פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

השתא ברי [1] טמאים אתון, דכתיב (איכה א ט) טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ [לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב] [2]!

אמר ליה: תא חזי מה כתיב בהו: הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם - אפילו בזמן שהן טמאין שכינה שרויה ביניהן.

[הגמרא שבה לדון בברייתא מתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ג הלכות ג-ז] בדף נה,א]

וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש? [3]

האי [4][5] 'הימנו ודבר אחר' הוא, ולא הוי היקש [6].

תוספות ד"ה הימנו ודבר אחר לא הוי היקש: להאי שינויא, קשה הא דקאמרינן לעיל בברייתא 'לא יאמר למטה בשעיר וכו', דא"כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר, דהשתא לא הוי הימנו ודבר אחר!

וי"ל דברייתא דלעיל סבירא לה דהימנו ודבר אחר הוי היקש, וקל להבין.

הניחא למאן דאמר לא הוי היקש, אלא למאן דאמר הוי היקש [7] מאי איכא למימר?

מקומות הוא דגמרי מהדדי [8];

אי בעית אימא: חוץ מבפנים בחדא זימנא גמר [9].

תוספות ד"ה חוץ מפנים בדבר אחד גמר - פי' רש"י איידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשין בפנים, כגון למטה בפר ומעלה בשעיר - נלמוד בבת אחת אף הלמד בהיקש עמו;

ותימה הוא לומר כן, דהא יותרת הכבד ושתי הכליות דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם ופר העלם גמר מפר כהן משיח חשיב היקש מהיקש בזבחים פרק 'בית שמאי' [10] אף על גב דגמרינן שעירי עבודה זרה מפר העלם לענין הזאות דכתיבן בגופיה; וכן בפרק 'איזהו מקומן' [11] דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאיתקש לחטאת ואף על גב דנפקא לן מהיקישא שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בחטאת (ויקרא ו) בגופיה, וכן אשם לא יליף התם צפון מדאיתקיש לחטאת אע"ג דגמרינן נמי מההוא היקשא סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת

מיהו כל זה נ"ל לתרץ דלא דמו להא דהכא: דהכא כל ההזאות חשיב חד עניינא, וכיון דגלי מקצת בגופיה גמרינן נמי בחד זימנא אפילו מאי דיליף בהיקש, אבל הנך - לאו חד עניינא נינהו;

ור"י פי' דמאחת למעלה דכתב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר, ומשבע למטה דפר יליף בחוץ בין בפר בין בשעיר, דהכי משמע ליה וכן יעשה באהל מועד - בשתי הבהמות: כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים - וכן כאשר עשה בפר בפנים למטה - יעשה לשתי הבהמות באהל מועד!

ולא נהירא לריצב"א לשון 'בחד זימנא גמר', דהכי הוה ליה למימר 'פר בחוץ למעלה משעיר גמר, ושעיר בחוץ למטה מפר גמר'? ונראה לו פי' רש"י, ולא דמי לכל הנך שהביא ר"י: דהכא, כיון דכתיב וכן יעשה באהל מועד - מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו, דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר, שהרי לא היה עושה לפני ולפנים אלא הזאות, ואהא כתב וכן יעשה, וא"כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש, שאם לא כן - אז לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני ולפנים, וקרובים תירוץ זה ותירוץ שכתבתי אני למעלה להיות שוין.

תנא: כשהוא מזה, אינו מזה על הפרוכת אלא כנגד הפרוכת; אמר רבי אלעזר ברבי יוסי [12]: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים.

ודילמא דפר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה הוו?

דחזא דעבידי כסדרן [13].

ותנן [לא מצאתי משנה או ברייתא כזאת, פרט לכאן] נמי גבי פר העלם דבר של צבור כי האי גוונא: כשהוא מזה לא היו נוגעין בפרוכת ואם נגעו נגעו; אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודה זרה; ודילמא דפר ושעיר של יום הכפורים נינהו?

דחזנהו דעבידי שלא כסדרן.

תוספות אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים מפר העלם דבר - הקשה ריב"א והא בבית ראשון לא הוו פרוכת, ובבית שני דהוו פרוכת לא היו מקריבין פר העלם דבר, כדתנן בפ"ק דמגילה [14]: אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות: דכהן משיח מקריבו ולא מרובה בגדים!

