ביאור:בבלי יומא דף מג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאפיק חמור בהדה [1].

(במדבר יט ג) [וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה] וְשָׁחַט אֹתָהּ [לְפָנָיו] - שלא ישחוט אחרת עמה;

לְפָנָיו: לרב שלא יסיח דעתו ממנה, לשמואל שיהא זר שוחט ואלעזר רואה;

(במדבר יט ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ [וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים] [2]: לשמואל [3] לאהדוריה לאלעזר [4]; לרב [5] - הוי מיעוט אחר מיעוט [6], ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו כהן הדיוט;

(במדבר יט ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת [וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה]: לשמואל [7] - [8] דאפילו בכהן הדיוט [9], לרב [10] אצטריך [11]: [12] סלקא דעתך אמינא כיון דלאו גופה דפרה נינהו לא ליבעי כהן - קא משמע לן.

(במדבר יט ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן [וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב] – בכיהונו [13];

וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב - כהן בכיהונו לדורות [14];

הניחא למאן דאמר [15] לדורות בכהן הדיוט [16] – שפיר [17]; אלא למאן דאמר לדורות בכהן גדול, השתא כהן גדול בעינן - בכיהונו מיבעיא?

אִין: מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

(במדבר יט ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ [מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא]:

אִישׁ [18] - להכשיר את הזר [19];

טָהוֹר - להכשיר את האשה [20];

וְהִנִּיחַ - מי שיש בו דעת להניח, יצאו חרש שוטה וקטן שאין בהן דעת להניח.

תנן התם [תוספתא פרה פ"ה הרי זה [צוקרמנדל]]: 'הכל כשרין לקדש [21] חוץ מחרש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ובאנדרוגינוס.'

מאי טעמא דרבנן?

דכתיב (במדבר יט יז) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת [וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי]; [22] הנך דפסלי לך באסיפה - פסלי לך בקידוש, והנך דאכשרי לך באסיפה - אכשרי לך בקידוש.

ורבי יהודה?

אם כן [23] לימא קרא 'ולקח' [24], מאי 'וְלָקְחוּ'? - דאפילו קטן, דפסלי לך התם - הכא כשר.

אשה מנא ליה [25]?

וְנָתַן ולא ונתנה; [אולי צריך לומר: ולא 'ונתנו', וכדלהן]

ורבנן?

[26]אי כתב רחמנא ולקח ונתן, הוה אמינא 'עד דשקיל חד ויהיב חד [27]' - כתב רחמנא וְלָקְחוּ [28]; ואי כתב רחמנא 'ולקחו... ונתנו' - הוה אמינא 'עד דשקלי תרי ויהבי תרי' - כתב רחמנא וְלָקְחוּ ונתן: דאפילו שקלי תרי ויהיב חד.

(במדבר יט יז) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר [וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר] [29]:

לרבנן [30] אִישׁ - [31] ולא אשה [32], טָהוֹר - להכשיר את הקטן [33];

ולרבי יהודה [34]: אִישׁ ולא קטן, טָהוֹר להכשיר את האשה [35].

מיתיבי: הכל כשרין להזות, חוץ מטומטום ואנדרוגינוס, ואשה; וקטן <שיש> [שאין] בו דעת - אשה מסייעתו ומזה,

עמוד ב

ולא פליג רבי יהודה!

אמר אביי: כיון דאמר מר 'משמע מוציא מיד משמע, ומשמע ממילא [36] פליג [37];

(במדבר יט יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא [בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב] [38]; טהור - מכלל שהוא טמא [39]! לימד על טבול יום שכשר בפרה.

אמר רבי אסי: כי הוו [40] בה רבי יוחנן וריש לקיש בפרה - לא מסקי מינה [41] אלא כמאי דמסיק תעלא מבי כרבא [42], אלא אמרי 'משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא'.

תני תנא קמיה דרבי יוחנן: 'כל השחיטות כשרות בזר, חוץ משל פרה.'

אמר ליה רבי יוחנן: פוק תני לברא: לא מצינו שחיטה בזר פסולה.

ורבי יוחנן לא מיבעיא לתנא דלא ציית, אלא אפילו לרביה לא ציית, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: 'שחיטת פרה בזר פסולה', ואני אומר כשירה: לא מצינו שחיטה שפסולה בזר.

