ביאור:בבלי יומא דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הלכה כרבי יוסי, ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד ^[1] - עבודתו כשרה ^[2].

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי יוסי, ומודה רבי יוסי שאם מת ראשון - שחוזר לעבודתו ^[3].

פשיטא ^[4]!?

מהו דתימא '^[5] הויא ליה 'צרה מחיים' ^[6] - קא משמע לן ^[7].

רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו:

ורבנן נמי הא חיישי לשמא ^[8]?

אמרי לך רבנן: טומאה שכיחא ^[9], מיתה לא שכיחא.

אמרו לו: אם כן אין לדבר סוף:

שפיר קא אמרי ליה לרבי יהודה!?

ורבי יהודה אמר לך: למיתה דחדא חיישינן, למיתה דתרתי לא חיישינן.

ורבנן?

אי איכא למיחש - אפילו למיתה דתרין חיישינן.

ורבנן, נימרו אינהו לנפשייהו ^[10]?

אמרי לך רבנן: כהן גדול - זריז הוא ^[11].

אי זריז הוא, למה מתקינין כהן אחר?

כיון דעבדינן ליה צרה - כל שכן דמזדרז טפי.

ומי סגי ליה בתקנתא ^[12]?: (ויקרא טז ו) [וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד] בֵּיתוֹ אמר רחמנא, והך לאו 'ביתו' היא!?

דמקדש לה.

והא כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא?

דכניס לה.

אם כן הוה ליה שני בתים, ורחמנא אמר וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ - ולא בעד שני בתים!

דהדר מגרש לה.

אי מגרש לה - הדרא קושיין ^[13] לדוכתא!?

לא, צריכא דמגרש לה על תנאי: דאמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שתמותי ^[14]" ^[15];

^[16]

ודילמא לא מייתא ^[17] והוה ליה שני בתים!?

אלא דאמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמותי; אי לא מיתה - מיגרשא לה ^[18], ואי מיתה - הא קיימא הך!

ודילמא היא לא מיתה, והוה ליה גיטא דהאי גיטא, ומייתא חברתה, וקם ליה בלא בית!?

אלא דאמר לה: "על מנת שתמות [אחת מכם]": מיתה הא - קיימא הך, מיתה הך - הא קיימא הא!

ודילמא לא מייתא ולא חדא מינייהו, והוה ליה שני בתים? ועוד: כי האי גוונא ^[19] מי הוי גיטא? והאמר רבא: "הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי וחייכי" - אין זה כריתות ^[20]; "כל ימי חיי פלוני" - הרי זה כריתות ^[21]!

אלא דאמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך": אי לא מיתה חברתה – מיגרשא ^[22], ואי מיתה הא - הא קיימא הא ^[23]!

ודילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ואיגלי מלתא

עמוד ב

למפרע דגיטא דהא לאו גיטא הוא, ועביד ליה עבודה בשני בתים!?

אלא דאמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שתמות חברתיך".

ודילמא מייתא חברתה, והוה ליה גיטא דהא גיטא, וקם ליה בלא בית!?

אלא דמגרש להו לתרוייהו; לחדא אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך", ולחדא אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שלא תכנסי לבית הכנסת ^[24]".

ודילמא לא מייתא חברתה ולא עיילא היא לבית הכנסת, והוה ליה גיטא דתרוייהו גיטא, וקם ליה בלא בית!?

אלא לחדא אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שלא תמות חברתיך" ולחדא אמר לה "הרי זה גיטיך על מנת שאכנס אני לבית הכנסת": דאי מייתא הא - קיימא הא, ואי מייתא הא -קיימא הא; מאי איכא למימר?: דילמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד ליה עבודה למפרע בשני בתים? אי חזי לה דקא בעיא למימת - קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע!

מתקיף לה רב אסי, ואיתימא רב עוירא: אלא מעתה ^[25] - שתי יבמות הבאות מבית אחד ^[26] לא יתייבמו ^[27]?

(דברים כה ז) [וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת] יְבִמְתּוֹ [וְעָלְתָה] יְבִמְתּוֹ [הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי] - ריבה.

מתקיף לה רבינא, ואיתימא רב שרביה: אלא מעתה ארוסה לא תתייבם ^[28]?

הַחוּצָה (דברים כה ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ) - לרבות את הארוסה.

תנו רבנן [תוספתא זבחים פ"יא ה"ג [צוקרמנדל]]: כהן גדול מקריב אונן ^[29] ואינו אוכל ^[30] [דברי רבי מאיר], רבי יהודה אומר: כל היום;

מאי כל היום?

