פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יומא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

למקטליה בדבר הנזרק [1].

תניא כוותיה דשמואל: כשהורגין אותו - אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק.

דחייף ביה [2] – מסתכן; דנכית ליה [3] – מיית.

'דחייף ביה מסתכן' - מאי תקנתיה?

נישלח מאניה [4] ונירהיט [וירוץ, יברח ממנו].

רב הונא בריה דרב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא; שלחינהו למאניה ורהיט; אמר: קיימתי בעצמי (קהלת ז יב) [כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת] הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

'דנכית ליה מיית' - מאי תקנתיה?

אמר אביי: ניתי משכא [עור] דאפא [5] דדיכרא [6], וניכתוב עליה: "אנא פלניא בר פלניתא, אמשכא דאפא דיכרא כתיבנא עלך כנתי כנתי קלירוס" - ואמרי לה "קנדי קנדי קלורוס" – "יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה" ונשלחינהו למאניה , ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא, ונפקינהו, ונקלינהו בתנורא, ונבדרינהו לקטמיה אפרשת דרכים; והנך תריסר ירחי שתא כי שתי מיא - לא לישתי אלא בגובתא דנחשא [7], דילמא חזי בבואה דשידא [8] וליסתכן [9], כי הא: דאבא בר מרתא - הוא אבא בר מניומי - עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא.

ועוד אמר רבי מתיא [בן חרש: החושש בגרונו - מטילין לו סם בתוך פיו בשבת מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת]:

רבי יוחנן חש בצפידנא [10]; אזל גבה דההיא מטרוניתא [11], עבדא ליה מלתא [12] חמשא ומעלי שבתא [13]; אמר לה: בשבת מאי? אמרה ליה: לא צריכת; אי מצטריכנא מאי? אמרה ליה: אישתבע לי דלא מגלית! אישתבע לאלהא דישראל לא מגלינא! נפק, דרשה בפירקא.

והא אישתבע לה!?

לאלהא דישראל לא מגלינא, הא לעמו ישראל מגלינא.

והא איכא חלול השם [14]?

דמגלי לה מעיקרא [15].

מאי עבדא ליה?

אמר רב אחא בריה דרב אמי: מי שאור, שמן זית, ומלח.

רב יימר אמר: שאור גופיה, שמן זית, ומלח.

רב אשי אמר: משחא דגדפא דאווזא [16].

אמר אביי: אנא עבדי לכולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא: אייתי קשייתא דזיתא [17] דלא מלו תילתא [18], וקלינהו בנורא אמרא חדתא [19], ואדביק בככי דדריה [20]; עבדי הכי ואיתסאי.

ממאי הוה [21]?

מחמימי חמימי דחיטי [22], ומשיורי כסא דהרסנא [23];

ומאי סימניה [24]?

כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי [25].

רבי יוחנן, כי חש בצפידנא - עבד הכי בשבתא ואיתסי.

ורבי יוחנן היכי עביד הכי? [26]

אמר רב נחמן בר יצחק: שאני צפידנא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.

אמר ליה רב חייא בר אבא לרבי יוחנן: כמאן [27]? - כרבי מתיא בן חרש, דאמר החושש בפיו - מטילין לו סם בשבת.

אמר ליה: שאני אומר בזו [28] ולא באחרת.

לימא מסייע ליה: מי שאחזו ירקון [29] - מאכילין אותו בשר חמור; מי שנשכו כלב שוטה - מאכילין אותו מחצר כבד שלו; והחושש בפיו - מטילין לו סם בשבת, דברי רבי מתיא בן חרש; וחכמים אומרים: באילו אין בהם משום רפואה; באלו למעוטי מאי? מאי לאו למעוטי סם [30]?

לא, למעוטי מקיזין דם לסרונכי [31]; הכי נמי מסתברא, דתניא: שלשה דברים אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי ששמע משום רבי מתיא בן חרש: מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו - מטילין לו סם בשבת; וחכמים אומרים: באילו אין בהן משום רפואה 'באילו' למעוטי מאי מאי? לאו אתרתי בתרייתא, ולמעוטי דרישא?

לא, אתרתי דרישא קמייתא, ולמעוטי דסיפא.

עמוד ב

תא שמע, דתני רבה בר שמואל: עוברה שהריחה - מאכילין אותה עד שתשוב נפשה; ומי שנשכו כלב שוטה - מאכילין אותו מחצר כבד שלו; והחושש בפיו - מטילין לו סם בשבת, דברי רבי אלעזר ברבי יוסי שאמר משום רבי מתיא בן חרש; וחכמים אומרים: בזו [32] ולא באחרת; בזו אהייא?: אילימא אעוברה – פשיטא: עוברה מי איכא למאן דאמר דלא [33]! אלא לאו אסם [34]!

