ביאור:בבלי יומא דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כָּל הֲדָרָהּ [הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף]; מאי כָּל הֲדָרָהּ? – חדרה [1].

אתה, מאי אתה אומר?

אמר לו: שאני אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר (מלכים א ח ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים [וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה].

אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע, דכתיב וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה? וכל היכא דכתיב 'עד היום הזה' - לעולם הוא? והכתיב (שופטים א כא) וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה - הכי נמי דלא גלו? והתניא: רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה [2], שנאמר (ירמיהו ט ט) עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ; ב-ה-מ-ה בגימטריא חמשין ושתים הוו! ותניא: רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל;

ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יוסי? - אתיא ברית ברית: כתיב הכא [3] וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים [4] שָׁבוּעַ אֶחָד [וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם], וכתיב התם (דברים כט כד) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם] [5]!

אמר ליה: הכא (מלכים א ח ח) כתיב 'שם' [וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה], התם לא כתיב 'שם'.

וכל היכא דכתיב 'שם' - לעולם הוא?

מיתיבי: (דברי הימים א ד מב) וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם פסוק מג וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה - וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל הארצות, שנאמר (ישעיהו י יג) [כִּי אָמַר בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי] וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים ועתידתיהם וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי [וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים]!?

תיובתא.

אמר רב נחמן: תנא: וחכמים אומרים: ארון - בלשכת דיר העצים היה גנוז.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק [6] וראה רצפה משונה מחברותיה [7], ובא והודיע את חבירו - ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו ביחוד [8] ששם ארון גנוז.'

מאי הוה עביד?

אמר רבי חלבו: מתעסק בקרדומו היה.

תנא דבי רבי ישמעאל: 'שני כהנים בעלי מומין [9] היו מתליעין בעצים [10], ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם ויצתה אש ואכלתו'.

רב יהודה רמי: כתיב: (מלכים א ח ח) [וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים] וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים [מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר], וכתיב [סוף הפסוק] וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה [וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה], הא כיצד?

נראין ואין נראין [11].

תניא נמי הכי: 'וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים; יכול לא יהו זזין ממקומן?

תלמוד לומר: וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים; יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין?

תלמוד לומר: וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה!

הא כיצד?

דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת [12] ונראין כשני דדי אשה, שנאמר: (שיר השירים א יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין.'

אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל - מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים [13] זה בזה [14], ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה.

מתיב רב חסדא: (במדבר ד כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת [15] כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ [וָמֵתוּ], ואמר רב יהודה אמר רב: בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם [16]?

אמר רב נחמן: מָשָל לכלה: כל זמן שהיא בבית אביה [17] - צנועה מבעלה [18]; כיון שבאתה לבית חמיה - אינה צנועה מבעלה.

מתיב רב חנא בר רב קטינא: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וכו' [ומדוע נשרף הכהן שגילה את מקום גניזת הארון]?

אמר ליה: נתגרשה קא אמרת [19]? נתגרשה חזרו לחיבתה הראשונה [20]!

במאי עסקינן [21]?: אי נימא במקדש ראשון - מי הואי פרוכת? אלא במקדש שני? מי הוו כרובים [22]?

לעולם במקדש ראשון, ומאי פרוכת? - פרוכת דבבי [23], דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרוכות היו במקדש [24]: שבעה כנגד שבעה שערים [25], שתים: אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם; שתים בדביר [26], ושתים כנגדן בעליה [27].

רב אחא בר יעקב אמר: לעולם במקדש שני, וכרובים דצורתא [28] הוו קיימי, דכתיב (מלכים א ו כט) וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע [29] [פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן] (מלכים א ו לה) וְקָלַע כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטֻרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל הַמְּחֻקֶּה, וכתיב (מלכים א ז לו) [וַיְפַתַּח עַל הַלֻּחֹת יְדֹתֶיהָ וְעַל ומסגרתיה מִסְגְּרֹתֶיהָ כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת] כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת [סָבִיב]; מאי כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת?

אמר רבה בר רב שילא:

עמוד ב

כאיש המעורה בלוייה שלו [30].

אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל, ראו כרובים המעורין זה בזה; הוציאון לשוק [31] ואמרו "ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו"!

מיד הזילום, שנאמר (איכה א ח) [חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה] כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ [גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר].

ושתיה היתה נקראת:

תנא: 'שממנה הושתת העולם.'

תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם [32], דתניא: 'רבי אליעזר אומר: עולם - מאמצעיתו נברא, שנאמר (איוב לח לח) בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ [33]; רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא [34], שנאמר (איוב לז ו) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ [35] וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ [36]; רבי יצחק אמר: אבן ירה הקב"ה בים, ממנו נשתת העולם, שנאמר (איוב לח ו) עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ; וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר (תהלים נ א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' [דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ], ואומר: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי [אֱלֹהִים הוֹפִיעַ] [37] - ממנו מוכלל יפיו של עולם.'