אמר רבא: לא נצרכה אלא להביאו מתוך ביתו ^[31].

אמר ליה אביי: השתא לרבי יהודה אפוקי מפקינן ליה ^[32], דתניא [דומה לתוספתא זבחים פי"א ה"ג [צוקרמנדל]]: '^[33] היה עומד ומקריב על גבי המזבח ושמע שמת לו מת ^[34] - מניח עבודתו ויוצא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: יגמור' ^[35] ואת אמרת מייתינן ליה מתוך ביתו ^[36]!?

תוספות ד"ה היה עומד ומקריב ושמע שמת לו מת וכו' - רש"י פירש בכהן הדיוט איירי ודחק עצמו לפרש לפי זה;

ול"נ דבכהן גדול איירי אף על גב דכ"ג מקריב אונן הני מילי מדאורייתא, אבל מדרבנן סבירא ליה לרבי יהודה מניח עבודה ויוצא;

ואל תתמה, דהא מסקינן גזירה שמא יאכל, אלמא אף על גב דכהן גדול מקריב מדאורייתא כל היום - ^[37] ביה רבנן; אם כן, ברייתא נמי איכא למימר מעיקרא דבכהן גדול איירי, ומדרבנן;

ועוד: לכאורה משמע היה עומד ומקריב אף על גב דאכתי לא התחיל בעבודה אלא עבודה בידו, והיכי קאמר רבי יוסי יגמור? והלא כהן הדיוט אונן מחלל עבודה! וכן משמע בתוספתא דזבחים ^[38] דתנא אבל כהן הדיוט שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא וליכא מאן דפליג - והא דפליגי בשמעתא רבי יהודה ורבי יוסי! איכא למימר בכהן גדול פליגי.

אלא אמר רבא: מאי כל היום?

הערות

^ בשמונה בגדים ככהן גדול
^ דהא כהן גדול הוא, אלא דאמרו רבנן לא לישתמש משום איבה, אבל בארבעה ודאי פסולה, דהוה ליה חסר בגדים
^ לכהונה גדולה
^ דהא משום איבה הוא דאיפסיל
^ משום איבה נפסיל אף לאחר מיתת ראשון, דאי אמרת ישמש אחריו -
^ כאשה שהיא צרה לחבירתה, דאמר: זה מצפה מתי ימות וישמש הוא
^ דלא חיישינן
^ לשמא יארע בו פסול
^ על ידי קרי, או על ידי התזת צנורא מפי עם הארץ
^ כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי - נימרו נמי בטומאה 'אי איכא למיחש - חיישינן נמי לטומאה דתרי, ואין לדבר סוף'
^ ונשמר מן הטומאה, אבל מיתה אין מסורה בידינו
^ בהזמנה
^ דשמא תמות
^ ביום הכפורים
^ ואם מתה בו ביום - נמצא גט למפרע, ואין כאן אלא בית אחד, ואם לא מתה היא ומתה חבירתה - נשארה לו זאת, שאין הגט גט
^ וכל סוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד, כי יש להן תשובות רבות, ואינו אלא כי מלמדין אותנו: ואם תאמר כן יש להשיב כן, ואינו משיב כל תשובות שיש להשיב, כי באחת הוא מסלקו לתרץ בענין אחר, עד שהעמידה על מכונה.
^ ואין הגט גט
^ הוה ליה גיטא למיפרע
^ שהתנאי תלוי בחייה
^ שהרי כל ימי חייה קשורה בו, ואנן - [וְכָתַב לָהּ סֵפֶר] כְּרִיתֻת (דברים כד א) בעינן
^ ותינשא לאחר מיתת פלוני; וגם מהיום הוא גט: שאם קלקלה - אין כאן חיוב אשת איש, שאינו אלא כחשש שמא תשתה יין בחיי פלוני
^ ואי לא מתה חבירתה הוה לה גט למפרע, ואין כאן אלא בית אחד
^ דאין גיטה גט
^ ביום הכפורים
^ כיון דאמרן לעיל בֵּיתוֹ - אין כאן שתים במשמע
^ [מאח אחד] שהיה לו שתי נשים
^ לא תתייבם אפילו אחת מהן, דהא בית אחד כתיב (דברים כה ט: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו)
^ דהא בית כתיב, ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה - לאו ביתו היא
^ דרחמנא שרייה, דכתיב (ויקרא כא יא-יב) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא [פסוק יב] וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו וגו', ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז א) במת אביו ואמו, ואינו צריך לצאת מקדושתו כלל, להיות עומד ומקריב - כי לא חילל עבודתו בכך; ומינה ילפינן: הא כהן הדיוט שלא יצא - חילל
^ שלא הותרה כאן אלא עבודה, וקדשים אסורין לאונן קל וחומר ממעשר הקל, שאמרה תורה (דברים כו יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ
^ מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום, כדי לפכח צערו, והכי קאמר רבי יהודה: כל היום יהא עסוק בהקרבה
^ להדיוט אונן - אפילו התחיל בעבודה
^ בכהן הדיוט קאי:
^ בכהן הדיוט קאי
^ אלמא רבי יהודה בהקרבת אנינות – לחומרא, ורבנן לקולא
^ וגבי כהן גדול החליפו שיטתן?
^ מודו
^ פי"א ה"ג [צוקרמנדל]