ותירץ דבבית ראשון הוה, ובפרוכת דבבי איירי,

ור"י תירץ דבבית שני הוה, וההיא דמגילה איירי בהוראת כהן משיח לעצמו, דקיימא לן הוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור: דמייתי פר אם טעה ועשה כהוראת עצמו; ודוקא משיח, דכתיב (ויקרא ד ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, אבל מרובה בגדים הרי הוא כשאר יחיד ומייתי כשבה או שעירה! אבל פר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרוביה, כדאיתא בת"כ; וכן מוכח דבבית שני איירי: דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משיח! אלא ע"כ בבית שני איירי, ולהכי לא קאמר נמי של פר כהן משיח, דכהן משיח בבית שני לא הוה דיאשיהו גנז שמן המשחה [(לעיל נב,ב)].

נתערבו לו דמים בדמים [15] - אמר רבא: נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן.

אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי משום דדיירי בארעא דחשוכא [16] אמרי שמעתא דמחשכן! הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר [17], והתורה אמרה (ויקרא טז כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ [וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]: כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר [18]!

אלא אמר רבי ירמיה: נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר.

נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות [19] - סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר;

אמר ליה רבא: עד השתא קרו לן טפשאי, והשתא - טפשאי דטפשאי, דקא מגמרינן להו ולא גמירי: והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר, והתורה אמרה תן למעלה ואחר כך למטה!

עמוד ב

אלא אמר רבא: נותן שבע למטה לשם פר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר.

נתערבו לו כוסות בכוסות [20] - נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן שלשה פעמים [21].

תוספות ד"ה חוזר נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן: פי' רש"י וכן בהיכל; משמע דאיירי נמי בנתערבו כוסות בכוסות קודם שנתן לפני ולפנים, וקשה: דהא אמרינן לקמן בפירקין 'שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום'!? אלא יש לומר דלא איירי בלפני ולפנים אלא בהיכל.

מקצת דמים נתערבו לו ומקצת דמים לא נתערבו לו [22]: פשיטא כי יהיב [23] מִוַדַאִין יהיב [24]; מיהו [25] הנך [26] - שירים הוו [27], וליסוד [28] אזלי [29]? או דילמא דחויין הוו [30], ואזלי לאמה [31]?

אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר [32] כוס אחד עושה חבירו שירים [33] - הני מילי היכא דאי בעי למיתב מצי יהיב, אבל האי, דאי בעי למיתב לא מצי יהיב - לא [34].

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אדרבה! אפילו למאן דאמר כוס אחד עושה חבירו דחוי, הני מילי דדחייה בידים, אבל היכא דלא דחייה בידים – לא!

דתניא [35]:

'למעלה [36] הוא אומר: (ויקרא ד כה) [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ [אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה] [37], ולמטה [38] הוא אומר [39]: (ויקרא ד ל) [וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה] וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ [אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ]:

מניין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת שכולן נשפכין ליסוד? תלמוד לומר: וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ;

יכול אפילו נתן ארבע מתנות מאחת מהן?

תלמוד לומר: וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ: הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה;

רבי אליעזר ברבי שמעון אומר: מניין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מאחד מהן שכולן נשפכין ליסוד?

תלמוד לומר: ְואֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ.' [40]

ולרבי אליעזר ברבי שמעון, הא כתיב וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ?

אמר רב אשי: למעוטי שירים שבצואר בהמה.

עירה דם הפר לתוך דם השעיר:

תנן - כמאן דאמר מערבין לקרנות [41], דאיתמר: רבי יאשיה ורבי יונתן, חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין [42].

תסתיים דרבי יאשיה - הוא דאמר מערבין, דאמר: אף על גב דלא כתיב 'יחדיו' - כמאן דכתיב יחדיו דמי [43]!

אפילו תימא רבי יונתן הוא; שאני הכא דכתיב [פעמים] אַחַת [44] [שמות ל,י: וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה’].

תניא דלא כשנויין [45]: '(ויקרא טז יח) [וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו] וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר [וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב] - שיהיו מעורבין, דברי רבי יאשיה;

