ביאור:בבלי יומא דף סד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבא אמר: [1] כגון שהיה לו [2] חולה בתוך ביתו [3] ושחט אמו [4] ביום הכפורים.

וכי האי גוונא מי אסיר [5]? (ויקרא כב כח) [וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ] לֹא תִשְׁחֲטוּ [בְּיוֹם אֶחָד] אמר רחמנא, והא לאו שחיטה היא!?

הא אמרי במערבא: דחייתו לצוק זו היא שחיטתו.

[אם עד שלא הגריל מת - יקח זוג לשני; ואם משהגריל מת - יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה, ויאמר]

"אם של שם מת זה שעלה עליו [הגורל לשם יתקיים תחתיו", ואם של עזאזל מת - "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו", והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה]:

אמר רב: שני שבזוג ראשון יקרב, שני שבזוג שני ירעה; רבי יוחנן אמר: שני שבזוג ראשון ירעה, שני שבזוג שני יקרב;

במאי קא מיפלגי?

רב סבר בעלי חיים אינן נידחין [6], ורבי יוחנן סבר בעלי חיים נידחין.

מאי טעמא דרב?

דיליף ממחוסר זמן: מחוסר זמן, לאו אף על גב דהשתא לא חזי, כי הדר מיחזי שפיר דמי? הכא נמי לא שנא.

מי דמי?: התם לא איתחזי כלל, הכא נראה ונדחה!

אלא היינו טעמא דרב: דיליף מבעל מום עובר: בעל מום עובר, לאו אף על גב דלא חזי השתא, כי הדר מיחזי - שפיר דמי! הכא נמי לא שנא.

והתם מנא לן?

דכתיב (ויקרא כב כה) [וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה] כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם [לֹא יֵרָצוּ לָכֶם]: מוּם בָּם - הוא דלא ירצו, הא עבר מומן ירצו!

ורבי יוחנן?

מיעט רחמנא: בָּהֶם: הם הוא דכי עבר מומן ירצו, הא כל דחויין - הואיל ונדחו נדחו.

ורב?

ההוא בָּהֶם - בעינייהו הוא דלא מירצו, הא על ידי תערובות מירצו [7], כדתנן [זבחים פ"ח מ"ה]: 'איברים תמימים [8] באיברים בעלי מומין [9]: רבי אליעזר אומר: אם קרב הראש של אחד מהן [10] - יקריבו כל הראשין כולן [11]; כרעיו של אחד מהן - יקריבו כל הכרעיים כולן; וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה'.

ואידך?

נפקא ליה מ-בם בָּהֶם [12];

ואידך?

בם בָּהֶם לא דריש.

ולרב, נהי נמי דבעלי חיים אינן נדחין, אי בעי האי נקריב אי בעי האי נקריב?

אמר רבא: רב סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון.

הי רבי יוסי? אי נימא רבי יוסי דקופות, דתנן [שקלים פ"ג מ"ב]: שלש קופות של שלש שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה, וכתוב עליהן 'אלף' 'בית' 'גימל’’, ותניא: אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן 'אלף' 'בית' 'גימל'? - לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, שמצוה בראשון', דילמא שאני התם, דבעידנא דאתחזי קמייתא לא אתחזי בתרייתא! [13]

אלא רבי יוסי דפסח, דתניא [תוספתא פסחים פ"ט ה"יב]: 'המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין - איזה מהן שירצה יקרב, דברי חכמים; רבי יוסי אומר: מצוה בראשון [14]

עמוד ב

ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו;

אמר רבא: דיקא מתניתין כוותיה דרב, וברייתא כוותיה דרבי יוחנן:

מתניתין כוותיה דרב – דקתני: 'אם של שם מת, "זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו [15]"' ואידך כדקאי קאי [16],

ברייתא כוותיה דרבי יוחנן, דקתני [17]: ’’שֵׁנִי' [18] - איני יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני! כשהוא אומר (ויקרא טז י: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל) יָעֳמַד חַי [לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה] - ולא שחבירו מת [19].' מאי משמע? - יָעֳמַד חַי [לשון עתיד] - ולא שכבר עמד [20].

תנן: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח [21], מת המשתלח - ישפך הדם; בשלמא לרבי יוחנן, דאמר בעלי חיים נדחין, משום הכי ימות המשתלח; אלא לרב, דאמר בעלי חיים אינן נדחין - אמאי ימות המשתלח?

