ביאור:בבלי יומא דף נג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלא תתחיל מפניך [1], שמא תכוה [2].'
תנו רבנן [ספרא אחרי מות פרשה ב פרק ג הלכה יא, בשינויים]: '(ויקרא טז ג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' [וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת] - שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין, שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס.'
מאי דרוש?
(ויקרא טז ב) [וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת - מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס.
אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר (ויקרא טז ג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה', אם כן מה תלמוד לומר כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת? – [3] מלמד שנותן בה מעלה עשן [4].
ומניין שנותן בה מעלה עשן? [5]
שנאמר: וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת – הא [6] לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל סמניה - חייב מיתה [7].
ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית [8]?
אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון ששגג בביאה [9] והזיד בהקטרה.
רב אשי אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו: כגון דעייל שתי הקטרות [10], אחת שלימה ואחת חסירה: אביאה לא מיחייב - דהא עייל ליה שלימה; אהקטרה מיחייב - דקא מקטר קטורת חסירה.
אמר מר: ומניין שנותן בה מעלה עשן? תלמוד לומר: וְכִסָּה; קרא לקרא [11]!?
אמר רב יוסף: הכי קאמר: אין לי אלא עָלֶה מעלה עשן, עיקר [12] מעלה עשן מניין? תלמוד לומר: וְכִסָּה....
אמר ליה אביי: והא איפכא תניא [13], דתניא: 'נתן בה עיקר מעלה עשן - היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה [14]; כיון שהגיע לשמי קורה - ממשמש ויורד בכותלים [15] עד שנתמלא הבית עשן, שנאמר (ישעיהו ו ד) [וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא] וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן'?
אלא אמר אביי: הכי קאמר: אין לי אלא עיקר מעלה עשן; עָלֶה מעלה עשן מניין? תלמוד לומר: וְכִסָּה....
רב ששת אמר: אין לי אלא אהל מועד שבמדבר, שילה ובית עולמים מניין? תלמוד לומר: וְכִסָּה...
האי, מ- וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם [16] (ויקרא טז טז: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם) נפקא!?
אלא הכי קאמר: אין לי אלא ביום הכפורים, בשאר ימות השנה מניין? תלמוד לומר: וְכִסָּה...
רב אשי אמר: חד למצוה וחד לעכב.
רבא אמר: חד לעונש וחד לאזהרה [17].
תניא: 'רבי אליעזר אומר: (ויקרא טז ג) [וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת] וְלֹא יָמוּת – עונש [18]; (ויקרא טז ב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת) כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה [עַל הַכַּפֹּרֶת] – אזהרה;
יכול יהיו שניהם אמורין קודם מיתת בני אהרן [19]?
תלמוד לומר: (ויקרא טז א) [וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה] אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן [בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ];
יכול יהיו שניהם אמורים אחר מיתת שני בני אהרן?
תלמוד לומר: כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת! הא כיצד? אזהרה קודם מיתה, ועונש אחר מיתה'.
מאי תלמודא?
אמר רבא: אמר קרא: כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה - ועדיין לא נראה [20];
ואלא מאי טעמא איענוש?
כדתניא: רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש?
(ויקרא א ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ [וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ] - אף על פי שהאש יורדת מן השמים - מצוה להביא מן ההדיוט [21].
יצא ובא לו דרך כניסתו:
מנא הני מילי?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אמר קרא (דברי הימים ב א יג) וַיָּבא שְׁלמה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלַם [מִלִּפְנֵי אהֶל מוֹעֵד וַיִּמְלךְ עַל יִשְרָאֵל] [22]; וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים? - אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון: מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה, כדרך ביאתו [23] - אף יציאתו מגבעון לירושלים [24] פניו כלפי במה, כדרך ביאתו; וכן כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן [25], כשהן נפטרין - לא היו מחזירין פניהן והולכין אלא מצדדין פניהן והולכין; וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך,
כי הא: דרבי אלעזר, כד הוה מיפטר מיניה דרבי יוחנן, כד הוה בעי רבי יוחנן לסגויי [ללכת], הוה גחין קאי רבי אלעזר אדוכתיה [היה רבי אלעזר נעמד משום כבוד ומתכופף שלא יראה את רבי יוחנן הולך] עד דהוה מיכסי רבי יוחנן מיניה [26]; וכד הוה בעי רבי אלעזר לסגויי - הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן [27].
רבא כד הוה מיפטר מיניה דרב יוסף, הוה אזיל לאחוריה עד דמנגפן כרעיה [עד שרגליו של רבא נתקלו ונפצעו] ומתווסן אסקופתא דבי רב יוסף דמא [ונתלכלך מִפְתַּן ביתו של רב יוסף בדמו של רבא].
