ביאור:בבלי יומא דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כל השערים שהיו שם ^[1] לא היה להם מזוזה חוץ משער ניקנור, שלפנים ממנו לשכת פרהדרין? לימא רבנן היא ולא רבי יהודה, דאי רבי יהודה, היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה?

אפילו תימא רבי יהודה: כולה חדא גזירה היא!

תנו רבנן: [וּ]בִשְׁעָרֶיךָ - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות ^[2], ואחד שערי עיירות - יש בהן חובת מצוה למקום, משום שנאמר [[דברים וט; יא,כ] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.^[3]

אמר ליה אביי לרב ספרא: הני אבולי דמחוזא ^[4], מאי טעמא לא עבדו להו רבנן מזוזה?

אמר ליה: הנהו חזוק לאקרא דכובי הוא דעבידי ^[5].

אמר ליה: ואקרא דכובי גופה ^[6] תבעי ^[7] מזוזה ^[8], דהא אית בה דירה לשומר בית האסורין ^[9], דהא תניא: בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזן הכנסת - חייבת במזוזה!?

אלא אמר אביי: משום סכנה ^[10], דתניא: מזוזת יחיד נבדקת ^[11] פעמים בשבוע [בשבע שנים], ושל רבים ^[12] פעמים ביובל ^[13]; ואמר רבי יהודה: מעשה בארטבין אחד ^[14] שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי, ומצָאוֹ קסדור אחד ^[15], ונטל ממנו אלף זוז!

והאמר רבי אלעזר שלוחי מצוה אין ניזוקין?

היכא דקביע היזקא ^[16] - שאני, דכתיב (שמואל א טז ב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ ^[17] וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי

וַיֹּאמֶר ה' עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה' בָּאתִי.

תני רב כהנא קמיה דרב יהודה: 'בית התבן, ובית הבקר^[18], ובית העצים, ובית האוצרות ^[19] - פטורים מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן', ומאי נאותות? – רוחצות ^[20].

אמר ליה רב יהודה: טעמא דרוחצות, הא סתמא חייבין? והתניא: רפת בקר פטורה מן המזוזה!? אלא מאי 'נאותות'? – מתקשטות, והכי קתני: אף על פי שהנשים מתקשטות בהן ^[21] – פטורין ^[22].

אמר ליה רב כהנא: ושהנשים מתקשטות בהן פטורין? והתניא: רפת בקר פטורה מן המזוזה, ושהנשים מתקשטות בה חייבת במזוזה'? אלא מאי אית לך למימר ^[23]? 'מתקשטות' תנאי היא? לדידי נמי סתמא תנאי היא, דתניא: ’[[דברים וט; יא,כ] [וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת] בֵּיתֶךָ [וּבִשְׁעָרֶיךָ] - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות, שפטורין מן המזוזה; ויש מחייבין ^[24]; באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ושהנשים נאותות בהן ^[25] - פטורים מן המזוזה;

רב כהנא מתרץ לטעמיה ורב יהודה מתרץ לטעמיה:

רב כהנא מתרץ לטעמיה: ' בֵּיתֶךָ - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות, שפטורים מן המזוזה – בסתם, ויש שמחייבים בסתם; באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ושהנשים נאותות בהן - ומאי 'נאותות'? - רוחצות - פטורין מן המזוזה;

אי הכי היינו מרחץ?

אשמעינן מרחץ דרבים ואשמעינן מרחץ דיחיד, דסלקא דעתא אמינא 'מרחץ דרבים - דנפיש זוהמיה, אבל מרחץ דיחיד, דלא נפיש זוהמיה - אימא ליחייב במזוזה'? - קא משמע לן.

ורב יהודה מתרץ לטעמיה: הכי קתני: בֵּיתֶךָ - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, שפטורין מן המזוזה - אפילו מתקשטות; ויש מחייבין במתקשטות, אבל סתם דברי הכל פטור; באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה - אף על פי שהנשים מתקשטות בהן - פטורין מן המזוזה משום דנפיש זוהמיה; ולרב יהודה סתמא דברי הכל פטור.

והתניא: ' [וּ]בִשְׁעָרֶיךָ - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין ^[26], ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן - חייבין במזוזה; יכול שאני מרבה אף

עמוד ב

בית שער ^[27], אכסדרה^[28] ^[29], ומרפסת ^[30]? תלמוד לומר: בית: מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה;

יכול שאני מרבה אף בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה?

