פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי יומא דף פ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל השיעורין [1] כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין, ששינה הכתוב במשמען [2] ושינו חכמים בשיעורן, וראיה לדבר - יום הכפורים [3]!'

מאי שינה הכתוב במשמעו?

מ'לֹא תְעֻנֶּה' (ויקרא כג כט: כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ) [4]

ומאי שינו חכמים בשיעוריה?

ככותבת;

ומאי ראיה לדבר יום הכפורים! [5]?

דאי מהתם [6] - הוה אמינא [7]אורחא דקרא הוא [8].

טומאת אוכלין כביצה מנלן?

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר דאמר קרא: (ויקרא יא לד) מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל [אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא] - אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה? - זה ביצת תרנגולת.

ואימא גדי?

מחוסר שחיטה [9];

ואימא בן פקועה [10]?

טעון קריעה [11];

ואימא ביצת בר יוכני [12]?

תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת.

ואימא ביעתא דציפורתא?

דזוטר טובא.

רבי אבהו דידיה אמר [13]: מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל: אוכל שאתה אוכלו בבת אחת, ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

אמר רבי אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה - צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין; [14]

מאי ירבה בשיעורין'? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן [15] - והתניא (ויקרא ד כב) [אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו] אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו [16]?

אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול [17].

ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית קטן, מאי ירבה בשיעורין?

שמא ירבה בקרבנות מחמת שיעורין.

אמר רבי יוחנן: שיעורין ועונשין - הלכה למשה מסיני.

עונשין מכתב כתיבי?

אלא הכי קאמר: שיעורים של עונשין [18] הלכה למשה מסיני [19].

תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין - הלכה למשה מסיני; אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ [20] תיקנום.

והכתיב אֵלֶּה הַמִּצְוֹת [אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי [ויקרא כז,לד]] - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [ספרא בחוקותי פרשתא ח פרק יג הלכה ז]

אלא שכחום וחזרו ויסדום.

השותה מלא לוגמיו:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו.

והא אנן תנן מלא לוגמיו?

אימא 'כמלא לוגמיו'.

מיתיבי: כמה ישתה ויהא חייב? בית שמאי אומרים: רביעית, ובית הלל אומרים: מלא לוגמיו; רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: כמלא לוגמיו; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי גמיעה? [21]

מי עדיפא ממתניתין, דאוקימנא כדי שיראה? הכי נמי כדי שיראה!

אי הכי - היינו רבי אליעזר!

איכא בינייהו מלא לוגמיו דחוק [22];

מתקיף לה רב הושעיא: אם כן [23]הוה ליה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל [24]!?

אמר ליה:

עמוד ב

כי אתשיל [25] - בעוג מלך הבשן אתשיל [26], דהוו ליה בית שמאי לחומרא [27].

מתקיף לה רבי זירא: מאי שנא אכילה, דכל חד וחד בככותבת, ומאי שנא שתיה, דכל חד וחד בדידיה?

אמר ליה אביי: קים להו לרבנן בככותבת דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא; בשתיה - בדידיה מיתבא דעתיה, בדחבריה לא מיתבא דעתיה!

מתקיף לה רבי זירא: וכל העולם כולו בככותבת ועוג מלך הבשן בככותבת?

אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה, מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא.

מתקיף לה רבי זירא: בשר שמן בככותבת ולולבי גפנים בככותבת?

אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה, מיהו בשר שמן טובא, לולבי גפנים פורתא.

מתקיף לה רבא: כזית בכדי אכילת פרס [28], וכותבת בכדי אכילת פרס [29]?

אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בטפי מהכי [30] לא מיתבא דעתיה [31].

מתקיף לה רבא: כזית בכדי אכילת פרס, חצי פרס [32] בכדי אכילת פרס [33]? [34]!

אמר ליה רב פפא: הנח לטומאת גוויה, דלאו דאורייתא היא [35].

ומי אמר רב פפא הכי? והכתיב [36] (ויקרא יא מג) [אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ] וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם [37], ואמר רב פפא: מכאן שטומאת גוויה [38] דאורייתא?

מדרבנן [39], וקרא אסמכתא בעלמא [40].

כל האוכלין:

אמר רב פפא: אכל אומצא ומילחא [41] – מצטרף, ואף על גב דלאו אכילה היא: כיון דאכלי אינשי – מצטרפין.

אמר ריש לקיש: ציר שעל גבי ירק - מצטרף לככותבת ביום הכפורים.

פשיטא?

מהו דתימא משקה הוא - קא משמע לן כל אכשורי אוכלא [42] - אוכלא הוא.

אמר ריש לקיש: האוכל אכילה גסה ביום הכפורים [43] – פטור; מאי טעמא? - (ויקרא כג כט) [כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ] אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה [בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ], פרט למזיק [44].

אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש: זר שאכל תרומה [45] אכילה גסה [46] - משלם את הקרן ואינו משלם את החומש: (ויקרא כב יד) [וְאִישׁ] כִּי יֹאכַל [קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ] - פרט למזיק [47].

אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: זר

הערותעריכה

  1. ^ האמורין באוכלין
  2. ^ לקמן קמפרש ליה
  3. ^ למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים: שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו
  4. ^ ולא כתיב 'אשר תאכל'
  5. ^ למה לו להביא ראיה? מאי אולמא דהאי מהאי? מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם? בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא
  6. ^ מדשינה הכתוב בטומאה
  7. ^ אין שם שינוי הכתוב, ד
  8. ^ למיכתב מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל (ויקרא עא לד) כי היכי דכתיב גבי משקה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה - קא משמע לן יום הכפורים, דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן; אמור מעתה: את ששינו בטומאה - נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא, ד-אֲשֶׁר יֵאָכֵל - שינוי משמעו חשיב להו
  9. ^ כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו - לאו 'אוכל' מיקרי לענין טומאה, לא הוא ולא אמו, דהא מחסרי שחיטה
  10. ^ שנמצא בתוך בהמה שנשחטה, דקיימא לן (חולין פ"ד מ"ה; דף עד,א) שחיטת אמו מטהרתו
  11. ^ דתנן (שם) קורעו ומוציא את דמו
  12. ^ עוף גדול הוא, כדאמרינן בבכורות (דף נז,ב) שטבעה ביצתו ששים כרכים
  13. ^ פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר שלא פירש בו רבי אלעזר רבו, ואין להשיב עליו
  14. ^ מפרש לה ואזיל:
  15. ^ והכי קאמר: האוכל פחות מכזית בזמן הזה - יכתוב "כשיעור זה אכלתי" שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן; ולקמן פריך: אם כן, 'ימעט בשיעורין' מבעי ליה
  16. ^ כלומר: וכי אתי בית דין ומחדש הלכה - מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה? והא האידנא לאו 'שב מידיעתו' הוא, דאי נמי הוה ידע דחלב הוא - הוה אכיל ליה, דהא השתא קים לן (ברכות דף לט,א) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי, שהוא כזית בינוני! אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה משמע שאילו ידע - לא עשה, אבל בִּשְׁגָגָה עשה, וְאָשֵׁם
  17. ^ והכי קאמר: האוכל כזית בינוני - אל יכתוב "מחוייבני חטאת" אלא יכתוב "כזית בינוני אכלתי", שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה
  18. ^ שעל ידן הוא ענוש
  19. ^ באיזה שיעור הוא ענוש
  20. ^ הוא עתניאל בן קנז
  21. ^ מדבית הלל קפריך
  22. ^ לבית הלל בעינן כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח, ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק
  23. ^ דלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו' - הוה ליה בציר מרביעית, ו
  24. ^ וליתנייה במסכת עדיות [פ"ד] גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם
  25. ^ בבי מדרשא הך דלעיל כמה ישתה ויהא חייב
  26. ^ כלומר: לענין אדם כענקים איתשיל
  27. ^ דמחייבי ברביעית
  28. ^ קים לן (כריתות פ"ג מ"ג, דף יב,ב) בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית, שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס - אין מצטרף, עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה, והיא אכילת חצי ככר ששיערו בו את העירוב, שהוא מזון שתי סעודות, כדתנן [עירןבין פ"ח מ"ב]:חציה לבית המנוגע שתלה הכתוב שהייתו לטמא בגדים כשיעור אכילה
  29. ^ בתמיה: יום הכפורים ששיעור אכילתו בככותבת אף הוא שיעורו צירוף אכילתו בכדי אכילת פרס, ואם שהה יותר מכאן - אין מצטרף ופטור; והא כיון דשיעורו גדול בעי שהייה טפי לצירוף אכילתו, והשתא קולא דפטרי ליה
  30. ^ אם שהה יותר מיכן
  31. ^ ויום הכפורים - ביישוב הדעת תליא מילתא, דכתיב אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה (ויקרא כג כט)
  32. ^ ששיעורו לפסול את הגויה לָאוֹכֵל אוכלין טמאין חצי פרם - נפסל גופו מלאכול בתרומה; חצי פרס שיעור גדול הוא: כשתי ביצים שוחקות, כדאמרינן בעירובין (דף פג,א)
  33. ^ ואף ביה משוינן שהיית צירופו בכדי אכילת פרס ותו לא
  34. ^ כיון דשיעורא רבה הוא - בטפי מהכי ליצטרף
  35. ^ ואקילו רבנן בה
  36. ^ גבי אכילה
  37. ^ אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם - דהיינו אכילה, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם 'לא' - זו היא אזהרת טומאה, שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא, דכתיב: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וגו' (ויקרא כא א) - כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין אלא אזהרת אכילתן, וכתיב וְנִטְמֵתֶם בָּם - משמע שעל ידי אכילתן תטמאו
  38. ^ על ידי אוכלין - טמאין
  39. ^ דקרא - לאו לטומאה אתא: שאין לך דבר מטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור
  40. ^ ועיקר קרא דרשינן בפרק 'אמר להם הממונה' (לעיל דף לט,א): אדם מטמא עצמו מעט - מטמאין אותו הרבה
  41. ^ שעליה
  42. ^ משקה הבא למתק את האוכל
  43. ^ שאכל לילי יום הכפורים על השבע: שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה, וכל מה שאכל משחשיכה - אכילה גסה היתה ושלא להנאה
  44. ^ לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו, אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו
  45. ^ בשוגג שחייבו הכתוב תשלומי קרן וחומש
  46. ^ אם אכלה על השבע
  47. ^ את התרומה