ביאור:בבלי יומא דף עג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
תלמוד לומר (שמות כט ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד [לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ] [1] - מי שראוי לבא אל אהל מועד', ואם איתא [2] - [3] מיחזא חזי [4]!
אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר: כל שעיקר משיחתו לאהל מועד, יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה.
מיתיבי: משוח מלחמה אינו משמש, לא בארבעה ככהן הדיוט, לא בשמונה ככהן גדול. אמר ליה אביי: אלא זר משוית ליה? אלא ככהן גדול משום איבה [5], ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין.
אמר ליה רב אדא בר אבא לרבא: והאי תנא דלית ליה איבה [6] ולא קא משמש [7], דתניא [תוספתא הוריות פ"ב הלכה א [צוקרמנדל]]: 'דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט: פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות [8], ופר יום הכפורים, ועשירית האיפה [9]; לא פורע [10] ולא פורם, אבל פורם הוא [11] מלמטה וההדיוט מלמעלה, ואין מטמא לקרוביו [12], ומצווה על הבתולה [13], ומוזהר על האלמנה [14], ומחזיר את הרוצח [15], ומקריב אונן [16] ואינו אוכל [17], ואינו חולק [18], ונוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש [19], ומשמש בשמנה כלים, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו [20], וכל עבודות יום הכפורים אינן כשירות אלא בו; וכולן נוהגות במרובה בגדים [21] חוץ מפר הבא על כל המצות [22], וכולן נוהגות במשוח שעבר [23], חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה [24]; וכולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים האמורין בפרשה [25]: לא פורע, ולא פורם, ולא מטמא לקרוביו, ומצווה על הבתולה, ומוזהר על האלמנה [26], ומחזיר את הרוצח - כדברי רבי יהודה [27]; וחכמים אומרים: אינו מחזיר' [28]!?
כי לית ליה איבה – בדכוותיה [29], בדזוטר מיניה [30] אית ליה [31].
יתיב רבי אבהו וקאמר לה להא שמעתא [32] משמיה דרבי יוחנן; אהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו [33];
איכא דאמרי רבי חייא בר אבא אמרה ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו.
מתקיף לה רב פפא: בשלמא רבי אבהו - משום יקרא דבי קיסר [34], אלא לרבי חייא בר אבא נימרו ליה מימר [35] 'לא אמר רבי יוחנן הכי'!?
כי אתא רבין - אמר: [36] נשאל איתמר [37].
תניא נמי הכי: בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה נשאל בהן.
תנו רבנן: 'כיצד שואלין?
השואל [38] - פניו כלפי נשאל [39], והנשאל פניו כלפי שכינה [40]; השואל אומר: (שמואל א ל ח) [וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר] אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה [הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל]?
והנשאל אומר: כה אמר ה': עלה והצלח!
רבי יהודה אומר: אין צריך לומר 'כה אמר ה’’ אלא 'עלה והצלח'.
אין שואלין בקול, שנאמר (במדבר כז כא) [וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד] וְשָׁאַל לוֹ [בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה] [41], ולא מהרהר בלבו [42], שנאמר וְשָׁאַל לוֹ [בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים] לִפְנֵי ה' [43], אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר (שמואל א א יג) וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ [רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה];
אין שואלין שני דברים כאחד [44], ואם שאל - אין מחזירין אלא אחד, ואין מחזירין לו אלא ראשון, שנאמר (שמואל א כג יא) הֲיַסְגִּרֻנִי 'בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַגֶּד נָא לְעַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד'
והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון?
דוד שאל
שלא כסדר [45] והחזירו לו כסדר [46], וכיון שידע ששאל שלא כסדר - חזר ושאל כסדר, שנאמר (שמואל א כג יב) [וַיֹּאמֶר דָּוִד] הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה' יַסְגִּירוּ;
ואם הוצרך הדבר לשנים [47] - מחזירין לו שנים, שנאמר (שמואל א ל ח) וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל, ואף על פי שגזירת נביא חוזרת [48] - גזירת אורים ותומים אינה חוזרת, שנאמר (במדבר כז כא) [וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ] בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים [לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה] [49];
למה נקרא שמן 'אורים ותומים'?
אורים - שמאירין את דבריהן [50]; תומים - שמשלימין את דבריהן [51];
ואם תאמר: בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו [52]? - הם שלא ביחנו אם לנצח אם להנצח [53], ובאחרונה, שביחנו – הסכימו [54], שנאמר (שופטים כ כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ'.
כיצד נעשית?
רבי יוחנן אומר: בולטות [55];
ריש לקיש אומר: מצטרפות.
והא לא כתיב בהו צד"י [56]?
אמר רב שמואל בר יצחק: 'אברהם יצחק ויעקב' כתיב שם.
והא לא כתיב טי"ת?
אמר רב אחא בר יעקב: 'שבטי ישורון' כתיב שם.