תניא: 'רבי אליעזר הגדול אומר: (בראשית ב ד) אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם; תולדות שמים [38] - משמים נבראו; תולדות הארץ - מארץ נבראו;

וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר (תהלים נ א) מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ, ואומר: מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ - ממנו מוכלל יופיו של עולם.'

נטל את הדם ממי שממרס בו [נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה, אלא כמצליף]:

מאי כמצליף?

מחוי רב יהודה

הערות עריכה

  1. ^ הגנוז בחדרי חדרים
  2. ^ העשר מחרבות ירושלים בגלות צדקיהו עד פקידת כורש שעלו לבנות הבית, שהרי לסוף שבעים לגלות יהויקים היתה הפקידה, כמו ששנינו במגילה (דף יא,ב): וי"ח שנה היה מכיבוש יהויקים עד חרבות ירושלים, דאמר מר: גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה ופירושו: גלה יכניה בשבע לכיבוש יהויקים, שהוא שמונה לנבוכדנצר; גלו צדקיהו וגלותו בחרבות ירושלים בשמונה עשר לכיבוש יהויקים, שהוא תשע עשרה לנבוכדנצר, דאמר מר: שנה ראשונה כיבש נינוה שניה עלה וכיבש יהויקים
  3. ^ בספר דניאל (דניאל ט כז)
  4. ^ לשרים, כמו וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל (ירמיהו לט יג)
  5. ^ והכי מפרש ליה רבי יוחנן: אותו ברית האמור בגפרית ומלח, שנאמר בו עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית - הגבירו האויב על ישראל שבוע אחד
  6. ^ בטיול ושחוק
  7. ^ אחת מן הטבלאות של שיש שברצפה ראה גבוהה מחברותיה, והבין שסילקוה מאחר שנסדרה שם
  8. ^ בברור
  9. ^ שאין ראויין לעבודה אחרת
  10. ^ דתנן (מדות פ"ב משנה ה) כל עץ שיש בו תולעת פסול למזבח
  11. ^ כדמפרש ואזיל בברייתא: שהיו דוחקין ובולטין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה שבולטין מתחת חלוקה
  12. ^ הפרוסה כנגד פתח שבמחיצת אמה טרקסין, והפתח באמצע אמה טרקסין היה במקדש ראשון
  13. ^ 'מעורים' - לשון דיבוק, כמו (עוקצין פ"ג מ"ח) אילן שנפשח ומעורה בקליפה; ובמסכת ביצה (דף ז,א): אם היו מעורות בגידין - אסורות
  14. ^ הכרובים מדובקין זה בזה וַאֲחוּזִין ומחבקין זה את זה כזכר החובק את הנקבה
  15. ^ הלוים שבמדבר
  16. ^ אף על פי שהיו נושאין כלי הקודש בכתף - לא היו רשאין ליכנס בשעת סילוק מסעות שהיו מפרקין את הארון והמזבח להסיעו ממקומו, עד שהיו אהרן ובניו מכסין אותו בנרתיקיהן, כמו שכתוב בפרשה: וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ... (במדבר ד ח) וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ (במדבר ד ט); כְּבַלַּע לשון כיסוי
  17. ^ באירוסיה
  18. ^ אף ישראל במדבר עדיין לא היו גסין בשכינה
  19. ^ האי מעשה בבית שני הוה, לאחר שנתגרשו וחזרו
  20. ^ לתחילת חיבתן, שאין גסין זה בזה
  21. ^ האי מגללין להן הפרוכת ומראין להן הכרובים
  22. ^ דקא סלקא דעתא בכרובים שעשה שלמה אצל הארון מזה ומזה קאמר
  23. ^ שכנגד הפתחים פתח אולם והיכל ובית קדשי הקדשים
  24. ^ שני
  25. ^ שערי העזרה
  26. ^ בדביר במקום אמה טרקסין
  27. ^ לחוץ בין עליית ההיכל לעליית בית קדשי הקדשים; וכי היכי דבמקדש שני היו פרוכות כנגד הפתחים - הכי נמי במקדש ראשון
  28. ^ מצויירין בכותל במיני סממנים או חקוקין בקירות העץ מלפנים מכותלי האבנים
  29. ^ צורות רשתות וקליעות
  30. ^ הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו
  31. ^ קיפלום מן הכותל
  32. ^ ציון נבראת תחילה וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד
  33. ^ מוצק אחד היה לו, ומשם נדבקו רגבים סביביו
  34. ^ ארבע מוצקות היו לו, ונמתח והלך מכל צד עד שנדבק באמצעיתו
  35. ^ תעשה ארץ, ומהיכן? -
  36. ^ מארבע צדדין הורידו והגשימו להעשות ארץ
  37. ^ בתריה כתיב (פסוק ב)
  38. ^ מאורות וכוכבים