פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואליבא דרבי עקיבא, דאמר [1] אדם [2] אוסר עצמו בכל שהוא [3], [4];

וכי תימא 'כיון דאית ליה היתר מן התורה [5] קא חייל [6] קרבן שבועה' והתנן [שבוועת פ"ד מ"א]: שבועת העדות [7] אינה נוהגת אלא בראויין להעיד והוינן בה: למעוטי מאי [8]? - רב פפא אמר: למעוטי מלך [9]; רב אחא בר יעקב אמר: למעוטי משחק בקוביא [10]; והא משחק בקוביא מדאורייתא מיחזי חזי [11], ורבנן הוא דפסלוהו, ולא קא חיילא עליה שבועה?

שאני התם, דאמר קרא: (ויקרא ה א) [וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע] אִם לוֹא יַגִּיד [וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ] [12] - והאי לאו בר הגדה הוא כלל [13].

וכל היכא דתני 'ענוש כרת' לא תני 'אסור' [14]? והתניא: אף על פי שאמרו אסור בכולן, לא אמרו ענוש כרת אלא על האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד!?

הכי קאמר: כשאמרו 'אסור' - לא אמרו אלא בכחצי שיעור, אבל כשיעור - ענוש כרת; ואף על פי שענוש כרת - אין ענוש כרת אלא אוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד.

ואי בעית אימא: כי קתני [15] 'אסור' – אשארא [16],

דתנו רבה ורב יוסף בשאר סיפרי דבי רב [17]: 'מניין ליום הכפורים שאסור ברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? - תלמוד לומר: (ויקרא טז לא) [שַׁבַּת] שַׁבָּתוֹן [הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם] – שבות [18].

גופא: חצי שיעור: רבי יוחנן אמר אסור מן התורה, ריש לקיש אמר מותר מן התורה:

רבי יוחנן אמר אסור מן התורה: כיון דחזי לאיצטרופי - איסורא קא אכיל;

ריש לקיש אמר: מותר מן התורה: 'אכילה' אמר רחמנא וליכא.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש [ספרא צו פרשתא י הלכה ד]: '[19] אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה [20]; כוי [21] וחצי שיעור [22], הואיל ואינו בעונש, יכול אינו באזהרה? תלמוד לומר: (ויקרא ז כג) [דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר] כָּל חֵלֶב [שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ]’ [23]!

מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא;

הכי נמי מסתברא, דאי סלקא דעתך דאורייתא - כוי ספיקא הוא, איצטריך קרא לאתויי ספיקא [24]?

אי משום הא - לא איריא: קסברי

עמוד ב

כוי בריה בפני עצמה היא, דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אידי בר אבין: 'אף כל' - לאתויי כוי [25]; כוי ספיקא הוא, איצטריך קרא לרבויי ספיקא? אלא בריה שאני - הכא נמי בריה שאני.

תנו רבנן [הברייתות להלן מתוך ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ז, בשנויים]: '(ויקרא טז כט) [וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ] תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם [וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם]; יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער?

תלמוד לומר: וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: מה מלאכה [26] שב ואל תעשה - אף ענוי נפש שב ואל תעשה [27]'

ואימא: היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה "קום תוב בטולא", יתיב בטולא וקריר ליה לא נימא ליה "קום תוב בשימשא"?

דומיא דמלאכה: מה מלאכה לא חלקת בה [28] - אף ענוי לא תחלוק בו [29].

תניא אידך: ' תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם (ויקרא טז כט); יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער?

תלמוד לומר: וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר [30] - אף ענוי נפש שחייבין עליו במקום אחר [31], ואי זה זה? - זה פגול ונותר;

אביא פגול ונותר שהן בכרת, ולא אביא את הטבל שאינו בכרת?

