי מאיר, חד אפשיטה דבגדי קודש, וחד אלבישה [32]; והכא בהא [33] קא מיפלגי: וּפָשַׁט וְרָחַץ וְרָחַץ וְלָבַשׁ [34]: רבי מאיר סבר: מקיש פשיטה ללבישה [35]: מה לבישה לובש ואחר כך מקדש [36] - אף [37] פשיטה פושט ואחר כך מקדש; ורבנן סברי: מקיש פשיטה ללבישה: מה לבישה כשהוא לבוש מקדש [38], אף פשיטה כשהוא לבוש [39] מקדש [40].

אמרו ליה רבנן לרב פפא: ומי מצית אמרת הכי [41]? והתניא: פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם, פשט וירד וטבל עלה ונסתפג; הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו; רבי מאיר אומר: פשט וקידש ידיו ורגליו וירד וטבל עלה ונסתפג; הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו [42]!?

אמר להו: אי תניא [43] - תניא [44].

בשלמא לרבי מאיר - היינו דמשכחת לה

הערותעריכה

  1. ^ פסלה בה חציצה כשאר טבילות
  2. ^ דילמא כיון דאינה באה אלא להזכירו על הטומאה ישנה ולא לטהר בה היא באה
  3. ^ לא פסלה בה חציצה
  4. ^ לפטור עצמו מן הטבילה ויעמוד חוץ לעזרה ויושיט ידו לפנים
  5. ^ מי מיפטר בהכי מן הטבילה? או דילמא בעי טבילה? |align = "right"|ולענין הכשירה דקרבן לא קא מיבעיא ליה: דאף על גב דעמד מבחוץ ושחט – כשירה, דתניא בזבחים (לב,ב) בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' (ויקרא א ה) - ולא שוחט לפני ה'?
  6. ^ דמחמיר בה
  7. ^ ואמרו: כל אדם לא בעו טבילה
  8. ^ הנכנס לה
  9. ^ ממנו באה אמת המים לבית טבילת שער המים שעל החומה*
  10. ^ כמדת גובה שער המים, ובנין כלי של שלש אמות מלמעלה להחזיק ארבעים סאה: שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעין שם
  11. ^ שגבהו ארבעים ורחבו עשרים
  12. ^ *ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע (טו,ט; יח,טו), שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב, והוא הגבול בכל ארץ ישראל; והך מילתא דאביי - משום דאמרינן בזבחים (נד,ב) סבור למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם, אמרי: ניחתי ביה פורתא, דכתיב (דברים לג יב) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן - דשמעינן מיניה שהוא גבוה מן הכל, ולא פריש מנא ליה, ופריש ליה אביי הכא.
  13. ^ עובי
  14. ^ על חלל השער
  15. ^ של טיט וחול מגובל יחד, להיות המים נוחין שם, לבד עומק החלל שלש אמות שחשבת
  16. ^ תקרה שלהן
  17. ^ שיש היום עליו עבודה שהיא בבגדי בוץ, לפי שאינו רגיל לשרת בלא שמנה בגדים, ויש מהן של זהב כגון ציץ וחשן ואפוד ופעמוני המעיל
  18. ^ מתעטף באלונטית של בגד לספוג מים שעל בשרו; 'ונסתפג' = ונתקנח
  19. ^ מן הכיור, כדיליף לקמן (יומא לב א) שצריך לכל חליפות בגדי היום קידוש לפשיטה קידוש ללבישה; וטבילה ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול היא - לא הוצרך לקדש על הפשיטה
  20. ^ מפרש בגמרא
  21. ^ וגמר כהן אחר שחיטה; לפי שאין קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול, וצריך למהר ולקבל; 'על ידו' = בשבילו, כמו: 'קוצץ אדם על ידי עצמו' (בבא מציעא צג א), אי נמי: 'על ידו' = לשון אחריו, וסמוך לו, והרבה יש בספר עזרא: על ידו החזיק פלוני את החומה (נחמיה ג ח ועוד פסוקים)
  22. ^ בגמרא מפרש
  23. ^ מבערב יום הכפורים
  24. ^ ביום הכפורים
  25. ^ לתוך חקק בנין בית טבילתו
  26. ^ להמיר מיד צינתו במקצת, כמו וַיָּפָג לִבּוֹ (בראשית מה,כוט) מפיגין טעמן (ביצה יד א); וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר (ירמיהו מח יא) מתרגמינן: וריחו לא פג
  27. ^ תלמידי דרב פפא אמרו כך לפניו
  28. ^ מתניתין, דלא תנן בה שני קידושים בטבילה ראשונה
  29. ^ דפליג במתניתין בטבילה שניה אדרבנן שהיו מקדימין קידוש לפשיטה, והוא הקדים פשיטה לקידוש, דתנן, רבי מאיר אומר: פשט וקידש, ושמעינן מיניה דסבירא ליה דשני קידושין שהוצרך הכתוב בין בגד לבגד כדיליף לקמן - תרוייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונים הוא, וקאמרי: מתניתין לאו דכוותיה תנן
  30. ^ בטבילה ראשונה
  31. ^ דהא בגדי קדש הוא בא ללבוש
  32. ^ והלכך, הכא דפשיטה דבגדי חול היא - לא בעיא קידוש, והכא גבי טבילה שניה, שנחלק רבי מאיר להקדים פשיטה לקידוש - לאו משום דסבירא ליה קידוש ראשון שכל טבילה מחמת לבישה בא
  33. ^ בגזירת הכתוב
  34. ^ (ויקרא טז כג) וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם וסמיך ליה (ויקרא טז כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה, והאי וְרָחַץ - דרשינן ליה לקמן לענין קידוש, וילפינן מיניה תרי קידושי: דשדינן וְרָחַץ אוּפָשַׁט ואוְלָבַשׁ, כאילו כתיב ורחץ תרי זימני
  35. ^ מקיש קידוש פשיטה לקידוש של לבישה
  36. ^ קידוש השני, כדאמרינן לקמן: הכל מודים בקידוש שני כשהוא לבוש מקדש, ויליף לה מקראי
  37. ^ קידוש של
  38. ^ ולדברי הכל קידוש בתרא אחר לבישה
  39. ^ בגדים שהוא בא לפשוט
  40. ^ ואחר כך פושט
  41. ^ דלא מצריך רבי מאיר אטבילה ראשונה תרי קידושי
  42. ^ וגם טבילה ראשונה תניא, מדלא מצרכו ליה רבנן אלא חד קידוש! אלא טעמא דרבי מאיר משום דקסבר תרוייהו משום בגדים שהוא לובש הוה
  43. ^ בהדיא, דמצריך ליה תרי קידושי
  44. ^ ומההיא איכא למשמע דטעמא דרבי מאיר משום תרוייהו אלבישה, אבל אי לא אשכחייתו מתניתין בהדיא - לא הוה שמעינן ליה מפלוגתא דטבילה שניה, דמתניתין איכא לפרושי כדאמרינן להו