ביאור:בבלי יומא דף לד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תלמוד לומר: (ויקרא ו ה) [וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר] וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה [וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים], ואמר רבא: הָעֹלָה - היא עולה ראשונה. [1]
ומנחה לחביתין - [ויקרא כג,לז: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה’] עֹלָה וּמִנְחָה [זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ] [2];
וחביתין לנסכים - שום מנחה [3];
ונסכים למוספין – (ויקרא כג לז: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה) זֶבַח וּנְסָכִים [דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ] [4];
ומוספין לבזיכין - והתניא בזיכין קודמין למוספין?
תנאי היא [5].
אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר מוספין קודמין לבזיכין: לאו מי אמרת בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר להקדים - הכא נמי בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] [יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם (ויקרא כד ח)] - לאחר [6];
מאי טעמא דמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין?
גמר חוקה חוקה מחביתין [7];
אי מהתם גמר, ליגמרה כולה מילתא מהתם [8]?
להכי אהני בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] בְּיוֹם [הַשַּׁבָּת] - לאחר.
קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים:
מני?: אי רבנן [9] - בין דם לנרות מיבעי ליה [10]; אי אבא שאול - בין נרות לאיברים מיבעי ליה!?
לעולם רבנן היא [11], ובסידרא לא קא מיירי [12].
ושל בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים [13]:
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (במדבר כח ח) [וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם] כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה [אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’] [14]: מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים [15] - אף כאן [16] קטורת קודמת לנסכים.
אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים אף כאן קטורת קודמת לאיברים?
מי כתיב 'כאיברי הבקר' [17]? כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר כתיב: כמנחת הבקר [18] ולא כאיברי הבקר [19].
תנו רבנן: '(במדבר כח ז) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין [לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד [בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה’]: ילמד של שחרית משל ערבית [20]; [21]
רבי אומר: ערבית משל שחרית [22]'.
בשלמא לרבנן, האי בתמיד של בין הערבים כתיב; אלא רבי, מאי טעמא?
אמר רבה בר עולא אמר קרא: לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד; איזהו כבש שנאמר בו אֶחָד? - הוי אומר זה תמיד של שחר.
ורבנן, מאי אֶחָד?
מיוחד שבעדרו;
ורבי?
מ'ומבחר נדריך' נפקא [דברים יב,יא: וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַה’];
ורבנן?
חד בחובה וחד בנדבה, וצריכי [23].
אם היה כהן גדול זקן או איסטניס [מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן]:
תניא: 'אמר רבי יהודה: עששיות של ברזל [24] היו מחמין מערב יום הכיפורים, ומטילין לתוך צונן, כדי שתפיג צינתן.';
והלא מצרף [25]?
אמר רב ביבי: שלא הגיע לצירוף [26];
אביי אמר: אפילו תימא שהגיע לצירוף, דבר שאין מתכוין מותר.
ומי אמר אביי הכי [27]?: והתניא [ספרא תזריע פרשתא א פ"א ה"ד]: '(ויקרא יב ג) [וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל] בְּשַׂר עָרְלָתוֹ - [28] אפילו במקום שיש שם בהרת יקוץ, דברי רבי יאשיה', והוינן בה: קרא למה לי [29]? ואמר אביי: לרבי יהודה, דאמר: דבר שאין מתכוין אסור [30]!
הני מילי בכל התורה כולה [31], אבל הכא - צירוף דרבנן הוא! [32]
משנה:
הביאוהו לבית הפרוה [33] - ובקדש היתה;
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם; קדש ידיו ורגליו ופשט;
רבי מאיר אומר: פשט [34] קדש ידיו ורגליו, ירד וטבל עלה ונסתפג [35];
הביאו לו בגדי לבן לבש וקדש ידיו ורגליו;
בשחר [36] היה לובש [37] פלוסין [38] של שנים עשר מנה, בין הערבים [39] – הנדויין [40], של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה;
אלו משל ציבור, ואם רצה להוסיף - מוסיף משלו.
הערות
עריכה- ^ 'העולה' משמע תהא ראשונה, דאי לאורויי בעלמא אתא, שיקטירו עליה עולה ושלמים - נכתוב 'וערך עליה'.
