ביאור:בבלי יומא דף סב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מי דמי?: התם [בשעיר לה’] לא כתיב אֹתוֹ, הכא כתיב אֹתוֹ (ויקרא טז י: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה).
איתמר: רב פפי משמיה דרבא אמר: ראשון משלח, ורב שימי משמיה דרבא אמר: אחרון משלח.
בשלמא רב שימי משמיה דרבא דאמר אחרון משלח – קסבר: הואיל וגמר בו כפרה; אלא רב פפי משמיה דרבא מאי קסבר?
סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון.
הי רבי יוסי?: אילימא רבי יוסי דקופות, דתנן [שקלים פ"ג מ"ב]: ’<רבי יוסי אומר:> [ב]שלש קופות של שלש שלש סאין שבהם תורמין את הלשכה [4], והיה כתוב עליהם א-ב-ג', ותניא: 'אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן א-ב-ג? לידע איזה מהן נתרמה ראשון להביא הימנה ראשון, שמצוה בראשון', דילמא בעידנא דאיתחזאי קמייתא [5] לא איתחזאי בתרייתא [6]?
אלא רבי יוסי דפסח, דתניא [תוספתא פסחים פ"ט ה"יב]: 'המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון [7] והרי שניהן עומדין, אי זה מהן שירצה יקריב - דברי חכמים; רבי יוסי אומר: מצוה בראשון [8], ואם היה שני מובחר ממנו – יביאנו.'
הדרן עלך הוציאו לו
יומא פרק ששי שני שעירי
משנה:
שני שעירי יום הכפורים, מצותן שיהיו שניהן שוין במראה [9], ובקומה, ובדמים, ובלקיחתן כאחד;
ואף על פי שאין שוין – כשרין;
לקח אחד היום ואחד למחר – כשרין;
מת אחד מהם:
אם עד שלא הגריל מת - יקח זוג לשני;
ואם משהגריל מת - יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה, ויאמר - אם של שם מת: "זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו" [10], ואם של עזאזל מת [11] "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו", והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה [12], שאין חטאת צבור מתה [13];
רבי יהודה אומר: תמות!
ועוד אמר רבי יהודה [14]: נשפך הדם - ימות המשתלח [15]; מת המשתלח - ישפך הדם.
גמרא:
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשתא ב הלכה א]: '(ויקרא טז ה) [וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים [לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה]; מיעוט שְׂעִירֵי – שנים, מה תלמוד לומר שְׁנֵי? שיהיו שניהן שוים.
מניין אף על פי שאין שניהן שוין כשירין?
תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה (ויקרא טז ט: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת [פסוק י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה [הר"ש משאנץ]]’
טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין? עיכובא מנא לן [16]?
סלקא דעתך אמינא שְׁנֵי שְׁנֵי שְׁנֵי כתיב [17] (ויקרא טז ה שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת פסוק ז וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם פסוק ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת), והשתא דרבי רחמנא שעיר שעיר - שְׁנֵי שְׁנֵי שְׁנֵי למה לי? - חד למראה, וחד לקומה, וחד לדמים [18].
תניא נמי הכי גבי כבשי מצורע [ספרא מצורע פרשתא ב פרק ב הלכה ח]: ’[ויקרא יד,י: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי] יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים [תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן] - מיעוט כבשים שנים, מה תלמוד לומר שְׁנֵי? שיהיו שניהן שוין;
ומנין שאף על פי שאין שניהן שוין – כשירין?
תלמוד לומר: הַכֶּבֶשׂ הַכֶּבֶשׂ - ריבה (ויקרא יד יב: וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' [פסוק יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא]’; טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי רחמנא הוה אמינא פסולין, עיכובא מנא לן?
סלקא דעתך אמינא תִּהְיֶה כתיב (ויקרא יד ב: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן) [19];
והשתא דרבי רחמנא כבש כבש - תִּהְיֶה למה לי?
לשאר הויתו של מצורע.
