ביאור:בבלי יומא דף עט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ככותבת שאמרו [1] – בגרעינתה? או בלא גרעינתה [2]? [יש גורסים ברש"י כמוה או כגרעינתה, ואז יש לגרוס גם בגמרא 'כותבת שאמרו - כגרעינתה’]
בעי רב אשי: עצם כשעורה בקליפתה או בלא קליפתה? בלחה או ביבשה?
רב אשי לא מבעיא ליה הא דרב פפא, 'גסה' איתמר: כל כמה דגסה; רב פפא לא מבעיא ליה הא דרב אשי: לחה – 'שבולת' מיקרי; שלא בקליפתה – 'אושלא' מיקרי [3].
אמר רבה אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה. [4]
מיתיבי: מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה!' ותני עלה: לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן [5]; וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה - נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו [6]'
הא כביצה בעי סוכה! ואי סלקא דעתך כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, השתא: שתי כותבות בלא גרעינן [7] לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה?
אמר רבי ירמיה: אִין! שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה הוי יתירה מכביצה.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: תרי קבי דתמרי [8] - [9] חד קבא דקשייתא, וסריח [10].
רבא אמר: התם היינו טעמא: משום דהוו ליה פירי, ופירי לא בעו סוכה.
מיתיבי: אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, הביאו לפנינו תאנים וענבים ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה; אכילת עראי – אִין, אכילת קבע – לא!
אימא 'אכלנום כאכילת עראי חוץ לסוכה'.
איבעית אימא: 'אכלנום אכילת קבע, ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו חוץ לסוכה'.
לימא מסייע ליה: לפיכך אם השלים [11] במיני תרגימא – יצא ואי סלקא דעתך פירי בעו סוכה - ליתני 'פירות'!?
מאי 'מיני תרגימא'? – פירות [12];
ואיבעית אימא: באתרא דלא שכיחי פירי [לכן יש לפירות חשיבות, ויוצאים בפירות ידי חובת סעודה].
רב זביד אמר: כותבת הגסה שאמרו - חסרה מכביצה, דתנן [ביצה פ"א מ"א; עדויות פ"ד מ"א]: בית שמאי אומרים: שאור בכזית [13], חמץ בככותבת והוינן בה: 'מאי טעמא דבית שמאי? - נכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור, ואנא אמינא: ומה חמץ - שאין חמוצו קשה - אסור בכזית, שאור - שחמוצו קשה - לא כל שכן! מדפלגינהו רחמנא - לימדה לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה [14]: שאור בכזית וחמץ בככותבת'; ואי סלקא דעתא כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה - מכדי בית שמאי אשיעורא דנפיש מכזית קא מהדרי [15]? [16] ליתני 'כביצה'!? ואי נמי כי הדדי נינהו - ניתני 'כביצה' [17]! אלא לאו שמע מינה כותבת פחותה מכביצה ?!
ממאי? דילמא לעולם אימא לך: כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, הא סתמא - כביצה [18]; ואי נמי כי הדדי נינהו, וחדא מינייהו נקט;
אלא מהכא [ברכות פ"ז מ"ב]: 'עד כמה מזמנין [19]? עד כזית, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: עד כביצה'; במאי קא מיפלגי? - רבי מאיר סבר וְאָכַלְתָּ (דברים ח י: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ) - זו אכילה, וְשָׂבָעְתָּ - זו שתיה, ואכילה בכזית; ורבי יהודה סבר: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ = אכילה שיש בה שביעה, ואי זה זה – כביצה'; ואי סלקא דעתא כותבת הגסה שאמרו - יתירה מכביצה, השתא כביצה שבועי משבעא, דעתא לא מיתבא, אלא לאו שמע מינה כותבת הגסה שאמרו פחות מכביצה?
כביצה משבעא, ככותבת מיתבא דעתיה.
תניא: 'רבי אומר:
הערות
עריכה- ^ הא דקתני מתניתין
- ^ מיבעיא ליה: היכי קאמר?: כמוהו וכגרעינתה יחד, או דלמא הכי קאמר: כמוה בגרעינתה
- ^ הלכך יבישה בקליפתה - הוא דמקרי 'שעורה'
- ^ ואף על גב דכל שיעור אכילת איסור בכזית היא - הני מילי היכא דכתיבא אכילה, אבל הכא - אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה (ויקרא כג כט) כתיב, וכל כמה דלא מיתבא דעתיה – 'ענוי' הוא.
- ^ אלמא שתי כותבות דאמרן לעיל - לא שהלכה כן; פחותות הן מכביצה
- ^ שלשה קולין נהג בו: אחת - שלא נטל ידיו אלא במפה כרך ידיו, משום אנינות הדעת, וחוץ לסוכה אכלו, ולא בירך אחריו
- ^ שאכלן רבן גמליאל בסוכה ואמרו עלייהו לא שהלכה כן
- ^ בגרעינהון
- ^ הוו
- ^ יש בהן קב גרעינין ויותר; אלמא הגרעין יותר מן הכותבת; וסריח - לשון עודֵף, כמו תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות כו יב)
- ^ י"ד סעודות שאדם חייב לאכול בסוכה לדברי רבי אליעזר במסכת סוכה [פ"ב מ"ו]
- ^ ליפתן
- ^ לענין בל יראה ובל ימצא
- ^ על כרחך דחמץ נפיש מכזית, ולהכי כתב 'שאור' דאי לא כתביה וגמר מחמץ - הוה אמינא 'דיו לבא מן הדין להיות כנדון', ולא מיחייב עליה אלא בשיעורא רבה; להכי כתביה רחמנא לחיוביה אכזית; דאילו בפחות מכזית - ליכא למימר, דלא תהא ראיה חמורה מאכילה: דסתם אכילה בכזית; על כרחך: החמור בכזית והקל ביותר מכזית
- ^ מכדי בית שמאי לא אמרו ככותבת אלא משום דבעו שיעור חמץ טפי משל שאור, שהוא בכזית? מדאיצטריך קרא למכתבינהו, ואם מצאו שיעור פחות מככותבת והוא יתר על כזית - היו משערין בו!
- ^ ואם כביצה פחותה מככותבת -
- ^ שהוא שגור במשנה יותר מככותבת לענין טומאת אוכלין
- ^ ובית שמאי - כותבת סתמא אמור
- ^ מברכין על המזון אחריו