תלמוד לומר: בית - מה בית העשוי לכבוד - אף כל העשוי לכבוד, יצאו אלו שאין עשויין לכבוד;

יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות?

תלמוד לומר: בית - מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש' – תיובתא ^[31]!

תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא: 'ששה שערים פטורין מן המזוזה: בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ושער המדי ^[32], ושער שאינו מקורה ^[33], ושער שאינו גבוה עשרה'.

אמר ליה: פתחת בששה וסלקת בשבעה!?

אמר ליה: שער המדי - תנאי היא, דתניא: 'כיפה: רבי מאיר מחייב במזוזה, וחכמים פוטרים ^[34]; ושוין שאם יש ברגלה עשרה ^[35] - שחייבת במזוזה ^[36]'.

אמר אביי: דכולי עלמא גבוהה עשרה ^[37] ואין ברגלה שלשה ^[38] - ולאו כלום היא ^[39]; אי נמי יש ברגלה שלשה ^[40] ואינה גבוהה עשרה ^[41] - ולאו כלום היא; לא נחלקו אלא בגבוהה עשרה ויש ברגלה שלשה ^[42] ואין ברחבה ארבעה ^[43], ויש בה לחוק להשלימה לארבעה ^[44]: רבי מאיר סבר חוקקין להשלים ^[45], ורבנן סברי אין חוקקין להשלים.

תנו רבנן: בית הכנסת, ובית האשה, ובית השותפין - חייבת במזוזה.

פשיטא!?

מהו דתימא [[דברים וט; יא,כ] וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת] בֵּיתֶךָ [וּבִשְׁעָרֶיךָ] ולא ביתהּ, בֵּיתֶךָ ולא בתיהם - קמשמע לן.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא (דברים יא כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם [עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ] ^[46];

הני בעו חיי והני לא בעו חיי?

אלא בֵּיתֶךָ למה לי?

כדרבא, דאמר רבא: דרך ביאתך ^[47]: וכי עקר איניש כרעיה - דימינא עקר ברישא.

תניא אידך [תוספתא נגעים פ"ו ה"ג ^[48]]: בית הכנסת, ובית השותפין, ובית האשה - מטמאין בנגעים.

פשיטא!?

מהו דתימא (ויקרא יד לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת [וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת]: לוֹ ולא לה, לוֹ ולא להן - קא משמע לן.

ואימא הכי נמי?

אמר קרא (ויקרא יד לד) [כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת] בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם;

אלא לוֹ למה לי?

מי שמייחד ביתו לו ^[49]: שאינו רוצה להשאיל כליו ואומר שאין לו - הקב"ה מפרסמו כשמפנה את ביתו ^[50], פרט למשאיל כליו לאחרים.

ובית הכנסת מי מטמא בנגעים? והתניא: 'יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים?

תלמוד לומר: וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת: מי שמיוחד לו, יצאו אלו שאין מיוחדין לו'!?

לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבנן, דתניא: בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת - חייב במזוזה, ושאין בה בית דירה: רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין;

ואיבעית אימא הא והא רבנן, ולא קשיא: הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה;