ותניא נמי גבי מצורע כי האי גוונא: ’[ויקרא יד,ד: וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי] צִפֳּרִים [חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב]; מיעוט צפרים שתים, מה תלמוד לומר שְׁתֵּי? - שיהיו שתיהן שוות;
ומנין שאף על פי שאינן שוות – כשרות?
תלמוד לומר הַצִּפֹּר הַצִּפֹּר – ריבה'; (ויקרא יד ו-ז: אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים: פסוק ז: וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה)
טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי רחמנא פסולות, עכובא מנא לן?
סלקא דעתך אמינא תִּהְיֶה כתיב;
והשתא דרבי רחמנא צפור, תִּהְיֶה למה לי?
לשאר הויתו של מצורע;
אי הכי, גבי תמידין נמי נימא ’[במדבר כח,ג: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה’] כְּבָשִׂים [בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד], מיעוט כבשים שנים, מה תלמוד לומר שְׁנַיִם? - שיהיו שניהן שוין; ומנין שאף על פי שאין שניהן שוין - כשירין? תלמוד לומר: כבש כבש ריבה, (במדבר כח ד: אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם), ולמצוה הכי נמי דבעינן [20]?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא: 'שְׁנַיִם לַיּוֹם - כנגד היום [21]; אתה אומר כנגד היום - או אינו אלא חובת היום [22]? כשהוא אומר (במדבר כח ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם] - הרי חובת היום אמור, ומה אני מקיים שְׁנַיִם לַיּוֹם - כנגד היום, כיצד: תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית [23], על טבעת שניה [24], ושל בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה; מוספין של שבת [25] ודאי צריכין שיהיו שניהן שוין [26].
תנו רבנן: 'שני שעירי יום הכיפורים [27] ששחטן בחוץ, עד שלא הגריל עליהן - חייב על שניהם [28]; משהגריל עליהן - חייב על של שם ופטור על של עזאזל [29]';
עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם? למאי חזו?
אמר רב חסדא: הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ [30].
ומאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא [31] דמחוסר הגרלה, לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי, דמחסרי עבודת היום [32]!?
קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום [33];
אמר רבינא: השתא דאמר רב חסדא: מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי [34], הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל – פסולין, שנאמר (ויקרא ג ב) [וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ] וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד [וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב] - בזמן שהוא פתוח, ולא בזמן שהוא נעול;
הערות
עריכה- ^ רבא קא מהדר ליה לרב נחמן:
- ^ ולטעמיך,
- ^ וכי עדרו הזקיקו הכתוב לשרוף? ותנן: וכולן נשרפין אבית הדשן
- ^ שהשליכו לתוכה שקלים שהביאו באדר, וממלאין הגזברין מהן שלש קופות לתרומה, לקנות מהן קרבנות צבור תמידין ומוספין
- ^ להקריב ממנה
- ^ שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה, אבל שעיר של זוג ראשון - לא נראה לשלוח עד שגמרו כל מתנות הדמים, וכשגמרו - נראה אחרון כראשון
- ^ או קודם חצות דארבעה עשר או אחר חצות
- ^ ואף על פי שהופרש השני קודם חצות וכי מטא חצות - תרוייהו איחזו כי הדדי, דהא כל כמה דלא מטא זמן שחיטת הפסח - לא איחזי קמא!
- ^ שניהן לבנים או שחורים או שחומים [כי חייבים להיות בצבע אחיד, אחרת ניתן להבדיל ביניהם]
- ^ הכי מיפרשנן: אם של שם מת - יאמר "זה שעלה וכו'
- ^ יאמר:
- ^ אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשֵם, אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני - באחד יתכפר והשני ירעה; וכן אם של שם מת - והרי יש כאן שנים לעזאזל, האחד ישתלח והשני ירעה; ובגמרא מפרש איזהו שני: אם שני שבזוג שני אם שני שבזוג ראשון
- ^ דכי גמירי 'חמש חטאות [מתות]’ - ביחיד גמירי; וטעמא מפורש בהוריות (דף ו,א) ובתמורה (דף טו,א): מה מצינו ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה שלא תמצאם בצבור - אף שכפרו בעליה, ואף על פי שאפשר להיות בצבור - לא נאמרה אלא ביחיד
- ^ בגמרא מפרש מאי אתא לאוסופי
- ^ ויביא שנים, ויגריל עליהן בתחילה
- ^ אי משום דכתיבא חוקה, הא בין לרבי יהודה בין לרבי נחמיה לא כתיבה חוקה אלא על דברים שהן מן העבודה, אבל לא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום!