- ^ לימדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד, ולא יפסיקו חביתין בין עולה למנחת התמיד
- ^ הואיל וחביתין אף הן מנחה, והזקיקם הכתוב עם התמיד, דכתיב בה (במדבר כח ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה [בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין [פסוק ו] עֹלַת] תָּמִיד [הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה’] - אף היא תהא סמוכה לתמיד אחר מנחת נסכים, כדכתיב עֹלָה וּמִנְחָה
- ^ למדנו שלא יפסיק קרבן אחר בין זבח לנסכים
- ^ רבי ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בה, בפסחים בפרק 'תמיד נשחט' (נח,א)
- ^ ולשון בְּיוֹם משמע באור עצום היום, ולא בבקרו
- ^ בחביתין כתוב (ויקרא ו טו) חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר, ובבזיכין כתיב (ויקרא כד ט) קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם, ואכולה מילתא קאי, וגמרינן מיניה שתקדים למוספין כחביתין
- ^ להקדימן אף לנסכים
- ^ דאמרי בפרק קמא (יומא טו א) בקטרת מפסיק להטבת נרות
- ^ בין עבודת הדם לעבודת הנרות קודם שיגמרם
- ^ ניחא ליה לאוקמה כרבנן
- ^ לא דק
- ^ למנחת נסכים
- ^ כמנחת הבקר - תהא מנחת ערב
- ^ מנחת הבקר - תהא מאוחרת לקטורת, שהרי אף איברים מאוחרים לה
- ^ אף מנחת הערב
- ^ מי כתיב כאיברי הבקר - כן יהיה איברי הערב, ותידוק מינה: מה איברי הבקר מאוחרים לקטרת אף איברי הערב מאוחרים לה
- ^ תהא מנחת הערב
- ^ איברי הערב
- ^ מה זה טעון נסכים - אף זה טעון נסכים
- ^ וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד גבי תמידין כתיב, ולימד על הָאֶחָד שטעון נסכים, ומיהו הָאֶחָד? - הוא של ערבית, דהא מיניה סליק, דכתיב לעיל מיניה (במדבר כח ד): וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, (במדבר כח ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין, (במדבר כח ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה', (במדבר כח ז) וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין
- ^ ד-לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד - אדשחרית קאי, שנאמר בו אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר (במדבר כח ד)
- ^ יש צד נוטה שהנדבה צריך לייפותה כדי שתתרצה לדורון והקבלת פנים, ויש צד נוטה לומר שהחובה המוטלת צריך לפרוע חובו מֻשְׁלָם
- ^ חתיכות עבות, כמו עֶשֶׁת שֵׁן (שיר השירים ה יד), ואף לשון חכמים: מנורה באה מן העשת (מנחות כח א) משי"ש בלעז [מטילי ברזל]
- ^ הנותן ברזל מן האש למים מצרפו - מחזקו ומקשהו
- ^ כבר היה מצונן במקצת; אף על פי שהיו נותנין בלילה בתוך גחלים לוחשות - אינו מלובן כל כך שיהא לו חיזוק על ידי מים
- ^ דדבר שאינו מתכוין מותר
- ^ בְּשַׂר - לרבות המנוגע, דמצי למכתב 'ימול ערלתו' וכתב בְּשַׂר - לרבות בשר האמור בנגעים (ויקרא יג ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת
- ^ הא דבר שאינו מתכוין הוא
- ^ אלמא סבירא ליה לאביי דקרא מסייע ליה לרבי יהודה, מדאצטריך קרא למישרייה
- ^ באיסורא דאורייתא, כגון קוצץ בהרת, דכתיב (דברים כד ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת, ואמר מר: בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר
- ^ ואין שבות במקדש לא גרסינן - דהא תלה טעמא באין מתכוין.
- ^ לטבול טבילה שניה, שהיא טעונה מקום קדוש, כדפרישית לעיל
- ^ תחלה, ואחר כך
- ^ והא פרישית לעיל פלוגתייהו
- ^ בגדים שלובש בטבילה זו
- ^ מפשתן של מדינת
- ^ שהוא חשוב ומעולה
- ^ בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה
- ^ שהיו מפשתן של ארץ הינדוין, והיא ארץ כוש, כדמתרגם יונתן בן עוזיאל (ירמיהו יג כג) הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ - הינדוואה