פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שאינו נוקם [1] ונוטר [2] כנחש [3] - אינו תלמיד חכם.

והכתיב: (ויקרא יט יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר [אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה’]?

ההוא - בממון הוא דכתיב, דתניא:

'איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? – נקימה: אמר לו "השאילני מגלך", אמר לו "לאו"; למחר אמר לו הוא "השאילני קרדומך", אמר לו "איני משאילך כדרך שלא השאלתני" - זו היא נקימה; ואיזו היא נטירה?

אמר לו "השאילני קרדומך", אמר לו "לא"! למחר אמר לו: "השאילני חלוקך"! אמר לו "הילך! איני כמותך, שלא השאלתני" [4] - זו היא נטירה.'

וצערא דגופא - לא? והא תניא הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין '- עליהן הכתוב אומר (שופטים ה לא) [כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה’] וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ [וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה]?

לעולם דנקיט ליה בליביה [5].

והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו?

דמפייסו ליה [6] ומפייס.

ומה הן מוציאין אחת או שתים [ואין מוציאין אגודל במקדש]:

השתא שתים מוציאין, אחת מבעיא?

אמר רב חסדא: לא קשיא: כאן בבריא כאן בחולה [7], והתניא: 'אחת מוציאין, שתים אין מוציאין; במה דברים אמורים? בבריא, אבל בחולה - אפילו שתים מוציאין; והיחידין [8] מוציאין שתים ואין מונין להן אלא אחת [9].

ואין מונין לו אלא אחת? והתניא: 'אין מוציאין [10] לא שליש [11] ולא גודל [12] מפני הרמאים, ואם הוציא שליש מונין לו [13], [14] גודל - אין מונין לו [15]; ולא עוד [אלא] שלוקה מן הממונה בפקיע [16]' [17]!

מאי מונין לו? - נמי אחת.

מאי פקיע

אמר רב: מדרא.

מאי מדרא?

אמר רב פפא: מטרקא דטייעי [18] דפסיק רישיה [19].

אמר אביי: מריש הוה אמינא הא דתנן [20] בן ביבאי [21] ממונה על הפקיע - אמינא פתילתא, כדתנן [סוכה פ"ה מ"ג]: מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן - מהן היו מפקיעין [22], ובהן היו מדליקין; כיון דשמענא להא דתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע – אמינא: מאי 'פקיע'? – נגדא [23].

מעשה שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש:

תנו רבנן: 'מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש; קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו! עמד רבי צדוק על מעלות האולם [24] ואמר: אחינו בית ישראל! שמעו: הרי הוא אומר (דברים כא א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל [בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ] (דברים כא ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ [וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל] - אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות [25]?

געו [26] כל העם בבכיה; בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר: "הרי הוא כפרתכם [27], ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין"! ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים! וכן הוא אומר (מלכים ב כא טז) וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה [לְבַד מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’].'

הי מעשה קדים? אילימא דשפיכות דמים - השתא אשפיכות דמים לא תקינו פייסא, אנשברה רגלו תקינו? אלא דנשברה רגלו קדים; וכיון דתקינו פייסא - ארבע אמות מאי עבידתייהו [28]?

אלא לעולם דשפיכות דמים קדים, ומעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא; כיון דחזי אפילו ממילא אתו לידי סכנה - תקינו רבנן פייסא.

'עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות - וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא?: והתניא [29]: עשרה דברים נאמרו בירושלים, וזו אחת מהן:

עמוד ב

אינה מביאה עגלה ערופה [30]; ועוד (דברים כא א) [כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה] לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ כתיב, והא נודע מי הכהו! אלא כדי להרבות בבכיה.

בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר "הרי הוא כפרתכם" ועדיין בני קיים [כו’] ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים:

איבעיא להו: שפיכות דמים - הוא דזל, אבל טהרת כלים כדקיימא קיימא? או דילמא שפיכות דמים כדקיימא קיימא, אבל טהרת כלים היא דחמירא?

תא שמע מדקא נסיב לה תלמודא [31]: וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה - שמע מינה שפיכות דמים הוא דזל, וטהרת כלים כדקיימא קיימא.