בא לו אצל פרו שניה [, וסומך שתי ידיו עליו, ומתודה, וכך היה אומר "אנא השם <חטאתי עויתי ופשעתי> [עויתי פשעתי חטאתי] לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך]:

מאי שנא בוידוי ראשון דלא אמר "ובני אהרן עם קדושך" ומאי שנא בוידוי שני דאמר "ובני אהרן עם קדושך"?

תנא דבי רבי ישמעאל: כך היא מדת הדין נותנת [43]: מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבא חייב ויכפר על החייב [44].

משנה:

שחטו, וקבל במזרק את דמו, ונותנו למי שהוא ממרס בו [45] על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש [46]; [47]

נטל מחתה ועלה לראש המזבח, ופִנה גחלים אילך ואילך, וחותה מן המעוכלות* הפנימיות, וירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה [48];

[*מעוכלות: שנגמרה בערת כל הפחמן שבהם, ונשארו גחלים לוהטות ללא חומר בערה, ואין להם ריח משלהם, ומהם ישרף הקטורת ויתן ריחו.]

בכל יום [49] - היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב [50], והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס;

בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה לתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס; [51]

רבי יוסי אומר: בכל יום חותה בשל סאה [ששה קבין] ומערה בתוך שלשת קבין, והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס;

בכל יום היתה כבדה, והיום קלה;

בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארוכה [52];

בכל יום היתה זהבה ירוק והיום אדום - דברי רבי מנחם;

בכל יום מקריב פרס [53] בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא חפניו [54];

בכל יום היתה דקה, והיום דקה מן הדקה [55];

בכל יום כהנים [56] עולין במזרחו של כבש [57] ויורדין במערבו [58], והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע [59];

רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע;

בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום מן הקיתון של זהב;

רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב;

בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום חמש, דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: בכל יום שלש, והיום ארבע; רבי יהודה אומר: בכל יום שתים, והיום שלש [60].

גמרא:

והכתיב (ויקרא טז יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד [בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל] [61]?

אמר רב יהודה: תני ' [לא 'על הרובד הרביעי שבהיכל', אלא] של 'היכל [62].

תנו רבנן: '(ויקרא טז יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד [בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל];