שמע מינה [35].

רב אשי אמר: מתניתין נמי דיקא: ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בפיו מטילין לו סם בשבת ולא פליגי רבנן עליה, ואם איתא דפליגי רבנן עליה - ליערבינהו וליתנינהו וליפלגו רבנן בסיפא!

שמע מינה.

מפני שספק נפשות הוא [וכל ספק נפשות דוחה את השבת]:

למה לי תו למימר וכל ספק נפשות דוחה את השבת?

אמר רב יהודה אמר רב: לא ספק שבת זו בלבד אמרו, אלא אפילו ספק שבת אחרת [36]; היכי דמי? - כגון דאמדוה לתמניא יומי [37] ויומא קמא שבתא; מהו דתימא ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא? - קא משמע לן.

תניא נמי הכי: 'מחמין חמין לחולה בשבת, בין להשקותו בין להברותו [38];

ולא שבת זו בלבד אמרו, אלא לשבת אחרת;

ואין אומרים "נמתין לו שמא יבריא", אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת,

ולא ספק שבת זו אלא אפילו ספק שבת אחרת;

ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים, ולא על ידי קטנים, אלא על ידי גדולי ישראל;

ואין אומרין "יעשו דברים הללו לא על פי נשים ולא על פי כותיים [39], אבל מצטרפין לדעת אחרת [40]".

תנו רבנן [תוספתא שבת פ"טו ה"יא-יג [ליברמן], בשנויים]: 'מפקחין פקוח נפש [41] בשבת, והזריז הרי זה משובח; ואין צריך ליטול רשות מב"ד; הא כיצד? ראה תינוק שנפל לים - פורש מצודה ומעלהו, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין,

ואף על גב דקא צייד כוורי [42]!

ראה תינוק שנפל לבור - עוקר חוליא [43] ומעלהו, והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין;

אף על גב דמתקן דרגא;

ראה שננעלה דלת בפני תינוק [44] - שוברה ומוציאו, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין;

ואף על גב דקא מיכוין למיתבר בשיפי [45];

מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת [46], והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין,'

ואף על גב דקא ממכיך מכוכי [47]; וצריכא: דאי אשמועינן ים - משום דאדהכי והכי [48] אזל ליה [49], אבל בור - דקא יתיב - אימא לא, צריכא;

ואי אשמועינן בור - משום דקא מיבעית, אבל ננעלה דלת אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי [50] – צריכא.

מכבין ומפסיקין למה לי?

דאפילו לחצר אחרת [51].

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב [52].

היכי דמי?: אי נימא דאיכא תשעה ישראל ונכרי אחד בינייהו [53], רובא ישראל נינהו! אי נמי פלגא ופלגא - ספק נפשות להקל! אלא דאיכא תשעה נכרים וישראל אחד [54].

הא נמי פשיטא, דהוה ליה 'קבוע', וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי [55]!

לא, צריכא דפרוש לחצר אחרת [56]; מהו דתימא 'כל דפריש מרובא פריש' [57] - קא משמע לן [58] דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב.

איני! והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: תשעה נכרים וישראל אחד באותה חצר – מפקחין, בחצר אחרת אין מפקחין'?

לא קשיא: הא דפרוש כולהו [59], הא דפרוש מקצתייהו [60].

ומי אמר שמואל הכי? והתנן [61]: מצא בה [62] תינוק מושלך אם רוב גוים – גוי, ואם רוב ישראל – ישראל; מחצה על מחצה – ישראל ואמר רב: לא שנו [63] אלא להחיותו, אבל לייחסו [64] – לא [65],