מיתיבי: 'כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו - אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק [57] ועלתה לו, אביתר ולא עלתה לו, שנאמר (שמואל ב טו כד) [וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים] וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר' [58]?
סיועי הוה מסייע [59] בהדייהו [60].
ואין שואלין אלא למלך:
מנא הני מילי?
אמר רבי אבהו: דאמר קרא: (במדבר כז כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה; הוּא - זה מלך [61]; וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ - זה משוח מלחמה [62]; וְכָל הָעֵדָה - זו סנהדרין.
הדרן עלך בא לו כהן גדול
יומא פרק שמיני יום הכפורים
משנה:
יום הכפורים אסור באכילה, ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה; [63]
והמלך והכלה ירחצו את פניהם, [64] והחיה [65] תנעול את הסנדל [66] - דברי רבי אליעזר [67], וחכמים אוסרין.
האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו - חייב.
כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו;
האוכל ושותה אין מצטרפין.
גמרא:
אסור? ענוש כרת הוא!
אמר רבי אילא, ואיתימא רבי ירמיה: לא נצרכה אלא לחצי שיעור [68].
הניחא למאן דאמר חצי שיעור [69] אסור מן התורה [70]; אלא למאן דאמר חצי שיעור מותר מן התורה, מאי איכא למימר?
דאיתמר: חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה.
הניחא לרבי יוחנן, אלא לריש לקיש מאי איכא למימר?
מודה ריש לקיש שאסור מדרבנן [71].
אי הכי [72], [73] לא ניחייב עליה קרבן שבועה [74], אלמא תנן [שבועות פ"ג מ"ד]: 'שבועה שלא אוכל, ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים - חייב, ורבי שמעון פוטר [75]' והוינן בה: אמאי חייב? מושבע ועומד מהר סיני הוא [76]! רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי: בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין [77]; וריש לקיש אמר: אי אתה מוצא [78] אלא במפרש חצי שיעור [79] ואליבא דרבנן [80], או בסתם [81]
הערות
עריכה- ^ ביום הכפורים - עליו אני אומר לך תַּחְתָּיו מִבָּנָיו שבנו יהיה תחתיו, יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו כהן גדול הוא
- ^ דבשמונה בגדים הוא משמש כל השנה
- ^ האי נמי
- ^ דכתיב ביום הכפורים (ויקרא טז לב): וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ [לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ] וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו, וכל מילוי ידים - על ידי הבגדים הוא, כדכתיב: וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן (שמות כט כט)
- ^ אבל מדאורייתא חזי
- ^ דלא חייש לאיבה
- ^ כלומר: וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה
- ^ 'פר כהן משיח' לא גרסינן, דהיינו פר הבא על כל המצות: כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת - מביא פר, וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל
- ^ שבכל יום כדכתיב וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ [חָק עוֹלָם לַה' כָּלִיל תָּקְטָר] (ויקרא ו טו)
- ^ ראשו לגדל שיער מחמת אבילות
- ^ שיפולי בגדיו
- ^ אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה
- ^ בעשה
- ^ בלאו
- ^ במיתתו
- ^ דכתיב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא (ויקרא כא יב) כדפרישית בפרק קמא (דף יג,ב)
- ^ כלומר: אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה - שוה הוא לו לענין אכילה
- ^ כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות, דאמרינן בזבחים פרק 'טבול יום' (דף צט,א) הראוי לאכילה חולק, שאינו ראוי לאכילה אינו חולק
- ^ מפורש בפרק קמא (דף יד,א)
- ^ בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא; וכולה הך מתניתא מפרש לה התם
- ^ כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה, שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים
- ^ ד'משיח' כתיב ביה (ויקרא ד ג: אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַידֹוָד לְחַטָּאת); ואף על גב דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב (ויקרא ו טו: וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ) - איתרבי נמי מרובה בגדים מ- וְהַכֹּהֵן בתורת כהנים, אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה, כדתניא בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשתא ב הלכה ו]: משיח; יכול זה מלך? תלמוד לומר: הכהן
- ^ כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו, ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו - כולן נוהגות בו