ואי בעית אימא הא והא דלית בה בית דירה,

הערות

^ שערי מזרח עזרה
^ יש מדינה מוקפת הרים וערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים, כגון ארץ הגר
^ לפי הריטב"א – חיוב שערים הוא רק מדרבנן, וכאן אסמכתא בעלמא.
^ שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל
^ בנין בנוי עליהן ונקרא 'כובי', והשערים תחתיו עשויין ככיפה, ובניין הבנוי על גבי כיפין חזק יותר
^ משום אותו בנין עצמו
^ השער
^ שדרך אותו השער נכנסין לו
^ שדרך אותו השער נכנסין לו
^ שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי
^ שמא נרקבה או נגנבה
^ שערי חצירות ומדינות ועיירות
^ כל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה, שאם תטרח - יהא כל אחד אומר "יעשו חביריי"
^ ארטבין - שם האיש, ואמרי לה על שם האומנות
^ שם פקידות הוא, כגון סרדיוט, והוא שוטר
^ עלילות המושל מזומנות תמיד
^ למשוח את דוד, על פי הדיבור
^ תוספות מסכת יומא דף יא עמוד א ד"ה והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה: תימה לי לימא ההיא איירי כשהנשים רוחצות בו וי"ל ברפת בקר אין הנשים רוחצות, דדוקא בית הבקר דלעיל, דהיינו שעשוי לבקר אבל אין מעמידין בה בהמות בקביעות - נשים רוחצות בו, אבל רפת בקר משמע שעומד בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר - אין הנשים רוחצות בו.
^ של יין ושמן ותבואה, ואין אדם דר בו
^ 'נאותות' - לשון הנאה; ומשום דמקום גנאי הוא, שעומדות שם ערומות - אין כבוד שמים להיות שם מזוזה
^ בבשמים, וסלקא דעתך אמינא דירה היא
^ אשמעינן דלאו דירה היא
^ כי פֵרַשְׁתָּ 'נאותות' = מתקשטות, ותיקשי מתניתין אמתניתין
^ והיינו תנאי, וכל חד מן אמוראי מתרץ לטעמיה: רב כהנא מתרץ דבסתמא פליגי, אבל מתקשטות - דכולי עלמא חייבין; ורב יהודה מתרץ דבמתקשטות פליגי, אבל סתמא - דכולי עלמא פטור
^ כלומר: בית התבן ובית הבקר ובית העצים ושהנשים רוחצות בהן ובית הטבילה, אף על גב דאשמעינן מרחץ איצטריך לאשמועינן בית הטבילה, אף על גב דליכא זוהמא
^ מקום גידול התרנגולין
^ בית קטן לפני שער החצר, והכל עושין אותו קפנדריא
^ בדרך כלל הפירוש הוא: איזור עם תקרה בלי קירות, כמו: רש"י מסכת עירובין כה,א: אכסדרה - מקורה בגג חלק כעליות שלנו, ואינו משופע, והיא 'קירוי' שבכל התלמוד.
^ פרוזדור שלפני בתים
^ אלרו"ד: גזוזטרא בצד חצר הבית המשמשת מבוא לדירות באותה קומה, והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה, וכולן עולין דרך שם
^ ועל כרחך: סתמא - תנאי היא
^ שעושין בכיפה, שכן עושין במדי
^ שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי
^ שאין שער בלא רוחב ארבעה, וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מארבעה
^ קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה
^ שאפילו שהכל סתום מעשרה ולמעלה - יש שיעור פתח בגובהה עשרה ברוחב ארבעה
^ בין הכל
^ גובה: שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גבהה שלשה
^ דכל פחות משלשה גובה - ארעא סמיכתא היא, ואין כאן צד שם פתח של ארבעה, ואפילו רבי מאיר מודה שאין כאן התחלה לומר חקוק והשלם
^ קודם שנתמעט רחבה מארבעה
^ בין הכל
^ ברוחב ארבעה
^ ואינה רחבה ארבעה בגובהה עשרה: שקודם שהגביהה עשרה נתמעט רחבה מארבעה
^ ויש בה לחוק ולהרחיב החלל למעלה כמדה של מטה: שאין החומה הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל הפנימי, כזה [במקור יש כאן ציור] אלא החומה ארוכה למעלה מבחוץ לחלל, כמשפט, כזה [במקור יש כאן ציור]
^ הואיל והתחיל בה שלשה ברוחב ארבעה - שם פתח עליו, ורואין כאילו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו שלמטה
^ כל החפץ בחיים חייב משמע
^ לימין בבואו לבית, ולא מימין לצאתו
^ צוקרמאנדל
^ שכלי תשמישו מיוחדין לו
^ כלומר: שהנגעים באים על צרות העין

[1] שערי מזרח עזרה

[2] יש מדינה מוקפת הרים וערים בכמה פרסאות ואין יוצאין ממנה אלא דרך שערים, כגון ארץ הגר

[3] לפי הריטב"א – חיוב שערים הוא רק מדרבנן, וכאן אסמכתא בעלמא.

