ביאור:בבלי יומא דף כ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(בראשית ד ז) [הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב] לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ [וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ] [1]!

ושטן מאי אמר?

אמר ליה: שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני.

ממאי?

אמר רמי בר חמא: 'ה-ש-ט-ן' בגמטריא תלת מאה ושיתין וארבעה הוי: תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני, ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני.

משנה:

בכל יום תורמין את המזבח [2] בקריאת הגבר [3] או סמוך לו [4] - בין לפניו בין לאחריו [5]; וביום הכיפורים - [6] מחצות,

וברגלים - מאשמורה הראשונה [7], ולא היתה קריאת הגבר מגעת [8] עד שהיתה עזרה מלאה מישראל [9].

גמרא:

תנן התם [זבחים פ"ט מ"ו]: 'אברים שפקעו מעל גבי המזבח [10]: [11]

קודם חצות [12] – יחזיר, ומועלין בהן; [13];

לאחר חצות - לא יחזיר [14], ואין מועלין בהן [15]'; מנא הני מילי [16]?

אמר רב: כתוב אחד אומר: כל הלילה והקטיר [17], וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים [18], הא כיצד? – חלקהו: חציו להקטרה [19] וחציו להרמה [20].

מתיב רב כהנא: בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין מלפניו בין מלאחריו, וביום הכפורים מחצות, וברגלים מאשמורה הראשונה

עמוד ב

ואי סלקא דעתך מחצות דאורייתא היא, היכי מקדמינן [21]?

[22]

אלא אמר רבי יוחנן: [23] ממשמע שנאמר [24] '[25] כָּל הַלַּיְלָה, איני יודע שהוא עד הבקר [26]? ומה תלמוד לומר עַד הַבֹּקֶר? תן בקר לבקרו של לילה [27], הלכך [28] בכל יום [29] תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו – סגיא, ביום הכיפורים - דאיכא חולשא דכהן גדול [30] - [31] עבדינן מחצות, וברגלים - דנפישי ישראל ונפישי קרבנות [32] - עבדינן מאשמורת הראשונה [33], כדקתני טעמא: לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

מאי קריאת הגבר?

רב אמר: קרא גברא [34];

רבי שילא אמר: קרא תרנגולא.

רב איקלע לאתריה דרבי שילא [35]; לא הוה אמורא [36] למיקם עליה דרבי שילא, קם רב עליה וקא מפרש: מאי 'קריאת הגבר'? - קרא גברא [37]. אמר ליה רבי שילא: ולימא מר 'קרא תרנגולא'?

אמר ליה: אבוב לחרי זמר [38] - לגרדאי [39] לא מקבלוה מיניה [40]; כי הוה קאימנא עליה דרבי חייא ומפרישנא "מאי 'קריאת הגבר'? - קרא גברא' ולא אמר לי ולא מידי, ואת אמרת לי 'אימא קרא תרנגולא'?

אמר ליה: מר ניהו רב [41]? נינח מר [42]!

אמר ליה: אמרי אינשי אי תגרת ליה - פוץ עמריה [43].

איכא דאמרי: הכי אמר ליה: מעלין בקדש ולא מורידין [44].

תניא כותיה דרב, תניא כותיה דרבי שילא:

תניא כותיה דרב: 'גביני כרוז [45], מהו אומר? - "עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם", והיה קולו נשמע בשלש פרסאות; מעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך ושמע קולו בשלש פרסאות, וכשבא לביתו - שיגר לו מתנות;

ואף על פי כן כהן גדול משובח ממנו, דאמר מר [46]: וכבר אמר [47]: "אנא השם [48]" ונשמע קולו ביריחו! ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מירושלים ליריחו - עשר פרסי, ואף על גב דהכא איכא חולשא [49] והכא ליכא חולשא, והכא יממא [50] והתם ליליא - דאמר רבי לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה? מפני גלגל חמה שמנסר ברקיע כחרש המנסר בארזים, והאי חירגא דיומא [51] - 'לא' שמיה [52], והיינו דקאמר נבוכדנצר (דניאל ד לב) וְכָל דארי דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין [וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא ודארי וְדָיְרֵי אַרְעָא וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ וְיֵאמַר לֵהּ מָה עֲבַדְתּ].

תנו רבנן: אלמלא גלגל חמה נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה;

תנו רבנן: 'שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף; ויש אומרים: אף לידה,