הערות

עריכה
  1. ^ דלתנא קמא שרי, דליכא שמא יאמרו; לרבי אסור, דהא אותה כתיב
  2. ^ בקבלת דמה
  3. ^ דדייק לְפָנָיו לומר שהזר כשר לשחיטה - איצטריך למיכתב בקבלת דמה אֶלְעָזָר
  4. ^ דאי כתב 'ולקח מדמה באצבעו' - הוה משמע דאשוחט קאי
  5. ^ נמי, דאמר שחיטה באלעזר היא - לא הוה ליה למיכתב בקבלה אלעזר, וכי כתיב
  6. ^ לאלעזר ולא אחר
  7. ^ דאמר קבלה והזאה באלעזר הואי
  8. ^ כתיב בה כהן לאכשורי השלכת עץ ארז
  9. ^ הוי האי 'משמע מוציא מיד משמע', וכן כל הני דאמרינן
  10. ^ דמכשר קבלה בכהן הדיוט, הוי האי 'משמע ממילא' ואינו מוציא מכלל מקרא שלפניו
  11. ^ למיכתב ביה כהן
  12. ^ דאי כתב 'ולקח עץ ארז' ולא כתיב כהן, 'ולקח' - כל מי שירצה, ולא הוה מוקמינן ליה אכהן דקבלה
  13. ^ האי הַכֹּהֵן - קרא יתירא הוא, דלא הוה ליה למיכתב אלא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם ואנא ידענא דאהא דאיירי ביה קאי! אלא למסמך כהן אבגדיו, כלומר: שבבגדי כהונה נעשית, ולא בבגדי חול
  14. ^ ללמד על פרה הנעשית לדורות שצריכה בגדי כהונה
  15. ^ לעיל
  16. ^ ולא גמר חוקה מיום הכפורים
  17. ^ איצטריך למיכתב כהן הכא ללמד על של דורות שתעשה בבגדי כהונה
  18. ^ משום דלעיל מיניה איירי בכהן - כתיב הכא אִישׁ
  19. ^ דאי כתב 'ואסף את אפר הפרה' - הוה אמינא כהן, דלעיל מיניה איירי בכהן - כתב הכא אִישׁ
  20. ^ דאי למעוטי טמא – פשיטא, ד'חטאת' קרייה רחמנא
  21. ^ לתת מים על האפר בכלי חרס
  22. ^ בתר וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר (במדבר יט ט) כתיב; זו היא עבודה שאחר אסיפה, וכתיב וְלָקְחוּ - אותם הנאמרים באסיפה: זר, ואשה, ולא חרש שוטה וקטן:
  23. ^ הואיל אדלעיל קאי
  24. ^ דהא גבי אסיפה בלשון יחיד כתביה
  25. ^ וכן אנדרוגינוס, משום ספק אשה
  26. ^ ורבנן אמרי לך: לעולם אדלעיל קאי, והא דלא כתיב ולקח לשון יחיד: ד
  27. ^ עד דשקיל חד האפר והוא עצמו יתנהו על המים
  28. ^ דאפילו שקלי תרי
  29. ^ דכתיב בהזאת מימיה והיא עבודה שאחר הקידוש
  30. ^ דאמרי הקידוש נעשה באותן של אסיפה, ובאסיפה כתיב אִישׁ טָהוֹר (במדבר יט ט) - דהיינו זר ואשה; על כרחך אִישׁ טָהוֹר דהכא לאו לאכשורי זר ואשה ולמיפסל קטן, ולהוי משמע ממילא - דאם כן לשתוק קרא מיניה, ונכתוב וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם וְהִזָּה, ואנא ידענא דבההוא דלעיל מינה קאי, וכי כתבינא
  31. ^ למדרש
  32. ^ על כרחך משמע זה מוציא מיד משמע
  33. ^ דפסליה בקידוש
  34. ^ דאמר אשה פסולה בקידוש וקטן כשר, אתא האי למימרא איפכא
  35. ^ דעל כרחך ליכא למימר דמשמע ממילא, דאם כן לישתוק מיניה
  36. ^ דאת - על כרחך לא מצית למימר בהאי דמשמע ממילא הוא
  37. ^ ועל כרחך פליגי
  38. ^ האי הַטָּהֹר - יתירא הוא, דהא בטהור קאי
  39. ^ שיוצא מכלל טומאה
  40. ^ כי מדקדקי
  41. ^ כלומר: לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר זה
  42. ^ כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס על שדה ניר
  43. ^ כלומר כך יפה לומר
  44. ^ שאחר שהתודה על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על אחרים
  45. ^ מגיס בו
  46. ^ כשישהה עד שתעשה עבודת הקטורת כמו שסדורות בפרשה
  47. ^ הרובד הרביעי: כל הרצפה עשויה שורות שורות טבלאות אבני שיש, וכל שורה ושורה קרויה 'רובד', וקא סלקא דעתיה דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל ולפנים קאמר;
  48. ^ והניחם עד שיחפון קטורת ויתן לתוך הכף, ואחר כך יכניס כף ומחתה לפנים
  49. ^ כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על המזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית
  50. ^ מפרש טעמא בגמרא
  51. ^ טעמא דיום הכפורים בכולהו משום חולשא דכהן גדול;
  52. ^ כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו
  53. ^ חצי מנה
  54. ^ שמכניס לפני ולפנים, לבד מפרס שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח הפנימי
  55. ^ זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יום הכפורים למכתשת ושוחקה הדק
  56. ^ העולים למזבח
  57. ^ עולים בשפת מזרחו של כבש, שהמזרח הוא לימין העולה, שהרי פניו לצפון כשעולה בכבש - שהוא בדרום; וכיון דכל תחילת פינותיו לימין - אין נאה שיהא מקיף שלא לצורך; ורוחב הכבש שש עשרה אמה; עולה במזרח ומקיף את המזבח לעבודתו
  58. ^ וירד לצד שמאל בשפת מערב
  59. ^ והיום כהן גדול מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא שלוחן ועושה עצמו כבן בית, ואם בא לעלות למזבח להקיף - כגון למתן דמים תמידין ומוספין ואֵילו ואֵיל העם - מקיף את כל הכבש לצורך ושלא לצורך
  60. ^ מפרש בגמרא
  61. ^ ומוקמינן לה לקמן בשמעתין בשעת הקטורת, ואת אמרת ממרס בו על הרובד רביעי שבהיכל
  62. ^ כשיוצא מן ההיכל לעזרה - מונה את הרובדין, והוי האי רביעי להיכל