[4] שערי עיר ששמה מחוזא והיו רובן ישראל

[5] בנין בנוי עליהן ונקרא 'כובי', והשערים תחתיו עשויין ככיפה, ובניין הבנוי על גבי כיפין חזק יותר

[6] משום אותו בנין עצמו

[7] השער

[8] שדרך אותו השער נכנסין לו

[9] שדרך אותו השער נכנסין לו

[10] שלא יאמר המלך כשפים עשיתם בשערי עירי

[11] שמא נרקבה או נגנבה

[12] שערי חצירות ומדינות ועיירות

[13] כל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה, שאם תטרח - יהא כל אחד אומר "יעשו חביריי"

[14] ארטבין - שם האיש, ואמרי לה על שם האומנות

[15] שם פקידות הוא, כגון סרדיוט, והוא שוטר

[16] עלילות המושל מזומנות תמיד

[17] למשוח את דוד, על פי הדיבור

[18] תוספות מסכת יומא דף יא עמוד א ד"ה והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה: תימה לי לימא ההיא איירי כשהנשים רוחצות בו וי"ל ברפת בקר אין הנשים רוחצות, דדוקא בית הבקר דלעיל, דהיינו שעשוי לבקר אבל אין מעמידין בה בהמות בקביעות - נשים רוחצות בו, אבל רפת בקר משמע שעומד בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר - אין הנשים רוחצות בו.

[19] של יין ושמן ותבואה, ואין אדם דר בו

[20] 'נאותות' - לשון הנאה; ומשום דמקום גנאי הוא, שעומדות שם ערומות - אין כבוד שמים להיות שם מזוזה

[21] בבשמים, וסלקא דעתך אמינא דירה היא

[22] אשמעינן דלאו דירה היא

[23] כי פֵרַשְׁתָּ 'נאותות' = מתקשטות, ותיקשי מתניתין אמתניתין

[24] והיינו תנאי, וכל חד מן אמוראי מתרץ לטעמיה: רב כהנא מתרץ דבסתמא פליגי, אבל מתקשטות - דכולי עלמא חייבין; ורב יהודה מתרץ דבמתקשטות פליגי, אבל סתמא - דכולי עלמא פטור

[25] כלומר: בית התבן ובית הבקר ובית העצים ושהנשים רוחצות בהן ובית הטבילה, אף על גב דאשמעינן מרחץ איצטריך לאשמועינן בית הטבילה, אף על גב דליכא זוהמא

[26] מקום גידול התרנגולין

[27] בית קטן לפני שער החצר, והכל עושין אותו קפנדריא

[28] בדרך כלל הפירוש הוא: איזור עם תקרה בלי קירות, כמו: רש"י מסכת עירובין כה,א: אכסדרה - מקורה בגג חלק כעליות שלנו, ואינו משופע, והיא 'קירוי' שבכל התלמוד.

[29] פרוזדור שלפני בתים

[30] אלרו"ד: גזוזטרא בצד חצר הבית המשמשת מבוא לדירות באותה קומה, והוא ארוך לפני פתחי עליות הרבה, וכולן עולין דרך שם

[31] ועל כרחך: סתמא - תנאי היא

[32] שעושין בכיפה, שכן עושין במדי

[33] שהוא פרוץ מלמעלה לגמרי מאין כיסוי

[34] שאין שער בלא רוחב ארבעה, וכל כיפה מתקצרת בראשה לפחות מארבעה

[35] קודם שיתחיל העיגול ותתמעט רחבה

[36] שאפילו שהכל סתום מעשרה ולמעלה - יש שיעור פתח בגובהה עשרה ברוחב ארבעה

[37] בין הכל

[38] גובה: שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גבהה שלשה

[39] דכל פחות משלשה גובה - ארעא סמיכתא היא, ואין כאן צד שם פתח של ארבעה, ואפילו רבי מאיר מודה שאין כאן התחלה לומר חקוק והשלם

[40] קודם שנתמעט רחבה מארבעה

[41] בין הכל

[42] ברוחב ארבעה

[43] ואינה רחבה ארבעה בגובהה עשרה: שקודם שהגביהה עשרה נתמעט רחבה מארבעה

[44] ויש בה לחוק ולהרחיב החלל למעלה כמדה של מטה: שאין החומה הולכת וכלה מבחוץ לפי החלל הפנימי, כזה [במקור יש כאן ציור] אלא החומה ארוכה למעלה מבחוץ לחלל, כמשפט, כזה [במקור יש כאן ציור]

[45] הואיל והתחיל בה שלשה ברוחב ארבעה - שם פתח עליו, ורואין כאילו הוא חקוק למעלה להרחיב כמדתו שלמטה

[46] כל החפץ בחיים חייב משמע

[47] לימין בבואו לבית, ולא מימין לצאתו

[48] צוקרמאנדל

[49] שכלי תשמישו מיוחדין לו

[50] כלומר: שהנגעים באים על צרות העין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]