ביאור:בבלי יומא דף כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ויש אומרים אף רידייא [1], ובעו רבנן רחמי אנשמה בשעה שיוצאה מן הגוף ובטלוה.
תניא כוותיה דר' שילא:[2] היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו[3]. רבי יאשיה אומר עד שישנה; ויש אומרים עד שישלש; ובאיזה תרנגול אמרו?- בתרנגול בינוני[4].
אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שישראל עולין לרגל - עומדין צפופין [5] ומשתחוים רווחים [6], ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת [7].
מאי קאמר [8]?
הכי קאמר: [9] אף על פי שנמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת ועומדים צפופין [10] - [11] כשהן משתחוין [12] משתחוין [13] רווחים, וזה אחד מעשרה נסים שנעשו במקדש, דתנן [אבות פ"ה מ"ה]:
'עשרה נסים נעשו בבית המקדש:
1. לא הפילה אשה [14] מריח בשר הקדש [15];
2. ולא הסריח בשר הקדש מעולם;
3. ולא נראה זבוב בבית המטבחים [16];
4. ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים;
5. ולא נמצא פסול בעומר 6. ובשתי הלחם 7. ובלחם הפנים [17];
8. עומדים צפופים ומשתחוים רווחים
9. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם
10. ולא אמר אדם לחברו "צר לי המקום שאלין בירושלים [18]"';
פתח במקדש וסיים בירושלים!?
איכא תרתי אחרנייתא במקדש, דתניא: מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה - אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו - אין מזיזות אותו ממקומו'. ותו ליכא? והתניא רב שמעיה בקלנבו [19]: שברי כלי חרס [20] נבלעין במקומן [21]', ואמר אביי: מוראה ונוצה [22] ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן [23]!
פסולי תלתא הוו [24], חשבינהו בחד: אפיק תרי ועייל תרי.
אי הכי - בלועין נמי תרי הוו [25], חשבינהו בחד, חסרו להו!?
איכא נמי אחריתי, דאמר רבי יהושע בן לוי: נס גדול היה נעשה בלחם הפנים: סלוקו כסדורו [26], שנאמר: [וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה’] לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ [27].
ותו ליכא?: והאמר רבי לוי: 'דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה [28]' ואמר רבנאי אמר שמואל: כרובים [29] - בנס היו עומדין [30]!
ניסי דבראי [31] קא חשיב, ניסי דגואי לא קא חשיב.
אי הכי - לחם הפנים נמי ניסי דגואי הוא!?
לחם הפנים - ניסי דבראי הוא, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא כד ו) [וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת] עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר [לִפְנֵי ה’] – טהור? מכלל שהוא טמא [32]!?
כלי עץ העשוי לנחת הוא [33], וכל כלי [עץ] העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה [34]! אלא מלמד שמגביהין אותו [35] לעולי רגלים ואומרים להם: "ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסדורו, שנאמר (שמואל א כא ז) [וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי ה’] לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ!
ותו ליכא? והאמר רב אושעיא: 'בשעה שבנה שלמה בית המקדש - נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירותיהן בזמנן, וכשהרוח מנשבת בהן – נושרין, שנאמר (תהלים עב טז): [יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים] יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ [וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ] [36], וכשנכנסו נכרים להיכל – יבש, שנאמר (נחום א ד) [גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל] וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל, ועתיד הקב"ה להחזירן, שנאמר (ישעיהו לה ב) פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ [הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ]!
ניסי דקביעי [37] לא קא חשיב.
השתא דאתית להכי, ארון וכרובים נמי ניסי דקביעי נינהו!
אמר מר: ועשן המערכה - ומי הוה עשן במערכה? והתניא: 'חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי [38], וברה כחמה, ויש בה ממש [39], ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן'!?
כי קא אמרינן [40] – בדהדיוט [41], דתניא: '(ויקרא א ז) וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ [וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ]: אף על פי שאש יורדת מן השמים - מצוה להביא מן ההדיוט.'
רבוצה כארי? והתניא אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה ורבוצה ככלב!?
לא קשיא: כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני.
ובמקדש שני מי הואי? והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב (חגי א ח)[ עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת] וְאֶרְצֶה בּוֹ ואכבד [אָמַר ה’] וקרינן וְאֶכָּבְדָה? [42] - מאי שנא? דמחוסר ה"א: אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים [43], אש, ושכינה [44], ורוח הקודש [45], ואורים ותומים!
אמרי: אִין, מִיהֲוָה הוה [אש במקדש שני], סיועי לא מסייעא [לא היתה מסייעת בשריפת הקרבנות].