תנו רבנן: ’[ויקרא ו,ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ] (ויקרא ו ד) וּפָשַׁט [אֶת בְּגָדָיו] וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן [אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר] - שומעני כדרך יום הכפורים שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול? - תלמוד לומר: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים: מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט: מה להלן בגדי קודש - אף כאן בגדי קודש; אם כן מה תלמוד לומר אֲחֵרִים? - פחותין מהן; [32]

רבי אליעזר אומר: אֲחֵרִים וְהוֹצִיא [33] - לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין להוציא הדשן.'

אמר מר אחרים פחותין מהן' - כדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבשל בהן קדרה לרבו - לא ימזוג בהן כוס לרבו [34]'.

אמר ריש לקיש: כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה [35].

ורבי יוחנן אמר: מחלוקת בהוצאה, אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא.

מאי טעמא דריש לקיש?

אמר לך: אי סלקא דעתא עבודה היא, יש לך עבודה שכשירה בשני כלים [בלבד] [36]?!

ורבי יוחנן?

גלי רחמנא בכתונת ומכנסים והוא הדין למצנפת ואבנט [37].

ומאי שנא הני [38]?

מדו בד: מִדּוֹ = כמדתו [39]; וּמִכְנְסֵי בַד – לכדתניא: 'מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים? - שנאמר (ויקרא ו ג) [וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד] וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ [וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ] [40].

וריש לקיש [41] - [42] [43] מִדּוֹ = כמדתו - מדאפקיה רחמנא בלשון מדו;

שלא יהא דבר קודם למכנסים – מ-עַל בְּשָׂרוֹ נפקא.

נימא כתנאי: 'עַל בְּשָׂרוֹ, מה תלמוד לומר יִלְבַּשׁ [44]? - להביא מצנפת ואבנט להרמה [45], דברי רבי יהודה;

רבי דוסא אומר: לרבות בגדי כהן גדול [46] ביום הכפורים - שכשירין לכהן הדיוט [47].

אמר רבי: שתי תשובות בדבר: חדא - דאבנטו של כהן גדול [48] לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט [49]; ועוד: בגדים שנשתמשת בהן קדושה חמורה תשתמש בהן קדושה קלה? אלא מה תלמוד לומר יִלְבַּשׁ?

