פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא דכרכים [1], והא דכפרים [2].

ודכרכים אין מטמא בנגעים? והתניא: '(ויקרא יד לד) [כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ] אֲחֻזַּתְכֶם: אחוזתכם מטמאה בנגעים, ואין ירושלים מטמאה בנגעים [3]; אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד [4] [5]' - הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים, ואף על גב דכרכים נינהו!

אימא אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש 'בלבד;

במאי קא מיפלגי [6]?

תנא קמא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים, ורבי יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים.

ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: מה היה בחלקו של יהודה? - הר הבית, הלשכות, והעזרות [7]; ומה היה בחלקו של בנימין? – אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים; ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי, ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר: (דברים לג יב) [לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו] חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם [וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן] [8]; לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה [9], שנאמר ובין כתפיו שכן'; והאי תנא [10] סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים [11], דתניא: אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן; רבי אלעזר בר <צדוק> [בר שמעון] אומר: אף לא מטות; לפיכך עורות קדשים [12] - בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע.'

אמר אביי: שמע מינה: אורח ארעא למישבק איניש גולפא [13] ומשכא [14] לאושפיזיה.

ודכפרים מי מטמא בנגעים? והתניא: ’[ויקרא יד,לד] [כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם] לַאֲחֻזָּה [וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם] - [15] עד שיכבשו אותה; כבשו אותה ולא חלקוה לשבטים, חלקו לשבטים ולא חלקו לבית אבות [16], חלקו לבית אבות ואין כל אחד מכיר את שלו [17] מניין? תלמוד לומר: (ויקרא יד לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת [וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת]: מי שמיוחד לו, יצא אלו שאין מיוחדין לו'!

אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא [18].

ומתקינין לו כהן אחר:

פשיטא אירע בו [19] פסול [20] קודם תמיד של שחר - מחנכין אותו [21] בתמיד של שחר [22]; אלא אירע בו פסול אחַר תמיד של שחר - במה מחנכין אותו [23]?

אמר רב אדא בר אהבה: באבנט [24].

הניחא למאן דאמר אבנטו של כהן גדול [25] - זה הוא אבנטו של כהן הדיוט [26], אלא למאן דאמר [27] אבנטו של כהן גדול [28] לא זהו אבנטו של כהן הדיוט [29] - מאי איכא למימר [30]?

אמר אביי: [31] לובש שמונה ומהפך בצינורא [32], וכדרב הונא, דאמר רב הונא: זר שהפך בצינורא חייב מיתה [33].

ורב פפא אמר:

עמוד ב

עבודתו מחנכתו [34]: מי לא תניא 'כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן [35], מכאן ואילך עבודתן מחנכתן'? הכא נמי עבודתו מחנכתו!

כי אתא רב דימי – אמר: אבנטו של כהן הדיוט – רבי, ורבי אלעזר ברבי שמעון, חד אמר: של כלאים, וחד אמר של בוץ.

תסתיים דרבי הוא דאמר של כלאים, דתניא: 'אין בין כהן גדול לכהן הדיוט [36] אלא אבנט, דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אף לא אבנט'; אימת?: אי נימא בשאר ימות השנה [37] - טובא איכא: כהן גדול משמש בשמונה והדיוט בארבעה, אלא לאו ביום הכפורים [38]?

אמרי: לא! לעולם בשאר ימות השנה [39]; [40] ובהנך דשוין [41].

כי אתא רבין, אמר: אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים דברי הכל של בוץ; בשאר ימות השנה דברי הכל של כלאים; לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט, בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים, שרבי אומר של כלאים, ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר של בוץ. [42]

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא [43]:

[44] (ויקרא ו ג) [וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ]; מה תלמוד לומר יִלְבַּשׁ [45]?

להביא מצנפת ואבנט להרמת הדשן [46] - דברי רבי יהודה;

רבי דוסא אומר: להביא [47] בגדי כהן גדול ביום הכפורים [48] שהן כשרין לכהן הדיוט [49];

רבי אומר: שתי תשובות בדבר: חדא - דאבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט [50]; ועוד: בגדים שנשתמשתה בהן קדושה חמורה תשמש בהן קדושה קלה? אלא מה תלמוד לומר יִלְבַּשׁ? - לרבות את השחקין [51].