- ^ שהם חובה קבועה, וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים
- ^ גבי וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו [אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם (ויקרא כא י)], דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה, כדמפרש בהוריות (דף יב,ב) מ-אֲשֶׁר יוּצַק, ואלו הן חמשה דברים
- ^ אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא, דהכי תניא בהוריות: 'יכול יקריב אונן? תלמוד לומר עליו ולא על חבירו
- ^ דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא,א) מקראי, ופליגי רבנן עליה
- ^ אלמא האי תנא לית ליה איבה, מדקתני 'כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש בשמונה בגדים' ואפילו הכי משוח מלחמה לא, דקתני 'כולן אין נוהגות במשוח מלחמה'
- ^ משוח שעבר גדול היה כמותו
- ^ משוח מלחמה
- ^ חושש לאיבתו
- ^ דכי אתא רב דימי
- ^ כלומר: "לא אמרה רבי יוחנן"
- ^ רבי אבהו חשוב היה בבית המלך, כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד,א) נשוא פנים כגון רבי אבהו בי קיסר; ובסנהדרין (דף יד,א) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה
- ^ בהדיא
- ^ לאו משמש בהן איתמר אלא
- ^ בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים, שהמלך נשאל לו בהן
- ^ מלך או אב בית דין
- ^ כלפי כהן
- ^ כלפי אורים ותומים ושֵׁם המפורש שבתוך החושן
- ^ וְשָׁאַל לוֹ משמע לו לבדו: שאין שומע אלא הוא
- ^ אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל
- ^ וסמיך ליה עַל פִּיו יֵצְאוּ, קרי ביה הכי: וְשָׁאַל לוֹ השואל עַל פִּיו: שמוציא דברים בפיו
- ^ אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון - שואל לו על השני
- ^ היה לו לשאול 1. הֲיֵרֵד שָׁאוּל 2. הֲיַסְגִּרֻנִי
- ^ לפיכך השיבוהו על הראוי לשאול ראשון
- ^ כגון שהיה הדבר נָחוּץ, ואין שהות להמתין, כגון ארדוף האשיגנו דצקלג
- ^ כגון של יונה בן אמיתי
- ^ בְּמִשְׁפַּט: כדין שאינו חוזר
- ^ מפרשים את דבריהן
- ^ כדאמרן: אין גזירתן חוֹזֶרֶת
- ^ שאמרו עליהן בשני ימים הראשונים עלו אליו ונפלו
- ^ אורים ותומים לא פירשו להם בשני ימים הראשונים עלו והצליחו אלא עלו אליו אם לנצח אם להנצח
- ^ פירשו להם
- ^ האותיות בולטות כגון עי"ן משמעון למ"ד מלוי ה"י מיהודה, לומר 'ע ל ה', וכל אחת אינה זזה ממקומה, אלא בולטת במקומה, והוא מצרפן
- ^ בכל השבטים, ואם צריך לה כגון וְהַצֵּל תַּצִּיל - מהיכן באה
- ^ כשהיה דוד בורח מפני אבשלום
- ^ ותניא בסדר עולם: ושאל באורים ותומים ולא עלתה לו, ונסתלק מן הכהונה, שנאמר וַיַּעַל אֶבְיָתָר; מדקתני דבעי כהן המדבר ברוח הקודש - אלמא לא בולטות ולא מצטרפות היו, דאם כן למה לי רוח הקודש
- ^ כהן
- ^ בהדי אורים ותומים, הלכך אם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו - האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו, ואם לאו - לא בולטות ולא מצטרפות
- ^ דהא ביהושע משתעי קרא
- ^ מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו
- ^ מפרש בגמרא דכל הני איקרו 'עינוי' וגבי יום הכפורים - חמשה 'עינוי'ים כתיבין והני - חמשה הוו, דשתיה בכלל אכילה;
- ^ מלך - דרכו ושבחו להיות נאה, שנאמר (ישעיהו לג יז) מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ; והכלה צריכה נוי עד שתחבב על בעלה, וכל שלשים יום לחופתה היא קרויה 'כלה';
- ^ יולדת
- ^ שהצנה קשה לה
- ^ אכולהו קאי: מלך וכלה וחיה
- ^ כגון פחות מכותבת הגסה, שהיא שיעור ליום הכפורים, כדתנן מתניתין; וכי לא שלים שיעורא - כרת ליכא, איסורא איכא
- ^ כלומר: פחות מכשיעור
- ^ לקמן בשמעתא דריש ליה מ-כָּל חֵלֶב (ויקרא ז כג)
- ^ ומתניתין - נמי מדרבנן קאמר
- ^ דלריש לקיש אסור מיהא מדרבנן
- ^ הנשבע שלא יאכל חצי שיעור מדבר אסור ואכל
- ^ קרבן שבועת ביטוי, דהא קיימא לן במסכת שבועות (דף כז,א) נשבע לקיים את המצוה ולא קיים – פטור; או נשבע לבטל ולא בטל - פטור
- ^ מקרבן שבועה
- ^ והוה ליה 'נשבע לקיים את המצוה'
- ^ "שבועה שלא אוכל לא בשר שחוטה ולא בשר נבילה", דמגו דחיילא אהתירא - חיילא נמי אאיסורא; ורבי שמעון פוטר דלית ליה איסור כולל, ולא אמרינן מגו
- ^ שיהא חייב קרבן שבועה על הנבילה אם אכל כזית שהוא מושבע עליו מהר סיני
- ^ "שלא אוכל אפילו חצי שיעור" ואוכל חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ובשבועתו נאסר עליו
- ^ דאמרי בשבועות (דף יט,ב) דהנשבע שלא אוכל סתם - אוסר עצמו בכשיעור
- ^ מצית לאוקומה, ומיהו כשאכל - לא אכל אלא חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני, ועל ידי שבועה "שלא אוכל" סתם נאסר בו