ביאור:בבלי יומא דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבא אמר: [1] כגון שהיה לו [2] חולה בתוך ביתו [3] ושחט אמו [4] ביום הכפורים.
וכי האי גוונא מי אסיר [5]? (ויקרא כב כח) [וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ] לֹא תִשְׁחֲטוּ [בְּיוֹם אֶחָד] אמר רחמנא, והא לאו שחיטה היא!?
הא אמרי במערבא: דחייתו לצוק זו היא שחיטתו.
[אם עד שלא הגריל מת - יקח זוג לשני; ואם משהגריל מת - יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה, ויאמר]
"אם של שם מת זה שעלה עליו [הגורל לשם יתקיים תחתיו", ואם של עזאזל מת - "זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו", והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה]:
אמר רב: שני שבזוג ראשון יקרב, שני שבזוג שני ירעה; רבי יוחנן אמר: שני שבזוג ראשון ירעה, שני שבזוג שני יקרב;
במאי קא מיפלגי?
רב סבר בעלי חיים אינן נידחין [6], ורבי יוחנן סבר בעלי חיים נידחין.
מאי טעמא דרב?
דיליף ממחוסר זמן: מחוסר זמן, לאו אף על גב דהשתא לא חזי, כי הדר מיחזי שפיר דמי? הכא נמי לא שנא.
מי דמי?: התם לא איתחזי כלל, הכא נראה ונדחה!
אלא היינו טעמא דרב: דיליף מבעל מום עובר: בעל מום עובר, לאו אף על גב דלא חזי השתא, כי הדר מיחזי - שפיר דמי! הכא נמי לא שנא.
והתם מנא לן?
דכתיב (ויקרא כב כה) [וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה] כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם [לֹא יֵרָצוּ לָכֶם]: מוּם בָּם - הוא דלא ירצו, הא עבר מומן ירצו!
ורבי יוחנן?
מיעט רחמנא: בָּהֶם: הם הוא דכי עבר מומן ירצו, הא כל דחויין - הואיל ונדחו נדחו.
ורב?
ההוא בָּהֶם - בעינייהו הוא דלא מירצו, הא על ידי תערובות מירצו [7], כדתנן [זבחים פ"ח מ"ה]: 'איברים תמימים [8] באיברים בעלי מומין [9]: רבי אליעזר אומר: אם קרב הראש של אחד מהן [10] - יקריבו כל הראשין כולן [11]; כרעיו של אחד מהן - יקריבו כל הכרעיים כולן; וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - יצא לבית השריפה'.
ואידך?
נפקא ליה מ-בם בָּהֶם [12];
ואידך?
בם בָּהֶם לא דריש.
ולרב, נהי נמי דבעלי חיים אינן נדחין, אי בעי האי נקריב אי בעי האי נקריב?
אמר רבא: רב סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון.
הי רבי יוסי? אי נימא רבי יוסי דקופות, דתנן [שקלים פ"ג מ"ב]: שלש קופות של שלש שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה, וכתוב עליהן 'אלף' 'בית' 'גימל’’, ותניא: אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן 'אלף' 'בית' 'גימל'? - לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, שמצוה בראשון', דילמא שאני התם, דבעידנא דאתחזי קמייתא לא אתחזי בתרייתא! [13]
אלא רבי יוסי דפסח, דתניא [תוספתא פסחים פ"ט ה"יב]: 'המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין - איזה מהן שירצה יקרב, דברי חכמים; רבי יוסי אומר: מצוה בראשון [14]
ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו;
אמר רבא: דיקא מתניתין כוותיה דרב, וברייתא כוותיה דרבי יוחנן:
מתניתין כוותיה דרב – דקתני: 'אם של שם מת, "זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו [15]"' ואידך כדקאי קאי [16],
ברייתא כוותיה דרבי יוחנן, דקתני [17]: ’’שֵׁנִי' [18] - איני יודע אם שני שבזוג ראשון אם שני שבזוג שני! כשהוא אומר (ויקרא טז י: וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל) יָעֳמַד חַי [לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה] - ולא שחבירו מת [19].' מאי משמע? - יָעֳמַד חַי [לשון עתיד] - ולא שכבר עמד [20].
תנן: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח [21], מת המשתלח - ישפך הדם; בשלמא לרבי יוחנן, דאמר בעלי חיים נדחין, משום הכי ימות המשתלח; אלא לרב, דאמר בעלי חיים אינן נדחין - אמאי ימות המשתלח?