ואזדא רבי דוסא לטעמיה, דתניא [ספרא אחרי מות פרשה ד פ"ו ה"ז: [52] (ויקרא טז כג) [וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ] וְהִנִּיחָם שָׁם - מלמד שטעונין גניזה; רבי דוסא אומר: שלא ישתמש בהן יום כפורים אחר.

תנו רבנן: 'אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו - ראשון חוזר לעבודתו, שני - כל מצות כהונה גדולה עליו [53], דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט [54]; אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אלם בציפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו, ואמרו חכמים: ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט: כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין.'

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:

הערותעריכה

  1. ^ שהוא מקום שווקים, ומתקבצים שם ממקומות הרבה, והיא עשויה לכל הבא להתפלל, ואין לה בעלים מיוחדים
  2. ^ כל בעליו ניכרים, והרי הוא כבית השותפין
  3. ^ שאין אחוזה להם; קסבר לא נתחלקה לשבט יהודה ובנימין, אלא כל השבטים שוין בה
  4. ^ שכשקנה דוד את גורן מארוְנה היבוסי - גבה הכסף מכל שבט ושבט, כדאמרינן בספרי [נשא, פסקא מב] ובשחיטת קדשים (זבחים קטז ב)
  5. ^ קסבר נתחלקה לשבטים
  6. ^ רבי יהודה ורבנן
  7. ^ צד המזרחי, רוחב הר הבית, עזרת נשים כולה, ועזרת ישראל כולה, אחת עשרה אמה של מקום רגלי דריסת הכהנים להלן מרגלי ישראל, ושם המזבח מתחיל; משם ולמערב בחלקו של בנימין, אלא שבמקום מושב המזבח יוצאה רצועה מחלקו של יהודה ונכנסה לקרן מזרחית דרומית - כדלהלן
  8. ^ חופף - כאדם המתחכך מחמת שאינו משיג תאותו; לשון נזיר חופף ומפספס (נזיר מב א)
  9. ^ שהיה הארון נתון בחלקו
  10. ^ דלקמן
  11. ^ והיינו 'תנאי'
  12. ^ של שלמי חגיגה ושמחה שעולי רגלים שוחטין ואוכלין שם
  13. ^ קנקן של חרס
  14. ^ עור בהמה שהוא שוחט ואוכל בבית בעל הבית
  15. ^ גבי נגעים כתיב לַאֲחֻזָּה - לבית אחוזה
  16. ^ למשפחות
  17. ^ שלא חלקו אחוזת המשפחה לגברים
  18. ^ דאית ביה דירה
  19. ^ בכהן גדול
  20. ^ ביום הכפורים
  21. ^ לזה המשמש תחתיו
  22. ^ שיעשה הוא תמיד של שחר בשמונה בגדים, ויהא מחונך לכהונה גדולה קודם שיגיע עבודת יום הכפורים
  23. ^ הרי עבודת יום הכפורים שאחר התמיד - בארבעה בגדים היא, ובמה הוא ניכר שהוא כהן גדול מעולם, והיכן יצא מהדיוטות, שתהא עבודת היום נעשית בכהן גדול
  24. ^ באותן ארבעה בגדים עצמן יש היכר לכהונה גדולה: שאבנטו של כהן גדול בעבודת יום הכפורים של בוץ הוא, כדכתיב (ויקרא טז ד) וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וזה עד עכשיו היה רגיל לעבוד בשל כלאים
  25. ^ של כל ימות השנה היה של כלאים, כדכתיב (שמות לט כט) וְאֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי
