פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד: שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה!

ולרבי שמעון, דאמר תמיד מרצה - והא כתיב 'על מצחו ונשא' עַל מֵצַח [אַהֲרֹן] וְנָשָׂא?

ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא.

ורבי יהודה לקבוע לו מקום מנא ליה?

נפקא ליה מ-עַל מִצְחוֹ;

ורבי שמעון נמי תיפוק ליה מ-עַל מִצְחוֹ?

אין הכי נמי, אלא על מצחו ונשא עַל מֵצַח [אַהֲרֹן] וְנָשָׂא מאי עביד ליה? אמר לך: ראוי למצח – מרצה, שאינו ראוי למצח - אינו מרצה, לאפוקי נשבר הציץ, דלא מרצה.

ולרבי יהודה נשבר הציץ מנא ליה?

נפקא ליה ממצח מִצְחוֹ

ורבי שמעון?

מצח מצחו לא משמע ליה.

נימא הני תנאי כהני תנאי, דתניא:

'אחד זה ואחד זה [1] מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם - דברי רבי מאיר;

רבי יוסי אומר: אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי [2] בלבד;

רבי חנינא סגן הכהנים אומר: כהן השורף את הפרה - מזין עליו כל שבעה [3]; כהן גדול ביום הכפורים - אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי'

מאי לאו בהא קא מיפלגי: רבי מאיר סבר טומאה דחויה היא בציבור [4], ורבי יוסי סבר טומאה היתר היא בציבור [5]?

ותסברא? אי סבר רבי יוסי היתר היא בציבור - הזאה כלל למה לי [6]?

אלא דכולי עלמא הני תנאי סברי טומאה דחויה היא בציבור, והכא - בהא קמיפלגי: רבי מאיר סבר אמרינן טבילה בזמנה מצוה [7], ורבי יוסי סבר לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה [8].

וסבר רבי יוסי לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה? והתניא:

'הרי שהיה שֵׁם כתוב על בשרו - הרי זה לא ירחץ [9], ולא יסוך, ולא יעמוד במקום הטנופת;

נזדמנה לו טבילה של מצוה [10] - כורך עליו גמי [11] וטובל;

רבי יוסי אומר: יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף',

וקיימא לן [12] דבטבילה בזמנה מצוה קא מיפלגי: דתנא קמא סבר: לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה, ורבי יוסי סבר: אמרינן טבילה בזמנה מצוה [13]!?

אלא דכולי עלמא להני תנאי אמרינן טבילה בזמנה מצוה, והכא בהא קמיפלגי: רבי מאיר סבר מקשינן הזאה לטבילה, ורבי יוסי סבר לא מקשינן הזאה לטבילה [14];

ורבי חנינא סגן הכהנים, אי מקיש הזאה לטבילה - אפילו כהן ביום הכפורים נמי? אי לא מקיש הזאה לטבילה אפילו כהן השורף את הפרה נמי לא!?

לעולם לא מקיש, וכהן השורף את הפרה - מעלה בעלמא.

כמאן אזלא הא דתנו רבנן 'אין בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכפורים אלא

עמוד ב

שזה פרישתו לקדושה [15] ואחיו הכהנים נוגעין בו, וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו [16]'?

כמאן? או רבי מאיר, או רבי יוסי, דאי רבי חנינא סגן הכהנים - הא איכא נמי הא [17]!

מתקיף לה רבי יוסי ברבי חנינא: בשלמא ראשון [18] שמא שלישי [19] [20] שני שמא שלישי, [21] שלישי שמא שלישי [22], חמישי שמא שביעי [23], [24] שישי שמא שביעי [25] שביעי שמא שביעי; אלא רביעי למה לי הזאה כלל לא בשלישי איכא לספוקי [26] ולא בשביעי איכא לספוקי [27]!

ולטעמיך הזאה כל שבעה מי איכא? והא קיימא לן דהזאה שבות ואינה דוחה את השבת!? אלא מאי אית לך למימר 'שבעה לבר משבת' - הכא נמי שבעה לבר מרביעי.

אמר רבא: הלכך כהן גדול ביום הכפורים - דלא בדידן תליא מילתא אלא בקביעא דירחא תליא מילתא, בתלתא בתשרי בעי לאפרושי, וכל אימת דמתרמי תלתא בתשרי מפרשינן ליה [28]; אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מילתא [29] - מפרשינן ליה ברביעי בשבת כי היכי דניתרמי רביעי שלו בשבת [30].