תנו רבנן: שש אשות הן: יש אוכלת ואינה שותה, ויש שותה ואינה אוכלת, ויש אוכלת ושותה, ויש אוכלת לחין כיבשין, ויש אש דוחה אש, ויש אש אוכלת אש
יש אש אוכלת ואינה שותה - הא דידן;
שותה ואינה אוכלת – דחוֹלין [46];
אוכלת ושותה – דאליהו, דכתיב (מלכים א יח לח) [וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר] וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה;
אוכלת לחין כיבשין – דמערכה;
יש אש דוחה אש [47] – דגבריאל [48];
ויש אש אוכלת אש – דשכינה, דאמר מר: 'הושיט אצבעו ביניהם ושרפן' [49].
ועשן המערכה - אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו? והאמר רבי יצחק בר אבדימי: במוצאי יום טוב האחרון של חג [50], הכל צופין לעשן המערכה: נוטה כלפי צפון [51] - עניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין [52];
נטה כלפי דרום - עניים עצבין ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין;
נטה כלפי מזרח הכל שמחין [53], כלפי מערב הכל עצבין [54]! [כן זז עמוד העשן לכל הכוונים?]
דאזיל ואתי [עמוד העשן נא הנה והנה] כדיקלי, ואבדורי לא הוה מיבדר [לא היה מתפזר].
אמר מר: כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין – ורמינהו: מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה; רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש, וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין; רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין ואמר רב יוסף - ואיתימא מר זוטרא: וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום: האי מרבה דידיה [55] והאי מרבה דידיה.
לא קשיא: הא לן והא להו [56].
הדרן עלך שבעת ימים
הערות
עריכה- ^ מלאך הממונה על השקות הארץ ממטר השמים ממעל ומן התהום מתחת, וקורא להן, שנאמר (תהלים מב,ח תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא [לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ], כדאמרינן במסכת תענית [כד,א וכה,ב], ואמרינן התם דדמי לעגלא, ולכך נקרא 'רידייא' לשון שור החורש, מתרגמינן לֹא תַחֲרֹשׁ - לא תירדי (דברים כב י):
- ^ דאמר: 'קרות הגבר' = קרא תרנגולא:
- ^ מפני המזיקין; דמו בראשו - עון מותו על ראשו מוטל, שהוא המית עצמו:
- ^ שאינו ממהר קריאתו ולא מאחר:
- ^ לשון צף: מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וְזָקוּף כקורה, אף רגליו ניטלים מעל הארץ:
- ^ וכשמשתחוים ונופלים נעשה להם נס, והמקום מרחיב עד שיש ביניהן ארבע אמות שלא ישמע איש וידוי של חבירו, שלא יִכָּלֵם:
- ^ נמשכין מתוך דוחקן, ומתפזרין על פני אורך כל אחת עשרה אמה של מקום דריסת רגלי ישראל לצפון ולדרום, ויוצאין ממקום דריסת רגליהם ונכנסין דרך בית החליפות בין צידי ההיכל לכותלי העזרה לצפון ולדרום, ומשם נכנסין למערב באחת עשרה אמה שיש אויר אחורי בית הכפורת עד כותל מערבי של עזרה, כדתנן במסכת מדות (פ"ה מ"א), ואמרינן לה לעיל בפרקין (יומא טז ב
- ^ מאחר שמשתחוים רווחים ונתרווח המקום על ידי הנס, אתה מזקיקו לימשך ולהתפשט אחורי בית הכפורת
- ^ האי ונמשכים אחורי כו' ארישא קאי, קודם השתחואה:
- ^ מרוב דוחקן
- ^ אפילו הכי
- ^ כשהיו כולם משתחוים ובאים למזרח המזבח מתוך העזרה
- ^ לפני ההיכל
- ^ עוברה
- ^ שנתאותה לאכול מבשר הצלי כשמעלה ריח
- ^ של עזרה
- ^ ולא נמצא פסול בעומר: שאם יארע בו פסול - אין אחר להביא תחתיו, שהוא נקצר בליל מוצאי יום טוב, ואין מרבין לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בשלש עשרה נפה; וכן שתי הלחם: נאפין מערב יום טוב ואין אפייתן דוחה יום טוב, ואם יפסל - לא יאפו אחרת ביום טוב, וכן לחם הפנים שנאפה מערב שבת, ואם יפסל - אין חילוף, והשלחן עומד ריקם עד שבת הבאה
- ^ מזונותי דחוקים, דירתי דחוקה
- ^ שם מקום