אמר לך רב: אליבא דרבי יהודה לא קא אמינא, כי אמינא אליבא דרבנן [22];

בשלמא לרב: בהא [23] פליגי רבי יהודה ורבנן; אלא לרבי יוחנן [24] במאי פליגי [25]?

אמר רבא: הא אמרינן דייקא מתניתין כוותיה דרב.

תנן: שאין חטאת צבור מתה - הא דיחיד כי האי גוונא מתה; בשלמא לרבי יוחנן [26] כדרבי אבא אמר רב, דאמר רבי אבא אמר רב [27]:

הערות עריכה

  1. ^ מחוסר זמן דאיצטריך קרא לשעיר המשתלח -
  2. ^ למי שמוכרן לציבור
  3. ^ שמותר לחלל עליו יום הכפורים
  4. ^ של שעיר שנעשה מחוסר זמן משום אותו ואת בנו לאחר שהגריל עליו
  5. ^ להוליכו לצוק משום אותו ואת בנו
  6. ^ אם אירעה להם שעת פסול - עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה ידחה' אלא בשחוטין, כגון: מת המשתלח - ישפך הדם
  7. ^ כרבי אליעזר
  8. ^ איברים של עולה תמימה
  9. ^ שנתערבו בהן איברי בעלת מום אחת
  10. ^ קודם שהרגישו בדבר
  11. ^ ותולין האיסור באותו שקרב כבר, ותלינן לקולא: דהואיל ונתערבו - אין כאן ספק איסור דאורייתא למיזל לחומרא: דלא הזהירה תורה עליהן אלא כשהן בעצמן, שנאמר בהם כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם כי איתנהו בעינייהו
  12. ^ מדמצי למיכתב 'בם' וכתב בהם
  13. ^ אבל האי לא איתחזי קמא עד דאיתחזי בתרא: שאף על פי שהגריל עליו - אינו ראוי לישחט עד לאחר מתן דם הפר, ובתוך כך מת חבירו, והביאו שנים והגרילו עליהן, וכשהגיע זמן שחיטת השעיר - כבר זה האחרון עומד!
  14. ^ דהא הכא לא איתחזאי קמא עד דאתחזאי בתרא, שהרי אין זמן שחיטת פסח אלא לאחר חצות, וקודם לכן אבד ראשון והופרש שני ונמצא ראשון - והרי שניהן עומדים כשהגיע זמן שחיטה, ואפילו הכי קאמר רבי יוסי 'מצוה בראשון'
  15. ^ אינו נותן תמורה אלא לזה שמת, אבל לחי - אינו נותן תמורה להפסל הוא ולבא זה תחתיו
  16. ^ בקדושתיה, ולא אמרינן ידחה
  17. ^ אמתניתין קאי
  18. ^ ששנינו עליו ירעה
  19. ^ ולא זה שמת חבירו
  20. ^ ונדחה על ידי מיתת חבירו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד: יָעֳמַד חַי = עמידה אחת, ולא שתי עמידות
  21. ^ אלמא בעלי חיים נדחין
  22. ^ מדקאמר [רבי יהודה [הנשיא עורך המשנה?]] 'ועוד' - לאשמועינן דבעלי חיים נדחין - מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי 'שני שבזוג ראשון קרב', דבעלי חיים אין נדחין, ושני שבזוג שני ירעה: שאין חטאת צבור מתה, ואתא לאיפלוגי עלייהו בתרתי: דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה - אני אומר תמות; ועוד: לא בזה שאמרתם עליו 'ירעה' אני אומר 'ימות', אלא הוא יקרב, ושני שבזוג ראשון ימות
  23. ^ בהאי ועוד דסיפא
  24. ^ דאמר רבנן נמי בשני שבזוג ראשון אמרו 'ירעה'
  25. ^ במאי פליג רבי יהודה עלייהו בהך סיפא דקתני 'ועוד'
  26. ^ דאמר: 'ירעה' דמתניתין - אשני שבזוג ראשון קאמר - משכחת לה: דאילו דיחיד כי האי גוונא תמות משום 'חטאת שכפרו בעליה'
  27. ^ במסכת תמורה (דף כג,א) גבי פלוגתא דרבי ורבנן שנחלקו ב-'מפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות', דקאמר רבי: מתכפר באחת מהן, והשניה תמות; וחכמים אומרים: אין חטאת שכפרו בעליה מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים, אבל נמצא קודם כפרה ולאחר הפרשה – רועה, ואמר רבי אבא עליה