ללשכת פרהדרין:

תניא רבי יהודה: וכי לשכת פרהדרין [31] היתה? והלא לשכת בלווטי [32] היתה! אלא בתחלה [33] היו קורין אותה 'לשכת בלווטי', ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה [34] ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש [35] - כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש [36] - לפיכך היו קוראין אותה 'לשכת פרהדרין'.

תנן התם [דמאי פ"ב מ"ד]: 'הנחתומין [37] - לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא תרומת מעשר וחלה [38]'; בשלמא תרומה גדולה לא, דתניא [39]:

הערותעריכה

  1. ^ כהנים דיום הכפורים ופרה
  2. ^ לפרישתו
  3. ^ לקמיה מפרש טעמיה
  4. ^ ובעינן טהרה מעלייתא, והזאה בזמנה, וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי הוא לטומאתו בשלשה ראשונים, ובשלשה האחרונים כל יומא ויומא איכא לספוקי מספיקא שהוא שביעי
  5. ^ דלא מחמרי בה אלא למעלה בעלמא, דילפינן ממלואים
  6. ^ בתורת שלישי ושביעי
  7. ^ דכתיב (במדבר יט יט) וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ - לא בא זה אלא ללמד על הטבילה שתהא ביום השביעי, והזאה נמי מקשינן לטבילה להיות מצוה בזמנה; הלכך כל יומא מזינן עליה שמא היום זמנה
  8. ^ והאי וְחִטְּאוֹ דרשינן ליה במסכת קדושין בפרק שלישי (דף סב,א)
  9. ^ שלא ימחקנו; ואזהרה למוחק את השם: וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם (דברים יב ג) וסמיך ליה (דברים יב ד) לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם
  10. ^ טבילת טהרה שהטילה הכתוב עליו
  11. ^ להגין עליו [מפני] חוזק שטף המים
  12. ^ במסכת שבת (קך,ב)
  13. ^ הלכך דלמא לא משכח גמי, וישהה טבילתו ליום אחר
  14. ^ הזאה בזמנה לאו מצוה היא, וכי כתיב שלישי ושביעי - שלא יקדים וישהה בין הזאה להזאה ארבעה ימים; אבל אם השהה הזאתו לזמן מרובה - לית לן בה
  15. ^ ליכנס למחנה שכינה, ולא יהא לבו זחה עליו, ויהא נבדל מכל קלות ראש; שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות
  16. ^ פרישתו לטהרה להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו בו ביום להטבילו להוציא מלבן של צדוקים; לכן החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו
  17. ^ שזה מזין עליו כל שבעה, וזה אין מזין עליו כל שבעה
  18. ^ יום ראשון מזין עליו
  19. ^ שמא היום יום שלישי לטומאתו
  20. ^ וכן
  21. ^ וכן
  22. ^ שמא שעה אחת קודם פרישתו נטמא
  23. ^ שאם היה הראשון לפרישה שלישי לטומאה נמצא החמישי שביעי
  24. ^ וכן
  25. ^ וכן
  26. ^ דהא משפירש לא נטמא במת
  27. ^ שאם היה שביעי לטומאתו, הרי יום אחד לפני פרישתו שלישי לטומאה, נמצא שלא הזה בשלישי, והזאת שביעי בלא שלישי אינו כלום
  28. ^ ואף על גב דלא הוי רביעי שלו בשבת, ונמצאת הזאתו בטלה שני ימים
  29. ^ שאין זמנה קבוע
  30. ^ ולא יפסקו הזיותיו אלא יום אחד
  31. ^ פקידי המלך
  32. ^ לשון שרים, כך היתה נקראת: לשכת שרים
  33. ^ כל ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים
  34. ^ מתוך שכהני בית שני היו עומדין על ידי ממון שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי
  35. ^ כלומר: שרשעים היו, ולא היו מוציאין שנתן, ומעמידים אחר תחתיו, וכל כהן המתחדש בה - סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון, שתהא קרויה על שמו, ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה
  36. ^ שהמלך מחלפן בכל שנה ושנה
  37. ^ הלוקחין תבואה מעם הארץ למכור פת לשוק
  38. ^ לא חייבו עליהן להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים, אלא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה וחלה - יתן לכהן, אבל שאר כל אדם - הטילו עליו להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים, ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותן ואין נותנים; ובנחתום חבר עסקינן, ומתוך שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו שאינו צריך להפריש עליו מעשר שני של דמאי לעלות לירושלים [או] לפדות
  39. ^ בסוטה בפרק עגלה ערופה (מח,א) [תוספתא סוטה פ"יג ה"י [ליברמן]]