הערותעריכה

  1. ^ נקמתו
  2. ^ איבה
  3. ^ בלבו
  4. ^ שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו
  5. ^ ואם בא אחר לנקום נקמתו בקיום המשפט - ישתוק
  6. ^ לבקש מחילה
  7. ^ חולה אינו יכול לכבש אצבעותיו, וכשמוציא אחת - יוצאה חבירתה עמה
  8. ^ בחולין שאינן יושבין עם שאר בני אדם אלא שוכבין או יושבין לבדם
  9. ^ אין נמנה אלא איש אחד
  10. ^ עם האצבע
  11. ^ אצבע שלישי
  12. ^ דאין מוציאין שתים
  13. ^ שאינו רמאי לפי שהוא ניכר שאינו משני בני אדם: שאין יכול להרחיק זה מזה
  14. ^ אם הוציא
  15. ^ כלל, אלא מוציאין אותו מביניהן
  16. ^ הממונה על רצועות המלקות
  17. ^ אם הוציא שלישי מונין לו קא סלקא דעתיה מונין לו שנים
  18. ^ רצועות ישמעאלים העשויה שוט לסוסים
  19. ^ לכך קרויה 'פקיעה': שאינה רחבה בראשה כשאר רצועות מלקות, אלא מפסקת בראשה לרצועות דקות כדי שירגיש בה הסוס יותר; ו'פקיע' לשון פיסוק וסדקים, כמו [סוכה פ"ה מ"ג] מבלאי מכנסי הכהנים... מפקיעין - לשון קריעה
  20. ^ במסכת שקלים (פ"ה מ"א)
  21. ^ שם האיש
  22. ^ לעשות פתילות לשמחת בית השואבה בחג
  23. ^ רצועות מלקות
  24. ^ בהר הבית אולמות הרבה בנה שם הורדוס, כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון; על מעלות האולם בהר הבית אולמות גרסינן בתוספתא
  25. ^ מִשֶּׁל מי תלקח? מן היושבים בעיר או מן הכהנים שומרי עזרה
  26. ^ צעקו
  27. ^ מיתתו תכפר עליכם
  28. ^ גבי מרוצת שפיכות דמים
  29. ^ בבבא קמא חשיב לה, בפרק 'מרובה' (דף פב,ב)
  30. ^ דכתיב (דברים כא) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה [אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ] לְרִשְׁתָּהּ ואין ירושלים ירושה - דקסבר לא נתחלקה לשבטים
  31. ^ ראייה
  32. ^ הכי גרסינן בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא א פרק ב הלכה ו]: וּפָשַׁט וְלָבַשׁ; יכול במצות יום הכפורים? תלמוד לומר: בגדיו בגדים וגירסא שבהש"ס האריכה בלשונה: שומעני כדרך יום הכפורים פושט בגדי קודש ולובש בגדי חול תלמוד לומר כו' וזהו פירושה: וּפָשַׁט וְלָבַשׁ האמור בהוצאת הדשן שבתפוח אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הכתוב אֲחַר תרומת הדשן: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים וגו' - יכול שמטיל עליו חובה לשנות בגדיו בין תרומה להוצאה: אם בא להוציא דשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד, כדרך שהיא חובה על כהן גדול בחמש עבודות שביום הכפורים, שמשנה בגדיו בכל העבודות בין זו לזו: ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן שלישית בשל זהב רביעית בבגדי לבן - אף זה ישנה, וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב - שהרי הדיוט הוא ואינו משמש בבגדי זהב - יְשַּנֶּה בבגדי קודש שהרים בהן, כמו שנאמר ויקרא ו,ג: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד ויפשוט אותם, וילבש בגדי חול שלו, ויוציא הדשן? תלמוד לומר... בְּגָדָיו בגדים; ומה תלמוד לומר אֲחֵרִים? - פחותין מהן, כגון שחקים או מפשתן שאינו מוצהב, ואין דמיהם יקרים: שהאפר מלכלכם כשנושאו חוץ למחנה, גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח בעבודת אכילה!
  33. ^ האי אֲחֵרִים - אכהן קאי, כלומר: כהנים שהן אחרים מרוחקים משאר עבודות - כשירין לעבודה זו
  34. ^ לפי שנתעשנו ונתלכלכו בבישול קדירה, אף כאן לענין הוצאת הדשן: אין כבוד המלך לשרת בהן שירות אחר
  35. ^ כשם שרבי אליעזר מכשיר בעלי מומין להוצאה - כך מכשירן להרמה
  36. ^ והכא מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד הוא דכתיב (ויקרא ו ג)
  37. ^ גלי רחמנא בכתונת ובמכנסים ולימדך שאינה כשירה בבגדי חול שלו, ומאליך אתה למד שהיא עבודה, וצריכה אף מצנפת ואבנט
  38. ^ דנקט?: מאחר שצריכין כלן - לשתוק מנייהו ואנא ידענא - מדכתיב בהו כהן - עבודה היא
  39. ^ כאן לימדך שיהא כתונת כהנים למדת קומתו, לא נגררות ולא מסולקות; והכי אמרינן בזבחים (דף יח,א)
  40. ^ יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ - משמע שלובש בעודו ערום: שאין עליו אלא בשרו, דאי לא תימא הכי - עַל בְּשָׂרוֹ למאי כתביה?
  41. ^ דאמר דווקא כתבינהו ולמימרא דאינה צריכה ארבעה
  42. ^ נפקא ליה הנך תרתי דרשות מלשון המקרא ששינה בלשונו:
  43. ^ שלא כתיב כתונת למימרא
  44. ^ גבי הרמת הדשן כתיב (ויקרא ו ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ והוה ליה למכתב 'ומכנסי בד על בשרו', ומהדר נמי אוְלָבַשׁ דרישיה דקרא
  45. ^ שוב ילבש במכנסים, לרבות עוד לבישה כיוצא בה, ומרבה שני בגדים החסרים כאן מכהונת הדיוט
  46. ^ להביא ארבעה בגדי לבן ששמש בהן כהן גדול
  47. ^ כל השנה, ואתיא יִלְבָּשׁ יִלְבָּשׁ מהתם (ויקרא טז ד כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ)
  48. ^ ביום הכפורים שהוא של בוץ
  49. ^ לעולם לפי שאינו משמש אלא בשל כלאים