- ^ שמבשלים בהן קדשי קדשים, ובליעתן נאסרת משום נותר, וטעונין שבירה, כדכתיב (ויקרא ו כא) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר, ושבירתו במקום קדוש, כדאמרינן התם בזבחים, בפרק 'דם חטאת' (צג,ב)
- ^ ואם אין נבלעין - נמצאו אשפתות של שברים בעזרה
- ^ של עולת העוף
- ^ בכל בקר נותנן עם תרומת הדשן במזרח של כבש, כדתנן גבי תרומת הדשן (תמיד פ"א מ"ד): הגיע לרצפה - הפך פניו לצפון, והולך במזרחו של כבש כעשר אמות... מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי והמנורה, וקרא נמי דמוראה ונוצה הכי כתיב: וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ וְהִשְׁלִיךְ אֹתָהּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ קֵדְמָה אֶל מְקוֹם הַדָּשֶׁן (ויקרא א טז)
- ^ פסול עומר ושתי הלחם ולחם הפנים תלת ניסי חשבתינהו
- ^ דשברי כלי חרס הוה חד, ומוראה ונוצה וכל הניתנים שם חד הוה
- ^ כשמסלקין אותו עדיין הוא חם
- ^ והאי קרא בלחם הפנים כתיב, בספר שמואל (שמואל א כא ז)
- ^ אינו תופס למעט ממדת החלל של בית כלום, דתניא (מגילה י ב; בבא בתרא יד,א; בבא בתרא צט,א): ארון שעשה משה יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת, והרי כל החלל לא היה אלא עשרים על עשרים, שנאמר (מלכים א, ו,כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב - נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום
- ^ גופי הכרובים שעשה שלמה
- ^ עומדין בארץ אצל ארון, אחד בצפון ואחד בדרום, ובכנפיהם עשרים אמה פרושות מקיר אל קיר, כדכתיב [מלאכים א ו,כד]: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו - נמצאו הכנפים מחזיקים את כל החלל, נמצא עובי הגוף אינו מן המדה
- ^ מבחוץ, בעזרה, נסים הידועים לכל
- ^ שמקבל טומאה
- ^ שאינו מיטלטל
- ^ כלי עץ לענין טומאה - הוקש לשק, שנאמר (ויקרא יא לב) מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר, מה שק מיטלטל מלא וריקן - אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן; ואף על גב דשלחן מצופה בזהב - בטל ציפוי לגביה, כדאמרינן בשילהי חגיגה: שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ
- ^ ומראין אותו לחוץ
- ^ ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון; אלמא יש פירי בלבנון, ולבנון הוא בית המקדש! ומהו הרעש? - כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים, ונשמע קולם
- ^ קבועים ועומדים תמיד במקומן
- ^ גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה; היתה דומה לארי רובץ
- ^ בשלהבת שלה
- ^ דמעלה עשן
- ^ באש הדיוט שהיו מביאין אצלה
- ^ ואכבד - חסר ה"א, בנבואת חגי כתיבא, ובבית שני משתעי קרא;
- ^ כוליה חדא מילתא
- ^ ושכינה לא שרתה בו
- ^ ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך
- ^ חוֹלין מן הקדחת, שהוא כאש, וצמא למים ואינו חפץ לאכול
- ^ ממקומה להלן
- ^ שירד להציל חנניה מישאל ועזריה: שצינן את הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף את זורקיהן לתוכו, כדאמרינן ב'ערבי פסחים' (קיח,א)
- ^ בסנהדרין הוא, בפרק 'אחד דיני ממונות' (לח,ב) גבי כיתות של מלאכים שאמרו לפניו מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ (תהלים ח ה)
- '^ שמאתמול נתחתם גזר דינם על גשמי שנה, כדתנן [ראש השנה פ"א מ"ב]:' בחג נידונין על המים
- ^ שרוח דרומית נושבת
- ^ ואינן יכולין לאוצרן, ופותחין ומוכרין אותן בזול
- ^ שרוח מערבית שקולה היא, ומביאה גשמים לפי הראוי, לא הפירות מרקיבין, ותבואת הזרע מצלחת, ואין רעב בעולם
- ^ שהוא רוח המייבשת את הזרעים, כדאמרינן במסכת גיטין (לב,ב): אפילו שופתא בקופינא דמרא רפיא
- ^ צפונית מגדלת הראויין לשלחן
- ^ מזרחית יפה לארץ בבל, שהיא ארץ לחה מחמת מימיה לעולם, ולארץ ישראל קשה, שהיא ארץ הרים ובקעות, וממהרת ליבש