הערותעריכה

  1. ^ למאן דאמר רוח רעה שורה עליו - לא יקרב אצלו להרגו בידים, אלא זורק בו חץ או סכין והורגו
  2. ^ המתחכך בו
  3. ^ שהכלב נושכו
  4. ^ יפשיט בגדיו
  5. ^ הוא הצבוע, ובלע"ז פוטויי"ש
  6. ^ זכר
  7. ^ על ידי קנה של נחשת
  8. ^ שקפץ מן הכלב עליו
  9. ^ ומסתכן
  10. ^ חולי השינים והחניכים ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא
  11. ^ נכרית היתה
  12. ^ רפואה
  13. ^ יום חמישי בשבת וערב שבת
  14. ^ שהיא סבורה שעבר על שבועתו
  15. ^ מעיקרא מההיא שעתא גלי לה "לא נשבעתי לך, כי כך אמרתי"
  16. ^ שומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי"ל - סכה אותו על צדעיו
  17. ^ גרעיני זיתים
  18. ^ שלא הביאו שליש
  19. ^ על מר חדש שקורין פושוי"ר [מכוש]
  20. ^ הדבק בשורת השינים
  21. ^ על ידי מה בא החולי הזה
  22. ^ האוכל פת חמה יותר מדאי
  23. ^ דגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן, שעבר עליו הלילה
  24. ^ של אותו חולי
  25. ^ כשנותן כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו
  26. ^ ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו'. לא גרסינן לה הכא אלא במסכת עבודה זרה.
  27. ^ כמאן עביד רבי יוחנן לתת סם בשבת בשביל חולי השינים, דקאמר לה "אי מצריכנא מאי?"
  28. ^ בזו מודים לו חכמים שהיא רפואה לו: בכלב שוטה בחצר כבד שלו
  29. ^ חולי שפניו מוריקות
  30. ^ והכי קאמרי ליה: בשתים הראשונות אין זו רפואה גמורה לעבור עליהן דבר תורה, ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה
  31. ^ בשבת; לעולם אכולי הנך פליגי, ומאי באלו? - משום דשמעוה לרבי מתיא דאמר אכתי אחריתי; סרונכי = חולי ששמו אשטרנגליו"ן [אסכרה, דיפתריה] הוא בו"ן מלנט, ובההיא מודה ליה
  32. ^ אנו מודים
  33. ^ וכי עוברה שהריחה רבי מתיא קתני לה? סתמא היא
  34. ^ אסם קיימי, דאילו אחצר כבד - תנן פלוגתא במתניתין
  35. ^ דבסם מודו
  36. ^ לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו, אלא אפילו אין הספק לשבת זו - דפשיטא לן דהיום לא ימות, אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה
  37. ^ כגון דאמדוה רופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים
  38. ^ רחיצה שמא יבריא מאיליו
  39. ^ אם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן
  40. ^ כגון: שנים אומרים "צריך" ושלשה אומרים "אין צריך" ואשה או כותי אומרים "צריך" - מצטרפין למהוי פלגא ופלגא, וספק נפשות להקל
  41. ^ פקוח = דשקומברנ"ש [חילוץ] בלע"ז; בכל דבר שצריך לו לנפש להעביר סכנת מות
  42. ^ עמו; כל הני 'אף על גב' דקאמר הכא - משנה יתירה דייק, דקתני ואינו צריך ליטול רשות למה ליה דתני הכא? הא תני ליה: והזריז הרי זה משובח אלא הא אתא לאשמועינן: שאפילו הוא צריך לדבר
  43. ^ כדי להשפיל שפת הבור ויהא נוח ליכנס
  44. ^ והתינוק נבעת
  45. ^ נסרים שצריך להם; לישנא אחרינא בשיפי: קיסמין להדלקה
  46. ^ בכלים של מתכת או של חרס מלאים מים, ובדליקה שיש בה סכנת נפשות קאמר
  47. ^ משפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב
  48. ^ אם ילך לבית דין לישאל
  49. ^ לאיבוד
  50. ^ מפתהו ומקרקש לו אגוזים
  51. ^ דליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים
  52. ^ דאם ספק כותי או ספק ישראל – מפקחין, ואף על גב דרובא כותים הוו התם
  53. ^ ונפלה מפולת על אחד מהן, ואין ידוע אם ישראל אם כותי הוא
  54. ^ ואשמועינן דאף על גב דרובא כותים - חיישינן שמא ישראל הוא, ומפקחין
  55. ^ דנפקא לן בסנהדרין [עט,א] ובכתובות [טו,א] מ-וְאָרַב לוֹ (דברים יט יא) - פרט לזורק אבן לגו
  56. ^ ושם נפלה על האחד מפולת
  57. ^ דבכל דוכתא אמרינן 'כל דפריש מרובא פריש' במידי דניידי
  58. ^ והכא לא אמרינן הכי, ואף על גב דבפרישתן כולהו ניידי
  59. ^ הואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת – מפקחין, ואף על גב דניידי לא אזלינן בתר רובא
  60. ^ ולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר - אזלינן בתר רובא, הואיל ולא איתחזק
  61. ^ משנה היא בסדר טהרות [מכשירין פ"ב מ"ז]
  62. ^ בעיר שישראל וכותים דרים בה
  63. ^ דאם רוב ישראל מחזקינן ליה לישראל
  64. ^ כגון אם נקבה היא, שיהא כהן מותר בה
  65. ^ ואפילו ליכא למיחש לאסופי, כגון הנך דאמרינן במסכת קידושין (דף עג,ב): תלי בדיקולא תלי פיתקא רמי חומרא משלטי הדמיה - חיישינן שמא כותית היא, וגיורת אסורה לכהונה, ואף על גב דרוב ישראל - מעלה עשו ביוחסין דבעינן תרי רובי, כדאמרינן בכתובות בפרק קמא (דף טו,א)