אמרו ליה לרב יוסף [28]: הכי עביד רבא!
אמר ליה: יהא רעוא דתרום רישך אכולה כרכא [29].
אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ואחר כך יתן שלום.
אמר ליה רב מרדכי: כיון שפסע שלש פסיעות לאחוריו - התם איבעיא ליה למיקם [30], משל לתלמיד הנפטר מרבו;
אם חוזר לאלתר - דומה לכלב ששב על קיאו.
תניא נמי הכי: 'המתפלל צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו ואחר כך יתן שלום, ואם לא עשה כן [31] - ראוי לו שלא התפלל [32].'
ומשום שְׁמַעְיָה אמרו: שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל, שנאמר (דברים לג ב) [וַיּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבת קדֶשׁ] מִימִינוֹ אֵשְׁדָּת לָמוֹ [33], ואומר (תהלים צא ז) יִפּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ [אֵלֶיךָ לא יִגָּשׁ] [34];
מאי ואומר?
וכי תימא 'אורחא דמילתא היא למיתב בימין [35]' - תא שמע: יִפּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ.
רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא ברישא, אמר ליה: מי סברת לימין דידך? לשמאל דידך קא אמינא, דהוי ימינו של הקב"ה [36].
אמר רב חייא בריה דרב הונא: חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו שלש פסיעות בכריעה אחת.
ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון:
מאי מצלי?
רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב אמרי: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה [37]".
שחונה מעליותא היא?
אלא אימא "אם שחונה - תהא גשומה".
רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן [38] מדבית יהודה.
"ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה,
ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים" [39].
רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, שדא מטרא עליה, אמר: ריבונו של עולם! כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?
פסק מיטרא.
כי אתא לביתיה – אמר: ריבונו של עולם! כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת [40]?
אתא מיטרא.
אמר רב יוסף: מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא.
תנו רבנן: 'מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו; התחילו הם נכנסין - והוא יוצא;
אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך?
אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב?
אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו 'לא היה מאריך בתפלתו כדי שלא להבעית את ישראל'.
משנה:
משניטל ארון - אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים [41], ו'שתייה' היתה נקראת [42], גבוה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן;
נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו, נכנס למקום שנכנס [43] ועמד במקום שעמד [44], והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה,
ולא היה מתכוון להזות לא למעלה ולא למטה [45], אלא כמצליף [46];
וכך היה מונה: "אחת; אחת ואחת; אחת ושתים; אחת ושלש; אחת וארבע; אחת וחמש; אחת ושש; אחת ושבע" [47];
יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל;
הביאו לו את השעיר - שחטו וקבל במזרק את דמו;
נכנס למקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, וכך היה מונה: "אחת; אחת ואחת; אחת ושתים;" וכו';
יצא והניחו על כן הזהב השני שבהיכל;
רבי יהודה אומר: לא היה שם אלא כן אחד בלבד; נטל דם הפר והניח דם השעיר [48], והזה ממנו על הפרוכת [49] שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוון וכו' וכך היה מונה וכו'
נטל דם השעיר והניח דם הפר, והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה וכו';
עירה דם הפר לתוך דם השעיר [50], ונתן את המלא בריקן [51].
גמרא:
'משנגנז' לא קתני אלא 'משניטל' תנן - כמאן דאמר ארון גלה לבבל, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר (דברי הימים ב לו י) וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר וַיְבִאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' [וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם];
רבי שמעון בן יוחאי אומר: ארון גלה לבבל, שנאמר (ישעיהו לט ו: הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל) לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר ה' - אלו עשרת הדברות שבו;
רבי יהודה אומר: ארון במקומו נגנז, שנאמר (מלכים א ח ח) [וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים] וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה',
ופליגא [52] דעולא, דאמר עולא: שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי: וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה [53] ארון גלה לבבל; ראשונה - הא דאמרן (דברי הימים ב לו י) [וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר] וַיְבִאֵהוּ [54] בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית ה' [55] [וַיַּמְלֵךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ אָחִיו עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם], שניה מאי היא?
דכתיב (איכה א ו) וַיֵּצֵא מן בת מִבַּת צִיּוֹן
הערות
עריכה- ^ לצבור ולילך הלאה
- ^ שהקטורת שצברת לצדך בוערת תמיד, וזרועך המתפשט והולך להלן - נכוה בתימור העולה
- ^ אַל יָבֹא כִּי אם בֶּעָנָן של עשן הקטורת:
- ^ שם עשב שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל
- ^ לקמן פריך: למה לי, הא נפקא ליה?