תלמוד לומר: תְּעַנּו (ויקרא טז כט), וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;

ארבע פעמים כתוב וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם:

ויקרא טז,לא: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

ויקרא כג,כז: אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':

ויקרא כג,לב: שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

במדבר כט,ז: וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:

אביא הטבל שהוא במיתה, ולא אביא את הנבילה שאינה במיתה?

תלמוד לומר: תְּעַנּו (ויקרא טז כט), וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;

אביא את הנבילה שהוא בלאו, ולא אביא את החולין שאינן בלאו?

תלמוד לומר: תְּעַנּו (ויקרא טז כט), וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;

אביא החולין שאינן בקום אכול, ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול?

תלמוד לומר: תְּעַנּו (ויקרא טז כט), וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;

אביא את התרומה שאינה בבל תותירו, ולא אביא את הקדשים שהן בבל תותירו?

תלמוד לומר: תְּעַנּו (ויקרא טז כט), וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם – ריבה;

ואם נפשך לומר [32]: הרי הוא אומר: (ויקרא כג ל) [וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה] וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא [מִקֶּרֶב עַמָּהּ] - ענוי שהוא אבידת הנפש, ואיזה זה זה? - אכילה ושתיה'

מאי ואם נפשך לומר?

וכי תימא 'בעריות [33] קא מישתעי קרא [34]' – הרי הוא אומר וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ: ענוי שיש בו אבידת נפש ואי זה זה? - זה אכילה ושתיה.

דבי רבי ישמעאל תנא [ספרא אחרי מות פרשתא ה פ"ז ה"ד]: 'נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי [35]; מה להלן ענוי = רעבון, אף כאן ענוי = רעבון.'

ונילף (בראשית לא נ) מ-אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי [וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ] [36]?

דנין ענוי דרבים [37] מענוי דרבים [38], ואין דנין ענוי דרבים מענוי דיחיד.

ונילף מענוי דמצרים, דכתיב (דברים כו ז) [וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ] וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ [וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ], ואמרינן: זו פרישות דרך ארץ!

אלא דנין ענוי בידי שמים [39] מענוי בידי שמים [40], ואין דנין ענוי בידי שמים מענוי בידי אדם.

(דברים ח טז) הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר [אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ] לְמַעַן עַנֹּתְךָ [וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ]: רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו [41], וחד אמר: אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל [42]. [43]

אמר רב יוסף: מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין. [רב יוסף היה סומא.]

אמר אביי: הלכך מאן דאית ליה סעודתא - לא ליכלה אלא ביממא.

אמר רבי זירא: מאי קרא? - (קהלת ו ט) טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ [גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ];

אמר ריש לקיש: טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה, שנאמר: טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ.

(משלי כג לא) [אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם] כִּי יִתֵּן בכיס בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים - רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: כל הנותן