הערותעריכה

  1. ^ ודאי
  2. ^ ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה
  3. ^ כגון פר שלמד במתנות פנים אחת למעלה מן השעיר בהיקש, והשעיר [למדו] שבע למטה בהיקש מן הפר - חוזרין ומלמדין מתנות שבפנים על מתנות הפרוכת בהיקש ד-וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד? וקיימא לן במסכת זבחים (דף מט,ב) דאין למדים בקדשים היקש מן ההיקש?
  4. ^ היקש הראשון
  5. ^ לאו היקש הוא, שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה, ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין; הלכך
  6. ^ כל חד וחד מעצמו למד מקצת, ודבר אחר מסייעו במקצת, ואין זה 'למד בהיקש'; והיכי דמי היקש שאין חוזר ומלמד בהו? - כגון אם לא נאמר למטה בשעיר כלל, או למעלה בפר לא נאמר כלל, ולמדו הבהמות זו מזו בהיקש - היינו היקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש
  7. ^ פלוגתא בזבחים בפרק 'איזהו מקומן' (דף נז,א)
  8. ^ אין זה היקש הלמד מן ההיקש, שהרי בהיקש הראשון למדו בהמות זו מזו: וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר (ויקרא טז טו), ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה, אלא המקומות הוקשו זה לזה: (ויקרא טז טז) וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד - כאשר כפר על הקודש, והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש, אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש
  9. ^ אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד, יכול לחזור וללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש, כגון: אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר, ועמהם אף מה שלמד בהיקש; והיכי דמי 'היקש שאינו למד מן ההיקש'? כגון אם לא הוצרך היכל ללמוד מן לפניי ולפנים אלא מה שלמד בהיקש, אבל השתא דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש בו - לְמַד הכל בבת אחת
  10. ^ זבחים דף מא,א
  11. ^ שם דף נה,א
  12. ^ במסכת מעילה (דף יז,ב) גבי בן תלמיון נעשה נס לרבי אלעזר ברבי יוסי: שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון, והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה, ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם, ושם ראה כלי בית המקדש באוצר
  13. ^ מלמעלה למטה כמצליף
  14. ^ דף ט,ב
  15. ^ של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום [עיין תוספות ישנים כאן]
  16. ^ בבבל שהיא מצולה
  17. ^ שנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר
  18. ^ כלה הכפרות כמו שהן אמורות בענין
  19. ^ אחר שנתן אחת למעלה מן הפר
  20. ^ שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר
  21. ^ בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן האחד וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני שעיר יצא בראשונה ובשניה ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמו שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי קדם פר לשעיר וכן בהיכל
  22. ^ כגון שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם, ונשתייר בהם בכל אחד ואחד
  23. ^ מתנות
  24. ^ ממה שנשאר במזרקות
  25. ^ הא מיבעיא לן:
  26. ^ שנתערבו בשלישי
  27. ^ כאילו לא נתערבו
  28. ^ מזבח החיצון
  29. ^ כדתנן (זבחים פ"ה מ"א, דף מז,א [וכן יומא פ"ה מ"ו, דף נח,ב!]) שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
  30. ^ הואיל ואין מתנות הראשונות ניתנו ממנו
  31. ^ שבעזרה המביאה את כל ליכלוך העזרה לנחל קדרון
  32. ^ בברייתא לקמן
  33. ^ כגון קיבל הדם בשתי כוסות ונתן את כל מתנות הקרנות מכוס אחת
  34. ^ גירסת רש"י: אבל האי דיהיב מיניה – לא: שהרי הדמים הללו שבמזרק שלישי נתקבלו בשני המזרקות שנתן מהן המתנות
  35. ^ פלוגתא דכוס עושה חבירו דחוי או שירים דאמרן לעיל 'אפילו למאן דאמר וכו'
  36. ^ בחטאת דשעיר נשיא
  37. ^ ובשירים כתיב, ולא כתיב הכא 'כל'
  38. ^ בחטאת יחיד
  39. ^ בשירים דידה - כתיב 'כל'
  40. ^ תנא קמא סבר כוס עושה את חבירו דחוי, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר כוס עושה את חבירו שירים;
  41. ^ מערבין דם פר בדם שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי
  42. ^ דמשמע ליה וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר (ויקרא טז יח) - מכל אחד בפני עצמו
  43. '^ דתניא (סנהדרין דף סו,א) ’[ויקרא כ,ט] אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ; אין לי אלא אביו ואמו, אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מנין? תלמוד לומר: אביו קילל, אמו קילל [בסוף הפסוק: אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל] - דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו, עד שיפרוט לך הכתוב 'יחדיו; אלמא לרבי יאשיה, אי לא הדר כתיב אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל הוה אמינא רישיה דקרא שניהן כאחד משמע - הכא נמי מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר (ויקרא טז יח) - שניהן כאחד משמע
  44. ^ ולא שתים
  45. ^ אלא כמה דסלקא דעתך מעיקרא דרבי יאשיה הוא דאמר מערבין