- ^ תלתא כתיבי, ושנה עליהן הכתוב לעכב
- ^ ולמצוה, ולא לעכב
- ^ תִּהְיֶה דמשמע בהוייתו תהא פרשה זו ככל הכתוב בה
- ^ שיהו שניהן שוין והלא לא שנינו זאת אצל תמידין
- ^ כנגד זריחת השמש
- ^ ובא ללמד שיהו שנים לכל יום
- ^ של מזבח; שהשמש באה מן המזרח, לפיכך מושכו השוחט לצד מערב להרחיקו מן כותל המזרח בכל יכולת, מפני שהכתלים גבוהים והחמה שחרית בשיפולו של רקיע, וצל הכותל עומד כנגדה, וצפונית - משום דקדשי קדשים שחיטתן עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה (ויקרא א יא), ושם היה בית המטבחיים והטבעות קבועות ברצפה לתת ראש הבהמה לתוכן, והן עשרים וארבעה כמנין המשמרות, ומקומן עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע, קבועות בששה סדרים
- ^ לא בטבעת שאצל המזבח אלא בשניה לה, המשוכה לצד צפון; ופני השוחט וצואר הבהמה באלכסון לצד מזרחית צפונית שמשם השמש באה שחרית; וטעמא דטבעת שניה לא ידענא, ואני שמעתי: כדי שתהא הראשונה מסייעתו להאחז בה רגלי הבהמה שלא תהפך; ושל בין הערבים שהחמה באה מן המערב - מושך עצמו לצד מזרח בכל יכולת, ופניו למערב דרום באלכסון, שזריחת החמה באה משם
- ^ שנאמר בהם שְׁנֵי כְבָשִׂים (במדבר כח ח)
- ^ לעיכובא - מדלא הדר כתב בהו אחד - לרבות אף על פי שאינן שוין להכשיר; כך שמעתי, וקשיא לי: עיכובא מנלן? ונראה בעיני דהכי גרס: מוספין ודאי שנים למצוה: מצותן להיות שוין, ולא גרסינן מדלא כתיב 'אחד אחד', ושיטתא דתלמידי תרביצאי היא
- ^ שמשלקחן הם קדושים שהרי מתרומת הלשכה באו
- ^ משום שחוטי חוץ; ולקמן פריך: קודם הגרלה למאי חזו בפנים? וכיון דלא חזו - אמאי חייב, הא ראוי לפתח אהל מועד בעינן, דכתיב בשחוטי חוץ וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ (ויקרא יז ד)
- ^ דלא חזי להקריב בפנים
- ^ כל אחד היה ראוי להקריבו לחטאת המוסף של יום הכפורים האמורה בפרשת פנחס
- ^ דלא חזי, משום
- ^ דמחסרי כל מעשה עבודת היום: של מתן דמי פר ושעיר, וחפינת הקטרת והקטרתה, הראוין ליקדם למוספין
- ^ לענין שעיר החיצון - אין כאן חסרון מעשה בגופו, אלא חסרון זמן: שעדיין לא הגיע זמן המוספין, וזמן הראוי לבו ביום - אין זה חסרון זמן; אבל הגרלה - אף על גב דלאו מעשה בגופן היא, דהא אמרן 'עליית גורל מתוך קלפי היא מעכבת אבל הנחה אינה מעכבת' - אפילו הכי, הואיל ומצוה האמורה בהן היא - כמחוסר מעשה דמי
- ^ ואף על גב דלאו מעשה בגופן הוא - דאי לאו דחזו לשעיר המוסף לא היה מתחייב על שחיטתן בחוץ