הערות עריכה

  1. ^ יצר הרע מחטיאו בעל כרחו
  2. ^ הדשן
  3. ^ שהוא חותה מן הדשן במחתה פעם אחת, בין רב למעט, ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ, ונותנו במזרחו של כבש ונבלע במקומו, שנאמר (ויקרא ו ג) וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן ... וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וילפינן לקמן מ-וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ (ויקרא ו ח), והיא היתה תחילת עבודת שחרית בהשכמה
  4. ^ לקריאת הגבר
  5. ^ לפני קריאתו או לאחריה
  6. ^ תורם
  7. ^ שהיא בשלישית הלילה, כדאמר במסכת ברכות (ג,א): שלש משמרות הוי הלילה, ובגמרא מפרש טעמא דכולהו
  8. ^ ברגלים
  9. ^ המביאין קרבנותיהן, להיות מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד
  10. ^ ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה
  11. ^ אהיכא קיימי? איני יודע לפרשה, ונראה לומר דהכי גרסינן: תנן התם אברים שפקעו כו' והיא משנה במסכת זבחים (פו,א), ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה;
  12. ^ לילה
  13. ^ וקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר שיש בו עדיין ממש, לפיכך צריך להחזירו למערכה: דכיון שלא נעשית כל מצותן - קָּדְשֵׁי ה' קרינן ביה (ויקרא ה טו: נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה' וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ...), ואית ביה מעילה לנהנין ממנו
  14. ^ אין צריך להחזיר בו, שהחצות עושה עיכול באברים שמשלה בו האור, ואף על פי שיש בו ממש - כדיליף לה לקמיה
  15. ^ כדקיימא לן (פסחים כו א) שנעשית מצותו - אין מועלין בו: כיון דלית בה צורך גבוה לא קרינן ביה קָּדְשֵׁי ה', ובמעילה כתיב וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה'
  16. ^ דחצות עושה עיכול
  17. ^ (ויקרא ו ב: צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ) כָּל הַלַּיְלָה [עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ] , אלמא: כל הלילה מצוה להיות על מוקדה, אלמא: כל ליליא הויא הקטרת אברים, ואפילו מה שעל המוקד אם פקע
  18. ^ דסמיך ליה לההוא קרא (ויקרא ו ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן, אלמא: כל הלילה הוא חשיב כעיכול, וקרי בשר העולה 'דשן' מִשֶׁמָשְׁלָה בו האור, וכשר להרימו
  19. ^ שאינו עיכול, ואם פקעו - צריך להחזיר להקטיר
  20. ^ מחצות ולהלן קרוי 'דשן', אלמא: חצות משויא ליה עיכול
  21. ^ אפילו דשן המעוכל יפה, והא אמרת חציו להרמה - אלמא אין חצי הראשון כשר לכך!
  22. ^ 'היכי מקדמינן' - גרסינן, ולא גרסינן היכי מאחרינן, הלא כל חציו ראוי להרמה, ומה לנו אם יאחר?
  23. ^ לא תימא 'חציו לכך וחציו לכך', אלא הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה בין להקטרה שאין מעוכלין, בין להרמה אם יש דשן מעוכל, וחצות דעושה עיכול באברים שמשלה בהן האור - מהכא נפקא
  24. ^ בהקטרה
  25. ^ עַל מוֹקְדָה [עַל הַמִּזְבֵּחַ]
  26. ^ איני יודע שעד הבקר קרוי לילה
  27. ^ תן השכמה אחרת לבקרו של לילה: בוקרו של לילה הוא עלות השחר, ונתן לך הכתוב בו בקר אחר, לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך; וכיון שלא נתן זמן באותו בקר - על כרחך הוא חצות לילה
  28. ^ הואיל וכל הלילה כשר להרמה - קבעו חכמים זמנה, הכל לפי שעה
  29. ^ דלא נפישי קרבנות ורב להם היום
  30. ^ שהרי עליו לבדו הוא מוטל
  31. ^ צריך להשכים יותר
  32. ^ ורב הדשן במקום המערכה, וצריך להעלות את הדשן לתפוח לאחר ההרמה, כדתנן במסכת תמיד (פ"ב מ"ב, בבלי כח,ב): 'החלו מעלין האפר לתפוח', ותפוח הוא גל של אפר, כמין תפוח של ענבים הנדרך בגת, ששם כנסו אפר של כל ימות החג, והוא באמצע המזבח;
  33. ^ ופעמים שהוא עליו כשלש מאות כור לפיכך צריך להקדים לתרום מאשמורה הראשונה
  34. ^ מכריז הממונה על הכרוּז, ואומר: עמדו כהנים לעבודתכם, כדקתני בברייתא בשמעתין
  35. ^ ולא היו מכירין אותו
  36. ^ מתורגמן העומד לפני חכם הדרשן, והחכם לוחש לו לשון עברית, והוא מתרגם לרבים לשון שהן שומעין
  37. ^ נפל לו בתוך הדרש שלחש לו רבי שילא 'קרות הגבר' לשון עברי, והוא תרגם לרבים: קרא גברא
  38. ^ חליל שהוא חשוב לפני בני חורים זמר נאה וערב
  39. ^ בא אצל גרדיים לשורר ולחולל להם
  40. ^ לא הוכשר בעיניהם, ומשל הוא, כלומר: פירוש זה שפירשתי לפני שרים רבים פעמים רבות ולא מיחו בידי, עכשיו פירשתי לפניך שאינך גדול כמותם, ולא קבלתו
  41. ^ שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני רבי חייא שהוא דודך
  42. ^ לך ושב בכבודך, שאיני כדאי שתהא מתורגמני
  43. ^ אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום - כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה, כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים - עשה לו! אף אני, מאחר שהתחלתי בפעולותיך - אגמור
  44. ^ גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה
  45. ^ גביני המכריז
  46. ^ לקמן בפרק רביעי (יומא לט ב)
  47. ^ כבר פעם אחת היה מעשה שהיה כהן גדול מתודה על פרו ביום הכפורים, ואמר
  48. ^ חטאתי וכו'
  49. ^ דתעניתא
  50. ^ שאין הקול נשמע בו כבלילה
  51. ^ והאי פסולת הנסורות, והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש
  52. ^ כן שמו, לשון אין