[1] בשמונה בגדים ככהן גדול

[2] דהא כהן גדול הוא, אלא דאמרו רבנן לא לישתמש משום איבה, אבל בארבעה ודאי פסולה, דהוה ליה חסר בגדים

[3] לכהונה גדולה

[4] דהא משום איבה הוא דאיפסיל

[5] משום איבה נפסיל אף לאחר מיתת ראשון, דאי אמרת ישמש אחריו -

[6] כאשה שהיא צרה לחבירתה, דאמר: זה מצפה מתי ימות וישמש הוא

[7] דלא חיישינן

[8] לשמא יארע בו פסול

[9] על ידי קרי, או על ידי התזת צנורא מפי עם הארץ

[10] כיון דאמרי אי איכא למיחש חיישינן נמי למיתה דתרתי - נימרו נמי בטומאה 'אי איכא למיחש - חיישינן נמי לטומאה דתרי, ואין לדבר סוף'

[11] ונשמר מן הטומאה, אבל מיתה אין מסורה בידינו

[12] בהזמנה

[13] דשמא תמות

[14] ביום הכפורים

[15] ואם מתה בו ביום - נמצא גט למפרע, ואין כאן אלא בית אחד, ואם לא מתה היא ומתה חבירתה - נשארה לו זאת, שאין הגט גט

[16] וכל סוגיא זאת אין תירוצין שבה יכולין לעמוד, כי יש להן תשובות רבות, ואינו אלא כי מלמדין אותנו: ואם תאמר כן יש להשיב כן, ואינו משיב כל תשובות שיש להשיב, כי באחת הוא מסלקו לתרץ בענין אחר, עד שהעמידה על מכונה.

[17] ואין הגט גט

[18] הוה ליה גיטא למיפרע

[19] שהתנאי תלוי בחייה

[20] שהרי כל ימי חייה קשורה בו, ואנן - [וְכָתַב לָהּ סֵפֶר] כְּרִיתֻת (דברים כד א) בעינן

[21] ותינשא לאחר מיתת פלוני; וגם מהיום הוא גט: שאם קלקלה - אין כאן חיוב אשת איש, שאינו אלא כחשש שמא תשתה יין בחיי פלוני

[22] ואי לא מתה חבירתה הוה לה גט למפרע, ואין כאן אלא בית אחד

[23] דאין גיטה גט

[24] ביום הכפורים

[25] כיון דאמרן לעיל בֵּיתוֹ - אין כאן שתים במשמע

[26] [מאח אחד] שהיה לו שתי נשים

[27] לא תתייבם אפילו אחת מהן, דהא בית אחד כתיב (דברים כה ט: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו)

[28] דהא בית כתיב, ואת אמרת לעיל כל כמה דלא כניס לה - לאו ביתו היא

[29] דרחמנא שרייה, דכתיב (ויקרא כא יא-יב) לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא [פסוק יב] וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו וגו', ודרשינן לה בשחיטת קדשים (זבחים טז א) במת אביו ואמו, ואינו צריך לצאת מקדושתו כלל, להיות עומד ומקריב - כי לא חילל עבודתו בכך; ומינה ילפינן: הא כהן הדיוט שלא יצא - חילל

[30] שלא הותרה כאן אלא עבודה, וקדשים אסורין לאונן קל וחומר ממעשר הקל, שאמרה תורה (דברים כו יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ

[31] מצוה הוא שיביאוהו למקדש לעבוד כל היום, כדי לפכח צערו, והכי קאמר רבי יהודה: כל היום יהא עסוק בהקרבה

[32] להדיוט אונן - אפילו התחיל בעבודה

[33] בכהן הדיוט קאי:

[34] בכהן הדיוט קאי

[35] אלמא רבי יהודה בהקרבת אנינות – לחומרא, ורבנן לקולא

[36] וגבי כהן גדול החליפו שיטתן?

[37] מודו

[38] פי"א ה"ג [צוקרמנדל]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]