  26. ^ שאין חילוק באבנטיהם - איכא היכירא ביום הכפורים באבנט, לפי שאבנטו של כהן גדול משתנה ביום הכפורים להיות של בוץ
  27. ^ לקמן
  28. ^ בכל השנה
  29. ^ שההדיוט של בוץ, נמצאו אבנטיהם שוין ביום הכפורים
  30. ^ ומאי היכירא כהונה גדולה איכא להאי
  31. ^ קודם שיתחיל עבודת היום, שהוא בבגדים השוין בהדיוט -
  32. ^ במזלג, קודם שיתחיל עבודת היום שהוא בבגדים השוין בהדיוט, לובש שמונה בגדים ויהפוך במזבח החיצון אחד מאיברי התמיד במזלג של ברזל, דקירוב עבודה היא: שממהר להתעכל מחמת הפיכה זו, ועבודה היא, ונמצא שנתחנך לכהונה גדולה קודם לכן
  33. ^ משום וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר יח ז) אלמא: קרובי עבודה הוי עבודה
  34. ^ עבודת יום הכפורים עצמה, שאינה כשירה אלא בכהן גדול, וזה עובדה - מחנכתו לכהונה גדולה
  35. ^ כדכתיב במדבר (ז,א) וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם, מכאן ואילך לא נמשחו כלים חדשים שנעשים שם, כדאמרינן במסכת שבועות (טו,א): אותם במשיחה
  36. ^ ולא גרסינן 'ביום הכפורים': דהא בכהן הדיוט אין חילוק ביום הכפורים לשאר ימים
  37. ^ שכהן גדול משמש בשל כלאים, וקאמר דחלוקין באבנטיהן, דשל הדיוט דבוץ
  38. ^ דשל כהן גדול דבוץ; ואשמועינן דשל הדיוט דכלאים, והוא הדין להדיוט דכל ימות השנה
  39. ^ דכהן גדול בשל כלאים, ואשמעינן דשל הדיוט דבוץ
  40. ^ ודקאמרת 'טובא איכא'
  41. ^ באותן בגדים ששניהם שוין בהם, דהיינו כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט - אין ביניהם אלא אבנט
  42. ^ בין רבין לרב דימי ליכא מידי, אלא דרב דימי לא פירש הי מינייהו דאמר של כלאים והי מינייהו דאמר של בוץ, ורבין פירש בהדיא: רבי אומר של כלאים.
  43. ^ דרבי הוא דאמר של כלאים
  44. ^ גבי תרומת הדשן כתיב
  45. ^ והוה ליה למיכתב 'ומכנסי בד על בשרו', דהא כתיב ברישיה דקרא וְלָבַשׁ
  46. ^ משום דלא כתיב אלא מִדּוֹ בַד, ובמכנסים כתב יִלְבַּשׁ - ללמדך שהיא עבודה גמורה, וצריכה ארבעה כלים
  47. ^ ארבעה
  48. ^ ששימש בהן לפנים
  49. ^ כל ימות השנה: שלא תאמר (ויקרא טז כג) וְהִנִּיחָם שָׁם - שיהו טעונין גניזה [ספרא אחרי מות פרשה ד פ"ו ה"ז; בבלי פסחים כו,א ועוד], אלא שלא ישתמש בהן ליום הכפורים אחר (פסחים כו א)
  50. ^ שהרי הוא של בוץ, ודכהן הדיוט כל הימים דכלאים
  51. ^ שאף השחקין כשרים לעבודה; ואני שמעתי: להביא שחקים דוקא, משום בגדים שֶׁבִּשֵׁל בהן קדרה לרבו - לא ימזוג בהן כוס לרבו; ואין נראה בעיני: דבשלמא גבי הוצאת הדשן אמרינן לקמן [יומא (כג,ב)] הכי - מפני שהבגדים מתבזים ומתלכלכין בהן, אבל תרומת הדשן שאינו אלא מלא מחתה ליום, כדאמרינן במסכת תמיד (ד,א) ואין שם לכלוך בגדים
  52. ^ גבי בגדי יום הכפורים כתיב:
  53. ^ לא פורע ולא פורם, ואינו מטמא לקרובים, ומוּזְהר על האלמנה, ומשמש בשמונה בגדים
  54. ^ כלומר: אינו משמש במקדש לא בשמנה ככהן גדול ולא בארבעה ככהן הדיוט