אמר לך רב: אליבא דרבי יהודה לא קא אמינא, כי אמינא אליבא דרבנן [22];
בשלמא לרב: בהא [23] פליגי רבי יהודה ורבנן; אלא לרבי יוחנן [24] במאי פליגי [25]?
אמר רבא: הא אמרינן דייקא מתניתין כוותיה דרב.
תנן: שאין חטאת צבור מתה - הא דיחיד כי האי גוונא מתה; בשלמא לרבי יוחנן [26] כדרבי אבא אמר רב, דאמר רבי אבא אמר רב [27]:
הערות
עריכה- ^ מחוסר זמן דאיצטריך קרא לשעיר המשתלח -
- ^ למי שמוכרן לציבור
- ^ שמותר לחלל עליו יום הכפורים
- ^ של שעיר שנעשה מחוסר זמן משום אותו ואת בנו לאחר שהגריל עליו
- ^ להוליכו לצוק משום אותו ואת בנו
- ^ אם אירעה להם שעת פסול - עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה ידחה' אלא בשחוטין, כגון: מת המשתלח - ישפך הדם
- ^ כרבי אליעזר
- ^ איברים של עולה תמימה
- ^ שנתערבו בהן איברי בעלת מום אחת
- ^ קודם שהרגישו בדבר
- ^ ותולין האיסור באותו שקרב כבר, ותלינן לקולא: דהואיל ונתערבו - אין כאן ספק איסור דאורייתא למיזל לחומרא: דלא הזהירה תורה עליהן אלא כשהן בעצמן, שנאמר בהם כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם כי איתנהו בעינייהו
- ^ מדמצי למיכתב 'בם' וכתב בהם
- ^ אבל האי לא איתחזי קמא עד דאיתחזי בתרא: שאף על פי שהגריל עליו - אינו ראוי לישחט עד לאחר מתן דם הפר, ובתוך כך מת חבירו, והביאו שנים והגרילו עליהן, וכשהגיע זמן שחיטת השעיר - כבר זה האחרון עומד!
- ^ דהא הכא לא איתחזאי קמא עד דאתחזאי בתרא, שהרי אין זמן שחיטת פסח אלא לאחר חצות, וקודם לכן אבד ראשון והופרש שני ונמצא ראשון - והרי שניהן עומדים כשהגיע זמן שחיטה, ואפילו הכי קאמר רבי יוסי 'מצוה בראשון'
- ^ אינו נותן תמורה אלא לזה שמת, אבל לחי - אינו נותן תמורה להפסל הוא ולבא זה תחתיו
- ^ בקדושתיה, ולא אמרינן ידחה
- ^ אמתניתין קאי
- ^ ששנינו עליו ירעה
- ^ ולא זה שמת חבירו
- ^ ונדחה על ידי מיתת חבירו ועכשיו הוא בא לחזור ולעמוד: יָעֳמַד חַי = עמידה אחת, ולא שתי עמידות
- ^ אלמא בעלי חיים נדחין
- ^ מדקאמר [רבי יהודה [הנשיא עורך המשנה?]] 'ועוד' - לאשמועינן דבעלי חיים נדחין - מכלל דשמעינהו לרבנן דאמרי 'שני שבזוג ראשון קרב', דבעלי חיים אין נדחין, ושני שבזוג שני ירעה: שאין חטאת צבור מתה, ואתא לאיפלוגי עלייהו בתרתי: דקא אמריתו אין חטאת צבור מתה - אני אומר תמות; ועוד: לא בזה שאמרתם עליו 'ירעה' אני אומר 'ימות', אלא הוא יקרב, ושני שבזוג ראשון ימות
- ^ בהאי ועוד דסיפא
- ^ דאמר רבנן נמי בשני שבזוג ראשון אמרו 'ירעה'
- ^ במאי פליג רבי יהודה עלייהו בהך סיפא דקתני 'ועוד'
- ^ דאמר: 'ירעה' דמתניתין - אשני שבזוג ראשון קאמר - משכחת לה: דאילו דיחיד כי האי גוונא תמות משום 'חטאת שכפרו בעליה'
- ^ במסכת תמורה (דף כג,א) גבי פלוגתא דרבי ורבנן שנחלקו ב-'מפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות', דקאמר רבי: מתכפר באחת מהן, והשניה תמות; וחכמים אומרים: אין חטאת שכפרו בעליה מתה אלא שנמצאת לאחר שכפרו הבעלים, אבל נמצא קודם כפרה ולאחר הפרשה – רועה, ואמר רבי אבא עליה