הערותעריכה

  1. ^ במסכת שבועות (דף יט,ב)
  2. ^ הנשבע "שלא אוכל" סתם
  3. ^ דהכי תנן [שבועות פ"ג מ"א]: שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא - רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים הלכך הא דקתני 'חייב' - אי כרבנן סבירא ליה מוקמינן ליה במפרש, ואי כרבי עקיבא סבירא ליה - מוקמינן ליה אפילו בסתם
  4. ^ ורבי שמעון פוטר: רבי שמעון לטעמיה דאמר בכל שהוא נמי מושבע מסיני הוא, דתניא במסכת מכות (דף יז,א) 'רבי שמעון אומר: כל שהוא למכות, ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן'; ואי סבירא ליה לריש לקיש דחצי שיעור אסור מדרבנן - היכי מוקי לה להא דתני חייב באוכל חצי שיעור - והרי אף עליו מושבע משום לאו ד-לֹא תָסוּר (דברים יז יא)
  5. ^ אין זה מושבע מסיני, וכי משתבע עליה
  6. ^ שבועה ומיחייב עלה
  7. ^ שחייב הכתוב עליה קרבן שבועה שנאמר (ויקרא ה א) וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה
  8. ^ דלא תנן במתניתין בהדיא - הא תנא ליה רישא נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים, בכשרין ולא בפסולין
  9. ^ דתנן ביה (סנהדרין פ"ב מ"ב דף יח,א) לא מעיד ולא מעידין אותו
  10. ^ בעירבון, דהוי גזלן מדרבנן ופסול לעדות
  11. ^ דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו, כמו וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי (שמואל ב כג כא); כך מפרש בבבא קמא (דף עט,ב)
  12. ^ משמע מי שהגדה שלו מועלת לבעל הדין
  13. ^ והאי לא מהניא הגדה דידיה הואיל ולא מקבלינן לה מדרבנן
  14. ^ דקשיא לך לעיל אסור'? ענוש כרת הוא?
  15. ^ מתניתין
  16. ^ משום רחיצה וסיכה דליכא כרת תנא אסור
  17. ^ דלאו תורת כהנים: ספר וידבר [במדבר] ואלה הדברים
  18. ^ וגבי עינוי כתיב, וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינה מלאכה גמורה - הכי נמי שבתון דגבי עינוי דכתיב שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם - להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי
  19. ^ גבי חֵלֶב קאי, דעונשו ואזהרתו סמוכים זה לזה: כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ (ויקרא ז כג) - הרי אזהרה, וסמיך ליה כי כל אוכל חלב מן הבהמה כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה [... וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ] (ויקרא ז כה) הרי עונש
  20. ^ אין לי שיהא מוזהר אלא על כשיעור שהוא ענוש עליו כרת, דגבי עונש לא כתיב 'כל' אחלב אלא אאוכל, דכתיב כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב
  21. ^ שהוא ספק ואין בו כרת
  22. ^ שאינו בעונש
  23. ^ הכא כתיב 'כל' אחלב, כלומר: אפילו כל שהוא
  24. ^ בתמיה אטו קמי שמיא ספיקא הוא: אי בהמה הוי, אי חיה הוי
  25. '^ בכריתות בפרק 'דם שחיטה' (דף כא,א) אף כל לאתויי כוי דקתני התם 'וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ [בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם] לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה (ויקרא ז כו) מה עוף ובהמה מיוחדים וכו' מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בה איסור והיתר, ויש בהן מין בשר - אף כל דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו’; 'אף כל דקתני - לאיתויי מאי? אמר רב אדא בר אבין: לאתויי דמו של כוי
  26. ^ מצות מלאכת שבת
  27. ^ ועל תעשה דבר המבטל ממך את העינוי הוא, ואין זו אלא כגון הני דמתניתין: לא יאכל ולא ישתה ולא ירחץ
  28. ^ בכל צדדיה אסורה
  29. ^ שאיסורו בכל צדדיו קאמר; יצאו חמה וצנה: שאם ישב הרי הוא בעינוי, ואם לא ישב אינו מצוה לישב
  30. ^ כרת, כי הכא, כגון בשבת
  31. ^ אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר
  32. ^ ואם יש בידך להשיב על זה - הרי ראיה אחרת דקרא של תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם - עינוי שהוא אבידת הנפש בתוך חלל הגוף מיירי
  33. ^ כלומר: עינוי דתשמיש
  34. ^ דתשמיש נמי אקרי 'עינוי', כד(לקמן דף עז,א), וחייבין עליו כרת במקום אחר, כגון עריות
  35. ^ וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ (דברים ח ג)
  36. ^ דמוקי ליה (לקמן דף עז,א) אתשמיש
  37. ^ יום הכיפורים לכל ישראל
  38. ^ ואכילת המן לכל ישראל
  39. ^ יום הכפורים מצות מלך היא
  40. ^ וכן עינוי המן
  41. ^ אוכל היום ודואג על למחר
  42. ^ אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן
  43. ^ ולית הכא רומיא דקראי, אלא קרא מפרש: המאכילך למען ענותך - אוכל ומעונה.