- ^ למדנו מכאן שנאמר וְלֹא יָמוּת שאם
- ^ דכתיב הַקְּטֹרֶת [עם הא הידיעה: הקטורת הידועה] - שלימה ולא חסירה
- ^ תיפוק ליה דאי נמי לא כתב הכא וְלֹא יָמוּת - מיחייב מיתה אקטורת חסירה, דאשכח דעייל ביאה ריקנית שלא לצורך, וכתיב וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת ... וְלֹא יָמוּת
- ^ ריקנית, אבל ידע שיש מיתה במקטיר קטורת חסירה ואין עונש מיתה על השוגג
- ^ בביאה אחת
- ^ הא נפקא ליה מ-כִּי בֶּעָנָן
- ^ שורש
- ^ שהשורש יפה מן העלין
- ^ לשון שמים
- ^ כן דרך העשן כשאינו יכול לצאת כנגדו מתפשט למעלה תמיד עד שמתמלא חלל הבית למעלה מכותל לכותל, וכשאין לו עוד מקום ממשמש ויורד אצל הכתלים
- ^ אל מקום שיהא שכני אתם יעשו כן
- ^ וְאַל יָבֹא... כִּי בֶּעָנָן – אזהרה; וְכִסָּה עֲנַן... וְלֹא יָמוּת - זה עונש; ואילו וְלֹא יָמוּת ד-וְאַל יָבֹא - לאו אחסרון ענן כתיב, אלא אביאה ריקנית
- ^ מעלה עשן
- ^ ונאמר שבעֲון מעלה עשן שלא נתנו מתו
- ^ אֵרָאֶה משמע לעתיד, אלמא כשנאמר מקרא זה - עדיין לא נראה; ואי לאחר מיתתן - כבר נראה בו ביום, שנאמר [וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד] וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם (ויקרא ט כג)
- ^ ואף על פי שהורו כראוי - נענשו שלא נטלו רשות
- ^ היה לו ליכתוב 'מירושלים' או 'מן הבמה אשר בגבעון לירושלים'; בגבעון היתה קדוּשה: ששם מזבח שעשה משה, והיה הולך [שלמה] ומקריב שם
- ^ והכי משמע קרא וַיָּבא שְׁלמה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן - דרך הליכתו
- ^ וכן ליְרוּשָׁלַם בשובו מגבעון היתה כביאה ראשונה:
- ^ העומדים בעזרה במקום כל ישראל על קרבן התמיד, דכתיב תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי (במדבר כח ב) - היו עומדים ומשמרים על קרבנכם
- ^ שאין רבי אלעזר רואהו
- ^ שאין רבי יוחנן רואהו מחזיר פניו
- ^ שהוא היה מאור עינים ואינו מכיר בדבר
- ^ תהיה ראש ישיבת הכרך
- ^ במקום שהפסיעות כלות ולא לחזור לאלתר
- ^ נראה כמו שלא נטל רשות להיפטר
- ^ כלומר: נוח היה לו אם לא התפלל; כמו ’[וכל שלא חס על כבוד קונו] 'ראוי לו שלא בא לעולם [חגיגה פ"ב מ"א]
- ^ אלמא ימין עדיפא
- ^ הימין סובלת רבבה מזיקין!
- ^ שהימין מוכנת להשתמש בה, לכך ניתנו הלוחות בימין, ולאו חשיבותא דימין היא
- ^ שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו, שנאמר שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד (תהלים טז ח)
- ^ חמה
- ^ עושה ממשלה
- ^ עוברי דרכים מתפללים שלא ירדו גשמים
- ^ שאין לי זריעה בשדות
- ^ דוד ושמואל; מפרָש במסכת סוטה (דף מח,ב)
- ^ מפרש בגמרא
- ^ לבית קדשי הקדשים
- ^ בין הבדים
- ^ שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון והשבע למטה מאמצעה שהרי לא על הכפורת נוגעים אלא לארץ נופלות
- ^ בשורה זו תחת זו, כל שמונה הזאות; 'כמצליף' לא ידעתי לשונו
- ^ בגמרא מפרש טעמא
- ^ 'נטל דם הפר תחילה והניח דם השעיר' - מסקנא דמילתיה דרבי יהודה היא, דאמר לא היה שם אלא כן אחד, וצריך ליטול דם הפר תחילה
- ^ כדכתיב וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא טז טז)
- ^ כדכתיב במתנות המזבח וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר (ויקרא טז יח) - מדם שניהן יחדיו
- ^ בגמרא מפרש: חוֹזֵר ומערה מזרק מלא לתוך הריקן, כדי לערבן יפה
- ^ הא דתניא רבי שמעון אומר ארון גלה לבבל
- ^ כלומר משני מקראות
- ^ ליהויכין
- ^ הוא ארון